My Favorite Vinyl Reissues for 2013

 אחרי הסיכום המפרך של אלבומי שנת 2013
חוזר לעוד סיבוב נוסף וקצר יותר, עם סקירה של ההוצאות המחודשות שאהבתי השנה, והלייבלים שאחראים להם
כמובן שזהו חלק די קטן מ-ים כמעט אינסופי של הוצאות מחודשות
ניסיתי להתמקד באלה שתפסו אותי במיוחד ובהוצאות שרכשתי בעצמי, כך שיהיו גם צילומים בייתים

(בלחיצה על כל אלבום תוכלו לעבור לדף הרשמי של הלייבל עם כל הפרטים על ההוצאה, ממליץ)

Twink – Think Pink (1970)

הדפסה רשמית בשיתוף עם טווינק, מגיעה בעטיפת גייטפולד נפתחת,
חוברת עם המון מידע ותמונות  + גרסת הדיסק (עם 8 בונוסים). הויניל עצמו בצבע ורוד
ואלבומו המיסטי, בפוסט שכתבתי עליו בעבר הלא הרחוק Twink  עוד על
Sunbream Records :הוצאת
Tiptoe On The Highest Hill

Morgen – Morgen (1969)

קלאסיקת פסיכדליה אמריקאית בהנהגתו של סטיב מורגן, שהוציא עם להקתו אלבום אחד ויחיד
זו ההוצאה הרשמית הראשונה והמלאה של האלבום מאז שיצא במקור ב-69
Sunbeam Records :הוצאת
(בתמונה – בחור בעל חזות חשודה אך חביבה, אוחז באלבום)
Of Dreams

The Wizards From Kansas – The Wizards From Kansas (1970)

החבורה הזו מקנזס שיחררה לעולם אלבום מלא יחיד, שילוב יפהפה של פסיכדליה, גיטרות פאזיות, הרמוניות קוליות שמזכירות את הג'פרסון איירפליין וטאץ' אמריקנה גרייטפול דדי
Sunbeam Records :הוצאה רשמית עם בונוסים שלא נכללו באלבום המקורי, לייבל
High Flying Bird

Dino Valente – Dino Valente (1968)

יותר מ-40 שנים חלפו מאז שיצא אלבום הסולו היחידי של דינו וולנטה ועד שראה הוצאה מחודשת ראשונה השנה בלייבל
התקליט מגיע כמו בהוצאתו המקורית, בסאונד מונו ,Tompkins Square
עוד על דינו וולנטה המופלא
Time

Anonymous – Inside The Shadows (1976)

!שוב פעם, להקה שהוציאה אלבום אחד ויחיד, ב-300 עותקים
האלבום הפך לקאלט בקרב חובבי פסיכדליה ובמשך השנים ידע הוצאות לא
Machu Picchu רשמיות, עד שהגיע הלייבל הקטן בעל הטעם הטוב
ובשיתוף עם חברי הלהקה הוציאו את האלבום הנהדר הזה מחדש
בין פולק-רוק לפסיכדליה, עם דגש על כתיבת שירים מאוד ייחודית ושילוב של שירה נשית וגברית
האלבום המלא בבנדקמפ

Dark – Round The Edge  (1972)

Machu Picchu עוד הוצאה של
עוד להקה שהוציאה אלבום אחד, שיצא בהדפסה עצמאית של 50 עותקים! רובם נמכרו לחברים של חברי הלהקה
לא מאוד אחיד ברמה של כתיבת השירים שלו, או שאני קצת בעייתי עם רגעים שנוטים לפרוג-רוק. מה שבטוח, הגיטרות פה עושות את כל האלבום
.עם רגעים אינסטרומנטלים ארוכים וסאונדים רוצחים של פאזז ו-וואה וואה
האלבום המלא בבנדקמפ

Human Expression – Love At A Psychedelic Velocity

.ביטוי אנושי היו להקת גאראג' פסיכדליה מעולה שפעלה תקופה קצרה בין 66'-68'
הם לא הקליטו אף אלבום רשמי, רק סינגלים בודדים
'זו הוצאה ראשונה של אלבום האוסף שמאגד את כל ההקלטות שלהם על ויניל , מגיע ביחד עם  תקליטון 7 אינץ
בניגוד לרושם שמתקבל מהמוזיקה שלהם, מסתבר שחברי הלהקה הצעירים לא היו ממש בעניין של סמים והזיות
Optical Sound

Michael Chapman – Wrecked Again (1971)

 אלבומו הרביעי של גיבור הפולק-רוק האנגלי מייקל צ'פמן
השנה הגיע לסיבוב של 5 הופעות אקוסטיות ביחד עם אהוד בנאי ברחבי הארץ
בהחלט מוכתר אצלי כ'הופעת השנה' ל 2013 . את הכובע יש להוריד בפני חברת נרנג'ה
Light In The Attic :לייבל
Wrecked Again

