Yuzo Iwata – Daylight Moon
Label: Siltbreeze
יוזו איווטה היה מוזיקאי/גיטריסט יפני לא מאוד מוכר (בלשון המעטה) שחי ב20 שנים האחרונות עם משפתחו בפילדלפיה, פנסילבניה. הקהל המצומצם שלו הגיע בעיקר מסצנת האנדגראונד של העיר (חברי הלהקות Bardo Pond ו Espers למשל) או חובבי אנדרגראונד יפני שהכירו את אלבומו הראשון שיצא ב1999 בלייבל יפני קטן (לתקופה קצרה היה חלק מהקולקטיב היפני הניסיוני Maher Shalal Hash Baz). בערך בתחילת השנה שוחרר אלבומו השני בלייבל הפילדלפי העצמאי האהוב Siltbreeze.
מדובר באלבום גיטרות מעורער, אינסטרומנטלי ברובו, מלא בנגינה משוחררת, גיטרות מנסרות וסאונדים מהדהדים. כמה חודשים לאחר צאת האלבום איווטה נפטר, נסיבות מותו לא פורסמו והידיעה על כך לא דווחה כמעט בשום מקום ברשת, מלבד בטוויטר או דפי פייסבוק של מכריו וחבריו. זה החותם האחרון שהשאיר לפני שעזב.
Drone Beetle
Mr. Airplane Man – Jacaranda Blue
Label: Sympathy For The Record Industry / Beast Records
אלבום חדש לדואו הגראז'-בלוז הנשי הכי טוב שקיים.
כבר מעל 20 שנה שמרגרט גארט וטרה מקמנוס מפיחות חיים בז'אנר שבידי הרבה להקות אחרות הפך (והופך ברגעים אלו ממש) למשמים. גיטרה-תופים ושירה מלאת ריוורב שיוצרת אווירה קצת יותר פסיכדלית מאלבומים קודמים שלהם. האיירפליין מן מזקקות את הבלוז לצורה הראשוניות והפשוטה שלו, בדרך שהן מרגישות ומבינות. וזה מרגיש ונשמע לעניין.
אם לא השתכנעתם עם האלבום הזה, ממליץ לבדוק את אלבומם הטוב ביותר, Moanin.
Sweet Like A
Never Break
Jarada – חרדה
Label: Doomtown Records / Spirit Fanzine / Crapoulet records
אלבום בכורה אדיר לחרדה, להקת הארדקור-פאנק פוליטית מקומית שחלק מחבריה מנגנים גם בלהקת הסרף רוק Orions ועוד להקות פאנק כמו Zaga Zaga ו Sweatshop Boys. כמו במציאות המקומית, גם כאן אין מנוחה בין השירים, אלבום שמסתער עלייך ולא מרפה, וכל זה בפחות מ15. ריפים עצבניים, תופים מהירים וכבדים ושירה טוטאלית שמגיעה כמעט בכל שיר עד הקצה. מעבר לעוצמה של הנגינה גם כתיבת השירים ממש טובה, אחרי 2-3 האזנות אלו כבר המנונים קצרים.
לא רוצה \\ Don’t Want To
Paint – Paint
Label: Mexican Summer
אלבום הבכורה של Paint, פרויקט סולו של Pedrum Siadatian , שאולי מוכר כגיטריסט של להקת Allah-Las, הוא הפתעה מפתיעה מאוד מבחינתי. Siadatian עדין מסתובב באיזורי הפסיכדליה אבל כאן בטוויסט קצת שונה מזה של להקתו, ולדעתי גם מוצלח בהרבה (מודה שמעולם לא ירדו לי טוב בגרון האללה-לס). באווירת אלבומי ה bedroom psych של אריאל פינק ומק דמרקו עם קריצה לסיד בארט ואלבומי private press, תפקידי גיטרה פסיכדליים, לחנים שלרגע פופים ואז קצת מוזרים, אבל לא מאוד. ההפקה יפה אבל לא מלוטשת מדי.
