Samara Lubelski & Marcia Bassett – Morning Flare Symmetries
Label: Feeding Tube Records
שיתוף פעולה רביעי של שתי מוזיקאיות מולטי אינסטרומנטליסטיות וותיקות ומצוינות ממחוזות האימפרוב והניסיוניות של החוף המזרחי. מסע קוסמי טריפי שמחבר בין העולמות המופשטים וספייסיים של הקראוטרוק לסופות סאונד שלאט לאט וללא זהירות יחדרו לתוך המוח וישרטו אותו (והזכירו לי עבודות של חלוץ הדרון היפני Takehisa Kosugi)
אם חשבתם שאפשר לפרקים להירגע ולדמיין את קרני השמש חודרות מבעד לענפים, פתאום משהו אפל יחדור ויכניס אותך לסרט רוחות שוורנר הרצוג לא ביים מעולם כי Popol Vuh החליטו לברוח עם כל הציוד מרוב פחד.
אלבום מאוד אינטנסיבי אבל מתגמל!
Ridge Street Connection
Illiane Pansensoy's Tropical Orchestra – In: Rock Natufian
אחד הדברים הכי מרגשים שקרו בשנה הדפוקה הזו מבחינה מוזיקלית! התזמורת הטרופית של איליאן פאנסנסוי היו להקה שמאוד אהבתי לפני עשור. ההופעות שלהם היו אולי הדבר הכי פסיכדלי-קרקסי שעלה במה בארץ. לראשונה השירים שלהם שהוקלטו אי אז בהרכב המקורי רואים אור באופן רשמי לצד חומרים חדשים שהוקלטו השנה ע'י מייסד הלהקה טליק קורן-אדיר (אורסולה שוורץ) וחבורה חדשה של מוזיקאים שהצטרפו אליו.
איפשהו בין פולק-נסיוני-קאברטי לטירוף אוונגארדי ומשם בקו עקום לטקסים פסיכדליים. כל כך יפה ומוזר ואיזה יופי שהדבר הזה בחוץ סוף סוף.
Full Album
Lamps – People With Faces
Label: In The Red Recordings
אלבום רביעי לטריו הגאראז'-נויז-פוסט-פאנק Lamps הפעם עם חברה חדשה בלהקה, Denée Segall (חברה גם בלהקה CIA ואשתו של טיי סגל, שהפיק את האלבום). הנוכחות שלה בשירה ובבס מביאה משהו חדש וטוב ללהקה. מעבר לזה הם גם הוסיפו קצת קלידים לסאונד הגיטרות-תופים הדחוס ומכוסח ובאופן כללי הפעם הם פחות מחוררי אוזניים ונויזיים (הכל יחסית, כן?) ויותר נגישים מהאלבומים הקודמים.
Horse Cow Goat Pig Dog
Pumice – Table
Label: Soft Abuse
Pumice הוא שם הבמה של המוזיקאי Stefan Neville , אחד האמנים היותר מסקרנים ו-ורסטיליים שפועלים באנדגראונד הניו זלנדי עוד מה90'. האלבום האחרון שלו הוא הפתעה מרעננת גם למי שמכיר את גוף היצירה הלא קטן שלו. כאן הפרויקט שלו כבר יוצא מגבול הסולו והופך לדואו יחד עם המוזיקאית Jade Farley איתה הוא משתף פעולה בשנים האחרונות, כשהם מכוונים לאיזורים של דרון ופולק אאוטסיידרי. מהשיר הראשון שמתחיל בסאונד של הרמוניום עם ויולה כבר נזרקתי לאלבומים המשותפים של ניקו וג'ון קייל (the marble index, desertshore) ובהמשך הם נכנסים עם שירה שנשמעת כמו מזמור פגאני פסיכדלי ומעל הכל מופיעה גיטרה פאזית חלודה. שבו אותי בקלות. בהמשך האלבום מזגזג בין הגיטרות לאורגנים, לפעמים בהרמוניה ולפעמים יתנגשו זה בזה במאבק, בין שירים לקטעים אינסטרומנטליים נורא יפים והכל נשמע מאוד אורגני.