The Litter – Distortions (1967)

.ללא ספק אחת היציאות הטובות ביותר בז'אנר הגאראג'-רוקנרול, האלבום הראשון של הלהקה המטונפת הזו, שאח"כ ידעה צדדים יותר פסיכדליים
כל שיר פה להיט פאזי רצחני
Sundazed באדיבות הלייבל
שדוגל בהוצאות מחודשות לאלבומי גאראג', סרף, פסיכדליה, קאנטרי, רוקבילי, פולק וכל מה שטוב
Action Woman

Roky Erickson & The Aliens – The Evil One (1980)

הוצאה מושקעת ביותר לאלבום הסולו הראשון של רוקי אריקסון, מי שהנהיג את
The 13th Floor Elevators
.שלושה צדדים, 2 תקליטים, חוברת שמנה , ערפדים, זומבים והרבה רוקנרול
Light In The Attic באדיבות אחד הלייבלים הכי קפדניים ואיכותיים בשנים האחרונות
Night Of The Vampire

Johnny Thunders – Hurt Me (1983)

אלבום הסולו השני והאקוסטי של ת'אנדרס שלא היה זמין יותר מעשור,
Easy Action  הוצאה רשמית (750 עותקים) על ויניל אדום שקוף של הלייבל
Hurt Me

Tronics – What's The Hubub Bub

הטרוניקס, להקת פאנק-רונקנ'רול פגומה ודי חלוצית בגישה ובסאונד שלה, הקליטה משהו כמו 2 וחצי אלבומים בתחילת שנות ה-80. האלבום הזה ברובו אקוסטי וגולמי, שילוב של רוקבילי עם פאנק אנגלי ונסיונות אולפן מוזרים. יותר לאו-פי מלואו פי. יצא ב-81 על קסטה בלבד , וזו הפעם הראשונה שמקבל חידוש בויניל
שיתוף של הלייבלים
Light In The Attic והפצה של  MACHU PICCHU / M'LADY'S
Raw Reggae

The Clean – Vehicle (1990)

אחת הלהקות המעולות שיצאו מניו זלנד, באלבומם השלישי שנחשב לדגל שלהם. מופת של אינדי רוק אלטנרטיבי, גיטרות ג'נאגל ונויז-פופי. יצא מחדש כתקליט כפול ביחד עם אי.פי של הופעה מהטור של האלבום
Flying Nun :לייבל
Draw(in)g To A (W)hole

The Brian Jonestown Massacre – Give It Back (1997)

האלבום השישי של חבורת הטבח של אנטון ניוקומב, יצא בזמן אמת רק על גבי דיסק, בניגוד לשאר האלבומים שלהם שראו אור גם על ויניל
לראשונה בויניל כפול בצבעי כחול או תכלת שמיים , מה שמועדף עליכם
Whoever You Are

Scott Walker – The Collection
1967-1970

קופסא של חמשת האלבומים הראשונים של המוזיקאי/מלחין/כותב שירים/גאון סקוט ווקר, כנראה תזכה בתואר קופסת התקליטים של השנה
ובכלל אחת הקופסאות הכי מושקעות ומרהיבות שראיתי
החל מהסאונד ועד לעיצוב העטיפות והספר שמצורף
ככה עושים קופסא רצינית
Rosemary

Grateful Dead  – Sunshine Daydream (Veneta, Oregon 8/27/72)

לא בדיוק הוצאה מחודשת, אלא הוצאה ראשונה אי פעם לאחת ההופעות הכי מבוקשות ומדוברות בקרב מעריצי הגרייטפול דד
ההופעה עצמה צולמה כסרט תיעודי, והיתה זמינה רק בבוטלגים במשך השנים. המארז המפואר הזה (לימיטד אדישן של 5000 עותקים) מכיל 4 תקליטים, 8 צדדים ובערך 3 שעות של מוזיקה. הסאונד מעולה ונקי מרחשים לא רצויים של הופעות והכימיה של הלהקה בשיאה , עם ביצועים מרהיבים ל
'וכו Dark Star , Playing in the Band, Bird Song
למעריצים בלבד…..?! כנראה
China Cat/Know Your Rider

וזו עוד הזדמנות קטנה להודות לחנויות
והגורמים שעסוקים במלאכת הקודש
תודות לאוזניים השלישיות, בחיפה ות"א
ל'שריטה' בקיבוץ מעברות
ולהפצה של 'קמע' שעושים עבודת קודש ומייבאים חלק די נכבד מהאלבומים שמופיעים כאן, ועוד הרבה יותר

