חשבתי שיהיה לי כיף לסגור תקופה של עשור בבלוג עם סיכום אלבומי השנה המסורתי, אבל הבנתי שזה לא מה שבאמת יספק אותי. מרגיש שהשנה הייתי מאוד רחוק (בהשוואה לשנים קודמות) ממוזיקה ומהמרדף המוכר אחרי אלבומים ואמנים חדשים. בכלל צריכת מוזיקה בבנדקמפ/ספוטיפיי מול המחשב הפכה ליותר מעיקה ממהנה. מרגיש לי שאולי הפורמט הזה של בלוג מוזיקה מיצה את עצמו כרגע (בשבילי), בהתחלה נאבקתי בזה אבל עם הזמן הגעתי למצב של השלמה עם המציאות.
השנה הזו הייתה עמוסה בקולנוע (גם בבית וגם בפסטיבלים), מצאתי את עצמי נסחף לסרטים באופן יותר אובססיבי מבעבר. אז החלטתי שהפעם אשתף את הסרטים שהכי אהבתי השנה, זו תהיה פעם ראשונה שאכתוב על קולנוע בבלוג. אולי אמשיך עם זה בשנה הבאה ואולי הסיפור הזה של הבלוג יסתיים כאן, נראה מה יהיה…
מקווה שתהנו ותודה לכל מי שעוקב וקורא כאן
Small Body
Laura Samani / Italy
סרט השנה בשבילי , שלא עזב אותי מהרגע שיצאתי מהאולם בפסטיבל הסרטים בחיפה.
באופן כללי סרטים שעוסקים באבל על ילדים הפכו להיות יותר קשים בשבילי מאז שנהייתי לאבא, למזלי הסרט הזה מתעסק בנושא באופן די מיוחד. העלילה מתרחשת בשנת 1990 בצפון איטליה, אמא צעירה שבתה מתה בלידה יוצאת מכפר נידח למסע בחיפוש אחר מנזר מרוחק, שם אולי יוכלו להחזיר את בתה לחיים לזמן קצר כדי להטביל אותה, וכך לא תהיה כלואה בלימבו. היא נושאת את גופת בתה בארגז על גבה.
יותר משזה סרט שמתעסק באבל זה סרט מסע על עוצמה אימהית וחיפוש אחר זהות. יצירה מופת עם איכויות שרואים לעיתים נדירות בסרטי ביכורים, מטלטלת, מרגשת עם שתי דמויות מובילות מדהימות, שגם מבחינה ויזואלית עובדת כל כך חזק.
Titane
Julia Ducournau / France
לפעמים ההייפ מוצדק. במקרה של 'טיטאן' , סרטה השני המבריק והמדובר של הבמאית הצרפתיה ז'וליה דוקורנו ('נא'), הוא לגמרי מוצדק! הקולנוע של דוקורנו הוא קיצוני ומאוד גרפי, עם השפעות מובהקות של קרוננברג וחיבה ל body horror, אבל לא חסר בו מנעד דרמתי שמזעזע לא פחות מהגרפיות, ויכולת אדירה להיכנס לנבכי הנפש של הדמויות שלה, דבר שנוכח מאוד בחצי השני והמופתי של הסרט.
באופן אישי זה משמח אותי שסרט כמו זה זכה בפסטיבל קאן.
Bad Luck Banging or Loony Porn
Radu Jude / Romania
לא כל הסרטים של ראדו ג'ודה (אחד הבמאים הגאונים ואהובים עלי) הם רדיקליים, אבל כשהוא מחליט ללכת בכיוון הזה, הוא הולך על זה עד הסוף ולא עושה הנחות!
אמי היא מורה בבית ספר שמוצאת את עצמה בעיצומה של סערה מקצועית וחברתית, אחרי שסרטון סקס פרטי שלה עם בעלה דולף לאינטרנט.
הסרט נפתח עם תיעוד פורנוגרפי לחלוטין של האקט דרך המצלמה של בעלה, בהמשך המצלמה של ג'ודה עוקבת אחרי אמי בסידורים יומיומיים ברחבי בוקרשט.