(True Love (Is Hard To Find
Splattered
The Dwarfs Of East Agouza – Rats Don't Eat Synthesizers
Label: Annihaya Records
מזרח אגוזה, שכונה הנמצאת בקהיר, שם נפגשו טריו הגמדים המטורף הזה, שחזר עם אלבום שני וחברים בו סם שאלאבי (Karkhana, Shalabi Effect) על גיטרה , גיבור ויקיר הבלוג אלן בישופ (Sun City Girls, Alvarius B) על בס אקוסטית,סקסופון אלט, ומוריס לוקה (Karkhana) על סינת'ים,קלידים ותכנותים. בניגוד לאלבום הבכורה שלהם שהיה קצת יותר נגיש ועם מבנים פה ושם, כאן הם מביאים 2 קטעי ג'אם ארוכים שמשלבים גרוב ערבי עם נגינה מאולתרת, לפרקים גם די כאוטית. לשמחתי זכיתי לתפוס אותם השנה בסיבוב של האלבום בלונדון, במקום קטן ודחוס עם קירות בטון שהפכו את הסאונד שלהם ליותר קשוח, והם היו פשוט ענקיים, אפילו יותר ממה שהאלבום הזה מציג.
Full Album
Tommy Jay & The General – Florida Songs
Label: Feeding Tube Records
בשנים האחרונות פיתחתי אובססיה (בריאה, יש לומר!) לסצנת האנדרגראונד של קולומבוס, אוהיו. Tommy Jay הוא אחד מאותם עמודי התווך הוותיקים בעיר עוד מה70'. באופן ישיר וגם עקיף הוא קשור לכמה אמנים משם שאני מאוד אוהב כמו Mike Repp , Don Howland, Jim Shepard, Ron House ועוד. היה חבר בלהקות עם חלקם או שיתופי פעולה באלבומי סולו ושלל פרויקטים. זה אלבומו השלישי בשיתוף עם עוד מוזיקאי מהסצנה וחבר ותיק שקורא לעצמו The General. הדרך שהאנשים האלה עושים את הרוקנרול שלהם כבר 40 שנה היא עקומה, משונה ומחוספסת (כמו כל הדברים הטובים שהגיעו מאוהיו) ויש בהם משהו שתופס את המהות של העניין בלי מניירות ועם 100% כוונה.
לצערי האלבום לא ממש זמין ברשת מלבד שיר אחד (ולא בטוח שהוא מייצג אותו הכי טוב)
Gonorrhea Blues
Alison Cotton – All Is Quiet At The Ancient Theatre
Label: Cardinal Fuzz / Feeding Tube Records
אלבום בכורה לאליסון קוטון (The Left Outsides) שיוצרת עם ויולה, הרמוניום והקול שלה, שכבות של דרונים מינימליסטים, מהפנטים ומלנכוליים. אלבום ששאב אותי משמיעה ראשונה.
The Last Sense To Leave Us
Cosmic Psychos – Loudmouth Soup
Label: Go The Hack Records
יש להקת רוקנרול יותר כיפית מהקוסמיק סייקוס? 30 שנה של שירים על טרקטורים ובירות לא הולכים ברגל. ריפים וקללות במבטא אוסטרלי שעושים טוב על הלב.
Better In The Shed
Ned Collette – Old Chestnut
Label: It Records / Feeding Tube Records
כבר לא קל ליפול על אלבומי פולק-כותבי-שירים שעושים לי משהו. ל Ned Collette הגעתי בגלל העטיפה ונשארתי בגלל השירים.
משהו במלנכוליה והפריטות גיטרה בחלק מהשירים מזכיר לי את לאונרד כהן באלבומים הראשונים ובאחרים אפילו את רוי הארפר, בגלל המבנים המתפתלים.
העיבודים כאן נורא יפים, מדי פעם גם גולשים לאילתורים מנימליסטיים אבל נותנים מלא מקום לשירים, שמחזיקים בפני עצמם. יש גם כמה רגעים אפיים ארוכים, באחד מהם גם מתארח בפסנתר כריס אברהמס מ The Necks.
