Bert Jansch – Passed Away Blues

.בדיוק היום לפני שנתיים נפטר ברט יאנש, בגיל 67, אחראי שנאבק לא מעט עם סרטן בריאות
פחות משנה לאחר שהלך לעולמו, נפטרה אישתו השנייה (שחי עמה את רוב ימיו) לורן אורבך. כנראה שצער רב וגעגועים יכולים להיות קטלניים לא פחות מסרטן

אני זוכר כמה צער חשתי כשהמוזיקאי והאדם האדיר הזה עזב את האדמה. היו לי עוד תקוות שאזכה לראות אותו מופיע. היו שמועות שניסו להביא אותו לארץ. בשנה שלפני פטירתו עוד הספיק לטור את ארה"ב עם ניל יאנג, בסיבוב הופעות אקוסטי. הזדמנות טובה לקהל האמריקאי להכיר את אחת מהדמויות הכי חשובות בעולם המוזיקה של המאה ה-20, ומגדולי הפולק הבריטי בפרט.

bert jansvh

הראש שלי לא חשב בהגיון, הייתי מוכן להזמין כרטיס טיסה לארה"ב לשבוע, לראות את שני הגיבורים האלה ביחד, ולחזור. בסופו של דבר לא היה לי כסף אפילו לטיסה ושהייה של יומיים. זה לא קרה. ברט יאנש לא הגיע לארץ. לא זכיתי לראות אותו מופיע
האיש הזה הולך איתי מגיל די צעיר. לכל מקום. בכל זמן נתון אוכל לשים אלבום שלו ולהירגע. להיכנס לסיפורי מסע במרחבים פסטורליים או בערבות העצב, לצלול לים של מאות שירים, לפריטות האקוסטיות שאין כמותם בשום מקום.

אחד הדברים שלא מפסיקים להדהים אותי כל פעם מחדש במוזיקה של יאנש, שיש (ברוב שיריו) 2 יקומים מקבילים זה לזה. בין העולם של הגיטרה והמבנה של השיר לבין המלודיה של השיר. בהמון משיריו של יאנש, אם אנסה לפרק את השיר, בסופו של דבר יתגלו להם כמה אקורדים, פשוטים יותר או פחות, זה לה העניין. רק שיאנש, הוא לא עובד לפי מבנה של אקורדים לא במחשבה ולא בנגינה. לתפקידי הגיטרה שלו יש חיים משל עצמם, הידיים שלו מסתובבות על צוואר הגיטרה ומתהלכות בין מלודיות, כאילו היו ביקום שונה, ובאותה הזמן, האיש הזה מצליח לשיר מלודיה שמתפתלת בצורה כל כך שונה מהגיטרה. מקווה שהצלחתי להסביר את זה במילים. את הגאונות הזו.
. מתוך האלבום בלוז יום הולדת Wishing Well במידה ולא…עצרו רגע לשמוע את

birthday blues

"Birthday Blues"
היה האלבום הראשון שקניתי של יאנש, אליו הגעתי דרך ניק דרייק. הייתה תקופה שהיה מהופנט מהשירים של ניק דרייק, ורק רציתי עוד. מצאתי דיסק של הקלטות ביתיות שלו. קניתי אותו בלי לשמוע.

Tanworth In Arden -1967\68

 בעצם האלבום הזה היווה את הכניסה הראשונה והמשמעותית שלי לתוך עולם הפולק הבריטי, בו אני מאוהב עד היום, וזה לא יגמר לעולם.
אותו אלבום עם סאונד מחוספס, נותן מבט עגמומי על ההשפעות של דרייק ומאפשר להבין איך הגיע לאופן שבו הוא מנגן ולמקומות שהעסיקו אותו ביצירה האישית שלו.
מלבד ביצוע מצמרר ל
Summertime
היו שם עוד כמה שירים שאהבתי במיוחד
,של יאנש Courting Blues ו Strolling Down The Highway
.של ג'קסון ס. פראנק Milk and Honey ו Blues Run The Game
.זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי על 2 האמנים האלה
המסע לחנות הדיסקים הקרובה לא איחר לבוא. קניתי את בלוז יום הולדת. היו שם כמה דיסקים של יאנש, אבל משהו בעטיפה הספציפית הזו משך אותי. הבחור שמחזיק גור כלבים והצבעים של הלבן. יש לי עד היום משהו לא מסובר עם צבע לבן בעטיפות אלבומים. למשל האלבום לייב של זאפה מ-71'
Mothers

הייתי שומע את בלוז יום הולדת המון ונשאבתי למבטא הסקוטי הכבד, הפריטות בגיטרה, המלודיות המשונות שמצד אחד הם מאוד בלוזיות ומצד שני הם שירי עם מימי הביניים. זה הרס אותי. סחף אותי למקומות שלא הכרתי. שונים מאוד מהאמריקנה של ניל יאנג, או מהגיטרות של הנדריקס שהייתי כל כך רגיל אליהן.

l.a turnaround

במשך השנים התווספו עוד ועוד אלבומים של יאנש והייתי יושב וחוקר וקורא עליו בלי סוף. יותר מאוחר, בעקבות המלצה של יאיר יונה ב"שרת העיוור" על אלבומי אסיד-פולק, הגעתי להכיר את האלבום שלו
L.A Turnaround
ההמלצה על האלבום הזה והאזכור שהוא לא יצא מעולם על דיסק, לא הפסיקו להטריד אותי. הייתי חייו לשמוע אותו. מצאתי הורדה שלו באינטרנט מ-ויניל. זה היה משהו בתור התחלה. כל כך יפה. הייתי חייב להשיג אותו בתקליט. הבעיה הייתה, שהאלבום לא היה ממש זמין באי.ביי. פעם בכמה חודשים מישהו העלה אותו. הייתי נכנס כל שבוע לבדוק אם הוא שם. אחרי יותר מחצי שנה הוא הופיע. נלחמתי עליו במכירה פומבית. ברגע האחרון ניצחתי. התקליט הראשון שקניתי באינטרנט. שילמתי עליו 300 שח. בדיוק עברתי לת"א, ולא היה לי ממש כסף לשכ"ד. אבל זה לא שינה דבר. הייתי חייב לשים עליו את היד.

