Baby Grandmothers – ?תינוקות סבתא

יש לי אהבה בלתי מוסברת ללהקות נידחות מה-60'.

יש לא מעט סיפורים על להקות רוקנ'רול או גאראג' מהתקופה שפעלו זמן קצר והקליטו כמה סינגלים. למעט כמה שבאמת יוצאים מהכלל, רוב הסיפורים מאוד דומים.

גם הסיפור הקצר של Baby Grandmothers  לא שונה במיוחד מאותם סיפורים אבל אני מאוד אוהב את הלהקה הזו לכן תאלצו לשמוע אותו.

1965/66 בסצנת המועדונים של שטוקהולם, שוודיה פעלה להקת T-Boones  שניגנה מעין R&B  עם סאונד גאראג'י ואף הוציאה תקליט סינגל At the Club/King of the Orient.

רגע לפני שעמדה להתפרק הצטרף אליהם גיטריסט צעיר בשם Kenny Hakansson.
האקנסון שהיה מושפע מבלוז ורוקנ'רול הביא ללהקה גישה וסאונד יותר מלוכלכים עם השפעות של Jimi Hendrix Experience ו Cream. ב-1967 בהתאם לרוח תקופת ילדי הפרחים והאסיד הוציאה הלהקה סינגל נוסף בשם I Want You  שנחשב (בעיניהם של רוקרים שוודים ושאר מומחים לתקופה) להקלטת הרוק כבד הראשונה שיצאה בשוודיה.

בהקלטה הזו אפשר ממש לשמוע את הגלגול הראשון של מה שעתיד להיות להקת תינוקות סבתא.

T-Boones מראים שוב סימנים של התפוררות, נגנים באים והולכים וההרכב מקבל צורת טריו גיטרה-באס-תופים ומשנה את שמו ל Baby Grandmothers.

כנראה שרגעי התהילה הכי גדולים של הבייביז היו כשזכו לחמם את ג'ימי הנדריקס והאקספיריאנס בטור הופעות הסקנדינבי במהלך 1968 ואף נסעו איתם באותו ואן.

החומרים שלהם מבוססים בעיקר על ג'אמים ואילתורים כשהפוקוס על הגיטרה החורכת והפאזית של האקנסון. גם כשהוא שר או צווח יש הרגשה שזה לאו דוקוא העניין.

בניגוד להופעות חיות רבות, הבייביז לא השאירו מאחוריהם יותר מידי הקלטות.

 ב-2007 יצא לראשונה אלבום מלא שמאגד את 2 הקלטות האולפן שעשו ויצאו כסינגל Somebody Keeps Calling My Name  ו Being Is More Then Life  בנוסף לכמה הקלטות מתוך הופעות חיות.

Baby Grandmothers – Full Album

עושה לי את זה, להקות שיושבות טוב ביחד.
עושה לי את זה שאין כמעט עבודה על הסאונד ומקליטים כמו שזה.
עושה לי את זה חפירות גיטרה.
עושה לי את זה קטעים ארוכים שיוצאים מכלל שליטה.

אם גם לכם זה עושה את זה….Baby Grandmothers  זה בשבילכם וזה טוב.

Is This Where You Live – פה אני חי

לרוב אני נמנע מלהתעסק יותר מידי בפוליטיקה.

בכדי לשרוד אני חייב להסיט את המבט.

נשבעתי לעצמי שלא אנצל את הבמה הזו לדעותיי האישיות חברתיות פוליטיות.

אנחנו כמה ימים לפני הבחירות….

וכמה שאני רוצה, קשה להסיט את המבט….

בא לי להקיא מהכותרות, בא לי להקיא מהחברה הזו, בא לי להקיא מכם גזענים פרימיטיביים

בא לי להקיא אותך שואה – תראי מה עשית, איך איחדת אותם…

בא לי להקיא אותך קוטג'

מה מחבר אותי לאנשים פה….

אני שומע מוזיקה ומתנתק

יש שיר אחד מתוך אלבום הבכורה של The Church  שמלווה אותי המון בשנה האחרונה.

לא בגלל שהם להקה אהובה. לא בגלל הגיטרות המדהימות של Marty Wilson-Piper  ו Peter Koppes ובטח שלא בגלל הקול המהפנט של Steve Kilbey …

רק שם השיר

Is These Where You Live

אבל איפה סימן השאלה…

?

גם אם היה שם סימן שאלה…לא הייתי מצליח לענות.

הייתי מתבייש

העובדה שהוא איננו לא רק שמחלחלת אותי אלא גם לא משאירה לי ברירה. נקבעה עובדה.