החלק השני של הסרט הוא יותר נסיוני בגישה שלו ובמכוון מניפסטי וציני, כביכול לא קשור באופן ישיר לעלילה. בחלק השלישי הצופים חוזרים לדמות של אמי שעומדת למשפט בנוכחות מנהלי בית הספר והורי התלמידים שלה, ומשם דברים נעשים יותר מופרעים ויותר קומיים.
המעבר של ג'ודה בין הסגנונות של שלושת החלקים מרגיש די טבעי אבל בדיעבד אני מבין כמה הוא לא שגרתי ונועז. סרט חכם שמלא בביקורת חברתית חריפה, ככל שעובר הזמן אני רק אוהב אותו יותר
Red Rocket
Sean Baker / U.S
הסרט שבזכותו נחשפתי לבמאי שון בייקר וגרם לי להתאהב בקולנוע שלו. אחרי הצפייה בו בפסטיבל חיפה ישר צללתי לסרטיו הקודמים והנפלאים ('פלורידה פרוג'קט' , 'טאנג'רין')
העלילה עוקבת אחרי מייקי (סיימון רקס) שחקן פורנו שחוזר לשיט-הול שממנו הגיע בטקסס ונאלץ להיזרק בסלון של אישתו לשעבר, שחיה עם אמה. הוא מנסה להחזיר את חייו למסלול כלשהו בדרכים עקומות למדי, תוך כדי הוא מפתח קשר רומנטי עם נערה שעובדת בחנות לדונאט. מייקי הוא דמות די נאלחת עם אמות מוסר נמוכות שאכפת לו בעיקר מעצמו. אבל הוא גם כריזמטי וסוחף והצליח לגרום לי להזדהות מהולה בסלידה. הסרט מלא בעליות וירידות רגשיות וסטיאוציות קומיות אדירות. מומלץ במיוחד לאוהבי אמריקנה מודרנית, דמויות משולי החברה ודרמות קומיות שחורות.
מרגיש לי ש'טיל אדום' לא קיבל מספיק תשומת לב השנה, אבל היי, ג'ון ווטרס בחר בו לאחד מסרטי השנה שלו, אז אם לא הצלחתי לשכנע אתכן, תסמכו על ג'ון ווטרס!
Wheel of Fortune and Fantasy
Ryûsuke Hamaguchi / Japan
זו היתה ה-שנה של ריוסוקה המגוצ'י , שני סרטים שלו זכו לשבחים וחיבוקים מלא מעט מבקרים ופסטיבלים, במיוחד סרטו Drive My Car ('הנהגת של מר יוסוקה'), שגם מאוד אהבתי.
סרטו השני 'גלגל המזלות' לא מתיימר להמציא מחדש את פורמט ה-3 סיפורים שאין ביניהם קשר עלילתי, אבל הוא עושה את זה כל כך טוב. המכנה המשותף לשלושת העלילות הוא צירופי מקרים והאקראיות של החיים. להמגוצ'י יש יכולת לספר סיפורים עמוסים ומורכבים מבחינת טקסט ועם זאת פשוטים ועדינים. הבימוי והתסריט כל כך טובים בכל אחד מהחלקים וכמובן גם תצוגת המשחק.
