"Paintings You Can Listen To" – Robyn Hitchcock

אז ככה…

בין אם אתם יודעים ובין אם לא….ואם אתם קוראים פה רצוי שתדעו
…יש כמה אמנים שאני מעריץ בקטע פסיכוטי, אולי אפילו הייתי שוכב איתם בנסיבות מסויימות, אין לדעת
Robyn Hitchcock אחד מהם הוא רובין היצ'קוק….וגם באנגלית

.יכול להיות שכבר נתקלתם בתמונה שלו ברקע של הבלוג או בתמונת הלוגו בדף הפייסבוק

.אותו בחור עם קצף גילוח על הפנים, ממש מצד שמאל לארנולד שוורצנגר

…בתחילת החודש (מרץ) חגג היצ'קוק את יום הולדתו ה-60 במספר.
.Love From London ממש באותו זמן הוא גם דאג להוציא אלבום חדש בשם
.Tromso Kaptein האלבום הזה מגיע אחרי אלבום סולו נפלא ודי מפוספס שיצא ב-2011 בשם

.להיצ'קוק קשה נורא ליצור אלבומים שהם פחות ממעולים במקרה הרע ובמקרה הטוב מושלמים

.ואילו לי, קשה שלא ליפול בקסמו כל פעם מחדש

השיר שהכי כבש אותי באלבום, פה בביצוע לייב שאפילו מצמרר עוד יותר ומזכיר לי שהאיש הזה כבר עבר מזמן לליגה משלו My Rain

"האלבום החדש מתואר ע"י היצ'קוק כ"ציורים שניתן להאזין להם
.מבחינת השירים, היצ'קוק עושה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב. לכתוב שירים נצחיים קליטים ומרגשים
.יש פה רוקנרול גיטרות פופי, בלדות פסנתר מהפנטות וקוסמיות וגם שירי קאנטרי עם ניחוח אנגלי-היצ'קוקי

עם זאת האלבום החדש מביא איתו שינוי כיוון בתחום הסאונד ההיצ'קוקי הכה מוכר. ההפקה באלבום הזה קצת קורצת לסאונד הרוק-אינדי-אלטרנטיבי שהגיח בתחילת העשור הקודם. לא שזה דבר רע…בטח לא כשאמן גאון כמו היצ'קוק עושה את זה, אבל זה כן היה לי מוזר בשמיעות הראשונות

אולי בגלל שכבר שמעתי חלק מהשירים בביצועים אקוסטיים, ששוחררו ליו-טיוב, לפני שהאלבום יצא

.אולי בגלל שאת השטיקים של הפקה מלוטשת, סאונד מסונתז ונגיעות של אלקטרוניקה עדיף להשאיר ללהקות אחרות, שאולי מתחבאות מאחורי אותם רבדים

.אמן כמו היצ'קוק יכול לקחת גיטרה אקוסטית ולהסתמך על השירים, על הקול ועל הרגש וליצור עולם ומלואו

, Harry's Song ,קחו למשל את השיר שפותח את האלבום
שיר שהיצ'קוק חשף לראשונה בהופעת סולו שלו (הראשונה מתוך 4 הופעות שקיים כאן ב-2 ביקורים שונים לפני שנתיים), בגרסת פסנתר מלנכולית

הוא צוחק ואומר ש"יום אחד השיר הזה ישמע מבריק, זכרו אותו כשהוא עוד נשמע ככה"….אז שנתיים חלפו ואני עדיין מעדיף את הביצוע הבוסרי והעירום

ופה בביצוע האולפן

 .עדיין אותו שיר יפהפה , רק שבאלבום העיבוד והסאונד קצת מכבידים עליו. תשפטו בעצמכם

.במקום מסוים הייתי שמח עם כל השירים היו עירומים וההפקה הייתה צנועה יותר
…אבל אלו כבר גחמות אישיות של מעריץ פאנאטי….והבלוג הזה קיים (בין היתר) בשביל זה

בקיצור….אם אתם מכירים את היצ'קוק…יש לו אלבום חדש נהדר
… אם אתם לא מכירים….זה בטח לא אלבום להתחיל איתו, אבל תתחילו לחקור את האמן הזה תכף ומיד…אחרת אל תראו את הפנים שלכם פה יותר

שנכתב על חוף בת"א בזמן ביקורו האחרון של היצ'קוק בארץ  Be Still ושימו לב גם ל

 

Daniel Johnston – נקודות אור וחושך

Daniel Johnston

מגרש לי את החרדות בעזרת רוחות רפאים פרי השטן אשר התיישבו במרתפי מוחו,

בלי ציוד הקלטה ראוי, בלי לכוון את הגיטרה יותר מידי.

