Big Star – כוכב מטאורי

צריך להיזהר כשמדברים על אמנים שהקדימו את זמנם. אמן שהשפיע על המון אמנים אחרים לא בהכרח הקדים את זמנו. למען האמת אני חושב שיש מעט מאוד כאלה שהקדימו את זמנם,  שבאמת הצליחו ליצור משהו שלא היה קרוב למה שקרה בתקופה בה פעלו.

אקח לדוגמא את ניל יאנג, מוזיקאי ענק וחשוב באמת, שלפחות חצי מכותבי השירים והרוקרים שהגיעו אחריו יוכלו לומר שהוא היווה השפעה לא קטנה עליהם. האם הוא הקדים את זמנו? לדעתי לא… אפשר לומר שמבחינת גישה לגיטרה הוא מאוד חידש. הרי רוב גיבורי הגיטרה באותה תקופה היו פחות או יותר נגנים טכניים לא רעים בכלל. ניל יאנג הביא איזו גישה יותר רגשית, פחות שכלתנית וטכנית, על סף האינפנטילית, ומה שהוא מוציא מהגיטרה עדיין עולה על עבודות של הרבה גיטריסטים אחרים. מבחינה מוזיקלית מה שניל יאנג עשה, היה בדיוק הדבר שהתאים לנקודת הזמן שבה פעל, גם אם הסאונד שלו סלל דרך לרבים וטובים.

מצד שני, להקה כמו Can, שגם פעלה באותם שנים של סוף ה-60' ולאורך שנות ה70', מספיק לשמוע שיר אחד בשביל להבין שמדובר ביצירה שללא ספק מדברת ברוח אחרת ממה שקרה בתקופה בה הם פעלו.
חכו לסוף הפוסט, שים פליי ושתמעו בעצמכם Future Days

ואני בכלל באתי לדבר על להקת Big Star

ביג סטאר (לפעמים הלהקה הכי טובה בעולם) נופלים מבחינתי בתפר שבין להקה סופר משפיעה וחשובה ללהקה שהקדימה את זמנה.

אלכס צ'ילטון (גיטרה ושירה), כריס בל (גיטרה, שירה) אנדי המיל (באס) וג'ודי סטיפנס (תופים).

מלהקות הקאלט הראשונות והחשובות אם לא החשובה מכולם. מייסדי תת הז'אנר Power Pop ולהקה שעיצבה אמנים רבים: מ –REM,  Teenage Fanclub, The Posies עד ל Wilco , Yo La Tengo, ,Robyn Hitchcock, Elliott Smith. והרשימה עוד ארוכה.

ביג סטאר הוקמה בתחילת שנות ה-70' בממפיס טנסי, בירת הסול והבית של אולפני Stax הידועים לשמצה. אולי המקום האחרון ללהקת רוקנ'רול גיטרות נועזת.

אלבום הבכורה של ביג סטאר נקרא #1  Record , יצא ב-1972 ואין משהו שיותר מתאים לשיא עידן הרוק'נרול מאותו אלבום. הם לקחו קצת מהריפים של Zeppelin קצת מההרמוניות של The Byrds (שלא יביישו אפילו את בריאן ווילסון) פלוס כמה שירי פולק אקוסטיים ומלנכולים, לחנים שמתכתבים עם הגאונות של Ray Davis ותפקידי גיטרות מהשורה הראשונה, או בקיצור,  אלבום שהיה צריך לשבת יחד עם שאר אלבומי הרוק הגדולים של אותה תקופה. אולם, למרבה הצער, ובניגוד מוחלט לשם שניתן לאלבום , הוא לא זכה בזמן אמת, לא להצלחה ולא למסחרית.

When My Baby's Beside Me

1974- הפעם במתכונת של פאוור טריו נשארים אלכס צ'ילטון ו2 חבריו האחרים לבשל את האלבום השני והמושלם לא פחות Radio City.

צ'ילטון משתלט לגמרי לבדו על הגיטרות באלבום, מושפע לא מעט מהסאונד וה feel השחור של Stax ויוצר שילוב של רוקנ'רול אגרסיבי מצד אחד ומצד שני גרוב נוצץ ומבריק שבעיקר מתבטא בסאונד הפנדר סטראטוקסטר שלו ומזוהה עם שירים כמו O My Soul והמנון הפאוור פופ הנפלא  September Gurls. לא צריך להתאמץ בשביל לשמוע מאיפה באו חצי מהלהקות שקמו מאמצע שנות ה-80 ועד היום.

בניגוד לאלבום הבכורה המלוטש, ב Radio City יש תחושה שהדברים מתחילים לצאת מכלל שליטה. דבר שבולט גם בסאונד של השירים והאופן שבו הלהקה מנגנת וגם כנראה מחלחל לחייו האישיים של צ'ילטון. בדרך להתמוטטות, זו שתגיע באלבום האחרון.

