Bert Jansch – Passed Away Blues

.בדיוק היום לפני שנתיים נפטר ברט יאנש, בגיל 67, אחראי שנאבק לא מעט עם סרטן בריאות
פחות משנה לאחר שהלך לעולמו, נפטרה אישתו השנייה (שחי עמה את רוב ימיו) לורן אורבך. כנראה שצער רב וגעגועים יכולים להיות קטלניים לא פחות מסרטן

אני זוכר כמה צער חשתי כשהמוזיקאי והאדם האדיר הזה עזב את האדמה. היו לי עוד תקוות שאזכה לראות אותו מופיע. היו שמועות שניסו להביא אותו לארץ. בשנה שלפני פטירתו עוד הספיק לטור את ארה"ב עם ניל יאנג, בסיבוב הופעות אקוסטי. הזדמנות טובה לקהל האמריקאי להכיר את אחת מהדמויות הכי חשובות בעולם המוזיקה של המאה ה-20, ומגדולי הפולק הבריטי בפרט.

הראש שלי לא חשב בהגיון, הייתי מוכן להזמין כרטיס טיסה לארה"ב לשבוע, לראות את שני הגיבורים האלה ביחד, ולחזור. בסופו של דבר לא היה לי כסף אפילו לטיסה ושהייה של יומיים. זה לא קרה. ברט יאנש לא הגיע לארץ. לא זכיתי לראות אותו מופיע
האיש הזה הולך איתי מגיל די צעיר. לכל מקום. בכל זמן נתון אוכל לשים אלבום שלו ולהירגע. להיכנס לסיפורי מסע במרחבים פסטורליים או בערבות העצב, לצלול לים של מאות שירים, לפריטות האקוסטיות שאין כמותם בשום מקום.

אחד הדברים שלא מפסיקים להדהים אותי כל פעם מחדש במוזיקה של יאנש, שיש (ברוב שיריו) 2 יקומים מקבילים זה לזה. בין העולם של הגיטרה והמבנה של השיר לבין המלודיה של השיר. בהמון משיריו של יאנש, אם אנסה לפרק את השיר, בסופו של דבר יתגלו להם כמה אקורדים, פשוטים יותר או פחות, זה לה העניין. רק שיאנש, הוא לא עובד לפי מבנה של אקורדים לא במחשבה ולא בנגינה. לתפקידי הגיטרה שלו יש חיים משל עצמם, הידיים שלו מסתובבות על צוואר הגיטרה ומתהלכות בין מלודיות, כאילו היו ביקום שונה, ובאותה הזמן, האיש הזה מצליח לשיר מלודיה שמתפתלת בצורה כל כך שונה מהגיטרה. מקווה שהצלחתי להסביר את זה במילים. את הגאונות הזו.
. מתוך האלבום בלוז יום הולדת Wishing Well במידה ולא…עצרו רגע לשמוע את

"Birthday Blues"
היה האלבום הראשון שקניתי של יאנש, אליו הגעתי דרך ניק דרייק. הייתה תקופה שהיה מהופנט מהשירים של ניק דרייק, ורק רציתי עוד. מצאתי דיסק של הקלטות ביתיות שלו. קניתי אותו בלי לשמוע.

Tanworth In Arden -1967\68

 בעצם האלבום הזה היווה את הכניסה הראשונה והמשמעותית שלי לתוך עולם הפולק הבריטי, בו אני מאוהב עד היום, וזה לא יגמר לעולם.
אותו אלבום עם סאונד מחוספס, נותן מבט עגמומי על ההשפעות של דרייק ומאפשר להבין איך הגיע לאופן שבו הוא מנגן ולמקומות שהעסיקו אותו ביצירה האישית שלו.
מלבד ביצוע מצמרר ל
Summertime
היו שם עוד כמה שירים שאהבתי במיוחד
,של יאנש Courting Blues ו Strolling Down The Highway
.של ג'קסון ס. פראנק Milk and Honey ו Blues Run The Game
.זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי על 2 האמנים האלה
המסע לחנות הדיסקים הקרובה לא איחר לבוא. קניתי את בלוז יום הולדת. היו שם כמה דיסקים של יאנש, אבל משהו בעטיפה הספציפית הזו משך אותי. הבחור שמחזיק גור כלבים והצבעים של הלבן. יש לי עד היום משהו לא מסובר עם צבע לבן בעטיפות אלבומים. למשל האלבום לייב של זאפה מ-71'
Mothers