דופק בדלת של השליטה בעצמך. דופק מלוכלך. שובר אותה. דופק בעדינות. רוצה לצאת החוצה אבל מפחד.

דופק שלא ישמעו בכלל.

לא מצאתי שום מישור כשיצאתי למסע בתוך העולם המוזיקלי-נפשי שלו.

 

Everyone, and friends and family

Saying, "Hey! Get a job!"

"Why do you only do that only?

Why are you so odd?

We don't really like what you do.

We don't think anyone ever will.

It's a problem that you have,

And this problem's made you ill."

מתוך השיר   The Story Of An Artist

בין תהום לפסגה.

זה לא עניין של נעים.

זה לא נעים אבל זה מרגיש כל כך טוב.

אם זה מרגיש כל כך טוב זה בטח תוצר לוואי מעוות של השירים שלו.

דניאל ג'ונסטון מנסה לגרש את השדים שלקחו לו את האהבה…

דניאל ג'ונסטון מנסה להשלים עם קיומם….

דניאל ג'ונסטון לוקח את מה שיש לי שם בפנים לנסיעה ברכבת הרים מצוירת, שמחה, מיואשת ומוטרפת, מעלה את זה גבוה ואז במהירות מרסק הכל למטה.

 

עד היום הוציא ג'ונסטון בסביבות ה-20 אלבומים.

אתמקד ב-3 אהובים עלי במיוחד, אחד מכל עשור.

שלושה עשורים/שלושה אלבומים מתוך חייו של דניאל ג'ונסטון

The What Of Whom" – 1982"

תחילת הדרך, אלבום שלישי מתוך עשרת אלבומיו הראשונים שהוקלטו כולם עם ציוד הקלטה ביתי ויצאו בהוצאות פרטיות על גבי קסטות. הסאונד הביתי החשוף והצורם לעיתים. השירים הקטנים שמחברים בזהירות בין אור לחושך. כואב ומפחיד לשמוע את הקול הילדותי של ג'ונסטון בשיר כמו  Why, Without You

והכאב לא נעצר שם

וגם לא הפחד

 1990 – 1990

אלבום מספר 11 של ג'ונסטון והראשון שהוקלט באולפן רשמי בניו-יורק ואף יצא בחברת תקליטים גדולה. לא תמיד מרגיש שלם בתור אלבום, כנראה בגלל שהוא נע בין ביצועים חדשים לשירים ישנים, ביצועים בלייב, ושירים שנכתבו במיוחד לאלבום. כך או כך, האלבום הזה מסמל תפנית בקריירה המוזיקלית וגם בחיים של ג'ונסטון מפני שבאותה תקופה החריף מאוד מצבו הנפשי. חוץ מזה, השיר שאי אפשר להתווכח עליו, שנכתב ביחד עם Jad Fair, מופיע באותו אלבום והוא פוגע בכל שמיעה מחדש.
Some Things Last Long Time

"Fear Yourself" – 2004

אלבום מס' 15, מהמרתף הדל בבית הוריו עד לרגע בו נוצר החיבור, שנשמע כה טבעי, עם המוזיקאי/מפיק ואשף המלנכוליה המופלא מארק לינקוס הידוע בכינוי Sparklehorse  ז"ל. ג'ונסטון מוציא את מה שנשמע כאלבום הכי מופק, עשיר ומגוון בכל הקריירה שלו. בין שירי להקה מבוססי גיטרות לרגעים אינטימיים וסוחטי לב. ושיר אחד שלא עוזב אותי…..Wish

"אזכור נוסף לאותו אלבום נמצא בפוסט "טרילוגיית הפחד

ג'ונסטון הוא מסוג האמנים שמחייבים אותך להתלוות אליו למסע. נשאבתי לתוך העולם שלו, למרות שזה מפחיד אותי. הוא משקף לי המון צדדים שאני נאלץ או לא נאלץ להתמודד איתם בעצמי. להקשיב לו זה בעצם סוג של התחייבות, אני לא באמת יכול לעזוב.