הפוסט הבא, בשנת 2014

Bert Jansch – Passed Away Blues

.בדיוק היום לפני שנתיים נפטר ברט יאנש, בגיל 67, אחראי שנאבק לא מעט עם סרטן בריאות
פחות משנה לאחר שהלך לעולמו, נפטרה אישתו השנייה (שחי עמה את רוב ימיו) לורן אורבך. כנראה שצער רב וגעגועים יכולים להיות קטלניים לא פחות מסרטן

אני זוכר כמה צער חשתי כשהמוזיקאי והאדם האדיר הזה עזב את האדמה. היו לי עוד תקוות שאזכה לראות אותו מופיע. היו שמועות שניסו להביא אותו לארץ. בשנה שלפני פטירתו עוד הספיק לטור את ארה"ב עם ניל יאנג, בסיבוב הופעות אקוסטי. הזדמנות טובה לקהל האמריקאי להכיר את אחת מהדמויות הכי חשובות בעולם המוזיקה של המאה ה-20, ומגדולי הפולק הבריטי בפרט.

הראש שלי לא חשב בהגיון, הייתי מוכן להזמין כרטיס טיסה לארה"ב לשבוע, לראות את שני הגיבורים האלה ביחד, ולחזור. בסופו של דבר לא היה לי כסף אפילו לטיסה ושהייה של יומיים. זה לא קרה. ברט יאנש לא הגיע לארץ. לא זכיתי לראות אותו מופיע
האיש הזה הולך איתי מגיל די צעיר. לכל מקום. בכל זמן נתון אוכל לשים אלבום שלו ולהירגע. להיכנס לסיפורי מסע במרחבים פסטורליים או בערבות העצב, לצלול לים של מאות שירים, לפריטות האקוסטיות שאין כמותם בשום מקום.

אחד הדברים שלא מפסיקים להדהים אותי כל פעם מחדש במוזיקה של יאנש, שיש (ברוב שיריו) 2 יקומים מקבילים זה לזה. בין העולם של הגיטרה והמבנה של השיר לבין המלודיה של השיר. בהמון משיריו של יאנש, אם אנסה לפרק את השיר, בסופו של דבר יתגלו להם כמה אקורדים, פשוטים יותר או פחות, זה לה העניין. רק שיאנש, הוא לא עובד לפי מבנה של אקורדים לא במחשבה ולא בנגינה. לתפקידי הגיטרה שלו יש חיים משל עצמם, הידיים שלו מסתובבות על צוואר הגיטרה ומתהלכות בין מלודיות, כאילו היו ביקום שונה, ובאותה הזמן, האיש הזה מצליח לשיר מלודיה שמתפתלת בצורה כל כך שונה מהגיטרה. מקווה שהצלחתי להסביר את זה במילים. את הגאונות הזו.
. מתוך האלבום בלוז יום הולדת Wishing Well במידה ולא…עצרו רגע לשמוע את

"Birthday Blues"
היה האלבום הראשון שקניתי של יאנש, אליו הגעתי דרך ניק דרייק. הייתה תקופה שהיה מהופנט מהשירים של ניק דרייק, ורק רציתי עוד. מצאתי דיסק של הקלטות ביתיות שלו. קניתי אותו בלי לשמוע.

Tanworth In Arden -1967\68

 בעצם האלבום הזה היווה את הכניסה הראשונה והמשמעותית שלי לתוך עולם הפולק הבריטי, בו אני מאוהב עד היום, וזה לא יגמר לעולם.
אותו אלבום עם סאונד מחוספס, נותן מבט עגמומי על ההשפעות של דרייק ומאפשר להבין איך הגיע לאופן שבו הוא מנגן ולמקומות שהעסיקו אותו ביצירה האישית שלו.
מלבד ביצוע מצמרר ל
Summertime
היו שם עוד כמה שירים שאהבתי במיוחד
,של יאנש Courting Blues ו Strolling Down The Highway
.של ג'קסון ס. פראנק Milk and Honey ו Blues Run The Game
.זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי על 2 האמנים האלה
המסע לחנות הדיסקים הקרובה לא איחר לבוא. קניתי את בלוז יום הולדת. היו שם כמה דיסקים של יאנש, אבל משהו בעטיפה הספציפית הזו משך אותי. הבחור שמחזיק גור כלבים והצבעים של הלבן. יש לי עד היום משהו לא מסובר עם צבע לבן בעטיפות אלבומים. למשל האלבום לייב של זאפה מ-71'
Mothers

הייתי שומע את בלוז יום הולדת המון ונשאבתי למבטא הסקוטי הכבד, הפריטות בגיטרה, המלודיות המשונות שמצד אחד הם מאוד בלוזיות ומצד שני הם שירי עם מימי הביניים. זה הרס אותי. סחף אותי למקומות שלא הכרתי. שונים מאוד מהאמריקנה של ניל יאנג, או מהגיטרות של הנדריקס שהייתי כל כך רגיל אליהן.

