בשנה שעברה סגרתי עשור בבלוג כשלראשונה סיכום השנה האישי שלי לא היה על מוזיקה. הרגשתי שכבר פחות מעניין וכיף לי לכתוב על אלבומים והחלטתי לכתוב על הסרטים שעשו לי את השנה.
גם השנה התחשק לי ללכת באותו הכיוון, אז הנה סרטי השנה שלי, ללא דירוגים חשוב לציין.
לטעמי הייתה שנה מצוינת בקולנוע וזה לא מפתיע שרוב הסרטים הכי מעניינים הם עצמאיים או שיצאו בחברות הפקה לא גדולות.
כבר שנים שהקולנוע ההוליוודי לא מציע הרבה מעבר לסרטים נוסחתיים חסרי מקוריות, יש פה ושם ניצוצות של אור אבל זה בטח לא הנתח המשמעותי.
עוד דבר שבעיניי מעניין הוא כמות סרטי הביכורים המצוינים שיוצאים בשנים האחרונות ובמיוחד השנה. במידה ולא טעיתי יש כאן לפחות 10 סרטי ביכורים, כמה מהם גם יצירות מופת.
R.M.N
Cristian Mungiu
הבמאי הרומני כריסטיאן מונג'יו הוכיח בעבר שהוא בפסגת הבמאים הפעילים כיום עם יצירות מופת כמו 'מעבר לגבעות' ו '4 חודשים, 3 שבועות ויומיים'
הסרט החדש שלו הוא גם סרט השנה שלי (בעברית תורגם ל'מבט מבפנים').
אולי גם היצירה הכי מורכבת שביים עד היום מבחינה נרטיבית, בכמות הנושאים החברתיים שהוא מתייחס אליהם, באופן גלוי או מרומז.
מונג'יו מתעסק בעיקר (אבל ממש לא רק) בשנאת זרים וקהילה שמפחדת לאבד את הזהות שלה דרך סיפורו האישי של מתיאס ומשפחתו בכפר קטן בטרנסילבניה, הקשר שלו עם בנו ומערכת יחסים עם המאהבת שלו שיש לה תפקיד בכיר במפעל לחם מקומי.
לצפות בקולנוע של מונג'יו, ובמיוחד בסרט הזה, שווה לצפייה ביצירות של מאסטרים גדולים כמו הי'צקוק, לינץ' או קופולה (האב), שלעיתים מצריכה עוד כמה צפיות כדי לגלות עוד פרטים שישלימו את התמונה או יאירו מכיוון אחר על מקום שלא הבחנת בצפייה ראשונה. מונג'יו מבריק במשחק שלו בין מה שנראה למה שלא נראה על המסך והביא אותי לסיום שלו עם תחושות מעורבות או לא עד הסוף ברורות. מאסטר
Summer With Hope
Sadaf Foroughi
סרטה השני של הבמאית האיראנית סדאף פורוהי Summer with Hope הוא חתיכת משקולת על הנשמה ואחד הכואבים ביותר שראיתי בשנים האחרונות. מומלץ מאוד לאוהבי הקולנוע הריאליסטי האיראני של שני העשורים האחרונים.
הסרט דורש סבלנות בחצי הראשון שלו, פורוהי מתפקסת על רגעים קטנים כביכול, שבהתחלה גרמו לי לתהות לאן הם מובילים, כיאה ל slow burner עשוי היטב.
במערכה האחרונה, אחרי בניה מאוד חכמה שמלווה בצילום מצוין, הסרט מתפוצץ כמו שקיוויתי שיצירה גדולה באמת תפוצץ עלי.
You Won't Be Alone
Goran Stolevski
גם למכשפות יש רגשות!
באמת שאני לא זוכר מתי בפעם האחרונה הזלתי דמעות או שהתכווץ לי הלב בסרט אימה.
מצד שני למסגר את היצירה הזו כאימה נטו לא בדיוק מתיישב עם החזון האומנותי של יוצרו.