באותה שנה, 2009, אחרי יותר מ-30 שנה שלא היה זמין ולא ראה שום הוצאה מחודשת. החליט  להוציא אותו מחדש, גם בדיסק וגם על ויניל drag city  הלייבל

בגרסת הדיסק המחודשת יש קובץ וידאו, תיעוד של 15 או 20 דקות מתוך הבקתה בה הוקלט אותו אלבום נדיר ביופיו, באל.איי…פעם ראשונה שיאנש הקליט מחוץ לגבולות בריטניה. ביחד עם נגן הפדאל סטיל רד רודס, מייקל נסמית' , סולן המונקיז, שהפיק את האלבום, בנות הזוג של הנגנים וחברים קרובים.

לא בטוח מה אני רוצה לומר בפוסט הזה. היה לי דחף להקיז זיכרונות ומחשבות על אותו אמן שאני כה אוהב וקשור אליו. אם מישהו במקרה לא מכיר, או  רק שמע את השם ולא מצא זמן לשמוע, אולי זו הזדמנות טובה.

האיש הזה הוא מבחינתי המהות של מוזיקת הפולק, הוא תופס אותה בכל הצורות שרק אפשר לדמיין. משורר וגיטריסט פורץ דרך. כותב שירים ומלחין קלאסי. מוזיקאי עילאי וצנוע

bert 3

מודעות פרסומת

חמישה אלבומי הופעה שצריך !

אני אוהב אלבומי הופעות חיות.
הזדמנות לחזור לרגע לא מתוכנן מדי בקריירה של מוזיקאי או להקה שיש לך איתם כבר סוג של מערכת יחסים.

הנה 5 אלבומי הופעה שכדאי לשים עליהם את היד והאוזן, כאלה שקצת חמקו מהרדאר וכנראה שלא תתקלו בהם ברשימות אלבומי ההופעה הגדולים/חשובים/אגדיים/מה שתרצו ביותר.

 The Electric Prunes – Stockholm 67

The+Electric+Prunes 67

להקת השזיפים החשמליים, מלהקות הדגל של הגאראג' הפסיכדלי האמריקאי מאמצע שנות ה-60
מוכרים בעיקר מהלהיט הידוע
I Had Too Much Too Dream Last Night
ב-67' הם יצאו לטור אירופאי וסביבם באז לא קטן. אחת התחנות שלהם הייתה בשטוקהולם, שוודיה. שם גם חלקו וואן והופעות עם אחד בשם ג'ימי הנדריקס
רצה הגורל, ובחור היפי הקליט את ההופעה שלהם באותו הטור. מזל שזה קרה כי מדובר בתיעוד הכי טוב של הלהקה הזו. ההבדל בין אלבומי האולפן האדירים של הפרונס לבין ההופעות שלהם באותה תקופה הוא ממש תהומי.
באלבום הזה ספציפית אפשר לשמוע את הסאונד שלהם כשהם לא עצורים באולפן, ג'אמים ארוכים, ניסוריי גיטרות פאז, צווחות רוקנרול והחרבה (במובן הטוב) טוטאלית של קלאסיקות בלוז שחורות כמו
Smokestack Lightning  ו Got My Mojo Working .
כל האלבום ביוטיוב

Townes Van Zandt – Live At The Old Quarter (1977)

townes van zandt

עירום כביום היוולדו, (למרות שעל העטיפה הוא רק ללא חולצה) , כך נשמע טאונס ואן זנדט. מגדולי כותבי השירים שזכו ללכת על האדמה הזו.
אלבום הופעה כפול, הוקלט ביוסטון, טקסס. רק טאונס והגיטרה האקוסטית שלו, טכניקת ה
finger picking
.המדהימה והלא מתאמצת שלו וערימה של שירים שכמעט כל אחד מהם הוא סכין בלב
אין הרבה מה לומר, המוזיקאי הזה ידע לספר סיפר ובקול שלו להוציא נהרות של רגש שאני פשוט לא מסוגל לעמוד בזה.
האיש הזה, שהרגיש קצת יותר ממה שבן אדם נורמלי מרגיש, ורוב שיריו מתעסקים בבדידות, התמכרויות, אלכוהול וסיפורים קטנים וכואבים של אנשים קשיי יום.
Tecumseh Valley

באותם ימים טאונס הוא היה די גמור (ולא בטוח כמה תקופות מאושרות הבן אדם הזה ידע בחייו). לשמוע את הקול השבור שלו כשהוא מציג שם של שיר לפני שהוא מתחיל לבצע אותו, לא משאיר לך לאן לברוח. זה כואב ומענג להיכנס לשם כל פעם מחדש. מדי פעם הוא גם מבליח כמה בדיחות של דרומיים, או סיפורים קצרים, כמו מתי ואיפה כתב את השיר הראשון שלו Waiting Around To Die.