הייתי שומע את בלוז יום הולדת המון ונשאבתי למבטא הסקוטי הכבד, הפריטות בגיטרה, המלודיות המשונות שמצד אחד הם מאוד בלוזיות ומצד שני הם שירי עם מימי הביניים. זה הרס אותי. סחף אותי למקומות שלא הכרתי. שונים מאוד מהאמריקנה של ניל יאנג, או מהגיטרות של הנדריקס שהייתי כל כך רגיל אליהן.

במשך השנים התווספו עוד ועוד אלבומים של יאנש והייתי יושב וחוקר וקורא עליו בלי סוף. יותר מאוחר, בעקבות המלצה של יאיר יונה ב"שרת העיוור" על אלבומי אסיד-פולק, הגעתי להכיר את האלבום שלו
L.A Turnaround
ההמלצה על האלבום הזה והאזכור שהוא לא יצא מעולם על דיסק, לא הפסיקו להטריד אותי. הייתי חייו לשמוע אותו. מצאתי הורדה שלו באינטרנט מ-ויניל. זה היה משהו בתור התחלה. כל כך יפה. הייתי חייב להשיג אותו בתקליט. הבעיה הייתה, שהאלבום לא היה ממש זמין באי.ביי. פעם בכמה חודשים מישהו העלה אותו. הייתי נכנס כל שבוע לבדוק אם הוא שם. אחרי יותר מחצי שנה הוא הופיע. נלחמתי עליו במכירה פומבית. ברגע האחרון ניצחתי. התקליט הראשון שקניתי באינטרנט. שילמתי עליו 300 שח. בדיוק עברתי לת"א, ולא היה לי ממש כסף לשכ"ד. אבל זה לא שינה דבר. הייתי חייב לשים עליו את היד.

באותה שנה, 2009, אחרי יותר מ-30 שנה שלא היה זמין ולא ראה שום הוצאה מחודשת. החליט  להוציא אותו מחדש, גם בדיסק וגם על ויניל drag city  הלייבל

בגרסת הדיסק המחודשת יש קובץ וידאו, תיעוד של 15 או 20 דקות מתוך הבקתה בה הוקלט אותו אלבום נדיר ביופיו, באל.איי…פעם ראשונה שיאנש הקליט מחוץ לגבולות בריטניה. ביחד עם נגן הפדאל סטיל רד רודס, מייקל נסמית' , סולן המונקיז, שהפיק את האלבום, בנות הזוג של הנגנים וחברים קרובים.

לא בטוח מה אני רוצה לומר בפוסט הזה. היה לי דחף להקיז זיכרונות ומחשבות על אותו אמן שאני כה אוהב וקשור אליו. אם מישהו במקרה לא מכיר, או  רק שמע את השם ולא מצא זמן לשמוע, אולי זו הזדמנות טובה.

האיש הזה הוא מבחינתי המהות של מוזיקת הפולק, הוא תופס אותה בכל הצורות שרק אפשר לדמיין. משורר וגיטריסט פורץ דרך. כותב שירים ומלחין קלאסי. מוזיקאי עילאי וצנוע

חמישה אלבומי הופעה שצריך !

אני אוהב אלבומי הופעות חיות.
הזדמנות לחזור לרגע לא מתוכנן מדי בקריירה של מוזיקאי או להקה שיש לך איתם כבר סוג של מערכת יחסים.

הנה 5 אלבומי הופעה שכדאי לשים עליהם את היד והאוזן, כאלה שקצת חמקו מהרדאר וכנראה שלא תתקלו בהם ברשימות אלבומי ההופעה הגדולים/חשובים/אגדיים/מה שתרצו ביותר.