סרט הביכורים של גורן סטולבסקי האוסטרלי You Won't Be Alone (מתרחש במקדוניה של המאה 19) פועל בסטינג של אימה פולקלורית ארט-האוסית אבל בפועל יש בו הרבה יותר פולקלור ודרמת התבגרות.
סיפורה של ילדה שנחטפה ע"י מכשפה ומסוגלת לשנות צורה לקרובנות שלה, דרך האנשים שהיא לובשת את צורתם היא תלמד על דרכו של העולם. במקביל גם דמות המכשפה שחטפה אותה מקבלת צד בסיפור שמניע את העלילה.
אני חושב שהסרט המרגש, כואב, פיוטי ומלא הרבדים הזה יכול לדבר גם לקהל שבד"כ מדלג על סרטי אימה.
The Beasts / As Bestas
Rodrigo Sorogoyen
מותחן פסיכולוגי אדיר של רודריגו סורוגוין שבחלק הראשון שלו מזכיר את 'כלבי קש' של פקינפה, באווירת העוינות והמתח ובחלק השני ממשיך בטבעיות לסרט על התמודדות עם אובדן. דני מנושה שחקן ענק שלא מאכזב וגם שאר הקאסט נותנים הופעות מצוינות.
Tar
Todd Field
סרטו החדש של טוד פילד ('ילדים קטנים') הוא לטעמי היצירה הקולנועית האמריקאית הגדולה של השנה.
המשחק של קייט בלאנשט זה טור דה פורס לא יאמן. היו בסרט לא מעט רגעים שהרגישו כאילו זו פעם ראשונה שאני צופה בה. ז"א פיזית היא נראית כמו קייט בלאשנט, ועם כמה שמדובר בשחקנית אדירה וורסטילית, מעולם לא ראיתי אותה משחקת משהו דומה לדמות של טאר.
סרט שמתחפש לסרט ביוגרפי, לידיה טאר היא מנצחת בחסד שגרפה את הפרסים הכי יוקרתיים, עובדת עם הפילהרמונית של ברלין, מרצה באוניברסיטה ובדיוק רגע לפני השקת ספר אוטוביוגרפי. פילד יורד לרזולוציות הקטנות ביותר של חייה כך שקשה להאמין שלא מדובר בדמות אמיתית.
יש כאן את אחת הדמויות המעניינות שנראו על המסך בשנים האחרונות, כמובן שקייט בלאנשט פנומנלית, אבל גם האופן שבו הדמות כתובה, הצגת מערכות היחסים שלה עם קולגות או משפחה, יוצרים חוויה מורכבת ועמוקה שמעלה שאלות אתיות ומוסריות.
The Happiest Man In The World
Teona Strugar Mitevska
אחת ההפתעות של השנה היא הסרט הבוסני הזה על אישה היוצאת לתכנית קבוצתית שבה מכירים בני זוג. תוך כדי הסדנאות המוגזמות היא מגלה שהגבר איתו קבעה להיפגש שם מכיר אותה עוד מימי המלחמה בשנות התשעים. שניהם סוחבים איתם טראומות שמתפרצות בסביבה הכי דפוקה להכיל אותם.
קולנוע מזרח אירופאי שהולך עד הסף האסתטיקה המצועצעת ונע בין רגעים ציניים לכואבים ומשאיר מספיק מקום לחמלה לדמויות הראשיות.
The Exam
Shawkat Amin Korki
סרט כורדי שנשען על סיפור קטן כביכול ועושה עבודה טובה בלגעת בנושאים כואבים בחברה הכורדית, בעיקר במעמד האישה, ומבלי להיות מניפסטי. כולל גם כמה מסצנות המתח הטובות שראיתי השנה ובכללי מאוד מושפע מהקולנוע האיראני העכשווי.
Aftersun
Charlotte Wells
דרמת התבגרות נפלאה שעוסקת ביחסי אב ובת. העלילה כאן היא לא הכוח המניע, הדיאלוגים עדינים מאוד וחלק ניכר מהטון המלנכולי של הסרט מועבר דרך רגעים מופשטים והתמקדות ברגשות פנימיים ולעיתים נסתרים שהזכירו לי את הקולנוע של לין רמזי בתחילת דרכה.
