ברוכים הבאים אם אתם מבקרים חדשים, שלום ונשיקה באוויר למבקרים הוותיקים
מפה לשם הבלוג הזה פעיל כבר 8 שנים. נחמד בהסה'כ
תודה לכם שמגיעים לבקר בסיכומי שנה או עוקבים אחרי הדף בפייסבוק
אם הטעם המוזיקלי של הבלוג מדבר אליכם תוכלו למצוא דברים כאלו ואחרים גם בימי ראשון בערב ברדיו הקצה, בתכנית שבועית בשם KZ Voodoo. פלייליסטים מהעבר זמינים גם באתר הקצה וגם
כאן במיקסקלאוד
מקווה שתהנו מהרשימה
The Minneapolis Uranium Club Band – The Cosmo Cleaners: The Higher Calling Of Business Provocateurs
Label: Statick Shock Records/Fashionable Idiots
אוראניום קלאב הם באמת להקת גיטרות מטורפת ובאלבום הזה הם כבר לא שבויים רק ב Devo Worship שאפיין את האלבומים הקודמים. זה לא אלבום מושלם, אבל ברגעים הטובים הם ממש טובים! בשיר כמו Man Is The Lonliest Animal (האהוב עלי באלבום) נראה שגם הטקסטים שלהם יכולים ללכת לעוד מקומות אפלים ומעניינים והכימיה בין הגיטרות לא נורמלית, נשמעת כמו הכלאה של Television עם Devo.
The High Sheriffs – High Sheriffs
Label: Garden Portal
אחד התת-ז'אנרים האהובים עלי הוא New Weird America , מעין עיסה של פולק, קאנטרי,בלו גראס, פסיכדליה, אמריקנה ובלוז. אמנים כמו Michael Hurley ו Holy Modal Rounders היו האבות המייסדים של הסגנון הרדיקלי (לזמנו) הזה מאמצע ה60' ומאז הגיעו (בעיקר בעשור הקודם ובעשור הנוכחי) לא מעט אמנים שהלכו בעקבותיהם. לאלבום הבכורה של The High Sheriffs הגעתי יחסית מאוחר השנה, לאוהבי מוזיקה אפלאצ'ית מבוססת בנג'ו, גיטרות אקוסטיות והרמוניום, שירי הילביליז לצד קטעים אינסטרומנטליים עקומים שמושכים לפרקים גם לפסיכדליה ובלוז.
Truth In Rambling
Sarve Shaam
Kleptomanim – Petting Zoo
self released
אלבום בכורה מקומי של קלפטומנים, טריו נויז-רוק מכוסח עם חיבור לפוסט-פאנק ופאנק רוק, בו חברים אוריין פינקו, הילה מלמד ואיתמר גורפינקל. גיטרה-בס-תופים ישר ולעניין שמזכירים להקות אנדרגראונד אמריקאיות מהאייטיז. הפשטות של השירים והאגרסיביות של הנגינה עובדים לטובתם ובעיקר הזעם והצרחות של פינקו. זו להקה שהייתי שמח לשמוע איך הם יפתחו את הקטע שלהם, אני מקווה שזו רק ההתחלה.