Thanks Richard
Omeed Goodarzi – Zoltar Hid All The Locks / Minnows
Label: Feeding Tube Records
אלבום הבכורה של אומיד גודארזי (הגיטריסט בטריו Donkey No No) מורכב מ 2 יצירות ארוכות, כל אחת באורך של 26 דק'. נרתעתי מעט מהאורך של הקטעים כשניגשתי אליו, לא ממש חשבתי שתהיה לי הסבלנות שנדרשות, אבל מרגע שהתחיל להתנגן ידעתי שזה בדיוק הטעם שלי. אחרי לא מעט האזנות מדובר באלבום הפסיכדלי (או פולק-פסיכדלי, ליתר דיוק) הכי מקורי ומעניין ששמעתי השנה. מצד אחד זה אלבום שדורש תשומת לב כי אין פה באמת שיר אחד שמתחיל ונגמר עם איזה מבנה אחיד, מצד שני הוא פשוט הצליח לסחוף אותי בדרכו המשונה. 2 החלקים, שעל שמם גם נקרא האלבום, בנויים קצת כמו קולאז' של קטעים שמתחברים אחד לשני. בקטע הראשון משתתפים עוד 4 נגנים, קלרינט, כלי הקשה, כינור וגיטרות. החלק השני מורכב מחתיכות שונות שהוקלטו ע'י גודארזי לבד עם גיטרות וכל מיני קופסאות סאונד משונות. יצירת מופת שראויה להיות מוזכרת בנשימה אחת עם האלבומים הגדולים של אמנים כמו Cerberus Shoal, Six Organs Of Admittance, Espers ולעיתים אפילו מזכירה את הקטעים הארוכים והמתפתלים של The Incredible String Band.
Zoltar Hid All The Locks
Minnows
Hank Wood And The Hammerheads – S/T
Label: Toxic State Records
ציפייה של 4 שנים הסתיימה השנה כשהאנק ווד וראשי הפטיש שחררו את אלבומם השלישי והמצוין. אלבומם הקודם Stay Home היה מהאהובים עלי שיצאו ב 2014 והופיע ברשימה של אותה שנה. אוסיף גם שאותו אלבום ביחד עם הראשון, שנקרא Go Home, הם לא פחות מקלאסיקות מודרניות בתחומם לטעמי. באלבום החדש משהו קצת השתנה, אולי זה קשור בעזיבתו של אחד מחברי הלהקה, Emil B. Nasty (מ-Dawn Of Human) שהיה אחראי על כלי הקשה והוסיף איזה רובד פרימיטיבי ושבטי למוזיקה שלהם. לא יכול לומר שמדובר בעוד יצירת מופת של הפטישים אבל זה בהחלט אחד האלבומים הגדולים של השנה מבחינתי, האנק ווד פרפורמר ו-ווקליסט סוחף עם סטייל משלו והגשה שמערבבת סול והארדקור פאנק, והלהקה ממשיכה בקו שלהם שמשלב סינת'-פאנק, גאראז'-פאנק והארדקור.
You Wanna Die
How'm I Supposed To Wake Up In The Morning
Reissues & Archives
Vector Command – System 3
Label: HoZac Records
אלבום שעשוי לעניין חובבי סייבר-פאנק, סינת'-ווייב ומעריצים של Crime, להקת הפאנק האגדית מסן פרנסיסקו. פרויקט גנוז שהוקלט בין 83-84 לאחר ש Crime התפרקו בתחילת ה80', ע"י מייסד/סולן/גיטריסט הלהקה Johnny Strikes (שגם הוא הלך לעולמו השנה) ביחד עם Joey D'Kaye שהיה הבסיסט וטכנאי סאונד בגלגול השני והאחרון של הלהקה מ79 ועד שהתפרקו ב82. הצמד לקחו את הכיוון של החומרים האחרונים והניו-ווייבים של Crime יותר רחוק ויצרו אלבום שמבוסס בעיקר על מכונות תופים, שלל סינת'ים אנאלוגיים, גיטרות מנימליסטיות, אפקטים מטרידים ושירה מנוכרת. הזיה אפורה.
Manifesto
Michael Hurley – Living Ljubljana
Label: Feeding Tube Records
מייקל הארלי, אחד הגיבורים המוזיקליים החשובים לי ביותר, ושם שבטח כבר נתקלתם בו אם קראתם כאן בעבר. השנה יצא לי להגשים חלום של שנים כשטסתי ל 2 הופעות קטנות שלו בלונדון. הוא כמעט לא מופיע מחוץ לארה'ב, ובגילו המופלג זו כנראה היתה הזדמנות שלא תחזור בקרוב או אם בכלל. הבן אדם מוציא מהכיס שלו 3 דפי נייר מקומטים מלאים בשמות של שירים בכתב יד. מניח אותם על הרצפה ליד הרגליים, ותוך כדי ההופעה הוא מחליט מה יהיה השיר הבא, כך שההופעות שראיתי היו די שונות אחת מהשניה מבחינת הסט-ליסט. כיף גדול למעריצים המושבעים. הוא גם נענה לבקשות מהקהל, זוכר לנגן שירים שכבר לא ניגן שנים ועדיין שר נפלא ומנגן לא פחות מדהים מגדולי נגני הפולק-בלוז האפרו-אמריקאים של המאה הקודמת על הגיטרה הישנה והמשונה שלו.