אוהבי Dan Melchior , The Rebel, Alastair Galbraith, Nico צריכים את זה בחיים שלהם
Last Nest
Jeff Tweedy – Love Is The King
Label: dBpm Records
בעשור האחרון די איבדתי את Wilco והכיוונים שהם תפסו (עד לשנה שעברה שהוציאו אלבום די מינורי ויפה) ואיכשהו חומרי הסולו של מנהיג הלהקה וכותב השירים העיקרי, ג'ף טווידי, יותר תפסו אותי. האלבום החדש הזכיר לי שבבסיסו טווידי הוא כותב שירים אדיר, כזה שיכול לרסק אותך עם ההגשה שלו. לפעמים לא צריך בשורה מוזיקלית חדשה אלא פשוט לחזור לשורשים, והשורשים של טווידי במשך הרבה שנים היו נטויים עמוק בקאנטרי-רוק ואמריקנה כך שהשירים החדשים מאוד מזכירים לי את ווילקו המוקדמים.
גם כאן כמו באלבום שלו מ-2014 Sukierae הוא מנגן ביחד עם הבנים שלו וזה מרגיש כמו המשך מאוד מוצלח לאלבום ההוא.
Opaline
Don Howland – Endgame
Label: In The Red Recordings
אחד האלבומים שהכי אהבתי ב2015 היה Life Is A Nightmare של דון האולנד, כתבתי עליו בסיכום של אותה שנה. Endgame הוקלט כעבור שנה ובעצם היה החומר האחרון שהאולנד הקליט. מאז הוא לא ממש חזר להתעסק במוזיקה ובעיקר מצא את עצמו נובר יותר ויותר במוזיקה קלאסית מודרנית ומשמיע ממנה בתכניות רדיו שלו. האלבום יצא רק השנה בלייבל In The Red (הבית של להקתו Bassholes, מותיקי הלייבל) והוא נשמע מוטרד וכועס ובסה"כ מאוד משתלב עם תחושת הכאוס של 2020 .
אם גאראז' רוק מרתפי ונויזי, גיטרות שמעלות אבק ומקלדות קסיו זולות זה הכוס תה שלכם אני ממליץ על האלבום ובכלל על כל הלהקות של האיש הנהדר הזה Gibson Bros, Bassholes ו Wooden Tit.
Full Album
Plantman – Days of the Rocks
לפני שאתחיל לשפוך את ליבי על האלבום החדש של Plantman אני מרגיש צורך עז לומר שהאלבום הקודם שלהם To The Lighthouse הוא יצירת מופת בכל קנה מידה. אחרי שאמרתי את זה כמובן שארעיף עליו סופרלטיבים כמו 'אלבום הסינגר/סונגרייטר/פולק המופלא ביותר ששמעתי בשנים האחרונות' או 'אחד האלבומים הכי מפוספסים ויפים של העשור הקודם' כי באמת מדובר ברמה אחרת של כתיבת שירים, נגינה, הפקה ועיבודים שהופכת אותו לאלבום נדיר באיכות שלו (במיוחד בעולם כותבי השירים שהפך לכל כך משמים בעיניי).
בכל אופן, האלבום החדש שהוציא מאט ראנדל המופלא הוא יותר נגיש מקודמו וגם אם לא מתעלה עליו יש בו מספיק שירים טובים. בהתחלה היה לי חשש שאולי הוא פנה לכיוונים יותר מתקתקים או פופיים אבל הוא עדיין שומר על איזו רמת מלנכוליה רצויה מבחינתי.
חוץ מזה ממש מרגישים את תביעת האצבע שלו, גם בלחנים וגם בנגינה שלו על הגיטרות ובאופן שהוא מעבד את השירים. בעיני זה תמיד מרשים שאמן מצליח להישמע רק כמו עצמו.
Oval Time
Ferocious – Ferocious
Label: Rattle Records
הפער בין כמות ואיכות היצירה שיצאה תחת ידיו של Bill Direen ב-40 שנה האחרונות להכרה שלו הוא לא ייאמן ואולי גם מקומם! דירן מוזיקאי, איש ספוקן וורד/ משורר, סופר ואחד מחלוצי האנדרגראונד מניו זלנד בתחילת הדרך של הלייבל Flying Nun עם להקתו Builders.