 The Electric Prunes – Stockholm 67

להקת השזיפים החשמליים, מלהקות הדגל של הגאראג' הפסיכדלי האמריקאי מאמצע שנות ה-60
מוכרים בעיקר מהלהיט הידוע
I Had Too Much Too Dream Last Night
ב-67' הם יצאו לטור אירופאי וסביבם באז לא קטן. אחת התחנות שלהם הייתה בשטוקהולם, שוודיה. שם גם חלקו וואן והופעות עם אחד בשם ג'ימי הנדריקס
רצה הגורל, ובחור היפי הקליט את ההופעה שלהם באותו הטור. מזל שזה קרה כי מדובר בתיעוד הכי טוב של הלהקה הזו. ההבדל בין אלבומי האולפן האדירים של הפרונס לבין ההופעות שלהם באותה תקופה הוא ממש תהומי.
באלבום הזה ספציפית אפשר לשמוע את הסאונד שלהם כשהם לא עצורים באולפן, ג'אמים ארוכים, ניסוריי גיטרות פאז, צווחות רוקנרול והחרבה (במובן הטוב) טוטאלית של קלאסיקות בלוז שחורות כמו
Smokestack Lightning  ו Got My Mojo Working .
כל האלבום ביוטיוב

Townes Van Zandt – Live At The Old Quarter (1977)

עירום כביום היוולדו, (למרות שעל העטיפה הוא רק ללא חולצה) , כך נשמע טאונס ואן זנדט. מגדולי כותבי השירים שזכו ללכת על האדמה הזו.
אלבום הופעה כפול, הוקלט ביוסטון, טקסס. רק טאונס והגיטרה האקוסטית שלו, טכניקת ה
finger picking
.המדהימה והלא מתאמצת שלו וערימה של שירים שכמעט כל אחד מהם הוא סכין בלב
אין הרבה מה לומר, המוזיקאי הזה ידע לספר סיפר ובקול שלו להוציא נהרות של רגש שאני פשוט לא מסוגל לעמוד בזה.
האיש הזה, שהרגיש קצת יותר ממה שבן אדם נורמלי מרגיש, ורוב שיריו מתעסקים בבדידות, התמכרויות, אלכוהול וסיפורים קטנים וכואבים של אנשים קשיי יום.
Tecumseh Valley

באותם ימים טאונס הוא היה די גמור (ולא בטוח כמה תקופות מאושרות הבן אדם הזה ידע בחייו). לשמוע את הקול השבור שלו כשהוא מציג שם של שיר לפני שהוא מתחיל לבצע אותו, לא משאיר לך לאן לברוח. זה כואב ומענג להיכנס לשם כל פעם מחדש. מדי פעם הוא גם מבליח כמה בדיחות של דרומיים, או סיפורים קצרים, כמו מתי ואיפה כתב את השיר הראשון שלו Waiting Around To Die.

“There were these two drunks having this argument outside a bar,  They’re arguing as to whether that object up in the sky was the sun or the moon. This other drunk stumbles out of the bar and one of ‘em walks over and says, ‘Buddy will you help us out? We are having an argument and we can’t decide who is right… Is that the sun or the moon?’ [The man replies:] ‘aw I don’t know man, I ain’t from this neighborhood.’”
Lungs

Alex Chilton – Live In London (1980)

(אלכס צ'ילטון, גיבור רוקנ'רול שלי, מייסד הלהקה האגדית (היום הם קאלט, מה לעשות
Big Star
 .מוזיקאי בחסד שלא מעט הושפעו וקיבלו ממנו השראה והכוונה

מה שתקבלו פה, הופעה מטונפת בלונדון עם סט ליסט שכולל לא מעט שירים של ביג סטאר, כמה שירים מאלבומי הסולו של צ'ילטון וגם קאברים, כמו הביצוע ל
Train Kept A Rollin

תיעוד נדיר עם סאונד קצת בוטלגי של תמצית מזוקקת של רוקנ'רול. הקול המתאמץ של צ'ילטון שפשוט אין כמותו, הגיטרות שלו שהם כביכול הכי פשוטות, אבל כל כך גאונויות. הסאונד המתפוצץ  והקראנצ'י שלו, הפידבקים והלינקים הקצרים שקשה אפילו לקרוא להם סולואים. כל זה במעטפת של דיכאון קיומי, כזה שמורגש גם באלבום Third  של ביג סטאר.