פה גדלתי, פה חי, פה שטפו המוח, פה שונא ערבים, פה שונא חרדים, פה מגרש מהגרים, פה אוכל כרפס, פה טרוריסט חובש כיפה, פה ירא מהשם, פה מחבל מתאבד, פה מתגעגע לארץ אחרת, פה לא הולך לצבא, פה חולה בנפש, פה לא סוגר החודש, פה שומע מוזיקה, פה מפחד מעצמי, פה מתאהב, פה פיתה דרוזית, פה רומני עם רבע מרוקאי

אבל תמיד יש ברירה.

Oceanic lights are cleverly dim
Bluish features in the lower reaches
We raise out traffic flares to him
Fishnet, girlish the red ones spark
Holy arcs tracked in the dark
The more I see the less I look
Here's another name I took
Listen! In the early morning air
The remnants of their evening wear
Branching off, the road winds east
Deluxe locations just near completion
Come dine with wine and oyster feast
The pearls are real, have one for free
They're washed up by the foam waved sea
The more I look the less I smile
Never mind let's stay awhile
The fans blow secrets on the night
Out of mind but not out of sight
Is this where you live

Broken voices the nylon choir
Nothing left to stoke that fire
All they own is on their tongues
They never see or wonder if
Is this where you live

Thin dog's don't vie for bones
Why desert just to be alone
All they own is on their backs
They can't believe it's you I'm with
Is this where you live

Don't blush as I brush your touch
No need for any speed or rush
All you own is on the floor
I'm buying all you're gonna give
Is this where you live

Coffee stories the lying truth
Electric lights don't help my youth
All I owned is on my face
Urbane mirror anger myth
Is this where you live

The more I look the less I smile
Never mind let's stay awhile

אז אשאר עוד קצת, מה קרה?

אפשר לשנוא ביחד….לא חייבים לבד

טוהר הגזע….?

נישוק מזוזה…?

פחד מטרור….?

מה מחזיק אותי פה….?

ייללת הזאב והקאנטרי-פולק העקום של מייקל הארלי Michael Hurley

יוצא לי להכיר לא מעט אמנים בשנים האחרונות, חלקם ממש שינו את חיי ואני סוחב אותם איתי על הגב לכל מקום.

 מייקל הארלי הוא אחד מהם

אפשר לומר שהכל התחיל מהחבורה הנהדרת שנקראת Vetiver  בראשות Andy Cabic  סולן ומייסד הלהקה. ב 2008 יצא אלבומם השלישי Thing Of The Past  שהוא בעצם אלבום קאברים נפלא שנועד באיזשהו מקום לחשוף את הקהל לשירים מאוד טובים של אמנים שלא נחלו הצלחה מסחררת במהלך הקריירה שלהם. הכוונה היא שאחרי שתיפול בקסמם של השירים, תרוץ לחפש את הביצועים המקוריים והנה על הדרך הכרת כמה פנינים. עבד להם ל Vetiver , מובן שזה מה שעשיתי.

 הם באמת בחרו אסופת שירים מעולים של אמנים שלא עושים להם קאברים בד"כ כך שהאלבום ממש נשמע כמו משהו שלהם. רובם אמני קאנטרי ופולק משנות ה-60' וה-70'. בין היתר הם מכסים את Bobby Charles  בשירו הנפלא I Must Be In A Good Place Now , את Townes Van Zandt , Ian Matthews  ועוד.

מופיע שם גם שיר בשם Blue Driver  של אמן בשם Michael Hurley. שיר נחמד אבל לא משיאי האלבום.

אז את השם מייקל הארלי לא הלכתי לחפש….

וזה הסיפור על איך לא הכרתי את מייקל הארלי

לא הרבה זמן לאחר מכן, (שוב) בחנות קצת אחרת ז"ל מתגלגל לאוזניי תקליט משונה עם עטיפה מדהימה. ציור די פשוט של 2 זאבי אדם בתוך מסבאה. התקליט מתנגן ונפתח עם שיר מוכר….כמה רגעים עד שהזיכרון שלי יעלה על השיר…והנה זה בא….Blue Driver  , השיר ההוא מהאלבום של Vetiver.

משום מה כל העניין הזה ממש משמח אותי והחלטתי שאני לוקח את מייקל הארלי איתי הביתה.

האלבום Hi Fi Snock Uptown , אלבומו השלישי שהוקלט ב-1972 התנגן אצלי ימים ולילות…

מייקל הארלי הוא זמר וכותב שירים אמריקאי, נגן גיטרה וכינור, חצי אדם חצי זאב, שאף מצייר את רוב עטיפות האלבומים שלו בהם יופיעו לרוב דמויות אנשי זאב. בחלק לא קטן מהם אפילו יופיע קומיקס על העטיפה עצמה או על גבה.

ריח של אסם, בירה ואורוות עולה מתוך האלבומים של הארלי. אם חייבים להיכנס להגדרות, ולא חייבים, אבל אני רוצה,  הארלי הוא כנראה מחלוצי הקאנטרי-פולק העקום. קאנטרי מלוכלך של מסבאות, של שיכורים, קאנטרי של איזור דמדומים. לא עוד קאנטרי של יום שמש ומרחבים פתוחים. קאנטרי של שקיעה שנע בין דיכאון קיומי להומור אופורי.