הלהקה החדשה שלו נקראת Ferocious שם הוא פועל עם עוד שני מוזיקאים והם עוברים בין קטעי ספוקן וורד בעלי טקסטים אפלים לשירי נויז רוק. עשוי לדבר לאוהבי מארק אי סמית' ורולנד ס. האוורד
Mason
Wednesday Knudsen & Willie Lane – Long Time 'Till Tomorrow
Label: Feeding Tube Records
וונסדיי קנודסן (Pigeons ו Weeping Bong Band) חוברת ל-ווילי ליין, בעברו משת'פ של MV & EE ובעשור האחרון מתחזק קריירת אלבומי הוצאות פרטיות פסיכדליות ואאוטסיידריות. השיתוף פעולה הזה הוא הראשון שלהם ונשמע כל כך טבעי ומתבקש. ליין מנגן על גיטרה חשמלית וקנודסן על חליל צד, גיטרה וסקסופון. הקטעים אנסטרומנטליים ואווירתיים אבל לא מכוונים להגיע לשום שיא, פשוט מרחפים להם ללא יעד.
אני חושב על האלבום כעל אחד מאותם תקליטים תלושים שיכלו לצאת ב Takoma כי אף לייבל אחר לא היה מתעניין בהם, ואיזה מזל ש Feeding Tube קיימים בדיוק בשביל להוציא דברים כאלה
Modern Parlance
אריאל קליינר – כלום בקרוב
אל תתפסו אותי במילה אבל זה כנראה אלבומו הרביעי של אריאל קליינר שפעל בתחילת האלפיים תחת 'פרויקט הגומיה' ומאוחר יותר עם ערופי שפתיים, מורה מחליפה, אלעד זאב ועוד. 'כלום בקרוב' הוא אלבום גיטרות מהסוג שאני אוהב במיוחד וכבר לא נתקלים בהם בתדירות גבוה אם בכלל.
ההשוואה המתבקשת היא סוניק יות' וקליינר בעצמו לא מסתיר את ההשפעה שלהם על השירים, יש כאן עבודת גיטרות אדירה ואווירה כללית דיכאונית. מה עוד בנאדם צריך?
כשבן אדם נופל
Cindy Lee – What's Tonights To Eternity
Label: W.25th
האלבומים של סינדי לי (דמות הדראג של פטריק פלוגל מהלהקה המצוינת Women) הם מהדברים היותר מיוחדים של השנים האחרונות. אני מדמיין שהמוזיקה שלה היא הפסקול לסצנה שבה אדם מגיע לבדו למסיבה במועדון אבל המועדון ריק מאנשים, התאורה צבעונית ומסחררת ומהתקרה תלוי כדור דיסקו ענקי מנצנץ ומאיים. ברקע דרים פופ עצוב ומקפיא שיוצא מחוץ לגבולות הנוחות של הדרים פופ גם לאיזורים יותר קשים.
The Limit
dmamadaka – A Swarm of Flies
אלבום הבכורה של דממהדקה הוא האלבום הכבד ביותר ברשימה וכנראה גם הכי עוכר שלווה ששמעתי השנה. הסאונד מרסק ונשען בעיקר על דרון או על ריפים סלאדג'יים ופידבקים רועשים ומעליהם שירה גרונית מרוטשת. המוזיקה דורשת התמסרות מלאה ומזכירה את הרגעים המענישים והכבדים של Swans.
ואם תגיעו לסוף תזכו להקשיב ל Gary שאורכו 12 דק' וכולל טקסט מתוך מכתב שכתב הרוצח האמריקאי גארי גילמור לזוגתו, עם הגשה מצמררת של ליאור אשכנזי, בעיני שיא האלבום ואחד השירים הכי טובים שהוקלטו באיזור גוש דן מאז קום המדינה.
Califone – Echo Mine
Label: Jealous Butcher Records
טים רוטילי, האיש מאחורי Califone חזר השנה עם פסקול ליצירת מחול של יוצרת בשם Robyn Mineko Williams. רוב החומרים נוצרו במקביל לעבודת התנועה כשחלקם נשמעים יותר אווירתיים ומופשטים ואחרים מתפקדים ממש כשירים
האיש כותב שירים בחסד ויחד עם חבריו ללהקה הם יוצרים מלא ניואנסים ורבדים כל כך יפים של סאונד.