במשך השנים התווספו עוד ועוד אלבומים של יאנש והייתי יושב וחוקר וקורא עליו בלי סוף. יותר מאוחר, בעקבות המלצה של יאיר יונה ב"שרת העיוור" על אלבומי אסיד-פולק, הגעתי להכיר את האלבום שלו
L.A Turnaround
ההמלצה על האלבום הזה והאזכור שהוא לא יצא מעולם על דיסק, לא הפסיקו להטריד אותי. הייתי חייו לשמוע אותו. מצאתי הורדה שלו באינטרנט מ-ויניל. זה היה משהו בתור התחלה. כל כך יפה. הייתי חייב להשיג אותו בתקליט. הבעיה הייתה, שהאלבום לא היה ממש זמין באי.ביי. פעם בכמה חודשים מישהו העלה אותו. הייתי נכנס כל שבוע לבדוק אם הוא שם. אחרי יותר מחצי שנה הוא הופיע. נלחמתי עליו במכירה פומבית. ברגע האחרון ניצחתי. התקליט הראשון שקניתי באינטרנט. שילמתי עליו 300 שח. בדיוק עברתי לת"א, ולא היה לי ממש כסף לשכ"ד. אבל זה לא שינה דבר. הייתי חייב לשים עליו את היד.

באותה שנה, 2009, אחרי יותר מ-30 שנה שלא היה זמין ולא ראה שום הוצאה מחודשת. החליט  להוציא אותו מחדש, גם בדיסק וגם על ויניל drag city  הלייבל

בגרסת הדיסק המחודשת יש קובץ וידאו, תיעוד של 15 או 20 דקות מתוך הבקתה בה הוקלט אותו אלבום נדיר ביופיו, באל.איי…פעם ראשונה שיאנש הקליט מחוץ לגבולות בריטניה. ביחד עם נגן הפדאל סטיל רד רודס, מייקל נסמית' , סולן המונקיז, שהפיק את האלבום, בנות הזוג של הנגנים וחברים קרובים.

לא בטוח מה אני רוצה לומר בפוסט הזה. היה לי דחף להקיז זיכרונות ומחשבות על אותו אמן שאני כה אוהב וקשור אליו. אם מישהו במקרה לא מכיר, או  רק שמע את השם ולא מצא זמן לשמוע, אולי זו הזדמנות טובה.

האיש הזה הוא מבחינתי המהות של מוזיקת הפולק, הוא תופס אותה בכל הצורות שרק אפשר לדמיין. משורר וגיטריסט פורץ דרך. כותב שירים ומלחין קלאסי. מוזיקאי עילאי וצנוע

Dino Valente – דינו וולנטה במונו

כבר הרבה זמן שאני מתכנן לכתוב כמה מילים על הזמר הידוע (פחות או יותר, כנראה פחות) לשמצה. דינו וולנטה.

מה שקרה והעיר אותי משנתי הוא שהלייבל הנהדר
Tompkins Square
שמתעסק בעיקר עם פולק ובלוז ושלוחות יותר אזוטריות של אותם ז'אנרים, החליט שהגיע הזמן להוציא על גבי תקליט ויניל (הוצאה רשמית ראשונה מאז שיצא ב-1968, בסאונד מונו
את אותו אלבום סולו אחד ויחיד העונה לשם
Dino Valente

אסתכן ואומר שזה אחד מהאלבומים האהובים עלי אי פעם. מאלבומי האסיד פולק (אם אפשר לקטלג אותו שם) הראשונים שרכשתי. אלבום ששמעתי כל כך הרבה פעמים שאני מכיר בו כל רגע ורגע ומלווה אותי מגיל 18.

אז מי הוא דינו וולנטה ?…ולמה הוא צריך לעניין אתכם.

אפשר לומר שאת דריסת הרגל הראשונה והחשובה שלו, עשה וולנטה, כמו רבים אחרים, בניו יורק, במועדוני הפולק הבוהמיים בגריניץ' ווילאג'. ביתם של אמנים כמו Fred Neil , Karen Dalton, Tom Paxton  וגם ההוא שעונה לשם Bob Dylan.

וולנטה, סוג של טרובדור מודרני שהיה נמצא בכל מקום, כותב שירים בחסד ונגן אקוסטית.

רבים מכירים אותו בזכות שירו המפורסם Let's Get Together ,שזכה לביצועים מ Jefferson Airplane  ו The Youngbloods, ונחשב להמנון ההיפים הגדול מכולם. קיץ האהבה וכו'.
לגבי אותו שיר , הביצוע המקורי של וולנטה הוא המוצלח ביותר לדעתי.