ג'ונסטון יגיע להופעה אחת בבארבי ב-28 למאי

.למרות שזה מפחיד אותי, אני לא באמת יכול לחמוק מללכת לראות מופיע.

אני לא זוכר שבאמת פחדתי אי פעם מהופעה כלשהי, כמו שאני פוחד עכשיו ללכת לראות אותו בבארבי.

אני כל כך שמח שהוא מגיע לארץ וכל כך חרד מזה באותו הזמן
אבל אין לי באמת ברירה, אני חייב להיות שם

Big Star – כוכב מטאורי

צריך להיזהר כשמדברים על אמנים שהקדימו את זמנם. אמן שהשפיע על המון אמנים אחרים לא בהכרח הקדים את זמנו. למען האמת אני חושב שיש מעט מאוד כאלה שהקדימו את זמנם,  שבאמת הצליחו ליצור משהו שלא היה קרוב למה שקרה בתקופה בה פעלו.

אקח לדוגמא את ניל יאנג, מוזיקאי ענק וחשוב באמת, שלפחות חצי מכותבי השירים והרוקרים שהגיעו אחריו יוכלו לומר שהוא היווה השפעה לא קטנה עליהם. האם הוא הקדים את זמנו? לדעתי לא… אפשר לומר שמבחינת גישה לגיטרה הוא מאוד חידש. הרי רוב גיבורי הגיטרה באותה תקופה היו פחות או יותר נגנים טכניים לא רעים בכלל. ניל יאנג הביא איזו גישה יותר רגשית, פחות שכלתנית וטכנית, על סף האינפנטילית, ומה שהוא מוציא מהגיטרה עדיין עולה על עבודות של הרבה גיטריסטים אחרים. מבחינה מוזיקלית מה שניל יאנג עשה, היה בדיוק הדבר שהתאים לנקודת הזמן שבה פעל, גם אם הסאונד שלו סלל דרך לרבים וטובים.

מצד שני, להקה כמו Can, שגם פעלה באותם שנים של סוף ה-60' ולאורך שנות ה70', מספיק לשמוע שיר אחד בשביל להבין שמדובר ביצירה שללא ספק מדברת ברוח אחרת ממה שקרה בתקופה בה הם פעלו.
חכו לסוף הפוסט, שים פליי ושתמעו בעצמכם Future Days

ואני בכלל באתי לדבר על להקת Big Star

ביג סטאר (לפעמים הלהקה הכי טובה בעולם) נופלים מבחינתי בתפר שבין להקה סופר משפיעה וחשובה ללהקה שהקדימה את זמנה.

אלכס צ'ילטון (גיטרה ושירה), כריס בל (גיטרה, שירה) אנדי המיל (באס) וג'ודי סטיפנס (תופים).

מלהקות הקאלט הראשונות והחשובות אם לא החשובה מכולם. מייסדי תת הז'אנר Power Pop ולהקה שעיצבה אמנים רבים: מ –REM,  Teenage Fanclub, The Posies עד ל Wilco , Yo La Tengo, ,Robyn Hitchcock, Elliott Smith. והרשימה עוד ארוכה.

ביג סטאר הוקמה בתחילת שנות ה-70' בממפיס טנסי, בירת הסול והבית של אולפני Stax הידועים לשמצה. אולי המקום האחרון ללהקת רוקנ'רול גיטרות נועזת.

אלבום הבכורה של ביג סטאר נקרא #1  Record , יצא ב-1972 ואין משהו שיותר מתאים לשיא עידן הרוק'נרול מאותו אלבום. הם לקחו קצת מהריפים של Zeppelin קצת מההרמוניות של The Byrds (שלא יביישו אפילו את בריאן ווילסון) פלוס כמה שירי פולק אקוסטיים ומלנכולים, לחנים שמתכתבים עם הגאונות של Ray Davis ותפקידי גיטרות מהשורה הראשונה, או בקיצור,  אלבום שהיה צריך לשבת יחד עם שאר אלבומי הרוק הגדולים של אותה תקופה. אולם, למרבה הצער, ובניגוד מוחלט לשם שניתן לאלבום , הוא לא זכה בזמן אמת, לא להצלחה ולא למסחרית.

When My Baby's Beside Me

1974- הפעם במתכונת של פאוור טריו נשארים אלכס צ'ילטון ו2 חבריו האחרים לבשל את האלבום השני והמושלם לא פחות Radio City.

