White Fence ו Jacco Gardner – המלצה כפולה

עבר לא מעט זמן מאז הפוסט האחרון (בערך חודש).

הראש שלי היה עסוק במעבר דירה וגם בתכנית הרדיו שהתחלתי לשדר לאחרונה.
אז בעצם מחודש שעבר, אני מחליף את טל כהן-שלו (האדם והמוזיקאי) בתכנית שהגיש במשך שנתיים, בשם Alternative Nation, המשודרת בימי שני בין 21:00-22:00 ברדיו קול השלום, דרך האתר שלהם.
אם אתם קוראים פה בבלוג אז אתם יכולים לתאר לעצמכם את הקו המוזיקלי של התכנית.
בנוסף, כל התכניות מועלות יום אחרי השידור ל ICAST  כולל פלייליסט מלא, ואפשר להאזין להן גם שם.

…עד כאן לגבי העניין הזה

ועכשיו לפוסט הקצר אשר התבשל לו בשקט ממש מתחת לאף כלשהו.

.שמעתי די הרבה אלבומים חדשים בתקופה האחרונה, אבל רק 2 באמת תפסו אותי כל כך חזק, שלא הייתה לי ברירה אלא לטחון להם את הצורה

קבלו כמנה ראשונה:
האלבום החדש "Cyclops Reap" של הרכב האסיד פולק/ניאו-גאראג'/פסיכדלי האהוב עלי במיוחד White Fence  בהנהגת המוח המעוות של  Tim Persley.

New Edinburgh

   (שהופיע בסיכום שנת 2012 בבלוג) "A Family Perfume" שנה שעברה הבחור הזה הוציא אלבום כפול בשם
. (גם הוא הופיע בסיכום השנה שעברה, מפתיע) "Hair" בשם Ty Segall ועוד אלבום שיתוף פעולה עם

To The Boy I Jumped In The Hemlock Alley

Chairs In The Dark

פרסלי הוא מהזן של המוזיקאים שלא עוצרים לרגע, נדמה שהכתיבה באה לו בלי הרבה מאמץ. הייתי מצפה לחוסר אחידות ונפילות מאמן שמוציא אלבום או 2 כל שנה, אבל האלבום החדש לא נופל מקודמיו ומרגיש מאוד מגובש ומרוכז, שומר על הסאונד והסגנון שלו שמתכתבים בגלוי עם הצדדים והצלילים האפלים, הגאראג'יים, המלוכלכים ומלאי העשן של שנות ה-60

 בין התחרפנויות פאזז, להמנוני גאראג' ואפילו כמה שירים שיזכירו את רוג'ר מקג'ויין או ארתור לי,
.בימים הכי מדכאים שלהם

:ועכשיו למנה העיקרית

על האלבום המופלא והקסום
Jacco Gardner מאת Cabinet Of Curiosities

גארדנר, מולטי-אינסטרומנטליסט בן 25 מהולנד, מוציא בשנה שעברה את אלבום הבכורה שלו, אולם רק השנה האלבום זוכה להפצה יותר מורחבת ורשמית באמריקה ובשאר אירופה תחת הלייבל Trouble In Mind .

מסוג האלבומים האלה שאתה מחכה להם המון זמן. לא בדיוק ידוע איך הם ישמעו, או מתי הם יגיעו, אבל אתה יודע שהם יגיעו. אין מה לעשות, הרי רובנו מחכים לדבר החדש הבא שיתפוס לנו את האוזן, האשכים (במקרה שלי) או הקרביים, ולא יניח לנו לרגע. כזה שנרצה ממנו עוד ועוד, שוב ושוב, נאנוס אותו.

.כל כך התגעגעתי לאלבום שמבוסס קודם כל על לחנים וכתיבת שירים טובה
.אפשר להתהלך אינסוף בעולם אסתטיקת הסאונד, האינסטרומנטלים/פוסט/נויז/ספייס מה שרק תרצו, אבל באמת שאין דבר שאני יותר אוהב משירים. שירים עם לחן טוב
.זה קונה אותי מיד

Watching The Moon

.פעם בכמה זמן מגיע אחד כזה כמו ג'אקו גארדנר, כותב שירים מופלא, ומחריב את עולמי
אח"כ הוא מתבל את השירה עם קצת ריוורב, את ההפקה בניחוח 60', אקוסטית ברקע, עיבודי קלידים מרחפים, תפקידי באס דומיננטיים וחשוב מכל, הרמוניות וקולות שניים שמוסיפים נפח גדול לסאונד ולעיבוד

גארדנר לא המציא שום ז'אנר, הוא רק הולך בגאווה על השבילים שסללו Brian Wilson, Syd Barrett, Billy Nichols, Curt Boettcher ושאר מוזיקאים ולהקות שנגעו בפופ פסיכדלי,בארוק, סאנשיין פופ וכו'.

Help Me Out

The Ballad Of Little Jane

אני מודה שבשמיעה ראשונה ושנייה כל השירים נשמעו לי כמו בליל אחד בעל אותו גוון צבע, אבל בכל האזנה נוספת התחלתי לשמוע ולגלות את החיים של כל שיר ולשים לב לכל הניואנסים של התפקידים והעיבודים.

.האלבום הזה הוא מושלם מבחינתי, מהסוג שגדל איתך עם כל שמיעה
והעטיפה, שהיא בפני עצמה יפהפייה (במיוחד על ויניל) וממש מתחברת עם האווירה וצבע השירים, ועוזרת לך לשים עוד רגל בכניסה לארון הסקרנות, משם והלאה, כל אחד

יראה, יחווה וישמע עולם אחר

אני כבר יודע בלב שלם שזה אחד האלבום המוצלחים של השנה

תיקחו גם אתם איזו פיסה ממנו

,דרך אגב, אני מצאתי 6 חיות שמסתתרות בתמונה…אם תגדילו את התמונה ותמצאו יותר)
(אתם מוזמנים לכתוב בתגובות – יוגרלו אלפי פרסים ובננה