אני רוצה לספר על אלבום הבכורה של Epic Soundtracks שנקרא Rise Above שיצא ב-1992. לא בטוח איך לעשות את זה. הנושא של אותו מוזיקאי נפלא הוא טעון בשבילי. אני מרגיש שצריך להיעשות פה צדק חברתי! לא נתפס בעיניי שלא מדברים עליו בשום מקום וששלושת האלבומים הרשמיים שלו יצאו מזמן מהדפסה כאילו לא היה קיים. היו לו את כל הנתונים להפוך לאמן מצליח עוד בחייו. ואם לא בחייו אז לפחות במותו. אבל בניגוד לאמנים כמו אליוט סמית' או ניק דרייק, זה טרם קרה. 15 שנים אחרי שנהרג/התאבד, אפיק עדיין נשאר בצללים.
אני כועס מצד אחד, אבל לאחרונה אני מתחיל להבין שאולי אין מה לעשות. אני שומע את האלבום שוב שוב ומרגיש שבמקום כלשהו המוזיקה של אפיק היא לא באמת הכי נגישה ואולי המקום שלו הוא באמת בשוליים. למי שמתאמץ ומחפש.
לא שזו מוזיקה קשה, לא תמצאו פה את הסכיזופרניה המוזיקלית של הרכבים כמו Psychic Tv או Residents למשל. אבל בכל זאת, משהו בקול שלו לא תמיד מדייק, לרוב אפילו מתאמץ ומתרגש. העריכה של השירים לא תמיד נשמעת הכי נכונה ולפעמים אפילו מרגישה קצת כמו אסופת שירים שמנוגנים אחד אחרי השני.
עם כל זאת, Rise Above הוא עדיין אלבום מבריק, מגוון ומרגש. כמעט כל שיר שם שובר לי עוד קצת את הלב. תוסיפו לזה עוד כמה מהשמות הגדולים של סצנת הרוק האלטרנטיבית של אותה התקופה, J Mascis מ .Dinosaur Jr שמתארח בכמה שירים על תופים, Lee Ranaldo ו Kim Gordon מ Sonic Youth וגם Rowland S. Howard שנותן כמה רגעים שקשה לפספס מהגיטרה הגאונית שלו, ותקבלו בסופו של דבר את אחד האלבומים (סינגר-סונגרייטרס, אינדי, אלטרנטיב, מה שתרצו) היותר טובים שיצאו בשנות ה-90' ובכלל.
Sad Song אחד השירים העצובים בעולם + הגיטרת סלייד המצמררת של Howard
בתמונה, אפיק משמאל ורולנד האוורד מימין
אם אתחיל מהתחלה,
Epic Soundtracks נולד כ Kevin Paul Godfrey, והרבה לפני שהוציא את אלבום הבכורה שלו ב-92' הוא היה דמות חשובה בסצנה המחתרתית אלטרנטיבית של הרוק הבריטי מ-סוף שנות ה70' ולאורך כל שנות ה-80'. אפיק הוא גם אחיו הצעיר של המוזיקאי הנפלא Nikki Sudden (גיבור רוקנרול בפני עצמו), התחיל את דרכו כמתופף כשהשניים הקימו באמצע שנות ה-70' את להקת הפוסט-פאנק הניסיונית Swell Maps שהוציאה 2 אלבומים מופת והתפרקה אחרי זמן קצר יחסית. הלהקה הפורצת דרך הזו השפיעה רבות על להקות כמו דינוזאור ג'וניור וסוניק יות' שמוזכרים גם למעלה. מאוחר יותר לקח אפיק חלק בלהקה של אחיו ניקי The Jacobites , בלהקתו של רולנד האוורד These Immortal Souls וגם באחד הגלגולים של Crime and the city Solution באלבומם Room of Lights.
כמו כן, היה אפיק מוכר בחנויות תקליטים ידועות בלונדון, והיה אספן מוזיקה ומכור כבד. לא להרואין, בעיקר לתקליטים. האגדה מספרת שהוא היה ממפיצי הבשורה החשובים של להקת Big Star האגדית. אולי (גם) בזכותו הם הגיעו לתודעה של המון אנשים ב20 שנים האחרונות. (אם את/ה קורא/ת פוסט זה ולא מכיר/ה Big Star , בבקשה רוץ/י מיד לשמוע את שלושת האלבומים שלהם).
ואם נחזור רגע לעניינינו , לפני שאני מתפזר לחלוטין, Rise Above ! לא צריך להסביר יותר מידי. הטייטל הזה של האלבום כבר נותן לך מושג מהתחלה למה שאתה עתיד לקבל. אפיק נותן לך להציץ לחלק מעולמו, רוב השירים הם סיפורים אישיים. רובם עוטים מסך מלנכולי במידה כזו או אחרת. כמו למשל בפזמון המתפוצץ צ'לויים וכינורות של מה שיכל להיות "הלהיט" היחידי מאותו אלבום She Sleeps Alone .
.מה שנשאר עכשיו, זה לשמוע את האלבום ולשפוט לבד
כולי תקווה שבעקבות הפוסט הזה יכירו עוד אנשים את הגאונות של היוצר המרגש הזה.
ואני נשאר עם רגשות חלוקים. בין הכעס והאכזבה על האי צדק שנעשה לאמן כמו אפיק לבין הקבלה שאולי זו הדרך היחידה שיכל ללכת בה והקהל וההכרה יגיעו לאט לאט, אחרי שנים רבות.
מה שכן, השנה יצאה סוג של אנתולוגיה, אלבום אוסף כפול בשם Wild Smile שמכיל בדיסק הראשון שירים מכל האלבומים של אפיק ובדיסק השני המון קטעים נדירים, ביצועים חיים, בי. סיידס וכו'. אולי זו סוג של נקודת מפנה, אפשר רק לקוות.
מי שיתאמץ וישים אוזן על אותה אנתולוגיה יכול למצוא שם גם את השיר הראשון שכתב אפיק בזמן שהיה חתום בלייבל Rough Trade. מוזיקאי אנונימי שהיה חבר לאותו לייבל דאז התבקש לשיר במקומו כיוון שהיה בחור מופנם וביישן. אותו מוזיקאי היה Robert Wyatt.
והנה השיר
Jelly Babies
Ten To Butter Blood Voodoo 