גם קארן דלתון המופלאה ביצעה כמה שירים שלו במהלך הקריירה שלה, אחד מהם הוא
Something On My Mind
.שהוקלט לאלבומה השני

אחרי שכבש את הסצנה של החוף המזרחי ואסף קהל אדוק של מעריצים שעקבו אחריו מפאב לפאב, יצא לדרכו לעבר החוף המערבי והשתקע בסן פרנסיסקו, בירת ההיפים והמוזיקה הפסיכדלית של שנות ה-60

לפי דבריו של
Gene Clark
סולן הבירדז בתחילת הדרך ואמן ענק בפני עצמו, הלהקה קיבלה את ההשראה לשם בעקבות סינגל שוולנטה הקליט ב-64 בשם
Birdses.

לבירדז הוא לא הצטרף, אף על פי שחלק בית צף עם David Crosby , אבל בשלהי 1965 כן נכנס לשורות אחת הלהקות הגדולות וייחודיות שיצאו מאותה עיר, Quicksilver Messenger Service. ממש לפני החזרות הראשונות של הלהקה נעצר וולנטה, שאהב להתרועע בציבור, על אחזקת סמים (2 אונקיות חשיש, ליתר דיוק).

לאחר כמעט שנה בכלא (ויש ושמועות שאפילו מכר את הזכויות על Get Together  על מנת שיוכל לממן הגנה משפטית), יצא וולנטה לחופשי ולא עבר זמן רב עד שחתם על חוזה עם Epic  חברת הבת של CBS.

אותו אלבום סולו הופק ע"י Bob Johnston  שעבד בין היתר עם דילן, ג'וני קאש וליאונרד כהן. לטעמי הוא לא הגיע לשיאים כאלה עם אף אמן אחר.
אולי זה קשור לעובדה שוולנטה וקולו הצבעוני, מוביל אותך לאיזה מקום תודעתי חולמני, שהרבה זמרים אחרים אפילו לא מתקרבים לשם.

קשה לי לדמיין מישהו ששומע את האוקרדים של שיר הפתיחה
Time
ולא נסחף מיד עם הגיטרות 12 מיתרים שטופות דיליי שמטפטפות כמו גשם, השירה עם ים הרוורב
Harpsichord ה
.שמגיח בהמשך ותופס מקום מכובד לאורך כל האלבום
ההדגשות וקולות הרקע שיוצרים שטיחי סאונד הזייתיים מאחורה
(מזכיר מעט את מה שיעשה רוי הארפר כמה שנים לאחר מכן באי הבריטי)
והמילים שנצרבות בבהירות

Time slipping away, new dreams born every day"
Suddenly, these dreams are behind you
Ever falling like rain, changing again and again
Is there someone who loves you
We may only be here one time…for all anyone knowsand
"We already share one mind, what more could we ask for

קצת כמו טים באקלי, דינו משתמש בקול שלו כמו בכלי נגינה. משתנה משיר לשיר ונמצא כל הזמן בתנועה.
Children Of The Sun
.הוא דוגמא מוצלחת לכך

.האלבום מלווה במעט תחושות אופטימיות של היפים (לא מהסוג המעוס) ומעטה מלנכולי אפלולי שבוחש מתחת לפני השטח
.כמו שברי זכוכיות שמנסות להתחבר מחדש ובדרך גוררות רצועות של קש שנדבקות אליהן באופן מטריד

וולנטה עם מישל פיליפס מ The Mamas & The Papas

 בחברת התקליטים לא ממש התלהבו מהכיוון ההזייתי מלנכולי אליו כיוון וולנטה, ונקמתם המתוקה והקטנה הייתה לשנות את השם על העטיפה מוולנטי (שהיה שמור המקורי) ל- וולנטה

My Friend

לחובבי וולנטה שצריכים עוד קצת ממנו ולא מסופקים מהאלבום היחיד שהוציא, כדאי לבדוק את אלבום ההקלטות הגנוזות שיצא לפני כמה שנים , עליו כתב יאיר יונה בבלוג שלו וכמובן את האלבומים המאוחרים של Quicksilver Messenger Service , אליהם שב בתחילת שנות ה-70' (על תקן זמר וגיטרה שלישית) באלבום Just For Love המצוין ועד לסוף הקריירה שלהם.

וולנטה משך אותם יותר לכיוונים של פולק-רוק, והלהקה איבדה במובן מסוים את הסאונד המחוספס-פסיכדלי של האלבומים הראשונים, שהתבססו בעיקר על עבודה מלוטשת של 2 גיטרות-באס-תופים וג'אמים ארוכים.

,ולסיום

הנה כמה מילים מפיו של
Matt Valentine
מהמצד
MV & EE
(מומלץ להכיר)
גם הוא, באופן לא מפתיע בכלל, מעריץ את היצירה של וולנטה

"It's a masterpiece . . . the songs, the vibe, the verb, the cojones. A stoned out killer – an LP that I continue to listen to regularly to this day. It was a huge influence on my first solo LP "Space Chanteys" and the production is awe-inspiring, in many ways ground zero for my spectrasound techniques."
M V

John Renbourn – The Black Balloon מסע בבלון שחור

השבוע פשפשתי בחנות תקליטים ירושלמית ומצאתי עותק של האלבום The Black Balloon  של  John Renbourn.