The Velvet Underground
Todd Haynes / U.S
טוד היינס במאי מופלא שאני מאוד אוהב וכמה משמח שהוא לקח על עצמו את פרויקט הדוקו על הוולווט אנדגראונד (מאהבות חיי). היינס שאב אותי לניו יורק של ה-60', מחבר בין סאונד לתמונה בצורה שתופסת את החזון המוזיקלי של הלהקה ולא ממאיסה את קלישאת הראשים המדברים, כמו שקורה לרוב בדוקו-מוזיקליים. זהו סרט על הדמויות המורכבות שהרכיבו את הוולווט אנדרגראונד (בעיקר לו ריד וג'ון קייל), שמצליח לתפוס את הקיום של להקה כזו שונה באותה נקודה בזמן ואיך היא נוצרה מהתופעות שקרו מסביבה. אחד הדברים היפים בסרט הוא האופן בו היינס משתמש בחומרים הארכיונים ובאסתטיקה של תרבות השוליים של ניו יורק בשביל השפה הקולנועית של הסרט, הוא עושה בהם ניסויים כאילו היו חומרי הגלם. מהבחינה הזו הסרט ממש מרגיש כמו מחווה לקולנוע ניוסני וארט-האוס של התקופה, לשירה חתרנית, לתנועת המינימליזם והדרון, לחיבור בין רוקנרול לנסיוניות ובעצם כל מה שבעבע בשוליים של ניו יורק.
המעריץ וולווט שבי קיווה שיהיו יותר רגעים מהתקופה האחרונה של האלבום Loadod ואולי יותר פוקוס על חבר הלהקה דאג יול (מפתיע שהוא לא התראיין לסרט). מאוד אהבתי שכל מי שמדבר על הלהקה הם דמויות שחוו אותם בזמן אמת ובאו איתם במגע כלשהו, במיוחד נהנתי מג'ונתן ריצ'מן (the modern lovers) שמדבר על הלהקה כאילו הוא עדיין אותו נער מעריץ שראה אותם בזמן אמת.
סרט אומנותי ויפהפה של במאי שבאמת אוהב ומבין את הלהקה החד פעמית הזאת.
Evolution
Kornél Mundruczó / Hungary
לקורנל מונדרוצו נחשפתי לראשונה דרך סרטו המצוין White God שיצא ב2014, מאז הוא עשה עוד כמה סרטים שלא ראיתי. באבולוציה הוא מתעסק בטראומה של השואה דרך שלושה דורות של משפחה אחת.
החלק הראשון של הסרט הוא מהמטלטלים והכואבים וגם מבריקים ויזואלית שראיתי בשנים האחרונות, אולי מאז 'הבן של שאול'.
Captain Volgonogov Escpaed
Natasha Merkulova & Aleksey Chupov / Russia
מותחן רוסי קשוח וצבעוני שמספק גם דרמה חזקה ומצליח לשבור את הנישה הלעיתים מוכרת של סרט תקופתי, עם קצב היסטרי ואסתטיקה מרשימה. קצין במשטרה החשאית בתקופת המשטר הסובייטי מחליט לברוח מהיחידה שלו כשהוא מבין עומד להיות מוצא להורג. אחת ההפתעות של השנה.
Playground
Laura Wandel / Belgium
עוד סרט בכורה שהגיע משום מקום והפך אותי לגמרי מבחינה רגשית. ב 'מגרש משחקים' המצלמה מתמקדת בעיקר בילדה שצופה בהתנכלויות שעובר אחיה בזמן ההפסקות בבית ספר. הבחירות האומנותיות של הבמאית לאורה וונדל מקוריות ומאוד וחזקות. למשל הבחירה להעביר את החוויה של עולם הילדים בבית ספר באזורים שבהם אין כמעט מבוגרים סביבם, בעיקר מחוץ לכיתות, או הבחירה בצילומים מגובה עיניים של ילדים. הסיטואציות הקשות שהאחות חווה דרך אחיה חוזרות על עצמן ומשפיעות עליה חברתית ורגשית ומובילות גם את הקשר של שני האחים למקומות שעוד לא הכירו. אחד הסרטים החזקים והמרגשים שיצאו השנה.
The Medium
Banjong Pisanthanakun / Thailand
האם יצא השנה סרט יותר מלחיץ מ'המדיום' ?!?
שילוב כזה אפקטיבי של folk horror עם מוקומנטרי לא ראיתי המון זמן.
צוות דוקומנטרי יוצא למחוז איסאן שבתאילנד לתעד את חייה של שאמאנית מקומית, שרוח בשם 'באייאן' אוחזת בה ועוברת מדור לדור במשפחתה.