משחק אמין ונוגע ללב של פול מסקל ופרנקי קוריו. בין הסרטים המוערכים של השנה ולגמרי בצדק, די מדהים שזה סרטה הראשון של הבמאית שרלוט וולס.
Princess
Roberto De Paolis
סרטו של רוברטו דה פאוליס מתמקד באישה שחיה בקהילה של נשים שהוברחו מניגריה לאיטליה ועוסקות בזנות בפרברי רומא.
לא נושא קליל לצפייה אבל רוברטו דה פאוליס מצליח לגעת בו בצורה לא בנאלית עם רגעי הומור לא מאולץ ומנעד רחב של הדמות הראשית, שכינוי הרחוב שלה הוא 'פרינסס'. סוג הקולנוע הזה לא רחוק ממה שעושה בשנים האחרונות הבמאי האמריקאי המצוין שון בייקר.
גלורי קווין בהופעה מרגשת וחשופה, מצחיקה וכואבת.
Fire of Love
Sara Dosa
הדוקומנטרי 'אש האהבה' מביא את הסיפור הלא יאמן הזה על קטיה ומוריס קראפט, זוג חוקרי הרי געש צרפתיים שהלכו עד הסוף עם התשוקה שלהם לחקר תופעות טבע שמתחוללות מתחת לאדמה. הסרט ברובו ערוך מתיעודי וידאו מרהיבים שצולמו על ידם במהלך הסיורים שערכו בעשרות הרי געש ברחבי העולם. סיפור מרגש על זוגיות יוצאת דופן עם ויזואל שמרגיש שהגיע מיקומים אחרים או מסרטי מד"ב נסיוניים.
סרט שנשאר איתי הרבה אחרי הצפייה.
Funny Pages
Owen Kline
אחת ההפתעות של השנה #2 ואחד הסרטים שעשו פחות 'רעש' מבין אלו שיצאו תחת בית ההפקות A24, סטודיו שאני לרוב אוהב אבל דווקא פחות את הנישה ההיפסטרית שלהם (אאההממ 'הכל, בכל מקום בבת אחת').
Funny Pages הוא סרט אינדי אמריקאי עם דמויות מוזרות, חלקן על איזשהו ספקטרום חברתי, ונראה שהבמאי אוון קליין נהנה לתת מקום לכל המוזרות הזו מבלי שזה יהפוך לסרט שצוחק על חנונים.
זה סיפור קטן על נער בשם רוברט עם אספירציות להיות אמן קומיקס שמנסה ללכת בעקבות המורה שלו שנהרג. לא אחשוף הרבה מעבר רק אציין שמתישהו הוא נתקל במישהו בשם וואלאס, אדם לא מאוד יציב שעבד בעבר בתור איש צבע בחברת הקומיקס Image. רוברט מנסה להתחבר לוואלאס כדי לקבל ממנו הכשרה ואולי ליצור קשרים בעולם הקומיקס אבל משם זה הולך להקצין. יש כאן אהבה גדולה לאסתטיקה מגורענת ולסיטואציות דוחות/קריפיות, לווייב של תחילת ה00', לקומיקס, לפורמט הפיזי ולחנויות דיוידי. אלו דבר שאני אוהב בגדול ואני חושב שהסרט הזה משלב ביניהם בצורה מקורית.
אציין גם שהסרט הופק ע"י האחים סאפדי, מה שאולי מסביר למה המערכה האחרונה בסרט מזכירה את הרגעים הקיצוניים של Uncet Gem שהם ביימו.
פוטנציאל גדול לסרט קאלט
La Jauria
Andres Ramirez Pulido
אחד הסרטים הקשוחים שיצאו השנה, La Jauria הקולומביאני מביא סיפור על נער שמואשם ברצח ונשלח למתקן כליאה נסיוני לנערים שנמצא בהקמה בלב הג'ונגל. שם הוא פוגש נער אחר שהיה שותף איתו לפשע.