לראשונה שאני שומע את האלבום האהוב הזה כמו שצריך ולא דרך המחשב, אז החלטתי שהגיע הזמן לתת עליו כמה מילים.

בקצרה על John Renbourn ,מחלוצי הפולק הבריטי האקוסטי ונגן גיטרה שרק התפתח עם השנים עד לרמה של מלחין קלאסי.

רנבורן התחיל את דרכו באמצע שנות ה-60' בסצינת הפולק הלונדונית,בערך באותו הזמן שבו נגלה לעולם חברו הטוב, כותב השירים/גיבור הגיטרה Bert Jansch. השניים אף שיתפו פעולה באלבום שנקרא Bert and John. ב-1967 הקימו שניהם יחד עם הזמרת Jacqui MacShee, הקונטרה-באסיסט האגדי Danny Thompson והמתופף Terry Cox את להקת Pentangle שהיו חלוצים בזכות השילוב המיוחד בין פולק אקוסטי לחשמלי, נגיעות ג'אז, רוק, בלוז ואווירה של ימי הביניים. בזמן קיומה של הפנטנגל הוציאו גם רנבורן וגם יאנש מספר לא מבוטל של אלבומי סולו. בעוד שיאנש נשאר יותר בנישת כותב השירים, רנבורן לקח את המוזיקה שלו למקומות יותר קלאסיים עם השנים. (יאנש מגיע גם הוא ליצירה דומה באופי שלה באלבומו המופלא והאינסטרומנטלי Avocet  שיצא ב-1978. קישור לפוסט מעולה שכתב יאיר יונה על אותו אלבום)

The Black Balloon  שיצא ב-1979 הוא לא האלבום האינסטרומנטלי הראשון של רנבורן וגם לא האחרון, אבל הוא כן האלבום הכי טוב בקריירה של אותו אשף גיטרה. אפשר אפילו לומר שהוא ממש תמצות הקריירה של רנבורן על צדה הטוב ביותר.

קודם כל אין פה שירה, שזה כבר פלוס רציני כי עם כל הכבוד לרנבורן (ויש המון) הוא לא מהזמרים המוצלחים ביותר.

מה שכן נמצא כאן זו פסגה של שליטה בגיטרה אקוסטית, בהלחנה קלאסית, בעיבודים וברגש.

רנבורן יוצא למסע במרחבים הפתוחים בבריטניה של ימי הביניים, לריקודי עם אירים וחצרות של בני אצולה בין המאה ה-13 למאה ה-16. הצד הראשון באלבום מכיל 4 רצועות שהם עיבודים לקטעים בארוקיים מסורתיים וגם עיבוד אחד ליצירה של באך.

מצטרף אליו Tony Roberts נגן חליל הצד, שמלווה אותו בכמה רצועות, מה שרק מוסיף לכל היופי הצרוף הזה שהוא הלחין בקפידה.

הצד השני מכיל 2 קטעים מקוריים, האחרון שנושא את טייטל האלבום, הוא ללא ספק גם שיא האלבום.

The Black Balloon שמגיע כמעט ל-12 דקות, נפתח רק עם אקוסטית שנותנת את מלודיית הנושא, לאחר מכן מגיח חליל צד ולבסוף מצטרפת גיטרה חשמלית (שגם עליה רנבורן מפליא לנגן). כל כלי מקבל את המקום שלו עד שלבסוף, בהרמוניה אדירה מציפים שלושתם יחד את האוזן ביופי טהור ומזוקק.

אם הגעתם עד לפה ואתם לא חובבים של פולק בריטי, נגינת Fingerpicking היסטרית, מוזיקת בארוק, עלמות חן, ריקודים כפריים ושיטוט בטירות נטושות…….חבל מאוד, כי לשם מגיע המסע בתוך הבלון השחור.

The Mist Coverd Mountains Of Home -parts 1-3

Townes Van Zandt – Sunshine Boy

אלבום חדש לטאונס ואן זאנדט?

פחות או יותר.

לפני כמה ימים הגיח לאוויר העולם אוסף כפול המכיל 28 שירים של טרובדור הקאנטרי-פולק אשר הוקלטו בין 1971-1972.

אני לא אאריך כרגע במילים לגבי טאונס, רק אומר בקצרה שמבחינתי הוא אחד מכותבי השירים האמריקאים הגדולים ביותר אי פעם. כזה שלא יכול לעבור סתם ככה ליד האוזן.

בכל אופן

זוהי בשורה משמחת בעיקר עבור המעריצים שכבר חיים, נושמים ומכירים טאונס ואן זאנט.

למה?