האלבום השני של הארלי Armchair Boggie  מ-1971 נפתח עם מה שנשמע כשיר הכי מזוהה אתו.

Werewolf , בלדה עגמומית ומייללת לאיש זאב.

השיר הוקלט לראשונה באלבומו הראשון שיצא ב-65 ומקבל ביצוע נוסף ועל זמני באלבום הזה.

Oh, the werewolf, oh, the werewolf
Comes steppin' along
He don't even break the branches been gone
You could hear his long holler
From way across the moor
That's the holler of the werewolf
When he's feeling blue

Oh, the werewolf, oh, the werewolf
Has sympathy
'Cause the werewolf is somebody like you and me
Once I saw him in the moonlight when the bats were flying
All alone I saw the werewolf and the werewolf was crying

Cat Power  מקליטה גם היא ביצוע לשיר הזה שמופיע באלבומה You Are Free  מ-2003.

הערת שוליים: אם תחזרו לרגע לתחילת הפוסט, תבחינו בעטיפת התקליט של Armchair Boggie מונחת בצד השמאלי של עטיפת אלבום הקאברים של Vetiver.

וממשיכים…

את אלבומו הרביעי מ-1975  !Have Moicy מקליט הארלי בעזרתם של להקת האסיד-פולק הביזארית (הראויה שיוקדש גם לה איזה פוסט) The Holy Modal Rounders  שמשנה את השם שלה לכבוד האלבום ל The Unholy Modal Rounders והמוזיקאי/גיטריסט  Jeffrey Frederick  ולהקתו The Clamtones. אפשר לומר שהאלבום הזה הוא הנקודה הכי מחורפנת של מייקל הארלי עד כה, ואולי בכל הקריירה שלו.

הנה תקשיבו

Midnight In Paris

באותם ימים האלבום אף זכה לתואר "אלבום הפולק הטוב ביותר של עידן הרוק" ….אולי הוא לא הטוב ביותר, אבל בהחלט ראוי למעמד מכובד.

בשנים האחרונות הוציא הלייבל Gnomonsong , שייסדו Andy Cabic  ו Devendra Banhart (ושם דגש בעיקר על אסיד פולק וקאנטרי), הוצאות מחודשות של שלושת האלבומיו הראשונים של הארלי וגם כמה אלבומים שהקליט לקראת סוף שנת האלפיים.

הלייבל האדיר Light in the Attic  שדוגלים בהוצאות מחודשות לאמנים נשכחים גם נתנו אור, לראשונה אחרי המון שנים, לשלושת אלבומיו הבאים של הארלי מ- 75' עד 1980.

אין לי המלצה יותר חמה כרגע מ "הגיע הזמן להכיר לעומק את מייקל הארלי ואת ששת אלבומיו הראשונים!"

 

מיילל כמו זאב וצורח כמו עורב

דבר אחרון,

אני חייב להודות לאסף רחמני מהלייבל "קמע", שבזכותו הגיעו לאוזניי הצלילים והוינילים של מייקל הארלי (ועוד המון מוזיקה טובה).

שווה לבדוק את דף הפייסבוק של "קמע" שעושים עבודת קודש, ים של מוזיקה מכל ז'אנר שתוכלו לחשוב עליו, ופנינים אחד אחד.

"קמע" – קבוצת מוזיקה עצמאית

Shuggie Returns! השוגי חוזר

שוגי שוגי שוגי

Shuggie Otis

לא זוכר איך הגעת לעולמי, לא זוכר מי המליץ, אם המליצו, או שסתם ככה נפלת משום מקום.

זה קרה בערך בגיל 16, כשהייתי מאוד בתוך מוזיקת פ'אנק ומעריץ כבד של Sly and the Family Stone. אבל כששמעתי פעם ראשונה את Inspiration Information זה היה משהו אחר.

כאילו מישהו לקח את הגרוב והסול של סליי לאיזה מימד תודעתי גבוה. זה פחות היה בעניין של גרוב רחבות ריקודים וקירוב לבבות. זה היה נשמע לי יותר גרוב להתבוננות פנימית

ועדיין, אי אפשר באמת לשייך את שוגי לשום ז'אנר. הטווח המוזיקלי שלו מתפרס לכל עבר.

כן זה ההוא עם להיט התותים

בנו של המוזיקאי R&B החשוב בפני עצמו, Johnny Otis. שוגי גדל יחד עם אביו וכבר מגיל 10 היה מופיע עם הלהקה שלו בתור גיטריסט ובתוכניות טוק שאו למיניהם. לאט לאט שמו הלך והדהד ברחבי קליפורניה של סוף שנות ה-60'.