“There were these two drunks having this argument outside a bar,  They’re arguing as to whether that object up in the sky was the sun or the moon. This other drunk stumbles out of the bar and one of ‘em walks over and says, ‘Buddy will you help us out? We are having an argument and we can’t decide who is right… Is that the sun or the moon?’ [The man replies:] ‘aw I don’t know man, I ain’t from this neighborhood.’”
Lungs

Alex Chilton – Live In London (1980)

Live_In_London

(אלכס צ'ילטון, גיבור רוקנ'רול שלי, מייסד הלהקה האגדית (היום הם קאלט, מה לעשות
Big Star
 .מוזיקאי בחסד שלא מעט הושפעו וקיבלו ממנו השראה והכוונה

מה שתקבלו פה, הופעה מטונפת בלונדון עם סט ליסט שכולל לא מעט שירים של ביג סטאר, כמה שירים מאלבומי הסולו של צ'ילטון וגם קאברים, כמו הביצוע ל
Train Kept A Rollin

תיעוד נדיר עם סאונד קצת בוטלגי של תמצית מזוקקת של רוקנ'רול. הקול המתאמץ של צ'ילטון שפשוט אין כמותו, הגיטרות שלו שהם כביכול הכי פשוטות, אבל כל כך גאונויות. הסאונד המתפוצץ  והקראנצ'י שלו, הפידבקים והלינקים הקצרים שקשה אפילו לקרוא להם סולואים. כל זה במעטפת של דיכאון קיומי, כזה שמורגש גם באלבום Third  של ביג סטאר.

In The Street
כל האלבום ביוטיוב

Johnny Thunders – Hurt Me (1983)

johnny thunders

ת'אנדרס, התחיל את דרכו כגיטריסט של ה
New York Dolls
 , הקים כמה שנים אח"כ את
Johnny Thunders & The Heartbreakers
שהוציאו אלבום בכורה ענק בשם
 L.A.M.F
וגם הוציא אלבום סולו ראשון ומדוכדך בשם
So Alone

האלבום השני שלו
Hurt Me
, בשונה מכל מה שעשה בקריירה שלו עד אז, שהייתה כולה מבוססת על טהרת הגיטרה החשמלית שלו, הוא אלבום הופעה אקוסטי. רק ת'אנדרס והגיטרה. הקול שלו כל כך ילדותי ותמים וגבוה והשירים הם המנונים של בן אדם שבור, מכור ומדוכא. השילוב הזה פשוט עובד
.שירי אקורדים, של ילד, שחולם להיות רוקר
הביצוע לשיר המפורסם ביותר שלו
You Can't Put Your Arms Around A Memory
מאותה הופעה, הוא המוצלח ביותר, והשיר ראשון שהכרתי של ת'אנדרס

 Hurt Me

(Robyn Hitchcock – Storefront Hitchcock (1998

hitchcock

.תעד/ביים ב- 1998 הופעה חיה של רובין היצ'קוק בתוך חנות נטושה בניו יורק Jonathan Demme
.היצ'קוק מופיע מול קהל קטן רק עם גיטרה כשגבו מופנה אל חלון הראווה ואל עוברי האורח מהרחוב
.מסע בתוך העולם הפנימי סוריאליסטי, הזייתי, אפלולי וציני של אותו מוזיקאי אקסצנטרי

.נתח נכבד מהאלבום הוא מונולוגים לא קצרים בין שיר לשיר, פרי הדמיון של היצ'קוק
אי אפשר להשוות אותו לשום אמן אחר, אבל רק בשביל לקבל מושג קלוש, כניסה לתוך העולם שלו היא דומה לכניסה לעולמו של יוצר כמו פרנק זאפה.  אין שום דמיון מוזיקלי בין השניים. אבל בדומה לזאפה, בשביל לשמוע את היצ'קוק רצוי להכיר לא מעט מהחומרים שלו כדי להתחיל להבין את עולם המושגים, הפחדים, האהבות, הסטיות, הירקות ודרך ההסתכלות שלו על הקיום והנפש.

האלבום שהוא גם ה
soundtrack
של הסרט, מכיל שירים מכל הקריירה של היצ'קוק עד לאותם שנים. מצד אחד אפשר להתייחס אליו כאל סוג של אוסף ממש מוצלח, מצד שני, אולי כדאי להכיר קצת את היצ'קוק שלפני שצוללים לתוכו
יש בו גם כמה שירים שלא מופיעים בשום אלבום אולפן שלו, כמו "1974" המצויין, וגם ביצוע ל
של הנדריקס Wind Cries Marry
בכמה שירים מצטרפים אליו גם כינור וגיטרה נוספת, למשל בביצוע לשיר
Filthy Bird.
!אז אם אתם מכירים את היצ'קוק זה אלבום שלא כדאי לפספס, ואם לא….כדאי להכיר

באותה הזדמנות….

שמח לציין שהחודש (אוקטובר) יחגוג הבלוג שנה! שנה שלמה!

תודה לכל מי שקורא פה או מציץ בדף פייסבוק של הבלוג, מגיב, משתף ומתעניין.
🙂

Dino Valente – דינו וולנטה במונו

כבר הרבה זמן שאני מתכנן לכתוב כמה מילים על הזמר הידוע (פחות או יותר, כנראה פחות) לשמצה. דינו וולנטה.

מה שקרה והעיר אותי משנתי הוא שהלייבל הנהדר
Tompkins Square
שמתעסק בעיקר עם פולק ובלוז ושלוחות יותר אזוטריות של אותם ז'אנרים, החליט שהגיע הזמן להוציא על גבי תקליט ויניל (הוצאה רשמית ראשונה מאז שיצא ב-1968, בסאונד מונו
את אותו אלבום סולו אחד ויחיד העונה לשם
Dino Valente

אסתכן ואומר שזה אחד מהאלבומים האהובים עלי אי פעם. מאלבומי האסיד פולק (אם אפשר לקטלג אותו שם) הראשונים שרכשתי. אלבום ששמעתי כל כך הרבה פעמים שאני מכיר בו כל רגע ורגע ומלווה אותי מגיל 18.

אז מי הוא דינו וולנטה ?…ולמה הוא צריך לעניין אתכם.

אפשר לומר שאת דריסת הרגל הראשונה והחשובה שלו, עשה וולנטה, כמו רבים אחרים, בניו יורק, במועדוני הפולק הבוהמיים בגריניץ' ווילאג'. ביתם של אמנים כמו Fred Neil , Karen Dalton, Tom Paxton  וגם ההוא שעונה לשם Bob Dylan.

dino 5

וולנטה, סוג של טרובדור מודרני שהיה נמצא בכל מקום, כותב שירים בחסד ונגן אקוסטית.