על האסירים נכפים עבודות פיזיות מתישות כמו גם סשנים לא שגרתיים של תרפיה, פרי מוחו של אחד ממנהלי הכלא. כל הסיטואציה הזו מקצינה כשגם על המנהל נכפות הוראות מלמעלה.
סרט מצוין שגם סיפק את אחת הסצנות הכי קשות (לאו דווקא מבחינת גרפית) ומזעזעות שראיתי השנה
Sons of Ramses
Clément Cogitore
דרמת פשע על מגיד עתידות בשם רעמסס שחי ברובע של מהגרים בפריז ומתפרנס מלהונות לקוחות שלו. הוא נאלץ לתמרן בתוך העולם של מאחזי עיניים אליו גדל תוך כדי שהוא מסתבך עם חבורה של ילדים עבריינים. רעיון מקורי שעשוי מצוין ומביא הצצה אחרת לעולם של קהילות מהגרים.
Valeria Is Getting Married / ולריה מתחנת
Michal Vinik
מיכל ויניק נוגעת בנושא של כלות להזמנה עם הרבה רגישות וחמלה לכל המעורבים בסוג כזה של 'עסקה' בדרמה קומית על שתי אחיות מאוקראינה. כריסטינה שעלתה לארץ וחיה עם גבר ישראלי מספר שנים, מחכה לאחותה ולריה שאמורה להגיע ולפגוש גבר אחר שמיועד לה. נראה שולריה לא שלמה עם הבחירה שלה מה שיוצר מצב נפיץ ורגיש שישפיע גם על הבחירות של אחותה. הסרט מתרחש ברובו בדירה אחת וזה עוזר לתחושת האי נוחות. ויניק מנסה לשבור את זה מדי פעם עם רגעים קומיים שפחות עבדו בשבילי אבל עדיין מדובר בסרט חזק מאוד עם הופעות מצוינות.
A Love Song
Max Walker-Silverman
יש לי אהבה גדולה לסרטי אמריקנה ולסיפורים קטנים מהשוליים של ארה"ב. דייל דיקי משחקת אישה החיה בטריילר קטן שמחובר לטנדר. היא חונה באיזור מבודד צמוד לאגם בקולורדו. הצופים מקבלים הצצה ליומיים המצומצם שלה שכולל האזנה לרדיו, הרתחת קפה ודייג.
היא גם נמצאת בהמתנה למכר או אהוב מהעבר, אליו שלחה מכתב ומקווה שהוא יגיע לפגוש אותה.
סרט שלא מנסה לעשות משהו שלא עשו, פשוט עושה את זה כל כך טוב.
אין הרבה עלילה אבל יש כאן לב ענק והופעות ראשיות צנועות ושובות לב של דייל דיקי ו-ווס סטודי, שני שחקנים וותיקים, מצוינים שלרוב משחקים תפקידים משניים.
עוד נקודה לזכותו, באחד הרגעים היפים בסרט השניים מבצעים ביחד את Be Kind To Me של המוזיקאי האהוב עלי בעולם מייקל הארלי, וכידוע, כל סרט עם שיר של הארלי בפסקול הוא סרט ראוי.
Wet Sand
Elene Naveriani
לאוהבי הקולנוע האיטי, האמוציונלי והדיכאוני, ממליץ בחום לא לפספס את הדרמה הגיאורגית הנהדרת הזו שנפתחת עם אדם מבוגר שתולה את עצמו וממשיכה עם נכדתו שמגיעה לעיירת חוף בה חי כדי לדאוג לקבורה שלו. תוך כדי היא מגלה יותר על הקהילה המקומית שמתיימרת לנהל אורך חיים חבורתי ומכיל ומגלה יותר על העבר של סבא.
כמו כן, יש כאן את השימוש הכי יפה שראיתי מעולם בשיר של Swans בפסקול (Our Love Lies).
