האמת, רק האמת ודבר מלבד האמת – על D.R. Hooker

קיץ 2006

מלחמת לבנון השניה

הרחק מביתי בצפון, מהטילים, מתהלך ברחובות ת"א בחיפושים אחרי החנות הקטנה הזו שמתמחה בפסיכדליה, פרוגרסיב ודברים נידחים משנות ה-60 וה-70. "קצת אחרת"  (ז"ל) שמה

זו הייתה הפעם הראשונה שנכנסתי להיכל הקודש הזה שהפך לימים לבית השני שלי בתקופת השנתיים וחצי     שחייתי בת"א וגם לאחר מכן, עד אשר החנות נסגרה בשלהי 2012.

 קצת אחרת הייתה נקודת אור קטנה בחשכה של העיר ומפלט בשבילי מכל הצרות שהביאה עלי. להיכנס למקום הזה, לשתות תה ולשבת כמה שעות, ללמוד ולהקשיב למוזיקה שפתחה לי את כל הראש. אורי ב"ש ודב בן גויה היו גורויים אמיתיים, ואני התמדתי להגיע כל כמה ימים ללמוד.

בכל אופן, את הביקור הראשון שלי שם לא אשכח.

בין ים של אלבומים עם עטיפות לא הגיונות ושמות שלא אומרים לי דבר היה שם אלבום אחד שנצנץ לו על אחד    המדפים. עטיפה עם רקע לבן ואיזה בחור עומד על גבעה, נראה כמו שילב של ישו וצ'ארלס מנסון או סתם איזה  היפי שראה את האור אוחז  בגיטרה אקוסטית. מאחוריו מתגלה נוף עירוני בצבעים של שחור ולבן. מעל כל אלה מופיע טייטל האלבום

The Truth

אני מניח שהשילוב של העטיפה ההזויה, שם האלבום והמחיר המאוד יקר שהיה מדובק עליו (119 ש"ח) אם אני זוכר טוב, גרם לי לרצות לשים עליו יד ולבקש לשמוע אותו.

אורי ב"ש, מנהל החנות האגדי, זרק משהו בסגנון של "זה עותק אחרון בחנות, מגיע לעיתים רחוקות, די קשה להשיג, אם יש לך עותק מקורי  בויניל אתה יכול לצאת לפנסיה, יש לו קול מטורף"

 בחיי שהספיק לי רק השיר הפותח את האלבום בשביל לדעת שאני הולך לרכוש את הדבר הזה.

The Sea שפותח את "האמת"  – הכמיהה לים עם שילוב של אפקטים שדופקים את השכל

 

אני חושב שבאותה קניה רכשתי גם את האלבום של Dino Valente ואת האלבום הראשון של Bert Jansch , כך שאת הביקור הראשון שלי שם אני זוכר טוב מאוד.

מסיבות לא ברורות, האלבום הזה של הוקר ישב לי על השולחן ליד המערכת במשך חודש או חודשיים עד שהייתי מוכן לשמוע אותו.

וכשזה קרה הייתי בשוק מהצלילים שיצאו מתוך הספיקרים.

אדון הוקר אמנם נראה כמו היפי גזור אכול אסיד שלא מחובר למציאות, אבל המוזיקה שלו היא מבריקה ויושבת בקטע שלהקות גאראג' לא היו רוצות להגיע אליו

The Thing

הוקר הוציא ב-1972 את The Truth וב-1979 את Armageddon . שני ה – Private Press  הללו נחשבים לאלבומי קאלט בקרב חובבי פסיכדליה ושאר אמנים ביזארים משנות ה-70'. עותקי ויניל מקוריים שלהם יגיעו למאות עד אלפיי דולרים.

חשוב לציין שמהדורת הדיסק שרכשתי כללה את 2 האלבומים "האמת" ו "ארמגדון" ברצף, וככה הייתי מקשיב להם במשך כמה שנים עד ששמתי ידיים על מהדורות ויניל חדשות של כל אחד מהם בנפרד.

Forge Your Own Change   והסולו חצוצרה בסופו, שמעיף את השכל כל פעם מחדש

 

אל תפספסו את "ארמגדון" הוא הוא לא נפל מ"האמת" לרגע, ולפעמים מרגיש שהוא יותר טוב.

פסיכדליה כבדה עם גיטרות פאזז, סולויים שבורים ומזייפים, סינת'ים הזויים שנשמע שקצת הקדימו את זמנם וסאונד שנע בין קטעים מופקים (הכל יחסי) ומעובדים לקטעים עם סאונד גאראג'י מלוכלך.

Kamala – הקטע המופתי בן 9 הדקות מתוך Armageddon

לסיכום, לא בטוח מה עבר על D.R. Hooker, לא תמיד ברור מה הוא רוצה ומה היא האמת, אבל 2 האלבומים האלה הם אהובים עלי מאוד ובטח יכנסו לרשימת  TOP 10 אלבומי הפסיכדליה הגדולים ביותר.