רבים מכירים אותו בזכות שירו המפורסם Let's Get Together ,שזכה לביצועים מ Jefferson Airplane  ו The Youngbloods, ונחשב להמנון ההיפים הגדול מכולם. קיץ האהבה וכו'.
לגבי אותו שיר , הביצוע המקורי של וולנטה הוא המוצלח ביותר לדעתי.

גם קארן דלתון המופלאה ביצעה כמה שירים שלו במהלך הקריירה שלה, אחד מהם הוא
Something On My Mind
.שהוקלט לאלבומה השני

אחרי שכבש את הסצנה של החוף המזרחי ואסף קהל אדוק של מעריצים שעקבו אחריו מפאב לפאב, יצא לדרכו לעבר החוף המערבי והשתקע בסן פרנסיסקו, בירת ההיפים והמוזיקה הפסיכדלית של שנות ה-60

לפי דבריו של
Gene Clark
סולן הבירדז בתחילת הדרך ואמן ענק בפני עצמו, הלהקה קיבלה את ההשראה לשם בעקבות סינגל שוולנטה הקליט ב-64 בשם
Birdses.

לבירדז הוא לא הצטרף, אף על פי שחלק בית צף עם David Crosby , אבל בשלהי 1965 כן נכנס לשורות אחת הלהקות הגדולות וייחודיות שיצאו מאותה עיר, Quicksilver Messenger Service. ממש לפני החזרות הראשונות של הלהקה נעצר וולנטה, שאהב להתרועע בציבור, על אחזקת סמים (2 אונקיות חשיש, ליתר דיוק).

לאחר כמעט שנה בכלא (ויש ושמועות שאפילו מכר את הזכויות על Get Together  על מנת שיוכל לממן הגנה משפטית), יצא וולנטה לחופשי ולא עבר זמן רב עד שחתם על חוזה עם Epic  חברת הבת של CBS.

dino 2

אותו אלבום סולו הופק ע"י Bob Johnston  שעבד בין היתר עם דילן, ג'וני קאש וליאונרד כהן. לטעמי הוא לא הגיע לשיאים כאלה עם אף אמן אחר.
אולי זה קשור לעובדה שוולנטה וקולו הצבעוני, מוביל אותך לאיזה מקום תודעתי חולמני, שהרבה זמרים אחרים אפילו לא מתקרבים לשם.

קשה לי לדמיין מישהו ששומע את האוקרדים של שיר הפתיחה
Time

ולא נסחף מיד עם הגיטרות 12 מיתרים שטופות דיליי שמטפטפות כמו גשם, השירה עם ים הרוורב
Harpsichord ה
.שמגיח בהמשך ותופס מקום מכובד לאורך כל האלבום
ההדגשות וקולות הרקע שיוצרים שטיחי סאונד הזייתיים מאחורה
(מזכיר מעט את מה שיעשה רוי הארפר כמה שנים לאחר מכן באי הבריטי)
והמילים שנצרבות בבהירות

Time slipping away, new dreams born every day"
Suddenly, these dreams are behind you
Ever falling like rain, changing again and again
Is there someone who loves you

We may only be here one time…for all anyone knowsand
"We already share one mind, what more could we ask for

קצת כמו טים באקלי, דינו משתמש בקול שלו כמו בכלי נגינה. משתנה משיר לשיר ונמצא כל הזמן בתנועה.
Children Of The Sun
.הוא דוגמא מוצלחת לכך

.האלבום מלווה במעט תחושות אופטימיות של היפים (לא מהסוג המעוס) ומעטה מלנכולי אפלולי שבוחש מתחת לפני השטח
.כמו שברי זכוכיות שמנסות להתחבר מחדש ובדרך גוררות רצועות של קש שנדבקות אליהן באופן מטריד

dinno 1

וולנטה עם מישל פיליפס מ The Mamas & The Papas

 בחברת התקליטים לא ממש התלהבו מהכיוון ההזייתי מלנכולי אליו כיוון וולנטה, ונקמתם המתוקה והקטנה הייתה לשנות את השם על העטיפה מוולנטי (שהיה שמור המקורי) ל- וולנטה

My Friend

לחובבי וולנטה שצריכים עוד קצת ממנו ולא מסופקים מהאלבום היחיד שהוציא, כדאי לבדוק את אלבום ההקלטות הגנוזות שיצא לפני כמה שנים , עליו כתב יאיר יונה בבלוג שלו וכמובן את האלבומים המאוחרים של Quicksilver Messenger Service , אליהם שב בתחילת שנות ה-70' (על תקן זמר וגיטרה שלישית) באלבום Just For Love המצוין ועד לסוף הקריירה שלהם.

וולנטה משך אותם יותר לכיוונים של פולק-רוק, והלהקה איבדה במובן מסוים את הסאונד המחוספס-פסיכדלי של האלבומים הראשונים, שהתבססו בעיקר על עבודה מלוטשת של 2 גיטרות-באס-תופים וג'אמים ארוכים.

,ולסיום

הנה כמה מילים מפיו של
Matt Valentine
מהמצד
MV & EE
(מומלץ להכיר)
גם הוא, באופן לא מפתיע בכלל, מעריץ את היצירה של וולנטה

"It's a masterpiece . . . the songs, the vibe, the verb, the cojones. A stoned out killer – an LP that I continue to listen to regularly to this day. It was a huge influence on my first solo LP "Space Chanteys" and the production is awe-inspiring, in many ways ground zero for my spectrasound techniques."
M V

Dino Valenti

השריטה", חוזרת" !