The Quiet Girl
Colm Bairéad
זו היתה שנה די פסיכית לסרטי ביכורים מצוינים. 'הילדה השקטה' הוא דרמה פשוטה ומרגשת על ילדה מופנמת במשפחה מרובת ילדים שהוריה לא רואים אותה או מרעיפים עליה אהבה. היא נשלחת לתקופה לזוג קרובים של המשפחה בזמן שאימה בהריון. סרט מרגש שהותיר אותי על סף דמעות בסופו.
Piggy
Carlota Pereda
סרט הביכורים של קרלוטה פרדה הספרדיה הוא מותחן נקמה מצוין שלא מספיק דובר עליו השנה.
העלילה מתרחשת בעיירה בספרד ומתמקדת בשרה (לאורה גאלאן בתפקיד מדהים) נערה שמתמודדת עם משקל עודף והפרעות אכילה. היא עובדת בקצבייה המקומית עם הוריה, אליהם היא יותר מדי מחויבת.
בנוסף לכך היא גם המטרה הכי קלה להתנכלויות מצד נערות ונערים בסביבתה הקרובה.
אחרי תקרית מסוימת בבריכה הציבורית משהו קורה לחבורת נערות שממררות לה את החיים אבל לאו דווקא מה שהיינו מצפים, ופה אעצור
פרדה משתמשת בהשפעות מ Carrie של בריאן דה-פלמה , משחקת בהן ולוקחת אותן למקום מפתיע, מה שיוצר סרט התבגרות-נקמה עם מהלכי עלילה לא נדושים.
דילמות מוסריות, דימוי גוף, תא משפחתי רקוב, יחסי בת ואם, Piggy מצליח לגעת בכל אלה בלי להפוך לסרט שמדבר את ה'טון של זמננו'.
יש בו לא מעט הומור שחור וגם מנות מכובדות של סצנות גרפיות מטרידות.
Plaza Cathedral
Abner Benaim
'כיכר הקתדרלה' עשה היסטוריה כסרט הראשון שהיה מועמד לאוסקר מפנמה. הגעתי אליו במקרה בפסטיבל ירושלים השנה להקרנה בנוכחות הבמאי הישראלי (שחי רוב חייו בפנמה) אבנר בן-נאים.
לא שמעתי או הכרתי את הקולנוע של בן-נאים לפני כן והתרשמתי מאוד מעבודת הבימוי שלו.
הסרט עוקב אחרי אישה שמתמודדת עם מות בנה, חיה בנפרד מבעלה ומנסה לתחזק את הקריירה שלה. היא עוברת לדירה באיזור בורגני של פנמה סיטי, שם היא נתקלת בנער משכונות העוני שמנסה להתפרנס מחניה ושמירה על רכבים. יום אחד הוא מגיע לדירה שלה אחרי שנפצע מירי.
הסיפור יכול להישמע קצת נדוש אבל האופן שבו בן-נאים מתעסק בחיבור בין שני העולמות האלה ובין אנשים שמתמודדים עם כאב בחייהם הוא רחוק מנדוש ועשוי טוב בעיניי. עוד דבר מרשים בסרט הוא הבחירות בצילומים של העיר, בעיקר של גורדי שחקים, שנותנים עוד מימד מעניין לסיפור ולרקע שהדמויות מגיעות ממנו.
אילסה סאלס המקסיקנית אדירה כאן ולצידה הנער פרננדו חאבייר דה-קסטה, שכמו הדמות שלו באמת הגיע מאותן שכונות עוני. הוא לא היה שחקן מקצועי אלא רקדן וזה הסרט היחיד שבו הופיע. דה-קסטה נהרג מירי לפני הקרנת הבכורה העולמית של הסרט ולא זכה לראות אותו.
Rodeo
Lola Quivoron
ג'וליה חיה בשביל רכיבה על אופנועי שטח וחיים באקסטרים. היא מתחברת עם קבוצה של אופנועים שמבצעים פעלולים ללא קסדות וגם גנבות עבור פושע מקומי. לאט לאט היא מתחילה להכיר את המשפחה הקרובה של הבוס, מה שיערער את המציאות שלה. הצילומים המטורפים של האופנועים מבצעים פעלולים הם רק סיבה אחת טובה לצפות בסרט המצוין הזה.