בין 68- ל 69 שוגי הצעיר הספיק להצטרף למוזיקאי Al Kooper  בסשנים של האלבום Super Session, יחד עם Stephen Stills  ו Mike Bloomfield מה שהניב אלבום משותף בשם Kopper Sessions.

הוא לקח חלק בסשנים עם פראנק זאפה וניגן באס באלבומו Hot Rats בשיר Peaches en Regalia ואף הקליט עם אביו וכמה חברים 2 אלבומים תחת Johnny Otis Show . אחד מהם נקרא  Snatch and the Poontangs אלבום בלוז סול שחור שאבד לו אין שם בחלל, מלא בהומור דפוק על איברי מין נשיים, ליקוקים, בחורות, זיוני שכל (תרתי משמע) וגיטרות מדהימות של שוגי. שווה לבדוק

 http://www.youtube.com/watch?v=n-oA3U-5c8w

שנה לאחר מכן, 1970, כשהוא רק בן 18 יוצא האלבום הראשון של שוגי Here Comes Shuggie Otis בו לוקחים חלק גם אביו ועוד חברים מלהקתו. האלבום מבוסס בעיקר על בלוז-רוק ונגינתו המרהיבה בגיטרה וכמה בלדות כמו Jennie Lee הנהדר. מה שכן, שוגי לא נופל לז'אנר המאוס לעוס של עוד גיטריסט בלוז משמים. הוא הדבר האמיתי ושמו ינוח בשקט לצד אמנים כמו הנדריקס, רוברט 'גונסון, אלמור ג'יימס ושאר חברים.

שנה חולפת ושוגי מוציא את אלבומו השני והמופלא Freedom Flight  ומגיע לרמה אחרת ביצירה שלו. לדעתי כל ההשראה והיצירתיות של שוגי טמונים באפרו שלו. משהו סטייל שמשון הגיבור

חוץ מלהיט התותים הבאמת מדהים Strawberry Letter 23 (אותו כיסו גם אותו The Brothers Johnson וקטפו להם כמה רגעי תהילה. הביצוע שלהם הופיע גם בפסקול הסרט  Jackie Brown של טרנטינו), באלבום הזה יוצר שוגי שילוב גאוני של גרוב מדיטטיבי עם אלמנטים של בלוז סול ופסיכדליה וסולל את הדרך עד לפאר היצירה שתגיע 3 שנים מאוחר יותר. מקטע הפ'אנק הפותח את האלבום Ice Cold Daydream , שלא יבייש את סליי סטון ל Sweet Thang  המלטף עד לשיר הנושא שסוגר את האלבום, כמעט 13 דקות של סאגה פסיכדלית עילאית עם השפעות של ג'אז, ו 2 גיטרות עם דיליי מאלתרות יחד עם סקסופון ליקום אחר.

Freedom Flight

כאמור, או לא כאמור…שוגי, לא רק שהוא גיטריסט מבריק עם פיל וגישה נדירים, הוא גם זמר וגם נגן תופים ובאס וקלידים וויברפון וכנראה עוד כמה כלים ששכחתי.

את האלבום האחרון שלו Inspiration Information שיצא ב1974 הוא כותב לבדו כולל את העיבודים לכלי נשיפה, ומנגן בכל הכלים.

קצת קשה לתאר אלבום כמו אינספריישן, זה לא דומה לשום דבר שעשו או שיעשו. המבנה שלו לא קונבנציונלי,  הצד הראשון כולל כמה שירים שלחלקם אפילו אין מבנה רגיל של שיר.

 מאופוריה של סול קיצי עד לפ'אנק איטי שלוקח את הזמן.

  Aht Uh Mi Hedמכונת תופים, עיבודים וסאונד מדהים ואחד שוגי מרגש

 הצד השני רצוף בקטעים אינסטרומנטליים שנעים בין ג'אז לסול ואמביינט, מוזיקה נסיונית, מכונת תופים וסאונדים מוקדמים של מחשבים.

האלבום הזה שללא ספק הקדים את הזמנו לא ממש נחל הצלחה בשוק המוזיקה של אותם ימים ועקבותיו של שוגי נעלמו.

בשנים האחרונות היה שוגי מופיע פה ושם במועדונים קטנים ודי נשאר מחוץ לאור הזרקורים, אם בכלל היו כאלה.

בסוף שנת 2012 הוא סוג של קם לתחייה והודיע על כמה הופעות באנגליה ולאחר מכן גם בשאר באירופה. בנוסף לכך הוא מתכוון להוציא בקרוב הוצאה מחודשת של אינספריישן + אלבום נוסף שיצורף אליו עם קטעים שהוקלטו בשנות ה-70' ולא פורסמו עד היום.