אלבום חדש יצא לאחרונה, תיעוד לייב מהטור האירופאי הראשון שלו ב1995, הופעה בלובליאנה, סלובניה. יותר ידבר למעריצים. מוזמנים להפוך לכאלה ולקרוא את הפוסט הזה שנכתב לפני כמה שנים, כשעוד היה לי כוח להעלות פוסטים במהלך השנה ולא רק בדצמבר.
Craig Smith / Maitreya Kali – Love Is Our Existence
Label: Maitreya Apache Music
את הסיפור המלא והכואב של קרייג סמית' אפשר לגולל בסדרה של כמה חלקים אז אנסה לתמצת את עיקר העניין.
סמית', מוזיקאי/כותב שירים שפעל באל.איי ב-60' והיה מחובר לכמה מהשמות המוכרים בעיר, חברי הביץ' בויז, המאנקיז, באפלו ספרינגפילד ופראנק זאפה. כמו לא מעט מוזיקאים בתקופה גם סמית' נכנס לעולם של התנסויות אל.אס.די ומדיטציות בשנת 68'. אחרי חווית טריפ חזקה שחווה במדבר מואהבי סיפר לאחיו שהתגלה אליו האלוהים ותיאר לפרטים את המקרה. סמית' עזב את אל.איי כשהחומרים של להקתו Penny Arcade (שהופקו ע'י מייק ננסמית' מהמאנקיז) לא ראו אור לכדי אלבום. הוא יצא למסע במסלול המפורסם שנקרא 'שביל ההיפים', מטורקיה להודו. במהלך הטיול הוא צרך כמויות אל.אס.די גדולות ביותר. באפגניסטן, לפי תיעוד של מטיילים שהיו איתו, סמית' הותקף קשות ע'י קבוצה של אנשים שגם אנסו אותו, גנבו על כל רכושו כולל הפספורט והשאירו אותו למות.
הוא מצא את עצמו במקלט לנפגעי נפש אבל כעבור לא הרבה זמן המשיך את המסע שלו ועבר דרך פקיסטן, הודו ונאפל. הפגיעה הנפשית היתה עצומה ובעקבות הטראומה התפרצה אצלו סכיזופרניה. כשחזר לארה'ב חבריו וקרוביו העידו שבן אדם אחר בעל צד אפל ולא מוכר עומד מולם, לא אותו סמית' שהכירו. הוא שינה את שמו ל Maitreya (בודהה, המשיח החדש) והרבה לדבר על התגלויות רוחניות.
ב 1970 זמר הקאנטרי Glen Campbell ביקש להקליט את אחד השירים שלו, Country Girl, שהפך להיות אחד השירים הזכורים של קמפבל.
ב1972, לאחר שביקר בדרום אמריקה וטייל בערי האינקה ששרדו, שיחרר אלבום כפול בשם Apache/Inca , שהיום נחשב לקאלט בקרב חובבי פסיכדליה איזוטרית. ההדפסה היתה עצמאית ובכמות ממש זעומה. אח'כ הם שוחררו כ2 אלבומים נפרדים. סמית' פשוט חילק אותם לחברים או מכר אותם ברחוב. זו היתה יצירתו הרשמית האחרונה, ובשנים שעברו הוא יצא ונכנס ממוסדות פסיכיאטריים, ישב בכלא תקופה וחי כחסר בית ברחובות הוליווד. כל הזמן הזה היתה ברשותו גיטרה זולה, ומדי פעם כשהצליח לאסוף כסף, היה משכיר סטודיו ומקליט דמואים לשירים. סמית' מת בתוך שק השינה שלו ב2012.