בעיקר בגלל שהאוסף הזה מכיל שירים של טאונס שלא יצאו מעולם וגם לא מעט ביצועים שונים שמפיחים רוח חדשה בשירים מוכרים. ואין כמו לגלות מחדש שירים שכבר הכרת.

נכון לימים אלה נתתי תשומת לב רק לדיסק הראשון, אבל זה הספיק לי בשביל להיות בטוח שמדובר באלבום חובה לחובבי האיש והאגדה.

שימו לב ואוזן לשיר הזה שעל שמו נקרא האלבום, עם הגיטרות וואה וואה והפאז שלוקחות את טאונס למקום אחר מהעולם האקוסטי והמוכר.

Sunshine Boy

 

Bob Lind – Since There Were Circles

בקצרה על אותו אלבום אהוב ומקופח Since There Were Circles מאת הזמר האמריקאי הנודה לשמצה Bob Lind

הוא ראוי

      Loser הוא

הוא קאובוי

הוא זמר

.מה שהכי מחזיק ומושך אותי כשאני שומע את בוב לינד הוא הקול שלו

לינד הוא כותב שירים נפלא אבל הוא קודם כל זמר, ששר עם אוקיינוס של ביטחון והמון רגישות למילים שיוצאות לו מהפה

אם השם שלו במקרה מצלצל לכם מוכר זה כנראה בזכות הלהיט החביב Elusive Butterfly שיצא ב-66'  (שעל עיבוד המיתרים שבו אחראי המפיק/מעבד Jack Nitzsche  שעיבד בין השאר את אחד השירים היפים ביותר שנכתבו Expecting To Fly  של הבאפלו ספרינגפילד).

Since There Were Circles שיצא ב-71' הוא בעצם אלבומו הרביעי והאחרון והמועדף עלי.

בדומה להרבה אלבומים בעידן הרוק'נרול לינד כתב את אותו אלבום אחרי פרידה כואבת ובתקופה שבה אלכוהול וסמי הזיה היו חבריו הטובים ביותר

  יש תחושה שהוא שר מתוך איזו תהום עמוקה. גם אם האווירה הכללית של האלבום לא ממש כבדה, בקול שלו ובליריקה אפשר ממש לשמוע את זה, כמו למשל בשיר הנושא

 Since There Were Circles     

אני חושב שזה הקול שלו שמביא לאלבום הזה משהו אחר וזורק אותו מחוץ למגרש של שאר אלבומי הקאנטרי-פולק-רוק מאותה תקופה

העיבודים מדויקים ומוסיפים איזה מימד חלומי באווירה של שנות ה- …. נוסטלגיה למקום שאף פעם לא ביקרת בו.

I Found You

גיטרות אקוסטיות ופדאל סטיל לארוך כל האלבום כמיטב המסורת ואפילו מתארחים Daug Dillard אשף
הבאנג'ו ו Gene Clark  במפוחית , עובדה שעשויה להסביר את ההרגשה שהאלבום הזה מזכיר לי לעתים את White Light  שלו.

ומעל הכל…נשאר הקול

תשפטו בעצמכם

ייללת הזאב והקאנטרי-פולק העקום של מייקל הארלי Michael Hurley

יוצא לי להכיר לא מעט אמנים בשנים האחרונות, חלקם ממש שינו את חיי ואני סוחב אותם איתי על הגב לכל מקום.

 מייקל הארלי הוא אחד מהם

אפשר לומר שהכל התחיל מהחבורה הנהדרת שנקראת Vetiver  בראשות Andy Cabic  סולן ומייסד הלהקה. ב 2008 יצא אלבומם השלישי Thing Of The Past  שהוא בעצם אלבום קאברים נפלא שנועד באיזשהו מקום לחשוף את הקהל לשירים מאוד טובים של אמנים שלא נחלו הצלחה מסחררת במהלך הקריירה שלהם. הכוונה היא שאחרי שתיפול בקסמם של השירים, תרוץ לחפש את הביצועים המקוריים והנה על הדרך הכרת כמה פנינים. עבד להם ל Vetiver , מובן שזה מה שעשיתי.

 הם באמת בחרו אסופת שירים מעולים של אמנים שלא עושים להם קאברים בד"כ כך שהאלבום ממש נשמע כמו משהו שלהם. רובם אמני קאנטרי ופולק משנות ה-60' וה-70'. בין היתר הם מכסים את Bobby Charles  בשירו הנפלא I Must Be In A Good Place Now , את Townes Van Zandt , Ian Matthews  ועוד.

מופיע שם גם שיר בשם Blue Driver  של אמן בשם Michael Hurley. שיר נחמד אבל לא משיאי האלבום.

אז את השם מייקל הארלי לא הלכתי לחפש….