Night Gallery / Projector
Joseph Allred – Michael
Label: Feeding Tube Records
ג'וזף אלרד במבסס את מעמדו בשנים האחרונות כאחד הגיטריסטים המעניינים בעולם הנישתי של האמריקן פרימיטיביזם. האלבום שהוציא השנה הוא הטוב ביותר שלו עד כה ותופס כיוון שונה מקודמיו לעבר מחוזות יותר דרונים ופסיכדליים. להשפעות רובי באשו וג'ון פאהי הברורות הוא מכניס גם נגינת הרמוניום והשפעות של המוזיקאית פאולין אוליברוס וראגות הודיות. פינגר-פיקינג אקוסטי ובנג'ו פוגשים הרמוניום וסאונדים של קשתות על מיתרים באלבום הכי מהפנט ששמעתי השנה. באמצע הוא מפתיע גם עם ביצוע קולי (היחיד באלבום) לשיר הקאנטרי פולק העממי O Death
Everything in the Dim Night
טברנק – שרים טברנק
לייבל: תקליטים חולים
טחנתי את האלבום של טברנק בחצי הראשון של 2020 ואח'כ הייתי צריך קצת הפסקה ממנו עד שהתגעגעתי שוב. זה לא משהו מעליב לומר על יצירה לדעתי, להפך, זה קורה לי עם האלבומים שאני הכי אוהב.
בכל אופן, האלבום הזה נחת ממש בתחילת השנה ואחרי כמה שמיעות כבר יכולתי לשיר את כל האלבום, קלאסיקה מיידית! ישי ברגר וחבריו ללהקה מבריקים בשירי פאנק רוק מכוסחים ומלודיים וכמה שירים יותר מאיזורי ההארדקור.
אלבום מלא הומור וזעם שלא מדלג על עומק ורגש ומרגיש סופר כיף, כל זה בלי להישמע מתאמץ לרגע.
"אנשים תמיד אומרים תהיה מי שאתה
אבל במקרה שלך אני הופך ת'בקשה
אל תהיה מי שאתה"
מוקדש לכל האסהולז אי פעם! תודה לטברנק על מלא שירים שעשו לי את השנה
?Big Blood – Do You Wanna Have A Skeleton Dream
Label: Feeding Tube Records
Big Blod הם אחת התופעות המופלאות והחד פעמיות שיצאו ממדינת מיין והם חזרו השנה באלבום מאוד אחר. הזוג קיילב מולקרין וקולין קינסלה כבר שנים יוצרים ביחד במחוזות הפולק הנסיוני והפסיכדליה (בעבר גם ב Cerberus Shoal ו Fire on Fire) הפעם הם הלכו על אלבום שהוא הרבה יותר כיפי, נגיש ומלא בהשפעות של סול. ואם זה לא מספיק הם גם צירפו אליהם את בתם בת ה13 ששרה ברוב השירים (לפעמים גם יחד עם אמה)
ביג בלאד בתחפושת אבל זו תחפושת ממש מוצלחת
את האלבום הם הקדישו ל גרטה טונברג ולפרד קול מלהקת Dead Moon שנפטר לפני כמה שנים.
Sweet Talker
Bailter Space – Concret
Label: self-released
Bailter Space הם טריו ניו זילנדי וותיק שקם על חורבות להקת הפוסט פאנק המדהימה The Gordons בסוף ה80'. בימי ה90' העליזים הם היו חתומים ב Flying Nun וגם היו אחת מעשרות להקות שהוחתמו ע'י הלייבל האמריקאי Matador שאסף תחת מטרייתו כמה מלהקות הגיטרות הכי מעניינות בסביבה. ביילטר ספייס כבר חזרו להקליט בתחילת העשור הקודם ושוב לקחו הפסקה ארוכה עד האלבום הזה, שלטעמי יושב בקלות עם הגדולים שלהם. מומלץ לאוהבי סוניק יות' שצריכים לספק את הרעב שלהם לנויז רוק גיטרות שגובל בפוסט פאנק.