.יש תחושה ששוגי הולך להפתיע בשנת  2013, וזו תחושה טובה, אני אוהב את זה

שימו אוזן

האמת, רק האמת ודבר מלבד האמת – על D.R. Hooker

קיץ 2006

מלחמת לבנון השניה

הרחק מביתי בצפון, מהטילים, מתהלך ברחובות ת"א בחיפושים אחרי החנות הקטנה הזו שמתמחה בפסיכדליה, פרוגרסיב ודברים נידחים משנות ה-60 וה-70. "קצת אחרת"  (ז"ל) שמה

זו הייתה הפעם הראשונה שנכנסתי להיכל הקודש הזה שהפך לימים לבית השני שלי בתקופת השנתיים וחצי     שחייתי בת"א וגם לאחר מכן, עד אשר החנות נסגרה בשלהי 2012.

 קצת אחרת הייתה נקודת אור קטנה בחשכה של העיר ומפלט בשבילי מכל הצרות שהביאה עלי. להיכנס למקום הזה, לשתות תה ולשבת כמה שעות, ללמוד ולהקשיב למוזיקה שפתחה לי את כל הראש. אורי ב"ש ודב בן גויה היו גורויים אמיתיים, ואני התמדתי להגיע כל כמה ימים ללמוד.

בכל אופן, את הביקור הראשון שלי שם לא אשכח.

בין ים של אלבומים עם עטיפות לא הגיונות ושמות שלא אומרים לי דבר היה שם אלבום אחד שנצנץ לו על אחד    המדפים. עטיפה עם רקע לבן ואיזה בחור עומד על גבעה, נראה כמו שילב של ישו וצ'ארלס מנסון או סתם איזה  היפי שראה את האור אוחז  בגיטרה אקוסטית. מאחוריו מתגלה נוף עירוני בצבעים של שחור ולבן. מעל כל אלה מופיע טייטל האלבום

The Truth

אני מניח שהשילוב של העטיפה ההזויה, שם האלבום והמחיר המאוד יקר שהיה מדובק עליו (119 ש"ח) אם אני זוכר טוב, גרם לי לרצות לשים עליו יד ולבקש לשמוע אותו.

אורי ב"ש, מנהל החנות האגדי, זרק משהו בסגנון של "זה עותק אחרון בחנות, מגיע לעיתים רחוקות, די קשה להשיג, אם יש לך עותק מקורי  בויניל אתה יכול לצאת לפנסיה, יש לו קול מטורף"

 בחיי שהספיק לי רק השיר הפותח את האלבום בשביל לדעת שאני הולך לרכוש את הדבר הזה.

The Sea שפותח את "האמת"  – הכמיהה לים עם שילוב של אפקטים שדופקים את השכל

 

אני חושב שבאותה קניה רכשתי גם את האלבום של Dino Valente ואת האלבום הראשון של Bert Jansch , כך שאת הביקור הראשון שלי שם אני זוכר טוב מאוד.

מסיבות לא ברורות, האלבום הזה של הוקר ישב לי על השולחן ליד המערכת במשך חודש או חודשיים עד שהייתי מוכן לשמוע אותו.

וכשזה קרה הייתי בשוק מהצלילים שיצאו מתוך הספיקרים.

אדון הוקר אמנם נראה כמו היפי גזור אכול אסיד שלא מחובר למציאות, אבל המוזיקה שלו היא מבריקה ויושבת בקטע שלהקות גאראג' לא היו רוצות להגיע אליו

The Thing

הוקר הוציא ב-1972 את The Truth וב-1979 את Armageddon . שני ה – Private Press  הללו נחשבים לאלבומי קאלט בקרב חובבי פסיכדליה ושאר אמנים ביזארים משנות ה-70'. עותקי ויניל מקוריים שלהם יגיעו למאות עד אלפיי דולרים.

חשוב לציין שמהדורת הדיסק שרכשתי כללה את 2 האלבומים "האמת" ו "ארמגדון" ברצף, וככה הייתי מקשיב להם במשך כמה שנים עד ששמתי ידיים על מהדורות ויניל חדשות של כל אחד מהם בנפרד.

Forge Your Own Change   והסולו חצוצרה בסופו, שמעיף את השכל כל פעם מחדש

 

אל תפספסו את "ארמגדון" הוא הוא לא נפל מ"האמת" לרגע, ולפעמים מרגיש שהוא יותר טוב.

פסיכדליה כבדה עם גיטרות פאזז, סולויים שבורים ומזייפים, סינת'ים הזויים שנשמע שקצת הקדימו את זמנם וסאונד שנע בין קטעים מופקים (הכל יחסי) ומעובדים לקטעים עם סאונד גאראג'י מלוכלך.

Kamala – הקטע המופתי בן 9 הדקות מתוך Armageddon

לסיכום, לא בטוח מה עבר על D.R. Hooker, לא תמיד ברור מה הוא רוצה ומה היא האמת, אבל 2 האלבומים האלה הם אהובים עלי מאוד ובטח יכנסו לרשימת  TOP 10 אלבומי הפסיכדליה הגדולים ביותר.