אז הגענו כמעט לסוף הקריירה של ביג סטאר ולדעתי, ב- 2 האלבומים הראשונים הם לא הקדימו את זמנם, אלא יצרו בדיוק את מה שהזמן והתקופה ביקשו מהם.
לצערם של חברי הלהקה (ושל האנושות דאז) שיווק גרוע של חברת התקליטים +פלוס הרבה חוסר מזל הקשו על האלבומים שלהם לפרוץ מחוץ לממפיס, והם חמקו מהראדאר.

אחרי האלבום השני אנדי הומל, הבסיסט עוזב את הלהקה, לא קשה לנחש למה.

צ'ילטון, שכבר מתמוטט לגמרי יחד עם חברו ג'ודי סטפנס על התופים, לא עוצרים וכבר באותה שנה, 74', ממשיכים  לעבוד על אלבום שלישי בשם Third/Sister Lovers.

לאותו אלבום מצטרף חבר לא רשמי ללהקה, המפיק המוזיקלי ג'ים דיקינסון. שנכנס בקלות למשבצת של המפיק גורג' מרטין (החיפושית החמישית).

בעזרת דיקינסון יוצרים ביג סטאר, (או אלכס צ'ילטון) את יצירת המופת האחרונה שלהם.
מה שהופך את האלבום הזה למהפכני הוא העובדה שדיקינסון הצליח להפיק כאוס באולפן ולגרום למקום הכי נמוך והרוס להישמע הגיוני. אני לא חושב שלפני האלבום הזה השתמשו במעטפת כזו של סאונד לשירים ואני לא מדבר על טירוף אורקסטרלי נוסח פראנק זאפה.

היום כשאני שומע את האלבום Third, הכל כל כך מובן לי ונשמע מאוד במקום, אבל כששמעתי אותו לראשונה אני זוכר שלא הבנתי מה קורה שם. שום שיר לא נשמע לי כמו שיר. הכל נשמע שבור וזרוק. הייתי זקוק לכמה שמיעות כדי להכנס עמוק לצד האפל של צ'ילטון ולהצליח להבין איפה מסתתרים השירים בתוך הכאוס.

(כלי מיתר שמדמים את מעטפת כדור הארץ, גיטרות חורכות מלאות בזעם (שאסתכן ואומר שאולי ניבאו את       תחילת תנועת הנויז) ותופים שמגיחים פעם ב, לזעזע את הקרקע בשיר
 Kangaroo )

האלבום עצמו יצא לעולם רק 3 שנים אחרי שהוקלט, ב-1978, אותה שנה בה נהרג כריס בל (ממקימי הלהקה) בתאונת דרכים. מאז שעזב את ביג סטאר, אחרי האלבום הראשון ועד שנהרג, הספיק בל להקליט חומרים משלו,
שהיו אמורים להיות חלק מאלבום סולו. אותם שירים יצאו שנים מאוחר יותר בשנות ה-90' באלבום ושמו
I Am The Cosmos 
האלבום היחיד של כריס בל, שהוא ממש כמו עוד אלבום אבוד ומרגש של ביג סטאר ולא נופל מהם לרגע.

ולסיום

איך אפשר בעצם להתמודד עם אלבום כמו Third שבו חיים זה לצד זה כמה מהשירים הכי עצובים בעולם….?

Take Care

צדק חברתי ו- 20 שנים לאלבום הבכורה של פסקולים אפיים

אני רוצה לספר על אלבום הבכורה של Epic Soundtracks שנקרא Rise Above שיצא ב-1992. לא בטוח איך לעשות את זה. הנושא של אותו מוזיקאי נפלא הוא טעון בשבילי. אני מרגיש שצריך להיעשות פה צדק חברתי!  לא נתפס בעיניי שלא מדברים עליו בשום מקום וששלושת האלבומים הרשמיים שלו יצאו מזמן מהדפסה כאילו לא היה קיים. היו לו את כל הנתונים להפוך לאמן מצליח עוד בחייו. ואם לא בחייו אז לפחות במותו. אבל בניגוד לאמנים כמו אליוט סמית' או ניק דרייק, זה טרם קרה. 15 שנים אחרי שנהרג/התאבד, אפיק עדיין נשאר בצללים.

אני כועס מצד אחד, אבל לאחרונה אני מתחיל להבין שאולי אין מה לעשות. אני שומע את האלבום שוב שוב ומרגיש שבמקום כלשהו המוזיקה של אפיק היא לא באמת הכי נגישה ואולי המקום שלו הוא באמת בשוליים. למי שמתאמץ ומחפש.

לא שזו מוזיקה קשה, לא תמצאו פה את הסכיזופרניה המוזיקלית של הרכבים כמו Psychic Tv או Residents למשל. אבל בכל זאת, משהו בקול שלו לא תמיד מדייק, לרוב אפילו מתאמץ ומתרגש. העריכה של השירים לא תמיד נשמעת הכי נכונה ולפעמים אפילו מרגישה קצת כמו אסופת שירים שמנוגנים אחד אחרי השני.