אחד משני אלבומי הגיטרות שהכי אהבתי השנה
Glaciite Rain
A Burning Bus
Label: In The Red Recordings
וזה האלבום השני מתוך שני אלבומי הגיטרות שהכי אהבתי השנה. דון האוולנד שהוזכר מקודם הוציא השנה גם את הדבר המדהים הזה, להקתו A Bruning Bus באלבום שרק יצא עכשיו אבל הוקלט כבר לפני כמה שנים.
מדובר על מתקפת 3 גיטרות של נויז רוק גאראג'י עצבני ומתוסכל במיוחד!
בשיר Life Goes On הוא מצטט מהשיר The Red Telephone (שכתב ארתור לי באלבום Forever Changes של Love)
את השורה "Life goes on here day after day" ובהמשך
Sometimes I deal with numbers
And if you wanna count me
Count me out
החיים ממשיכים אבל עדיף שימשיכו עם מישהו כמו דון האולנד ברקע.
Platform
אלעד זאב – שום דבר
פעם ראשונה שאלבום השנה שלי הוא אלבום מקומי בעברית. אלעד זאב (מנהיג ערופי שפתיים ומוותיקי הלייבל פית/קית) הוא אחד מכותבי השירים שאני הכי אוהב בארץ. בעבר כתבתי כאן על אלבום הסולו הראשון שלו שיצא לפני יותר מעשור. האלבום החדש הוא כנראה הכי פחות לו-פיי שהוציא עד כה אבל עדיין בגזרת הגיטרות.
כשמישהו שר על העולם שלו וזה נשמע כאילו הוא שר גם על שלך זו תחושה מפחידה ומרגשת שקשה להסביר. האלבום הזה מצמרר אותי בכל שמיעה ואיכשהו אני מתקשה למצוא עוד מילים לתאר אותו.
תקשיבו לתאונת שרשרת
Reissues & Archive Releases
Gate – Fear of Music
Label: Fabrica Records
Nora Orlandi – A Doppia Faccia O.S.T
Label: Four Flies Records
Vertical Slit – Live At Browns
Label: Siltbreeze
Toho Sara
Label: Black Editions
Randy Holden – Population II
Label: RidingEasy Records
XTC – Nonsuch
Label: Ape House
מיכל קהן – Michal Kahan
Label: Black Gold Records
Bardo Pond – On The Ellipse
Label: Fire Records
Bardo Pond – Adrop / Circuit VIII
Label: Three Lobed Recordings
Harry Pussy – Superstar
Label: Palilalia Records
Bill Orcutt and Michael Morley – Electric Guitar Duets
Label: Palilalia Records
White Heaven – Out
Label: Black Editions
Monoshock – Runnin' Ape Like From The Backwards Superman
Label: Cardinal Fuzz / Feeding Tube Records
The Stooges – Live At Goose Lake: August 8, 1970
Label: Third Man Records
Jad Fair and Daniel Johnston – It's Spooky
Label: Joyful Noise Recordings
Honey Radar – Sing The Snow Away: The Chunklet Years
Label: Chunklet Industries
Hala Strana – Fielding
Label: Desastre Records
(Beachwood Sparks – S/T (20th Anniversary Edition
Label: Curation Records
Hillbillies In Hell – Volume X
Label: The Iron Mountain Analogue Research Facility
Dadamah – This Is Not A Dream
Label: Grapefruit
Cleveland Confidential
Label: Superior Viaduct
Big Blood – Dark Country Magic
Label: Cradinal Fuzz / Feeding Tube Records
Flaming Tunes
Label: Superior Viaduct
Joshua Burkett – If You Can't Wander the Waffle, Wonder In Drizzle
Label: Mystra Records
Satya Sai Maitreya Kali – Apache / Inca
Label: Ugly Things
Robbie Basho – Songs of the Great Mystery: The Lost Vanguard Sessions
Label: Real Gone Music
AK 79
Label: Flying Nun Records / Ripper Records / Propeller
Alastair Galbraith – Seconds Mark III
Label: A Colorful Storm
+One Hundred) 100 Flowers – Drawing Fire)
Label: In The Red Recordings
Stephen – Radar of Small Dogs
Label: Joyful Noise Recordings
Red Lights – EP
Label: In The Red Recordings
Ten To Butter Blood Voodoo 