The Transfiguration of Ktzat Acheret

לפני יותר משנה נסגרה בצער רב חנות המוזיקה "קצת אחרת", שפעלה כמעט עשור, בת"א. החנות הייתה מקדש למוזיקה משנות ה-60' וה-70', פסיכדילה, פרוג, גאראג',פולק ותתי ז'אנריים איזוטריים שאפילו לא דמיינתם שקיימים. על כמה החנות הזו הייתה יקרה ללבי, וממש הושיעה אותי בתקופת שהותי בת"א, תוכלו לקרוא בפוסט ישן יותר, שהוא גם סוג של הספד.

אולי מיהרתי להספיד אותה, אבל בהתחשב  במצב של תעשיית המוזיקה בעשור האחרון בארצנו, אפשר לומר שלא הייתי ממש אופטימי בעניין חזרתה לחיים.

לפני כמה חודשים, ראיתי שדף הפייסבוק של קצת אחרת החליף שם ל"השריטה חוזרת" ופרסום שאומר שהשריטה אכן תחזור, פרטים בקרוב…

לפני חודשיים יצרתי קשר עם אורי ב"ש, מי שניהל את החנות לאורך כל שנות קיומה, ושאלתי בהתרגשות אם אכן החנות תחזור לפעול.
הבנתי ממנו שהוא עדיין עובד עם לייבלים מהארץ ובעיקר מחו"ל ועדיין עושה הזמנות אישיות ללקוחות וותיקים, שלא מצאו תחליף לחנות.
בנוסף לכך הוא אמר לי שהוא פותח באופן עצמאי חנות עם אותו הקונספט, בקיבוץ מעברות בו הוא מתגורר, שתהיה מבוססת על הזמנות באינטרנט וגם תהיה פתוחה בימים מסוימים.

srita 2

הבנתי שהחנות תהיה ממוקמת במקום שהיה מחסן, איפשהו בתוך הקיבוץ. הדמיון שלי כבר כיוון למקום עם אווירת מרתף, ארגזי תקליטים מאובקים ותאורה מינמלית (לא תמונה כל כך גרועה לאספן התקליטים המצוי). אני מציין את זה מפני שהמציאות הייתה שונה.

בשבוע שעבר ביקרנו שם ב"שריטה", אני וחברתי, תיאמתי עם אורי מראש, והגענו בשעת ערב לקיבוץ.

הייתי ממש נרגש, כמו ילד שהגיע לבית חולים לסתום חור שנפער לו בלב. מותה של קצת אחרת היה חור בלב שלי וכשנכנסתי למחסן שמתחת לגן הילדים שבקיבוץ הרגשתי שהגעתי למרכז הוליסטי , והחור בלב שלי הולך להיסתם מעצמו.

srita 1

אמנם המקום היה פעם מחסן, אבל הוא עבר שיפוץ רציני. מי שביקר בעבר בקצת אחרת, יריח תחושה מאוד דומה. הראש שלי הסתחרר רק מלראות לראות שוב את התקליטים שתלויים על הקירות, את הסטנדים עם הדיסקים והמארזים המיוחדים. כל השאלות שהיו לי בראש נעלמו, קיבלתי בלאק אאוט והסתובבתי כמו זומבי בחלל.

אין תחליף לחויית הקניה של אחד על אחד, במקום מרוחק, שקט, אתה והמוכר, שמכיר את הטעם שלך וישלוף לך דברים שלא הכרת או כאלה שחיפשת המון זמן

srita 3

הגיע הזמן להפיץ הבשורה, גם ללקוחות "קצת אחרת", שבוודאי ישמחו לדעת על הטרנספיגורציה שהיא עברה, וגם לחובבי מוזיקה שמעולם לא ביקרו שם.

 :אלו הם דבריו של אורי ב"ש  מ"השריטה" אל העם

חשוב לציין שהחל מה-25 באוגוסט המקום בהרצה וייפתח רשמית רק בסוכות. עד
אז אין שעות פעילות קבועות.
ניתן ליצור קשר דרך המייל או דרך פייסבוק
(hasrita hozeret)
,לתאם ביקור בשריטה ולפשפש, לחפור ולרכוש בו כמו בחנות רגילה (בינתיים רק במזומן
בצ'קים. תודה !). מסוף ספטמבר כבר יפורסמו ימים ושעות באופן קבוע על בסיס
שבועי
:מייל השריטה
srita.tova@gmail.com

כדאי מאד להצטרף לרשימת התפוצה המיוחדת של השריטה, לקבלת עדכונים,
תחזיות, המלצות ונבואות.
!השריטה לעולם לא תשלח לכם ספאם

מה שכן תקבלו בעדכון הדו-חודשי של השריטה הוא מעין חלון ראווה צדדי קטן
ומעניין מתוך המלאי והמצאי, מה מומלץ ומה פתאום צץ, מה עומד לצאת בקרוב
במעט מדי עותקים- רוק, פסיכדליה, פולק, בלוז, ג'אז, פרוג, גאראג',
פסקולים מוזרים, פנינים מהעולם הרחב יותר, פולק-רוק, קאנטרי, ספייס רוק,
פרי ג'אז ופיוז'ן/ הוצאות מחודשות, הדפסות מקוריות, דיסקים לא שכיחים
ונדירים, קופסאות בהדפסות מוגבלות, ספרי רוק ומוסיקה בכלל, ממורביליה,
מגזינים, אלבומים נבחרים ולפעמים גם את הסיפורים המעניינים והשרוטים
שמאחוריהם- מעשיות מההיסטוריה האבודה, ולעיתים הנשכחת, של המוסיקה
הפופולרית (דרך פייסבוק ובקרוב- דרך בלוג).