The Wonder
Sebastián Lelio
'הפלא' הבריטי הוא הסרט הכי טוב שנטפליקס שמו עליו כסף השנה מאת הבמאי הצ'יליאני המוערך סבסטיאן לליו ('גלוריה בל', 'אישה פנטסטית').
דרמת-מתח תקופתית שמתרחשת בכפר אירי במאה ה19 ועוקבת אחרי אחות אנגליה בשם אליזבת' הנשלחת להשגיח על נערה בת 11 שדווחה שמתקיימת כבר מספר חודשים ללא אוכל או מים.
המשפחה טוענת שמדובר בנס אלוהי אבל אליזבת' חושדת שמשהו אחר קורה שם. בין השתיים מתחיל להתפתח קשר שישפוך אור על העבר של שתיהן. הסיפור נבנה בצורה חכמה והכל כאן עובד. תסריט מצוין בידיים של במאי שיודע מה הוא עושה עם קאסט מעולה וסינמטוגרפיה יפה. בהחלט לא מרגיש כמו סרט מסחרי ו/או גנרי בשום צורה.
Girl Picture
Alli Haapasalo
דרמת התבגרות קווירית מפינלנד שבמרכזה שלוש דמויות נשיות מהממות. שובה לב ושובר לב.
איזה יופי של סרט שמגיע לו לקבל יותר הערכה ואהבה.
The Fabelmans
Steven Spielberg
התגעגעתי לספילברג אבל לא ידעתי את זה עד שיצא 'הפלייבלמנים' והזכיר לי שאין עוד הרבה שעושים קולנוע הוליוודי בצורה כזו נהדרת. בלי שמץ של ציניות או התנשאות, אני באמת חושב שיש לו יכולת נדירה לגעת בהרבה קהלים, גם מהסוג הסינפילי וגם אנשים שהולכים פעמיים בשנה לקולנוע לראות סרט מסחרי. ספילברג במפגן מרשים של וירטואוזיות עם דרמה משפחתית וסיפור התבגרות על נער מבית יהודי שחולם להיות קולנוען. יש כאן אלמנטים אוטוביוגרפיים, קריצות לסרטים שביים בעצמו והמון אהבה לקולנוע ולעשיית קולנוע. סצנת הסיום שלו היא מהיפות שבקריירה שלו – או כשסילפברג, ג'ון פורד ודיוויד לינץ' נפגשו באותו החדר.
Holy Spider
Ali Abbasi
עלי עבאסי עם מותחן חברתי קשוח וברוטאלי המבוסס על סיפור אמיתי.
עיתונאית חוקרת מגיעה מטהרן לעיר משהאד כדי לחקור מקרה של רוצח סדרתי שיוצא בלילות לרצוח נשים שעובדות בזנות במטרה ל'נקות את הרחובות' בשם הדת. תוך כדי החקירה שלה היא נתקלת בריקבון והשחיתות של המשטרה והממסד.
Sick of Myself
Kristoffer Borgli
אחד הסרטים המופרעים שיצאו השנה. קומדיית נקמה שחורה על אישה שמקנאת בבן זוגה, אמן חזותי ופסל שהקריירה שלו מזנקת ונהיה סביבו באז. היא מחליטה למשוך את תשומת הלב אליה בדרכים מעוותת (ליטרלי) שרק מקצינות. אם כבר קולנוע קומנטרי סקנדינבי על החברה המודרנית אז שיהיה באמת מופרע (הבנת, רובן אוסטלנד?!)
The Eight Mountains
Felix van Groeningen and Charlotte Vandermeersch
סרט איטלקי על חברות בין שני גברים, שמתפרש על כמה עשורים וברובו מצולם באלפים האיטלקיים.