דברים מתערערים כשאחייניתה מתחילה לראות חזיונות ולהתנהג משונה. הכוח של הסרט בעיניי הוא בהתמקדות בעבר המשפחתי הטראגי ביחד עם בניית עלילה איטית ומחושבת שמובילה לחלק האחרון והכה מבעית. מומלץ לאוהבי האימה וחובבי שמאניזם, רוחות, טקסים וגירושי שדים! הולייי שיטט
Dune
Denis Villeneuve / U.S
תאהבו או תשנאו, חולית (החלק הראשון) הוא הסרט הכי מרהיב ויזואלית שנראה על המסך השנה. דני וילנב לא אכזב בעיבוד נגיש ויפהפה לספר המד"ב הקלאסי של פרנק הרברט. רוב הקאסט בהופעות טובות ומשכנעות. זה לא סרט מושלם (יש לי תלונות לגבי הפסקול וסצנות החזיונות) אבל הוא בהחלט מצוין וסיפק לי הנאה מטורפת בקולנוע. ככה עושים סרט אפי!
The Hand of God
Paolo Sorrentino / Italy
סרטו החדש של פאולו סורנטינו הוא האישי ביותר שביים עד כה. אפשר למצוא בתוכו הרבה מכתבי אהבה, למראדונה, לפדריקו פליני וסרג'יו ליאונה ובכלל לאומנות השביעית, אבל יותר מכל אלה הסרט מרגיש בעיקר כמו מכתב אהבה לעיר הולדתו, נאפולי. העיר זורחת דרך הסינמטוגרפיה המהממת, בעיקר בחלקיה הנידחים והפשוטים. עלילת הסרט נוגעת בנקודות הכואבות והמטלטלות של סיפור ההתבגרות של סורנטינו ומשפחתו עם הרבה הומור, רגישות ואמפתיה לדמויות, גם המוזרות ביותר. וגם כולל גם את אחת מסצנות איבוד הבתולים היפות/הזויות שראיתי בקולנוע.
New Order
Michel Franco / Mexico
הבמאי המקסיקני מישל פרנקו כבר השאיר עלי רושם בעבר עם הדרמות הקשוחות 'דניאל ואנה' ו 'אחרי לוסיה'. העלילה ב'סדר חדש' תופסת כיוון יותר חברתי-פוליטי מסרטיו הקודמים ומתמקדת בחתונה מוחצנת של זוג מהמעמד העליון במקסיקו, כשבאותו הזמן מתחילות מחאות אלימות מצד אזרחים משכונות העוני. המצב הנפיץ של מלחמת המעמדות ברחבי העיר מביא את היחסים בין המשפחה העשירה לעובדים שלה לנקודה קיצונית. סרט מצוין אבל מיועד למי שצריך בחייו קולנוע נטול נקודות אור, ברוטאלי מאוד שכולל גם סצנות עינויים קשות.
Brighton 4th
Levan Koguashvili / Georgia
סרט גיאורגי מרגש במיוחד על אב (מתאבק לשעבר) שטס לברוקלין כדי לנסות ולהחזיר הביתה את בנו שנקלע לחובות. הסרט נוגע בחוויה והתמודדויות של קהילות מהגרים אבל יש כאן בעיקר סיפור על הקרבה ויחסי אבן ובן. סרט קטן שעשוי נפלא.
The Green Knight
David Lowery / U.S
דיוויד לאורי ביים את סרט הפנטזיה של השנה בעיניי. 'האביר הירוק' מבוסס על פואמת ימי ביניים מהמאה ה-14 בשם 'סר גאווין והאביר הירוק'. הייתי צריך בחיי סרט פנטזיה שמסוגל גם להגיע לעומקים ושלא ישאיר אותי עם חוויית 'לראות ולשכוח'. סרט מסע שהוא גם חכם ומעניין וגם יפהפה ויזואלית.
Nitram
Justin Kurzel / Australia
ג'סטין קורזל האוסטרלי נמשך לסרטים ביוגרפיים, במיוחד כאלה שמתחקים אחר דמויות של פסיכופתים.