פשוט רשמו בכותרת הנושא: הרשמה לרשימת תפוצה

השריטה מזמינה עבורכם אלבומים מיוחדים מרחבי העולם (תקליטי ויניל, בוקסות
ודיסקים), מיידעת אתכם על אלבומים שעומדים לצאת, מאתרת עבורכם פריטים
שאתם מחפשים ומחזיקה קטלוגים המתעדכנים תדיר של תקליטים ודיסקים נדירים
יותר או פחות, חדשים ויד שנייה.
השריטה מחזיקה מבחר איכותי בלבד של תקליטי ויניל חדשים ויד שנייה (כולל
הדפסות מקוריות), דיסקים מומלצים ונדירים, קופסאות, מלאי קטן ומעניין של
ספרי רוק וספרי מוסיקה בכלל, דיוידים, מגזיני רוק מעולים, ממורביליה,
תקליטונים, קלטות מקוריות, ועוד הפתעות… .

השריטה שמה דגש על שנות ה-60' וה-70' אבל תמצאו בה מוסיקה מעולה מכל
התקופות: מבלוזים היישר מהדלתא של המיסיסיפי בסביבות 1929 ועד הקלטות
שנעשו השנה.

קיבוץ מעברות, 2 דקות מכביש 4, קרוב לכניסה. חנייה בשפע, 10 מטרים
!מהכניסה. רק חשוב לתאם מראש ! תודה
אורי

"אלו הרכישות מהביקור הראשון שלי ב"שריטה
אתם מוזמנים להפיץ את הבשורה

srtia 4 vl

Gene Clark – No Other
לאלבום המופת של קלארק Music On Vinyl הוצאה חדשה של הלייבל האולטרה-איכותי
No Other

Perry Leopold – Experiment In Metaphysics
הוצאה רשמית ראשונה מ-2012, מאז שיצאה קלאסקית הפולק הנידחת הזו ב-1970
The Absurd Paranoid

Loop – Heaven's End
.הדפסה מקורית , 1987 , אלבום הבכורה של להקת הניאו פסיכדליה עם השפעות של נויז וריפים רפיטטיביים
To Real To Feel

Meat Puppets – Out My Way
הדפסה מקורית, 1986, אי.פי של הפאפטס, 6 שירי פאפטס קלאסיים שלא מופיעים באף אלבום אחר, יצא בין האלבומים
.Up On The Sun ל Mirage
Other Kinds Of Love

Farthest South – Live חיים בדרום הרחוק

היסטוריה

לראשונה בבלוג – שתי בכורות, מחיר אחד

פוסט ביקורת הופעה + פוסט אורח

Farthest South אתמול (יום שבת, 18.5.13) נערכה הופעה של ההרכב הנהדר
. בגלרייה ברבור בירושלים
.הגעתי לשם עם חבר טוב ואיש יקר , גיא שולברג שמו
.לומר שהיתה הופעה מצויינת ומהנה, יהיה לחלל את מה שבאמת קרה שם
.ולשם כך התגייס למשימה גיא…והחליט להכות במילים והמחשבות כל עוד הם רותחים
: אלו הם דבריו

âéìåé îøòéù -

Farthest South אני ואורי הלכנו לראות הופעה של ההרכב
– בגלריית הברבור שבנחלאות. הלהקה מורכבת משלוש נפשות שפועלות בה לתפארת כבר בערך שנתיים
.יאיר יונה – גיטרה באס, יאיר עציוני – סינת'ים/סמפלרים/מחשב , ברקי ברקו – גיטרה חשמלית
כל אחד מחברי הלהקה מגיע ממקום שונה במוזיקה ועם מטרה אחרת לגבי הסאונד הסופי, כך הם מעידים, אבל התוצאה הסופית מביאה את הקולות של כולם לכדי קיום

אני רוצה לספר לכם על החוויה האישית שלי, שעלתה מהמוזיקה, תוך כדי השמיעה שלי אותה. שלושה חבר'ה, עומדים בגלרייה של ציורים שחורים ומתפרצים, הציורים מאחוריהם מוארים, הם לפניהם עם הכלים. לשני אוחזי הגיטרה והבס יש ליד הרגליים לוח פדלים עם שלל חוגות, מחוונים, ידיות וסימונים. לאיש הסאונד עציוני, יש את המקלדת שלו, שמחוברת ללפטופ. כבלים ומגברים מקיפים אותם על הריצפה, והם מתחילים לנגן

farthest south

הם עושים מוזיקה שמכווצת את תהליך היצירה כולו, חזרה, הלחנה, עריכה, סימפול, (לאו דווקא בסדר הזה) ומגישה אותו בהופעה חיה
אני לא אנסה להגדיר את סוג המוזיקה, ובכלל מה זה משנה? אבל אני רוצה לתת לכם איזושהי תחושה לגבי איך זה היה לשמוע את זה. אני יכול להגיד מה זה הזכיר לי
Can היו שם השפעות של
וקראוט רוק באופן כללי
היה שם ספייס רוק ושוגייז ומוזיקה שניתן לקרוא לה רק 'אלקטרונית'; אבל לא מה שאתם חושבים כשאתם שומעים את המילה. אני הקשבתי למוזיקה הזאת ועלה בי חזון של מוזיקה עתידית,  עתידנית

בחזוני מוזיקאים הם מקצוענים משופשפים הנושאים מכשירים מחוללי סאונד ומיקסרים לכול מקום. באיזשהו שלב בהופעה יאיר יונה רכן והצמיד את הטלפון שלו למיתרים, השמיע שיר, והתדר של המוזיקה התערבל עם התדרים של הבס החשמלי שלו, ואני מיד חשבתי על רגע לא רחוק בעתיד, בו הטלפון יהיה מחובר באלחוט למגבר קטן ויהיה מסוגל לקחת את מה שהוא שומע ולזרוק אותו למגבר, אחרי סמפול. עם האצבע תוכל לשנות את המהירות שבא הסאונד משודר, ולערוך את עצמך תוך כדי הופעה ולהשמיע את זה ביחד עם המוזיקה שלך. וזו התחושה שקיבלתי בעיקר מהכי רחוק דרומה, שאני רואה את הקרביים של החיה, המאבק והמכינציה, לא חוסכים ממני דבר, וכול אחד מהשלושה הוא מוזיקאי-מלחין-מפיק-עורך