התכתב לי עם סרטה של קלי רייכהארט Old Joy, לא רק כי בשניהם מופיעים שני גברים שיושבים ליד מדורה בטבע, בעיקר כי שניהם בוחנים את הבדידות והריחוק שיכולים להיווצר בקשר כה חזק.
גם ויזואלית הסרט מאוד מרשים בצילומי הנופים שבו, ועל מסך גדול במיוחד.
Cinema Sabaya / סינמה סבאיא
Orit Fouks Rotem
ריאליזם ישראלי שמשחק יפה על התפר בין נראטיב לתיעודי, אישי וחברתי ומביא סיפורים נשיים בחברה הישראלית-פלסטינית. סרט אנושי ומרגש
Metronom
Alexandru Belc
על רקע משטר שאוצקסקו ברומניה של שנות ה70', חבורת נערים ונערות נפגשים להקשיב בסתר לתכנית רדיו פיראטית של רוקנרול בשם 'מטרונום' שאותה משדר גולה רומני.
דרמה מרגשת וסיפור אהבה/התבגרות שנבנה לאט ומתאר את החיים תחת משטר מדכא ונוגע בדילמות מוסריות, כמו שאפשר לצפות מהקולנוע הרומני העכשווי.
Pearl
Ti West
לא מאוד אהבתי את X, סרט האימה-סלאשר שהוציא בתחילת השנה טיי ווסט. התחיל לא רע אבל באמצע הפך לעוד סרט די בנאלי. אבל כן אהבתי את סרט הפריקוול שיצא בהמשך השנה ומתמקד בדמותה של Pearl. לטובת מי שלא ראו את הראשון אמנע מספויילרים. אם X התמקד באסטיקת סרטי סלאשר וג'יאלו מה70' (כשההשראה הראשית היא 'המנסרים מטקסס') ב'פרל' הוא הלך על אסתטיקת שמזכירה מיוזליקלז הוליוודים ומלודרמות מה50'. העיצוב של הסטים והפריימינג הוא יפהפה ומיה גות (שגם שותפה בכתיבה) הולכת עד הסוף ואדירה בתפקיד הראשי.
לחובבות האימה ממליץ לבדוק גם שני אחרים של ווסט The Sacrament ובמיוחד את The House of the Devil המדהים.
Sundown
Michel Franko
מישל פרנקו הוא במאי מקסיקני שאני מאוד אוהב עוד מסרטו הראשון Daniel & Anna. בשנה שעברה הוציא את New Order, מותחן חברתי אלים וקיצוני על מלחמת מעמדות. גם Sundown מתרחש במקסיקו, כמו רוב סרטיו, אבל הפעם הנושאים החברתיים הם יותר ברקע. טים רות' נפלא כרגיל בתפקיד ניל, בריטי שמגיע עם אחותו אליס (שרלוט גנזבורג) ושני ילדיה לחופשה במקסיקו. הם נאלצים לעזוב את החופשה באמצע בעקבות שיחת טלפון שמודיעה על מות של בן משפחה שלהם. ניל מחליט לנטוש אותם ולהישאר לבד במקסיקו ומשם מתחיל מסע פנימי שהולך למקומות לא צפויים.
We're All Going to the World's Fair
Jane Schoenbrun
כמה שפחות תדעו על הסרט הזה עדיף בעיניי. רק אומר שזה סרט שנכנס תחת מטריית האימה אבל יכול לעבוד גם לקהל שלא צורך את הז'אנר בד"כ. רעיון פשוט אבל שופע מקוריות בעשייה ובעיצוב שלו.
סרט אפקטיבי ומטריד במיוחד (ותודה לאור סיגולי מהבלוג הנהדר סריטה על ההמלצה)
Hit The Road
Panah Panahi
סרט מסע איראני שמרגיש קצת כמו סרט אמריקנה והוא גם דרמה קומית משפחית שמצליחה להצחיק וגם לרגש.