עם כל זאת, Rise Above הוא עדיין אלבום מבריק, מגוון ומרגש. כמעט כל שיר שם שובר לי עוד קצת את הלב. תוסיפו לזה עוד כמה מהשמות הגדולים של סצנת הרוק האלטרנטיבית של אותה התקופה, J Mascis מ .Dinosaur Jr שמתארח בכמה שירים על תופים, Lee Ranaldo ו Kim Gordon מ Sonic Youth וגם Rowland S. Howard שנותן כמה רגעים שקשה לפספס מהגיטרה הגאונית שלו, ותקבלו בסופו של דבר את אחד האלבומים (סינגר-סונגרייטרס, אינדי, אלטרנטיב, מה שתרצו) היותר טובים שיצאו בשנות ה-90' ובכלל.

Sad Song  אחד השירים העצובים בעולם + הגיטרת סלייד המצמררת של Howard

בתמונה, אפיק משמאל ורולנד האוורד מימין

אם אתחיל מהתחלה,

Epic Soundtracks נולד כ Kevin Paul Godfrey, והרבה לפני שהוציא את אלבום הבכורה שלו ב-92' הוא היה דמות חשובה בסצנה המחתרתית אלטרנטיבית של הרוק הבריטי מ-סוף שנות ה70' ולאורך כל שנות ה-80'. אפיק הוא גם אחיו הצעיר של המוזיקאי הנפלא Nikki Sudden (גיבור רוקנרול בפני עצמו), התחיל את דרכו כמתופף כשהשניים הקימו באמצע שנות ה-70' את להקת הפוסט-פאנק הניסיונית Swell Maps שהוציאה 2 אלבומים מופת והתפרקה אחרי זמן קצר יחסית. הלהקה הפורצת דרך הזו השפיעה רבות על להקות כמו דינוזאור ג'וניור וסוניק יות' שמוזכרים גם למעלה. מאוחר יותר לקח אפיק חלק בלהקה של אחיו ניקי The Jacobites , בלהקתו של רולנד האוורד These Immortal Souls וגם באחד הגלגולים של Crime and the city Solution באלבומם Room of Lights.

כמו כן, היה אפיק מוכר בחנויות תקליטים ידועות בלונדון, והיה אספן מוזיקה ומכור כבד. לא להרואין, בעיקר לתקליטים. האגדה מספרת שהוא היה ממפיצי הבשורה החשובים של להקת Big Star האגדית. אולי (גם) בזכותו הם הגיעו לתודעה של המון אנשים ב20 שנים האחרונות. (אם את/ה קורא/ת פוסט זה ולא מכיר/ה Big Star , בבקשה רוץ/י מיד לשמוע את שלושת האלבומים שלהם).

ואם נחזור רגע לעניינינו , לפני שאני מתפזר לחלוטין, Rise Above ! לא צריך להסביר יותר מידי. הטייטל הזה של האלבום כבר נותן לך מושג מהתחלה למה שאתה עתיד לקבל. אפיק נותן לך להציץ לחלק מעולמו, רוב השירים הם סיפורים אישיים. רובם עוטים מסך מלנכולי במידה כזו או אחרת. כמו למשל בפזמון המתפוצץ צ'לויים וכינורות של מה שיכל להיות "הלהיט" היחידי מאותו אלבום She Sleeps Alone .

.מה שנשאר עכשיו, זה לשמוע את האלבום ולשפוט לבד

 כולי תקווה שבעקבות הפוסט הזה יכירו עוד אנשים את הגאונות של היוצר המרגש הזה.

ואני נשאר עם רגשות חלוקים. בין הכעס והאכזבה על האי צדק שנעשה לאמן כמו אפיק לבין הקבלה שאולי זו הדרך היחידה שיכל ללכת בה והקהל וההכרה יגיעו לאט לאט, אחרי שנים רבות.

מה שכן, השנה יצאה סוג של אנתולוגיה, אלבום אוסף כפול בשם Wild Smile שמכיל בדיסק הראשון שירים מכל האלבומים של אפיק ובדיסק השני המון קטעים נדירים, ביצועים חיים, בי. סיידס וכו'. אולי זו סוג של נקודת מפנה, אפשר רק לקוות.

מי שיתאמץ וישים אוזן על אותה אנתולוגיה יכול למצוא שם גם את השיר הראשון שכתב אפיק בזמן שהיה חתום בלייבל Rough Trade. מוזיקאי אנונימי שהיה חבר לאותו לייבל דאז התבקש לשיר במקומו כיוון שהיה בחור מופנם וביישן. אותו מוזיקאי היה Robert Wyatt.

והנה השיר
Jelly Babies