ראיון עם יורמה קאוקונן

יורמה קאוקונן הוא גיבור בשבילי. אחראי לגיטרות הפסיכדליות והפאזזים הכל כך אהובים של הג'פרסון איירפליין שלקחו חלק גדול בעיצוב הסאונד של סאן פרנסיסקו בשנות ה-60', ובאיזשהו מובן גם חלק בעיצוב הילדות שלי והגישה לגיטרה.

 יורמה הוא כותב שירים בחסד וזמר מעולה ולא עבר זמן רב עד שהתאהבתי גם באלבומי הסולו שלו ובקריירה של הוט טונה. אני מוצא שם כל כך הרבה עומק ומגוון. מהבלוז האקוסטי והבלוז החשמלי המנסר של הוט טונה לשירי הקאנטרי-פולק האקוסטיים שלו. הוא לוקח אותי בכל שיר למקום אחר.

חשוב לי גם לציין את השיר האלוהי Genesis מתוך אלבום הסולו האהוב עליי Quah

לא חשבתי שייצא לי אי פעם לראיין גיבור ילדות, והאמת היא שאני לא עיתונאי מוזיקה ולא כתב רשמי באף מקום. הלכתי (לטלפון) לדבר איתו בתור מעריץ לקראת ההופעות האקוסטיות שלו בדצמבר 2012 בארץ.

 חשוב לציין – הראיון הופיע לראשונה כפוסט אורח בתחילת חודש דצמבר 2012 בבלוג הנהדר של יאיר יונה Small Town Romance , תודה על האירוח

http://he.smalltownromanceblog.com/?p=3102

ותודה אדירה לערן אריאלי מחברת Naranjah שנתן לי את ההזדמנות והכבוד

היי, יורמה?

"כן, מה שלומך? תשמע, אני פה בחווה בדיוק מוציא את הכלבים, אנחנו על איזו גבעה גדולה, תן לי רק דקה אכנס הביתה."

בטח, קח את הזמן….

"אוקי מעולה, נעים לפגוש אותך"

האמת שהתראינו בפעם הקודמת שבקרת פה עם "הוט טונה", אני מבין שאתה חוזר לביקור נוסף…

"כן, וואו…עברו כמעט שנתיים מאז. אנחנו בהחלט חוזרים."

אני חייב ללכת טיפה אחורה ולשאול אותך על האינטראקציה הראשונה שלך עם גיטרה.

"ובכן, לאבי הייתה את המזכירה ההיא, בערך ב-1954 או 55' והיא הייתה מפורטו ריקו. היא ובעלה היו מגיעים לבית שלנו המון ומנגנים מוזיקה פורטוריקנית על גיטרה קלאסית. אני חושב שהתאהבתי בגיטרה כמעט יותר מהמוזיקה עצמה. כשסוף סוף קניתי גיטרה משלי התחלתי לנגן שירי בלו גראס ושירי רוקנ'רול פשוטים. אבל אף פעם לא ממש חשבתי על עצמי כגיטריסט, רק רציתי לשיר שירים."

אז מתי בערך התחלת לחשוב על עצמך גם כגיטריסט?

"אני חושב שהתחלתי לחשוב על עצמי כגיטריסט וזמר כששמעתי לראשונה את באדי הולי, הייתי נער באותו זמן והמוזיקה הזו הייתה כל כך רלוונטית וגם פשוטה לביצוע. בערך באותה התקופה של צ'אק בארי, אבל לחומרים שלו לא ממש התחברתי אף פעם."

אנחנו מדברים על גיטרה חשמלית או שהתחלת כנגן אקוסטית?   

"התחלתי על גיטרה אקוסטית למרות שכל החבר'ה מסביב ניגנו בחשמלית. ניגנתי בלהקה עם Jack Cassidy (הבסיסט של ג'פרסון איירפליין והוט טונה) ב-1958. שם כבר אחזתי בגיטרה חשמלית אבל בשבילי זו הייתה פשוט אקוסטית מוגברת."

וככותב שירים?                                                

"השיר הראשון שכתבתי היה קטע אינסטרומנטלי שהקלטנו לג'פרסון איירפליין בשם Embryonic Journey , כתבתי אותו ב62' או 63'. לא ממש חשבתי על עצמי ככותב שירים, אבל כשהאיירפלין רק התחילו כולם רצו לכתוב שירים משלהם. וכמובן שהיו לנו כותבי שירים נהדרים בלהקה. היה לנו את פול (קנטנר), גרייס (סליק) ומרטי (בלין) והם תמיד עודדו אותי לכתוב שירים. אחד הדברים הכי טובים בג'פרסון היה שאם כתבתי שיר אחד או שניים,לא משנה, תמיד יכולתי להכניס אותם לתקליט. זו הייתה ההתחלה שלי ככותב שירים."