וזה הסיפור על איך לא הכרתי את מייקל הארלי

לא הרבה זמן לאחר מכן, (שוב) בחנות קצת אחרת ז"ל מתגלגל לאוזניי תקליט משונה עם עטיפה מדהימה. ציור די פשוט של 2 זאבי אדם בתוך מסבאה. התקליט מתנגן ונפתח עם שיר מוכר….כמה רגעים עד שהזיכרון שלי יעלה על השיר…והנה זה בא….Blue Driver  , השיר ההוא מהאלבום של Vetiver.

משום מה כל העניין הזה ממש משמח אותי והחלטתי שאני לוקח את מייקל הארלי איתי הביתה.

האלבום Hi Fi Snock Uptown , אלבומו השלישי שהוקלט ב-1972 התנגן אצלי ימים ולילות…

מייקל הארלי הוא זמר וכותב שירים אמריקאי, נגן גיטרה וכינור, חצי אדם חצי זאב, שאף מצייר את רוב עטיפות האלבומים שלו בהם יופיעו לרוב דמויות אנשי זאב. בחלק לא קטן מהם אפילו יופיע קומיקס על העטיפה עצמה או על גבה.

ריח של אסם, בירה ואורוות עולה מתוך האלבומים של הארלי. אם חייבים להיכנס להגדרות, ולא חייבים, אבל אני רוצה,  הארלי הוא כנראה מחלוצי הקאנטרי-פולק העקום. קאנטרי מלוכלך של מסבאות, של שיכורים, קאנטרי של איזור דמדומים. לא עוד קאנטרי של יום שמש ומרחבים פתוחים. קאנטרי של שקיעה שנע בין דיכאון קיומי להומור אופורי.

האלבום השני של הארלי Armchair Boggie  מ-1971 נפתח עם מה שנשמע כשיר הכי מזוהה אתו.

Werewolf , בלדה עגמומית ומייללת לאיש זאב.

השיר הוקלט לראשונה באלבומו הראשון שיצא ב-65 ומקבל ביצוע נוסף ועל זמני באלבום הזה.

Oh, the werewolf, oh, the werewolf
Comes steppin' along
He don't even break the branches been gone
You could hear his long holler
From way across the moor
That's the holler of the werewolf
When he's feeling blue

Oh, the werewolf, oh, the werewolf
Has sympathy
'Cause the werewolf is somebody like you and me
Once I saw him in the moonlight when the bats were flying
All alone I saw the werewolf and the werewolf was crying

Cat Power  מקליטה גם היא ביצוע לשיר הזה שמופיע באלבומה You Are Free  מ-2003.

הערת שוליים: אם תחזרו לרגע לתחילת הפוסט, תבחינו בעטיפת התקליט של Armchair Boggie מונחת בצד השמאלי של עטיפת אלבום הקאברים של Vetiver.

וממשיכים…

את אלבומו הרביעי מ-1975  !Have Moicy מקליט הארלי בעזרתם של להקת האסיד-פולק הביזארית (הראויה שיוקדש גם לה איזה פוסט) The Holy Modal Rounders  שמשנה את השם שלה לכבוד האלבום ל The Unholy Modal Rounders והמוזיקאי/גיטריסט  Jeffrey Frederick  ולהקתו The Clamtones. אפשר לומר שהאלבום הזה הוא הנקודה הכי מחורפנת של מייקל הארלי עד כה, ואולי בכל הקריירה שלו.

הנה תקשיבו

Midnight In Paris

באותם ימים האלבום אף זכה לתואר "אלבום הפולק הטוב ביותר של עידן הרוק" ….אולי הוא לא הטוב ביותר, אבל בהחלט ראוי למעמד מכובד.

בשנים האחרונות הוציא הלייבל Gnomonsong , שייסדו Andy Cabic  ו Devendra Banhart (ושם דגש בעיקר על אסיד פולק וקאנטרי), הוצאות מחודשות של שלושת האלבומיו הראשונים של הארלי וגם כמה אלבומים שהקליט לקראת סוף שנת האלפיים.

הלייבל האדיר Light in the Attic  שדוגלים בהוצאות מחודשות לאמנים נשכחים גם נתנו אור, לראשונה אחרי המון שנים, לשלושת אלבומיו הבאים של הארלי מ- 75' עד 1980.

אין לי המלצה יותר חמה כרגע מ "הגיע הזמן להכיר לעומק את מייקל הארלי ואת ששת אלבומיו הראשונים!"

 

מיילל כמו זאב וצורח כמו עורב

דבר אחרון,

אני חייב להודות לאסף רחמני מהלייבל "קמע", שבזכותו הגיעו לאוזניי הצלילים והוינילים של מייקל הארלי (ועוד המון מוזיקה טובה).

שווה לבדוק את דף הפייסבוק של "קמע" שעושים עבודת קודש, ים של מוזיקה מכל ז'אנר שתוכלו לחשוב עליו, ופנינים אחד אחד.

"קמע" – קבוצת מוזיקה עצמאית