Tomorrow's Nothing
Clandestine Quartet – One for the Fossa, Two for the Wolverine
Label: 33-33
אלבום הבכורה של Clandestine Quartet,שמאוד ציפיתי לו ויצא ממש בשקט מתחת לכמעט כל רדאר לקראת סוף השנה, הוא חיבור בין האחים בישופ ( מתהילת Sun City Girls וקריירות סולו מצוינות), ריצ'רד (גיטרה) ואלן (בס, סקסופון ושירה) עם 2 מוזיקאים נהדרים ששמם הולך לפניהם במה שקשור לאימפרוב/אקספרימנטל/נויז אמריקאי, כריס קורסאנו המתופף המדהים (שמשתף פעולה עם רבים וטובים כמו המוזיקאי שמופיע למטה) ומייקל פלאוור שמנגן כאן על ציתר עבודת יד שהוא מכנה Japanese Banjo. אלבום נפלא שיש בו תחושה של סשן מאולתר של מוזיקאים למודי קרבות שיודעים מתי להקשיב אחד לשני כדי ליצור רגעים מדידטיביים ומתי נכון לכסח עם קטעי פריק-אאוטס מורטי עצבים ועורות וגידים. יש גם 2 מזמורים שמתקשרים עם רוחות בסגנון המוכר לאוהבי SCG עם קולו הגבוה והשאמאני של אלן בישופ. מי שמחפש/ת פסיכדליה לא קונבנציונלית אבל לא מוזרה מדי, עם השפעות מעולמות הפרי-ג'אז ומוזיקה ערבית, עשוי ליהנות כאן מאוד.
(So Long (Harry Dean
Bill Orcutt – Odds Against Tomorrow
Label: Palilalia Records
אני מאוד אוהב אלבומי גיטרה אקוסטיים בסגנון פינגר-פיקינג או סלייד אבל מאלבומי גיטרה חשמלית אני נזהר יותר כי יש סיכוי גדול מאוד שהם יהיו נוראיים, משמימים, מאוסים ולעוסים. כל התיאורים האלו לא חלים על האלבום האחרון של ביל אורקט, שהוא פלא של מוזיקאי וגיטריסט. אותו אורקט שהיה אחד ממקימי הלהקה הפסיכוטית ללא קבלות Harry Pussy, איתם הוא החריב כל חלקה טובה בנויז מחורע. כיום הוא מוציא אלבומים בכיוון שונה לחלוטין. קטעי גיטרה שמרגישים לרוב אינטואיטיביים ולפרקים גם מזכירים את עבודות הסולו של טום וורליין מ Television.
All Your Buried Corpses Begin To Speak
Bloodshot Bill – Come Get Your Love Right Now
Label: Goner Records
אלבומו השביעי (? תלוי מי סופר ואיפה) ל Bloodshot Bill, הרוקנרולר הפרובוקטיבי ממונטריאול, בעל הגריז בשיער וחיבה עזה לאלביס פרסלי ואדי קוקרן. ביל, שסוגר עשור שני של פעילות, הידוע בעיקר בהופעות
ה One Man Band המטורפות שלו ובשיתופי פעולה עם אושיות גאראז' (קינג קאהן למשל) בישל אלבום עם סאונד חי וגאראז'י של להקת רוקבילי מעושנת כשהוא מקליט את כל הכלים.
אחד האלבומים הכי כיפים שיצאו השנה שמעלה תהיה על מה יכול היה לצאת מסשן משותף עם צ'רלי מגירה ז"ל. זה היה משהו שהייתי מאוד משמח לשמוע.
Don't Ever Go Away
Mako Sica – Manifest Being
Label: Feeding Tube Records
Mako Sica להקת פסיכדליה נהדרת משיקאגו שפועלת יותר מעשור ומאחוריה לא מעט אלבומים, כולל שיתופי פעולה עם מתופף הג'אז Hammid Drake, איתו הוציאו אלבום בשנה שעברה. האלבום החדש כולל 4 קטעים מאולתרים של פסיכדליה מהזן הריטואלי עם גיטרות אטמוספריות, חצוצרה ותיפוף מעולמות הפרי-ג'אז ושירה שנשמעת כמו רוחות של נזירים פרנציסקנים.
Elastic Future
Institute – Readjusting The Locks
Sacred Bones Records
אני עוקב אחרי Institute כבר כמה שנים ובינתיים הם לא אכזבו אותי פעם אחת. האלבום המלא השלישי שלהם מראה שגם אם הם מפתחים את מה שהם עושים או פוזלים לכל מיני כיוונים הם עדיין שומרים על הסאונד שמייחד אותם. אני אוהב את זה שההתפתחויות הם מינוריות, מי שעוקב מקרוב ישים לב לשינויים, אבל מבחוץ זה אותה Institute .