אלו מוזיקאים היוו השפעה חשובה עבורך ככתוב שירים?

"ג'וני קאש, חשוב מאוד. באדי הולי כאמור, ובוב דילן ללא ספק."

אני חייב לשאול אותך גם על המוזיקאי Fred Neil…

"לחלוטין, פרד ניל….פול קנטנר היה מעריץ מושבע שלו וכך בעצם נחשפתי אליו. זמן לא רב לפני שהוא נפטר יצא לי לפגוש אותו בפלורידה, אכלנו ארוחת בוקר ביחד. פרד ניל, עוד כותב שירים נהדר, ללא ספק!"

הזכרת מקודם את Embryonic Journey  הקטע האקוסטי מהאלבום Surrealistic Pillow, זה מעניין, כי בג'פרסון היית בתפקיד החשמלית הראשית, ורוב האלבום מבוסס חשמליות, איך זה התגלגל בעצם?

"מצחיק ממש איך שדברים התפתחו, הגיטרה האקוסטית בזמנו הייתה דבר כה מרתק, בעיקר סגנון ה  Finger-Picking , פשוט יכולת לעשות הכל בעצמך בלי שבעצם שתהיה לך להקה. כמובן שבהמשך כשהאיירפליין התגלגלה, אפשר לומר שמה שאימצתי היה יותר סגנון סולו, מה שנקרא lead guitar  על מנת שאוכל לנגן עם להקה.

למוזיקה שלך יש שתי פנים, את הצד האקוסטי, פולקי בלוזי ומצד שני את הרונקרול החשמלי. כשאתה ניגש לכתוב שיר, באיזה שלב אתה מבין אם הוא יהיה חשמלי או אקוסטי, מאיפה אתה מקבל את הווייב של איך השיר ישמע?

"אני חושב שבד"כ גם אם השיר הופך להיות חשמלי אני נוטה לכתוב על האקוסטית רק כי זה קל יותר ונגיש לחבר את זה. אני בדרך כלל מתחיל עם הקצב או הריף, או משהו כזה, וכשהשיר גמור,רק אז אני אקבע לאן הוא ילך. לפעמים זה ברור שזה שיר חשמלי. למשל באלבום האחרון של הוט טונה Steady As She Goes , השיר Mourning Interapted, היה ברור שהוא הולך להיות שיר חשמלי למרות שנכתב על האקוסטית. גם כשאני כותב מילים יותר נוח לי כשיש לי אקוסטית לצדי ולא חשמלית."

יש איזו גיטרה מסוימת שהיא קרובה ללבך יותר מהאחרות?

"אתה יודע, זה השתנה במשך השנים, לאורך המון זמן הגיטרה הקרובה ביותר ללבי הייתה Gibson G-50 שקניתי ב'-59. עם ג'פרסון והוט טונה ניגנתי גם עם Fender Stratocaster אבל זה אף פעם לא היה הקטע שלי. הגיטרה החשמלית של ג'פרסון הייתה בעיקר Gibson ES 345. כיום הגיטרה האקוסטית שלי היא Martin M-30. חברת מרטין יצרה מודל שהוא Jorma Signature, אפשר להגיד שממש התאהבתי בדגם הזה ונכון להיום זו הגיטרה המועדפת עלי.

מאיפה אתה שואב השראה בימים אלה? איזו מוזיקה מלווה אותך?

"אני מניח שכשהזמן עובר אתה מקשיב לדברים שונים, כמובן תמיד יש משהו שמדגדג אותך יותר. במובנים מסוימים אני נוטה לאהוב מוזיקה יותר פולקית, פחות מקשיב לרוקנ'רול. מאוד אוהב מוזיקת קאנטרי אמיתית, לא קאנטרי רוק. לאחרונה אני מקשיב הרבה לצמד מוזיקאים אירי בשם Karan Casey & John Doyle שהוציאו לפני שנתיים אלבום בשם "Exiles Return" שמתעסק במהגרים והדור השני של ההגירה האמריקאית,זה נושא מאוד חשוב לי. חוצמזה אני מקשיב לבלו גראס כל הזמן."

לגבי היחסים שלך עם ג'ק קסידי, כשזה מגיע ליצירה מוזיקלית משותפת, איך זה בדיוק עובד? אתם גם כותבים ביחד?

"ג'ק הוא החבר הכי וותיק שלי. ניגנו יחד בלהקות עוד מ-58'. אנחנו מאוד אוהבים לנגן אחד עם השני אבל למעשה מוזיקה לא כתבנו ביחד עד התקליט האחרון של הוט טונה. אבל אתה יודע, עם ג'ק זה כמו לשים זוג נעליים נוחות, אנחנו מרגישים טוב ותמיד הולכים למקומות נהדרים."