בסרט הבכורה שלו Snowtown שיצא לפני עשור, הוא הביא למסך סיפר מזוויע של רוצח סדרתי בעיירה קטנה באוסטרליה. כשהגעתי לצפות לאחרונה ב'ניטראם' ישרתי חשבתי על 'סנואוטאון' מבלי לדעת שקורזל ביים את הסרט. גם כאן הוא בחר להביא סיפור שטלטל את אוסטרליה בשנות ה90' , שהוביל לרצח המוני של יותר מ30 בני אדם באי טזמניה. העלילה מתמקדת בנער אאוטסיידר המכונה ניטראם דרך האי-השתלבות שלו בקהילה, חוסר יכולות להחזיק עבודה וההתמודדות של הוריו (אנתוני לה פלאייה וג'ודי דייוויס) עם נטיותיו הפסיכוטיות והאלימות. ניטראם מתחבר עם אשת חתולים עשירה שחייה לבדה באחוזה ענקית (אסי דיוויס הנהדרת מ'באבאדוק'). היא מעניקה לו מעין מקלט מהעולם שלא יודע להכיל אותו, והוא מתפקד כספק בן ספק מאהב שלה.
כל ארבעת השחקנים הראשיים בסרט נותנים הופעות מהאדירות שראיתי השנה, קיילב לנדי ג'ונס בתפקיד ראשי אמין ומטריד ביותר. מעין 'אלפנט' פוגש את הניכור של 'מונסטר'
Petite Maman
Céline Sciamma / France
סלין שימאה ('דיוקן של נערה עולה באש') ביימה השנה סרט מינימליסטי ונוגע ללב על ילדה שנפגשת עם אמה כשהייתה ילדה. סוג של פנטזיה שמרגישה מאוד ארצית וריאליסטית, בלי להתעסק יותר מדי באיך ולמה זה קורה, ויותר בניואנסים הקטנים שביחסים בין אם ובת.
Riders of Justice
Anders Thomas Jensen / Denmark
לא, זה לא עוד סרט גנרי מהיקום של מארוול, אם כי לפי השם זה יכול להיתפס ככזה. 'רוכבי הצדק' הוא כנראה הז'אנר-בלנדר הקיצוני של השנה, ברמת רכבת ההרים הרגשית שהוא מעביר את הצופים, בין קומדיה היסטרית, דרמת מדכאת וסצנות אקשן אלימות. מאדס מיקלסן הענק מוביל כאן קאסט נפלא בסרט שעובד כמעט לכל אורכו, אלמלא סצנת אחת מאוד בעייתית שלא טופלה כמו שצריך ומשאירה איזו תחושה של פספוס גדול (אמנע מספויילרים, אבל זו סצנה שקשה לפספס). ועם כל זה, סרט שלא הייתי מחמיץ!
Lamb
Valdimar Jóhannsson / Iceland
הסרט האיסלנדי המדובר של השנה. סוג של דרמה קומית עם אלמנטים של אימה שמתעסקת בניסיון של האדם לשלוט בטבע? משהו כזה. סרט מקורי ומעולה עם צילומים מטורפים של אזורים כפריים ומבודדים באיסלנד, שרק משדרגים את כל החוויה.
עוד סרטים שאהבתי וראויים לאזכור:
Drive My Car – Ryûsuke Hamaguchi (Japan)
Memoria – Apichatpong Weerasethakul (International)
Censor – Prano Bailey-Bond (U.K)
Intregalde – Radu Muntean (Romania)
The Death of Cinema and My Father Too – Dani Rosenberg (Israel)
לסיום, חשוב לי לומר תודה ענקית לחברי הבלוג סריטה , שבזכות הסקירות וההמלצות המצוינות שלהם הגעתי ללפחות חצי מהסרטים שמופיעים כאן. ממליץ מאוד לעקוב אחריהם
Ten To Butter Blood Voodoo 