צ'ילטון משתלט לגמרי לבדו על הגיטרות באלבום, מושפע לא מעט מהסאונד וה feel השחור של Stax ויוצר שילוב של רוקנ'רול אגרסיבי מצד אחד ומצד שני גרוב נוצץ ומבריק שבעיקר מתבטא בסאונד הפנדר סטראטוקסטר שלו ומזוהה עם שירים כמו O My Soul והמנון הפאוור פופ הנפלא  September Gurls. לא צריך להתאמץ בשביל לשמוע מאיפה באו חצי מהלהקות שקמו מאמצע שנות ה-80 ועד היום.

בניגוד לאלבום הבכורה המלוטש, ב Radio City יש תחושה שהדברים מתחילים לצאת מכלל שליטה. דבר שבולט גם בסאונד של השירים והאופן שבו הלהקה מנגנת וגם כנראה מחלחל לחייו האישיים של צ'ילטון. בדרך להתמוטטות, זו שתגיע באלבום האחרון.

אז הגענו כמעט לסוף הקריירה של ביג סטאר ולדעתי, ב- 2 האלבומים הראשונים הם לא הקדימו את זמנם, אלא יצרו בדיוק את מה שהזמן והתקופה ביקשו מהם.
לצערם של חברי הלהקה (ושל האנושות דאז) שיווק גרוע של חברת התקליטים +פלוס הרבה חוסר מזל הקשו על האלבומים שלהם לפרוץ מחוץ לממפיס, והם חמקו מהראדאר.

אחרי האלבום השני אנדי הומל, הבסיסט עוזב את הלהקה, לא קשה לנחש למה.

צ'ילטון, שכבר מתמוטט לגמרי יחד עם חברו ג'ודי סטפנס על התופים, לא עוצרים וכבר באותה שנה, 74', ממשיכים  לעבוד על אלבום שלישי בשם Third/Sister Lovers.

לאותו אלבום מצטרף חבר לא רשמי ללהקה, המפיק המוזיקלי ג'ים דיקינסון. שנכנס בקלות למשבצת של המפיק גורג' מרטין (החיפושית החמישית).

בעזרת דיקינסון יוצרים ביג סטאר, (או אלכס צ'ילטון) את יצירת המופת האחרונה שלהם.
מה שהופך את האלבום הזה למהפכני הוא העובדה שדיקינסון הצליח להפיק כאוס באולפן ולגרום למקום הכי נמוך והרוס להישמע הגיוני. אני לא חושב שלפני האלבום הזה השתמשו במעטפת כזו של סאונד לשירים ואני לא מדבר על טירוף אורקסטרלי נוסח פראנק זאפה.

היום כשאני שומע את האלבום Third, הכל כל כך מובן לי ונשמע מאוד במקום, אבל כששמעתי אותו לראשונה אני זוכר שלא הבנתי מה קורה שם. שום שיר לא נשמע לי כמו שיר. הכל נשמע שבור וזרוק. הייתי זקוק לכמה שמיעות כדי להכנס עמוק לצד האפל של צ'ילטון ולהצליח להבין איפה מסתתרים השירים בתוך הכאוס.

(כלי מיתר שמדמים את מעטפת כדור הארץ, גיטרות חורכות מלאות בזעם (שאסתכן ואומר שאולי ניבאו את       תחילת תנועת הנויז) ותופים שמגיחים פעם ב, לזעזע את הקרקע בשיר
 Kangaroo )

האלבום עצמו יצא לעולם רק 3 שנים אחרי שהוקלט, ב-1978, אותה שנה בה נהרג כריס בל (ממקימי הלהקה) בתאונת דרכים. מאז שעזב את ביג סטאר, אחרי האלבום הראשון ועד שנהרג, הספיק בל להקליט חומרים משלו,
שהיו אמורים להיות חלק מאלבום סולו. אותם שירים יצאו שנים מאוחר יותר בשנות ה-90' באלבום ושמו
I Am The Cosmos 
האלבום היחיד של כריס בל, שהוא ממש כמו עוד אלבום אבוד ומרגש של ביג סטאר ולא נופל מהם לרגע.

ולסיום

איך אפשר בעצם להתמודד עם אלבום כמו Third שבו חיים זה לצד זה כמה מהשירים הכי עצובים בעולם….?

Take Care