ומה עם איזה פרויקט חדש באופק?

"בשנה הקרובה אני כנראה הולך להקליט אלבום סולו או אלבום של הוט טונה. אני חושב שזה יהיה אלבום של הוט טונה. עוד לא דיברתי על זה עם ג'ק אבל אני מנחש שנשב בקרוב ונתחיל לכתוב לקראת תקליט חדש שיצא בשנה הבאה."

מי שראה אותך לפני שנתיים עם הוט טונה, וגם אלה שלא, אנחנו הולכים לקבל מופע שונה הפעם?

"בהחלט. אני הולך להגיע עם Barry Mitterhoff שמנגן איתי גם בהוט טונה, הוא נגן מנדולינה ועוד כמה כלים אחרים. מה שאנשים הולכים לשמוע זה פחות או יותר רטרוספקטיבה של 50 השנים האחרונות. נעשה שירים ישנים שלי ושל הוט טונה, בארי ואני נעשה כמה שירים חדשים ביחד, ננסה לתת לאנשים פיסה מכל דבר. זו תהיה הופעה אקוסטית ואני חושב שממש תאהבו את זה."

המון תודה לך על הראיון! ועל המוזיקה וההשראה שמלווים אותי. כבוד גדול בשבילי. 

"תודה לך ידידי, מקווה שיצא לנו להיפגש פנים אל פנים כשאגיע."

אלעד זאב מפחד מהמחשב, עורף שפתיים

בשנת 2003 הוקמה להקת ערופי שפתיים

בשנת 2007 הוציא אלעד זאב, סולן הלהקה, אלבום סולו ראשון בלייבל פית/קית.

"אל תפחד מהמחשב"

…."בשנת 2012 חבר טוב בשם משה נתן לי לשמוע את "יום האתמול

נשארתי פעור פה, ערוף שפתיים

http://www.youtube.com/watch?v=vVw2jbkS0zY

לא עבר הרבה זמן עד שמצאתי עותק יד שניה של האלבום בחנות האוזן השלישית בת"א

ניגנתי אותו שוב ושוב

ידעתי מיד שזה מהאלבומים הכי טובים שיצאו פה בשנים האחרונות

סאונד חי של כלים, ההגשה הכנה הלא מתיימרת של זאב והטקסטים המקוריים שפוגעים בול

זה עשה לי את זה

מלוכלך ואמיתי

איפה אתם? שירים בעברית שעושים לי נעים שחורכים את הבשר

נעלמתם?

שירים טובים בעברית מתחבאים

צריך לחפש

יום האתמול, מה יש לו לחדש לך?
חוסר אונים מול הפורמט
לא תמצא שם כלום
כי אין שם שום דבר שמיועד לך

עד מתי תמשיך להתייפייף מול המראה?
בשנאה עצמית, בביטחון מופרז
להקדים את המאוחר, להדגיש את המובן
הברזל קר, אין במה להכות

רוק שהתייבש בחלל פה ערוף שפתיים
לא עובר מסך, לא פורץ שידור
לא מעניין
אף אחד

יום המחר, מה יש בו מסמם אותך?
עודף גבולות, חוסר חמצן
לא תמצא שם כלום
כי גם אם יהיה שם משהו, לא מיועד לך

עד מתי תמשיך להתנמנם על המזרן?
עובר של עכבר, מה כבר יצא ממך?
למשש את הבשר, לעבוד את השטן
השומן רוטט, הבמות מחכות

רוק שהתייבש בחלל פה ערוף שפתיים
לא עובר מסך, לא פורץ שידור
לא מעניין
אף אחד

לא מעניין אף אחד
לא מעניין אף אחד
לא מעניין אף אחד

ממליץ בחום לבדוק גם את אלבום הבכורה של ערופי שפתיים שיצא לפני שנתיים

"אל המדרון"

http://arofheysfatahim.bandcamp.com/

איפה הייתם כל חיי ערופי שפתיים

תודה לכם

תודה אלעד זאב

טרילוגיית הפחד

1974  John Cale – Fear

Fear Is A Man's Best Friend

1979  Talking Heads – Fear Of Music

 Air

2004  Daniel Johnston – Fear Yourself

Wish

.אין שום דבר משותף ל-3 האלבומים הנ"ל מבחינה מוזיקלית ובכל זאת הם מתחברים אצלי בראש

המכנה המשותף ביניהם הוא ששמעתי אותם וחשבתי עליהם אינסוף פעמים במהלך החודשיים האחרונים

…המכנה המשותף הנוסף הוא הפחד

פחד

פחד מעצמי

פחד ממוזיקה

פחד מפרנויה

פחד מפסיכוזה

פחד מטיסה

פחד לנשום

פחד מעיר

פחד מלעזוב את המוכר

משיל מעלי פחדים

כל פעם קצת

לאט לאט