לא ראיתי הרבה כאלה בקולנוע האיראני. החלק האחרון הוא מהמופלאים של השנה והילד ראייאן סארלק בתקפיד 'הילד' הוא מהדמויות הכי חמודות וכריזמטיות שראיתי בשנים האחרונות. נפלא
Karaoke / קריוקי
Moshe Rosenthal
המשחק של ריטה שוקרון וששון גבאי פשוט עילאי לאורך כל הסרט.
באחת מסצנות השיא של פשוט ישבתי מכווץ בקולנוע. מהסרטים הגדולים שיצאו השנה בארץ.
Bones and All
Luca Guadagnino
'עצמות והכל', הטייק של לוקה גואדנינו על סרטי מסע/אמריקנה ב80' עם שילוב של אימה וקניבליזם על הצד הפחות מפחיד ויותר גורי.
יש בו איזון שעובד בין דרמת התבגרות רומנטית לסיפור שנוגע בבדידות.
טיילור ראסל מדהימה באחת ההופעות הטובות שראיתי השנה. גם קלואי סביני ומייקל סטולברג בתפקידים קטנים ומצוינים. מארק ריילנס (תמיד שחקן נפלא) בתפקיד משנה מטורף, נותן הופעה שהיא משיאי הקריירה שלו ובעייני גם הדמות הכי מרתקת בסרט.
Ambulance
Michael Bay
כמי שגדל על סרטי אקשן מה-90' אני תמיד מחפש סרטים שיזכירו לי בעשייה שלהם את טור הזהב של האקשן, שיצליחו לסחרר ושגם הדברים הכי מופרכים ירגישו אמינים ובעיקר שלא ירגישו כמו תוצרת מפס ייצור חסר נשמה ומקוריות.
אני לא מעריץ של הקולנוע של מייקל ביי ולא מאוד איכפת לי מסדרת הטנספורמרים שלו אבל אי אפשר לקחת לבנאדם את Bad Boys ובמיוחד את The Rock (הפריצה לאלקטרז), מסרטי האקשן הגדולים של אותו עשור ובכלל. בקיצור את מנת האקשן של השנה קיבלתי מ'אמבולנס', סרט שלא חף מקלישאות או דמויות שראינו כבר בעשרות סרטים, אבל מבחינת עשייה של אקשן ללא מעצורים (המילה אקשן חזרה כאן קצת יותר מדי נראה לי) ועבודת מצלמה פסיכית לגמרי, הוא מצליח בענק.
לסיום, עוד כמה סרטים שחיבבתי או אהבתי מאוד רגעים מתוכם אבל לא הרגישו מספיק שלמים
Decision to Leave – Park Chan-Wook
בד"כ אוהב את הקולנוע של פארק צ'אן ווק, אין ספק שהוא מאסטר של עריכה וצילום אבל משהו בסיפור לא סחף אותי והחצי השני היה כל כך מייגע.
Crimes of the Future – David Cronenberg
התגעגעתי לקרוננברג ונראה שהוא גם התגעגע לחזור ליצור בסביבה הנוחה של ה Body Horror.
הרבה רעיונות שלא כולם עובדים כמכלול, נהנתי מהעיצובים והגרפיות המטרידה ומהפסקול.
Godland – Hlynur Pálmason
ציפיתי מאוד לסרט החדש של הבמאי האיסלנדי הילנור פלמאסון, סרטו הקודם A White, White Day הוא אחת מיצירות מופת הגדולות של העשור הקודם.
'בארץ אלוהים' העלילה עוקבת אחרי כומר דני שיוצא להקים כנסיה בקהילה מבודדת שהתיישבה באיסלנד. קולוניאליזם, טבע פראי, אנשים שבשם הקנאות מאבדים צלם אנוש, על פניו יש כאן סיפור שאני אמור מאוד לאהוב. החצי הראשון כולל כמה מהרגעים הויזואלים עוצרי הנשימה של השנה וגם דיאלוגים מצוינים אבל החלק השני הולך למקומות שכבר ראיתי בעבר ופחות והרגישו לי צפויים ושחוקים.
Ten To Butter Blood Voodoo 