ניתן היה לזהות כאשר כל אחד מהלהקה לוקח את ההובלה, כאשר ברקו נשען רחון על הפדל, מחכה לרגע הנכון להשפיע, ושני האחרים נותנים לו את המרחב שלו להגיב, ומתוך התגובה שלו הם יוצאים ובונים עליו, עד שהסאונד מתנקז ותורו של מישהו אחר להוביל. למרות כל זאת, הם לא אוונגרד, לא במובן השגור שלו, יש להם      Spacemen 3 או Can הרמוניה. והם גם לא
הם משהו שאני רוצה לקרוא לו חדש, כי אני יכול לדמיין במורד הזרם, אנשים שעוקבים אחרי הרוח, הגישה של המוזיקה הזאת, שכמו רפלקס, מחזירה אותך להסתכל על עצמך. היא מעלה אינטרוספקטיביות בלי לרחם, כי אחרי הכול אומנות היא מראה

omens & talismans

עד כאן דבריו של גיא

Farthest South אני רק אוסיף ואמליץ לכם לתפוס את ההופעה הקרובה של
במיוחד מפני שכל הופעה שלהם תשמע אחרת, ואין ממש סט ליסט…לכו לתפוס איזה רגע שיהיה רק שלכם. מסע של סאונד, שפוגע לכל אחד במקום אחר….מוזיקת תודעה אם תרצו

וכמובן תנו ביקור ב באנדקאמפ שלהם, שם תוכלו לשמוע את האלבום החדש  שיצא מוקדם יותר השנה, בו הם משתפים פעולה עם המוזיקאי הסקסופוניסט המוערך אלברט בגר
Omens & Talismans 

Twink – Think Pink חשבתם ורוד ?

הוצאה מחודשת של האלבום המכושף "Think Pink" מאת המוזיקאי המכונה Twink , בלייבל האהוב Sunbeam Records (גם על ויניל וגם בדיסק)  גרמה לי לרצות לכתוב עליו כמה מילים.

 "Twink" או בקיצור John Adler  או  John Charles Edward Alder
.מוזיקאי, מתופף ודמות די חשובה ונשכחת מסצנת הפסיכדליה הבריטית של הסיקסטיז

twinky

Tomorrow בין היתר היה חבר בלהקת הקאלט הפסיכדלית
,Yes מלהקת Steve Howe שהוציאה את אלבומה היחידי בעל אותו השם ב-68', בה ניגן גם הגיטריסט
.אלבום חביב, שתפס מעמד קאלט עם השנים, אבל מעולם לא הרשים אותי יותר מדי

Tomorrow לאחר תקופת החיים הקצרה של
The Pretty Things
 לשורות להקת הרוקנ'רול האדירה   Twink  הצטרף
.כמחליף של המתופף הקודם S.F Sorrow ולקח חלק בהקלטת אלבום הקונספט (הכי) פסיכדלי שלהם

  .Pretty Things גם את ה Twink כמובן שהוא לא מצליח להישאר במקום אחד יותר מדי זמן, עוזב
. "Think Pink" ב-1970 מקבץ סביבו כמה חברים ומוזיקאים מוכשרים להקלטת אלבום הסולו המרהיב והמושקע

את הליין אפ המרכזי של האלבום מחזיקים כמה מחברי להקת האסיד רוק/פסיכדלית
(הזדמנות לבדוק אותם על הדרך, אם אתם לא מכירים) The Deviants
,על תקן המפיק Mick Farren כשהזמר שלהם
( גיטריסט נודע לשמצה שניגן עם הדיוויאנטס ועם לא מעט שמות בשנות ה- 60 – 70) Paul Rudolph
,על הגיטרות המטורפות והחורכות לאורך האלבום
Marc Bolan ואפילו הבחור ההיפי ההוא שניגן לצידו של , The Pretty Things חיזוק מכמה חברי ה
. Steve Peregrin Took הידוע גם בכינוי ,Tyrannosaurus Rex ב

_twink-think-pink-front.j

Ten Thousand Words in a Cardboard Box

.לחשוב ורוד הוא יצירת מופת של פסיכדליה

.האווירה הכללית היא הזיית אסיד והיופי הוא שלמרות הקונוטציה הורודה העולה משם האלבום והכיתוב הורוד, כל שיר באלבום הזה מביא איתו צבע אחר לגמרי
.שום שיר לא מזכיר את השיר שבא לפניו

.Suicide  פולק-רוק עפוף קלידי מלוטרון, גיטרות אקוסטיות וחישמולי פאז ב

  The Sparrow Is a Sign או
שמזכיר שילוב כיפי של
.עד שמגיעות גיטרות מהגיהנום שחורכות במקומות הנכונים Syd Barrett ו Kevin Ayers

ואפילו שילוב מפחיד של סיטאר והרמוניות קוליות מימי ציד המכשפות שיוציאו בקלות שם טוב
לטריפ הכי רע ב
.Dawn Of Magic


Twink

 מוכיח שגם מתופף יכול להוציא אלבום סולו שהוא גדול מהחיים, מקרה די נדיר אם אתם שואלים אותי.
(ולא, רוברט ווייאט הגאון לא נכנס למשבצת של הזו של מתופף)
🙂

אני אפסיק פה…אתן לכם לרוץ על כמה מהשירים, אתם תשתכנעו לבד

White Fence ו Jacco Gardner – המלצה כפולה

עבר לא מעט זמן מאז הפוסט האחרון (בערך חודש).