רביעיית הטקסנים בעוד אלבום אדיר מתחילתו ועוד סופו ולא מתחנף לרגע, מושפע מלהקות אנארכו-פאנק ופוסט-פאנק עכור ולא נופל לקלישאות! מהלכי בס וגיטרות מפתיעים ומוס בראון הווקליסט, שהקול שלו מתאר פארנויה וחרדה בצורה חדה במיוחד. לא החלטתי על שיר אחד אז לינק לכל האלבום
Naujawanan Baidar – Volume 2
Label: Radio Khiyaban
חלק שני בפרויקט הסולו של N.R Safi (מייסד להקת הפסיכדליה המעולה The Myrrors) תחת השם Naujawanan Baidar. המוזיקה עוברת דרך שורשיו האמריקאים-אפגאניים של סאפי, מהמדבריות של אריזונה (Sonora Desert), פסיכדליה אמריקאית ועד למוזיקאים אפגאניים מקאבול שהכיר דרך אוסף הקסטות של סבו. תחליף לחליטת פיוטה בשמש הקופחת.
Frank Hurricane & The Hurricanes Of Love – Life Is Spiritual
Label: Feeding Tube Records
אסיד-פולק, אמריקנה קוסמית, שרימפס, הרי האפאלצ'יה, עיירות נידחות בטנסי, בנג'ו, גיטרות אקוסטיות, תזמורים אווריריים…כל אלו באלבום האחרון של פרנק הוריקן וחבריו לדרך. אלבום של כותב שירים מעולה ולא מאוד מוכר.
Sneedville Blues
Pinocchio
Label: Toxic State Records
אחת הסולניות האדירות בעשור הנוכחי, כזו שהרעידה את עולמי, היא מרי ג'יין דאנפי.
יש לה יכולות מטורפות ונראה שהיא יכולה וגם עושה איתן מה שהיא רוצה ולא נצמדת לז'אנר אחד.
המפגש הראשון עם הקול העוצמתי שלה קרה דרך האלבומים של להקתה Vexx מאולימפיה, וושינגטון. מאז הספיקה להוציא גם אלבום אמריקנה כחלק מצמד The County Liners ואלבומי ניו-ווייב/פוסט פאנק/סינת'פופ עם הרכבים CC Dust ו CCFX.
לאחרונה עזבה את אולימפיה לטובת ניו יורק והתחברה לסצנת הפאנק/הארדקור/DIY בברוקלין. הלהקה החדשה שלה נקראת Pinocchio, שכוללת חברים מלהקות אדירות כמו Slender, Dawn of Humans, Crazy Spirit, שם היא שוב לוקחת את עצמה למקום קצת אחר, שמזכיר את מה שעשתה עם Vexx אבל עם הרבה יותר תיאטרליות בהגשה (וגם בהופעה) .
בעודי יושב לעבוד על הרשימה, גיליתי שדאנפי היא בעצם הסולנית באי.פי הזה שאני שומע כבר חצי שנה ומנסה להבין למה הקול מאוד מוכר לי. בדיעבד הסתבר שראיתי אותם בהופעה השנה כשהם השיקו את האלבום בברוקלין יחד עם Hank Wood and The Hammerheads חבריהם ללייבל.