In The Street
כל האלבום ביוטיוב

Johnny Thunders – Hurt Me (1983)

ת'אנדרס, התחיל את דרכו כגיטריסט של ה
New York Dolls
 , הקים כמה שנים אח"כ את
Johnny Thunders & The Heartbreakers
שהוציאו אלבום בכורה ענק בשם
 L.A.M.F
וגם הוציא אלבום סולו ראשון ומדוכדך בשם
So Alone

האלבום השני שלו
Hurt Me
, בשונה מכל מה שעשה בקריירה שלו עד אז, שהייתה כולה מבוססת על טהרת הגיטרה החשמלית שלו, הוא אלבום הופעה אקוסטי. רק ת'אנדרס והגיטרה. הקול שלו כל כך ילדותי ותמים וגבוה והשירים הם המנונים של בן אדם שבור, מכור ומדוכא. השילוב הזה פשוט עובד
.שירי אקורדים, של ילד, שחולם להיות רוקר
הביצוע לשיר המפורסם ביותר שלו
You Can't Put Your Arms Around A Memory
מאותה הופעה, הוא המוצלח ביותר, והשיר ראשון שהכרתי של ת'אנדרס

 Hurt Me

(Robyn Hitchcock – Storefront Hitchcock (1998

.תעד/ביים ב- 1998 הופעה חיה של רובין היצ'קוק בתוך חנות נטושה בניו יורק Jonathan Demme
.היצ'קוק מופיע מול קהל קטן רק עם גיטרה כשגבו מופנה אל חלון הראווה ואל עוברי האורח מהרחוב
.מסע בתוך העולם הפנימי סוריאליסטי, הזייתי, אפלולי וציני של אותו מוזיקאי אקסצנטרי

.נתח נכבד מהאלבום הוא מונולוגים לא קצרים בין שיר לשיר, פרי הדמיון של היצ'קוק
אי אפשר להשוות אותו לשום אמן אחר, אבל רק בשביל לקבל מושג קלוש, כניסה לתוך העולם שלו היא דומה לכניסה לעולמו של יוצר כמו פרנק זאפה.  אין שום דמיון מוזיקלי בין השניים. אבל בדומה לזאפה, בשביל לשמוע את היצ'קוק רצוי להכיר לא מעט מהחומרים שלו כדי להתחיל להבין את עולם המושגים, הפחדים, האהבות, הסטיות, הירקות ודרך ההסתכלות שלו על הקיום והנפש.

האלבום שהוא גם ה
soundtrack
של הסרט, מכיל שירים מכל הקריירה של היצ'קוק עד לאותם שנים. מצד אחד אפשר להתייחס אליו כאל סוג של אוסף ממש מוצלח, מצד שני, אולי כדאי להכיר קצת את היצ'קוק שלפני שצוללים לתוכו
יש בו גם כמה שירים שלא מופיעים בשום אלבום אולפן שלו, כמו "1974" המצויין, וגם ביצוע ל
של הנדריקס Wind Cries Marry
בכמה שירים מצטרפים אליו גם כינור וגיטרה נוספת, למשל בביצוע לשיר
Filthy Bird.
!אז אם אתם מכירים את היצ'קוק זה אלבום שלא כדאי לפספס, ואם לא….כדאי להכיר

באותה הזדמנות….

שמח לציין שהחודש (אוקטובר) יחגוג הבלוג שנה! שנה שלמה!

תודה לכל מי שקורא פה או מציץ בדף פייסבוק של הבלוג, מגיב, משתף ומתעניין.
🙂