הראש שלי היה עסוק במעבר דירה וגם בתכנית הרדיו שהתחלתי לשדר לאחרונה.
אז בעצם מחודש שעבר, אני מחליף את טל כהן-שלו (האדם והמוזיקאי) בתכנית שהגיש במשך שנתיים, בשם Alternative Nation, המשודרת בימי שני בין 21:00-22:00 ברדיו קול השלום, דרך האתר שלהם.
אם אתם קוראים פה בבלוג אז אתם יכולים לתאר לעצמכם את הקו המוזיקלי של התכנית.
בנוסף, כל התכניות מועלות יום אחרי השידור ל ICAST  כולל פלייליסט מלא, ואפשר להאזין להן גם שם.

…עד כאן לגבי העניין הזה

ועכשיו לפוסט הקצר אשר התבשל לו בשקט ממש מתחת לאף כלשהו.

.שמעתי די הרבה אלבומים חדשים בתקופה האחרונה, אבל רק 2 באמת תפסו אותי כל כך חזק, שלא הייתה לי ברירה אלא לטחון להם את הצורה

קבלו כמנה ראשונה:
האלבום החדש "Cyclops Reap" של הרכב האסיד פולק/ניאו-גאראג'/פסיכדלי האהוב עלי במיוחד White Fence  בהנהגת המוח המעוות של  Tim Persley.

New Edinburgh

white fence

   (שהופיע בסיכום שנת 2012 בבלוג) "A Family Perfume" שנה שעברה הבחור הזה הוציא אלבום כפול בשם
. (גם הוא הופיע בסיכום השנה שעברה, מפתיע) "Hair" בשם Ty Segall ועוד אלבום שיתוף פעולה עם

To The Boy I Jumped In The Hemlock Alley

Chairs In The Dark

פרסלי הוא מהזן של המוזיקאים שלא עוצרים לרגע, נדמה שהכתיבה באה לו בלי הרבה מאמץ. הייתי מצפה לחוסר אחידות ונפילות מאמן שמוציא אלבום או 2 כל שנה, אבל האלבום החדש לא נופל מקודמיו ומרגיש מאוד מגובש ומרוכז, שומר על הסאונד והסגנון שלו שמתכתבים בגלוי עם הצדדים והצלילים האפלים, הגאראג'יים, המלוכלכים ומלאי העשן של שנות ה-60

 בין התחרפנויות פאזז, להמנוני גאראג' ואפילו כמה שירים שיזכירו את רוג'ר מקג'ויין או ארתור לי,
.בימים הכי מדכאים שלהם

white_fence 2

:ועכשיו למנה העיקרית

על האלבום המופלא והקסום
Jacco Gardner מאת Cabinet Of Curiosities

גארדנר, מולטי-אינסטרומנטליסט בן 25 מהולנד, מוציא בשנה שעברה את אלבום הבכורה שלו, אולם רק השנה האלבום זוכה להפצה יותר מורחבת ורשמית באמריקה ובשאר אירופה תחת הלייבל Trouble In Mind .

מסוג האלבומים האלה שאתה מחכה להם המון זמן. לא בדיוק ידוע איך הם ישמעו, או מתי הם יגיעו, אבל אתה יודע שהם יגיעו. אין מה לעשות, הרי רובנו מחכים לדבר החדש הבא שיתפוס לנו את האוזן, האשכים (במקרה שלי) או הקרביים, ולא יניח לנו לרגע. כזה שנרצה ממנו עוד ועוד, שוב ושוב, נאנוס אותו.

.כל כך התגעגעתי לאלבום שמבוסס קודם כל על לחנים וכתיבת שירים טובה
.אפשר להתהלך אינסוף בעולם אסתטיקת הסאונד, האינסטרומנטלים/פוסט/נויז/ספייס מה שרק תרצו, אבל באמת שאין דבר שאני יותר אוהב משירים. שירים עם לחן טוב
.זה קונה אותי מיד

Watching The Moon

SK_JaccoGardner_Cabinet-of-Curiosities_2013-e1360193888343

.פעם בכמה זמן מגיע אחד כזה כמו ג'אקו גארדנר, כותב שירים מופלא, ומחריב את עולמי
אח"כ הוא מתבל את השירה עם קצת ריוורב, את ההפקה בניחוח 60', אקוסטית ברקע, עיבודי קלידים מרחפים, תפקידי באס דומיננטיים וחשוב מכל, הרמוניות וקולות שניים שמוסיפים נפח גדול לסאונד ולעיבוד

גארדנר לא המציא שום ז'אנר, הוא רק הולך בגאווה על השבילים שסללו Brian WilsonSyd BarrettBilly NicholsCurt Boettcher ושאר מוזיקאים ולהקות שנגעו בפופ פסיכדלי,בארוק, סאנשיין פופ וכו'.

Help Me Out

The Ballad Of Little Jane

אני מודה שבשמיעה ראשונה ושנייה כל השירים נשמעו לי כמו בליל אחד בעל אותו גוון צבע, אבל בכל האזנה נוספת התחלתי לשמוע ולגלות את החיים של כל שיר ולשים לב לכל הניואנסים של התפקידים והעיבודים.

.האלבום הזה הוא מושלם מבחינתי, מהסוג שגדל איתך עם כל שמיעה
והעטיפה, שהיא בפני עצמה יפהפייה (במיוחד על ויניל) וממש מתחברת עם האווירה וצבע השירים, ועוזרת לך לשים עוד רגל בכניסה לארון הסקרנות, משם והלאה, כל אחד

יראה, יחווה וישמע עולם אחר

Jacco Gardner photo 2

אני כבר יודע בלב שלם שזה אחד האלבום המוצלחים של השנה

תיקחו גם אתם איזו פיסה ממנו

,דרך אגב, אני מצאתי 6 חיות שמסתתרות בתמונה…אם תגדילו את התמונה ותמצאו יותר)
(אתם מוזמנים לכתוב בתגובות – יוגרלו אלפי פרסים ובננה