אלבום פאנק-גלאם-רוק רוצח! מחכה בקוצר רוח לאלבום המלא
Headroom – New Heaven
Label: Ever/Never Records
החבורה הכי אפויה בסצנת השוליים של ניו הייבן, קונטיקט הם Headroom, שחוזרים לסיכום אחרי שהופיעו כאן עם אלבום הבכורה שלהם לפני שנתיים. הפעם עם אי.פי שממשיך את הפסיכדליה הטריפית שלהם עם 3 שירים בסה"כ אבל כאלה חודרים דרך האוזן לתוך המוח ומגרדים שם כל חלקה טובה, בעיקר בזכות השירה המהדהדת ברקע והגיטרה החורכת והאנטי-וירטואוזית (במובן הכי חיובי, כמובן) של Kryssi Battalene. שימו אוזן על השיר City Lights שנשמע כמו מה שאולי היה קורה אם הופ סאנדובל מ Mazzy Star היתה קמה מהתרדמת חורף שלה ומצטרפת לסשן עם Les Rallizes Denudes.
Sir Richard Bishop & Ed Yazijian
Label: Unrock
יופי צרוף מאת 2 מאסטרים, Sir Richard Bishop (מוכר בעיקר כגיטריסט Sun City Girls) ו Ed Yazijian (חבר בלהקת הפוסט-רוק הנסיונית Culd De Sac ז"ל). 3 קטעים אינסטרומנטליים של ראגות מודרניות עם שלל כלי מיתר, קשת, כלי הקשה, קלידים. אלבום שמצליח להעביר הרמוניה בין הרבה כלים וצלילים, בעיבודים שלא מעמיסים ונותנים מקום לשני הנגנים האלו לעוף רחוק ביחד.
קטע אחד זמין כאן
Purple Mountains – Purple Mountains
Label: Drag City
מחקתי, כתבתי, מחקתי….עשרות פעמים.
אני לא בטוח כמה החיבור שלי עם האלבום הזה יצליח לעבור במילים. שירת הברבור של דיוויד ברמן, ששבר שתיקה של 11 שנים מאז שלהקתו Silver Jews הפסיקה לפעול. אלבום שתפס אותי באחת התקופות הלא פשוטות ולא יציבות שהיו לי בשנים האחרונות וכאילו נגע באיזה עצב חשוף, פירק אותי לגמרי וגם היה שם בשבילי. אלבום שתופס חיים שבריריים ומורכבים, מלאים בהתמודדויות נפשיות, עצבות, אהבות וחיבורים, קור וחום. אלבום שהוא אולי ניסיון להפגיש את ברמן עם עצמו, ניסיון שנגמר בשחרור.
ממליץ בחום לקרוא את הטקסט שכתב עליו משה לוי בבלוג שלו.
היה שלום דיוויד ברמן…אהבתי אותך
Nights That Won't Happen
I Loved Being My Mother's Son
All My Happiness Is Gone
Brian Crook With The Renderers – This World Just Eats Me Up Alive
!Label: Ba Da Bing
אלבום סולו ראשון לבריאן קרוק, מוזיקאי שאולי מוכר לחובבי אנדרגראונד מניו זלנד, גיטריסט בגלגול מאוחר של The Terminals ומייסד The Rendereres. קרוק כותב שירים שבייסוד שלהם (וגם בקול המעורער שלו) יש משהו מאופק, פסיכדלי ועקום אותם הוא דואג לקשט או לפוצץ עם פידבקים ספייסיים ונויזים מהגיטרה שלו. משהו באלבום הזה מתחבר לי גם עם חומרים מסוימים של Yo La Tengo.
Black Mariah
Poisoning The Well
Bill Callahan – Sheperd in a Sheepskin Vest
Label: Drag City
6 שנים חיכו מעריציו של ביל קלאהן לאלבום חדש. הציפיה אמנם השתלמה אבל האלבום לא חף מבעיות.
20 שירים יכולים להרגיש הרבה מדי כשלא כולם ברמה אחידה, עם זאת החצי הראשון של האלבום כולל רצף של שירים מבריקים ומהטובים ביותר של קלאהן, אחד הכותבי השירים הגדולים שפעילים ב30 שנים האחרונות. לשמחתי גם תפסתי אותו גם בהופעה בטור של האלבום וזו היתה חוויה שרק העצימה את החיבור שלי למוזיקה שלו. המפגש עם האיש עצמו בחנות תקליטים , כמה שעות לפני ההופעה, היתה חוויה די נוראית אבל זה כבר סיפור אחר.
Black Dog On The Beach
Angela
Stefan Christensen – The Upcoming Flame
Label: bruit direct disques
בחזרה לסצנת האנדרגראונד של ניו הייבן, קונטיקט , עם 2 אלבומים מצמררים ומלנכוליים של Stefan Christensen, שפועל גם כגיטריסט ב Headroom וגם בעליו של לייבל קטן ומצוין C/Site Recordings. בשניהם אפשר למצוא שירים קטנים, מכונסים ומקפיאים לצד קטעים אגרסיביים, פסיכדליים עם פידבקים וגיטרות נויז חלודות. יש משהו בעולם ההשפעות של כריסטנסן שמאוד מתחבר לטעם שלי, בעיקר באהבה לסאונד לו-פיי וללהקות ניו זלנדיות ואמריקאיות שהוציאו אלבומים בלייבלים כמו Siltbreeze ו Xpressway. מעריצי Jim Shepard, Graeme Jefferies ו Alastair Galbraith ירגישו בבית
Arrows
Messege For This Day
Stefan Christensen & Friends – Unknown Fortune
Label: C/Site Recordings
Weeping Bong Band – II
Label: Feeding Tube Records
אלבום שני ללהקת הבאנג הבוכה, אחת מחבורות הפסיכדליה המאולתרת המצוינות שפועלות בשנים האחרונות בחוף המזרחי של ארה'ב. משם מגיעה אולי הסצנה הכי מעניינת בכל מה שקשור לפסיכדליה, אזוטריה, אסיד-פולק וניסויים הזויים, אותה דואגים לתעד ולהפיץ אנשי הלייבל האהוב Feeding Tube.
את האלבום הזה הכרתי בקיץ האחרון כשהתנגן ברקע בחנות של הלייבל בנורת' האמפטון, מסצוסטס.
חבורה שצוללת עמוק לתוך טקסים קוסמיים שמתקשרים עם המסעות מהעבר של Popol Vuh ו
Sandy Bull. מה זה הטריפ הזה…?
Amyl and The Sniffers – Amyl and The Sniffers
Label: Rough Trade/ATO Records/Flightless
החבורה האוסטרלית בהנהגת הסולנית המלכה איימי טיילור בסביבה כמה שנים אבל אין ספק שזו היתה השנה בה הם התפוצצו לחלוטין עם אלבום הבכורה שלהם.
יש בו כל מה שמתבקש מאלבום רוקנרול עם חיבור לאגרסיות של פאנק רוק ופרפורמנס של גלאם רוק. ריפים ממכרים, שירה מלאת כוונה, זעם ותשוקה ובעיקר תחושה שכיף לשמוע אותו שוב ושוב.
Angel
GFY
Cherubs – Immaculada High
Label: Relapse Records
הנה הם שוב! מכוסחים מאי פעם! טריו הנויז-רוק הרצחני Cherubs מאוסטין, טקסס שברו שתיקה של 2 עשורים לפני כמה שנים והפעם חזרו עם אלבום שקצת התרחק מהסאונד שלהם בניינטיז, פחות רזה וחתרני, יותר מופק (אפילו גראנג'י פה ושם) אבל עדין נאמן מאוד לאופי שלהם. חגיגה של ריפים מרושעים ופאזז מנצנץ, סאונד דחוס ובוצי ותופים כבדים.
Sooey Pig
Robert Forster – Inferno
Label: Tapete Records
אני מת על המוזיקה של רוברט פורסטר, גם כחלק מלהקתו המעולה והמפוספסת
The Go-Betweens האוסטרלים, וגם בתור יוצר עצמאי. הקול שלו והשירים שלו פשוט מצמררים אותי, מצדי הוא יכול לשיר על ליפתן פירות שישב יותר מדי זמן בשמש וזה לא ישנה לי. האלבום החדש שלו מזכיר לי בשירים הרוקנרוליים את אלבומי הסולו המוקדמים של לו ריד ובשירים היותר אקוסטיים את אלבומי האמריקנה של רובין היצ'קוק, על פניו אין ממש דמיון בצבע קול אבל משהו בהגשה ובגישה כן מתחבר לי אליהם. אלבום מצוין ומרגש, הכי טוב שלו בעשור הזה
(Inferno (Brisbane In Summer
Life Has Turned A Page
.
Wet Tuna – Water Weird
Label: Three Lobed Recordings
הדואו המעושן של מאט וולנטיין (MV & EE) ופאט גאבלר (P.G Six) באלבום שני של (תחזיקו חזק) בוגי-רוק-קוסמיק-אמריקנה-פסיכדליה סמיכה-דיסקו לדד-הדז מתחת למים. זה נפלא ושונה ומלא הזיות שרק מוחות אפויים כמו וולנטיין וגאבלר יכולים לרקוח. בהופעה הם גם עשו קאבר לשיר אהוב של מייקל הארלי, אני מעריץ!
Sacagawea
Goin
Shana Cleveland – Night Of The Worm Moon
Label: Hardly Art
כתבתי על שיינה קליבלנד המופלאה לפני כמה שנים כשיצאה עם אלבום הסולו הראשון שלה עם ה Sandcastles, זו היתה התאהבות משמיעה ראשונה. מאז הספיקה להוציא עוד כמה אלבומים עם להקתה המצוינת La Luz והשנה הרגה אותי לגמרי עם אלבומה החדש. אסופה מרגשת של שירי דרים-פולק עם בסיס אקוסטי ועיבודים עדינים ומרחפים. הקול של קליבלנד קטיפתי ואינטימי, נותן תחושה שהיא ממש סוחפת אותך איתה לשיוט לילי בין הגבעות של קליפורניה מהרגע שהשמש שוקעת וצובעת את ההרים, עד שהשמיים נעשים כהים, הכוכבים מתחילים לנצנץ ותחושות מתחילות לצוף.
השיא של האלבום לטעמי הוא Face of the Sun , השיר ששמעתי הכי הרבה השנה, כזה שכל החלקים בו מתחברים לכדי שלמות, טקסט פשוט וישיר שחדר אלי ישר, יחד עם לחן אמריקנה עם סאונד של החוף המערבי וגיטרת פדאל סטיל מרחפת (תמיד תוספת מבורכת!) מקווה שלא תדלגו עליו
When you have all
you want so young
So hard to start anew
Still defined by who you
Were back then
But that’s no longer you
Tim Presley's White Fence – I Have To Feed Larry's Hawk
Drag City
אלבום השנה שלי שייך לטים פרסלי הפועל תחת השם White Fence, מוזיקאי אהוב ביותר שמלווה אותי כל העשור הנוכחי. אני עוקב אחריו מהרגע ששחרר את האלבום הראשון שלו ב2010 ומאז שהבלוג התחיל לפעול ב2012 הופיע כאן בקביעות.
להכיר אמן לעומק ולעבור איתו את השינויים מאלבום לאלבום, לשים לב לניואנסים הקטנים ולניסיונות לחפש כיוונים חדשים, זה סוג של חוויה שמייצרת תודעת שמיעה אחרת שאני ממש נהנה ממנה.
מוזיקלית, האלבום מתחבר יותר לכיוון של אלבום הסולו שלו The Wink ונשמע שעם כל המוזרות של השירה והלחנים יש כאן גם לא מעט רגעים מאוד נגישים ומלודיים. בשנים האחרונות, ובעיקר בעקבות העבודה שלו עם Cate Le Bon בפרויקט המשותף שלהם Drinks, משהו בקול שלו לקח פניה לכיוון שונה, מזכיר לי לפעמים את Nico. בהקשר הזה השירים החדשים מתחברים לי גם עם אלבום הופעה משותף של קווין איירס, ניקו, ג'ון קייל ובריאן אינו שיצא ב1974. השירה הכבדה של ניקו, הפסיכדליה של קווין איירס, המשיכה לארט-רוק והניסויים של אינו, בלדות הפסנתר של קייל, החיבור של העולמות שכל אחד מהם הביא גרם לי לחשוב על מגוון הדמויות של פרסלי, חלק התגלו בפניי רק באלבום החדש.
אולי זה גם מסביר את העובדה שבחר לקרוא לאלבום Tim Presley's White Fence…?
ובהקשר של הפסנתר, זה שינוי שמאוד נוכח באלבום הזה שרובו מבוסס עליו, ביחד עם תוספות של מכונות תופים, סינת'ים ומקלדות, אלמנטים של סאונד שלא ממש היה קיימים באלבומים הקודמים, שמשכו יותר לפסיכדליה לו-פיי וגאראז' רוק. בטקסטים שלו הוא מצליח לחבר בין סיפורים מציאותיים ובדיוניים לזרמי תודעה מופשטים.
הפעם לא קל לי להיות ברור לגמרי למה אני כל כך אוהב את האלבום הזה, אבל זו האמת. אז מקווה שאם לא הכרתם את White Fence עד עכשיו אולי תנסו והוא יכנס לחייכם, בעיניי הוא מוזיקאי מבריק ביותר שפוגע בכל פעם מחדש וזו יכולה להיות נקודת פתיחה מוצלחת למדי.
Indisposed
Lorelei
I Have To Feed Larry's Hawk
Reissues & Archival Releases
Acid Mothers Temple & The Melting Paraiso U.F.O.
Label: Black Editions
Warren Winter's Band – Crossbar Hotel
Label: Sophomore Lounge Records
Alastair Galbraith – Morse
Label: Digital Regress
Bardo Pond – Big Laughing Jym
Label: Fire Records
Willie Lane – Guitar Army Of One
Label: Feeding Tube Records
Jim Shepard – Motorcycle Movie
Label: Iron Press
Jim Shepard – Heavy Action
Label: Ever/Never Records
Luxurious Bags – Frayed Knots
Label: Twisted Village
Charlie Megira – Tomorrow's Gone
Label: Numero Group
Les Rallizes Denudes/Taj-Mahal Travellers – OZ Days Live 1973
Label: Alternative Fox
Kak – Kak
Label: Mad About Guerssen
?Normil Hawaiians – What's Going On
Label: Upset! The Rhythm
Sanford Clark – They Call Me Country
Label: Numero Group
Peter Laugner Box Set
Label: Smog Veil Records
רעש – בתוך הראש
לייבל: נענע דיסק
Stone Harbour – Emerges
Label: Out-Sider/Guerssen
Peter Jefferies – Last Ticket Home
Label: Grapefruit Records
The Rats – In A Desperate Red
Label: Water Wing Records/Mississippi Records
Roy Montgomery – Scenes From The South Island
Label: Yellow Electric
Terry Allen & The Panhandle Mystery Band – Pedal Steal + Four Corners
Label: Paradise of Bachelors
Sun City Girls – Dawn Of The Devi
Label: Abduction
Country Teasers – Toe Rag Sessions, September 1994
Label: Crypt Records
This KInd Of Punishment – In The Same Room
Label: Superior Viadcut
Sonny Sharrock – Ask The Ages
Label: Hive Mind Records
Ten To Butter Blood Voodoo 
מה? מה קרה לך עם ביל קלאהן שהיה נוראי?????
סיכום נהדר שיש לי המון מה ללמוד ממנו. תודה אורי.
תודה רבה, תמי
: )
סיכום באמת טוב תודה אורי