ואחרי כל זה, אפשר רגע לחזור לאלבום Love Is Our Existence, שיצא השנה וכולל שירים אקוסטיים של סמית' שהוקלטו בין 66-71 ולא יצאו עד היום. רובם הם דמואים ולא תמיד הסאונד מחמיא אבל יש איזה קסם שקיים שם, אם כי לא בטוח שלשירים יש אותה השפעה בלי היכרות עם 2 האלבומים שלו, שאיתם אני ממליץ להתחיל.
הפרויקט המדהים הזה שייך למייק סטאקס מהמגזין Ugly Things, שחקר לעומק את סיפורו של סמית' והוציאו ספר מרתק עליו. בשנה הבאה סוף סוף יוציאו את Apache/Inca בהוצאה מחודשת רשמית ונאמנה להוצאה המקורית.
Color Fantasy
Κnot The Freize
Wipers – Live At The Met, December 31, 1982
Label: Jackpot Records
נסו רגע דמיון מודרך… ה-31 בדצמבר הגיע ואתם מתים לחגוג את השנה החדשה אבל במקום לצאת לפאב סרוח נקלעתם למועדון קטן ומעופש בשם The Met בפורטלנד, אורגון של לפני 36 שנים. זכיתם לפתוח את השנה הבאה עם הופעה של Wipers במגרש הביתי שלהם, כחלק מטור הופעות שהגיע אחרי אלבומם השני Youth Of America שיצא שנה קודם. יש קומץ אנשים שזה מה שקרה להם. לשמחתם של מי שאוהב את הלהקה הערב הזה הוקלט וגרג סייג' בעצמו עבד על הסאונד של ההוצאה הזו. Wipers בתיעוד מדהים עם סט שכולל בעיקר שירים מהאלבום הראשון ?Is This Real ומהאלבום השלישי שייצא שנה לאחרן מכן Over The Edge ובמפתיע רק שיר אחד מתוך Youth Of America. בטוח שגם מי שאוהב את הלהקה באלבומי אולפן יופתע כאן מהנגינה והסאונד גיטרה של סייג', כל כך כבד, מלוכלך, חסר רסן ומפדבק בזמן שהשירה שלו אחוזת דיבוק ומלאת כוונה. התיעוד הזה מוכיח שוב (למי שעוד צריך הוכחות) שהוויפרז היו להקה חד פעמית והגיטרה שלו היא אבן דרך לא רק בפאנק-רוק אלא גם בנויז-רוק.
Full Album – Spotify
This Kind Of Punisment – A Beard Of Bees / This Kind Of Punisment – S/T
Label: Superior Viaduct
2 האלבומים הראשונים של This Kind Of Punishment הם אבני דרך באנדרגראונד הניו-זלנדי.
רוק ניסיוני אוונגרדי ולא קל לעיכול עם השפעה חזקה של הצדדים האוונגארדים של הוולווט אנדרגראונד, אלבומי סולו של ג'ון קייל ולהקות חתרניות אנגליות כמו This Heat ו Swell Maps. אלבומם הראשון יצא במקור ב83' בלייבל Flying Nun והשני ב84' בהוצאה עצמאית. האחים פיטר וגרים ג'פריז שהקימו את הלהקה, היו מעורבים ביחד ובנפרד בלא מעט להקות מעולות בסצנה הזו, והמשיכו אח'כ להוציא חומרי סולו. שניהם עדיין מוזיקאים פעילים ומרתקים.
Trepidation
In The View Of Circumstances
Neil Young – Roxy: Tonight's The Night Live
Label: Reprise Records
ניל יאנג ולהקתו הזמנית The Santa Monice Flyers שכללה את בן קית' על הפדאל סטיל, נילס לופגרן על פסתנר וגיטרה, בילי טאלבוט וראלף מולינה מהקרייזי הורס על בס ותופים. אלבום הופעה מ73 שהוקלט ב Roxy שבאל.איי ושוחרר לראשונה כחלק מסדרת ה Archive Performance Series הבלתי נגמרת של יאנג. ביצועים נפלאים ומשוחררים לשירים מהאלבום Tonight's The Night שעתיד לצאת רק שנתיים אחרי ב75' ושיר אחד בשם Walk On שאני מאוד אוהב, ויופיע בפתיחה של האלבום On The Beach שיצא ב74. מומלץ מאוד למי שאוהב את התקופה האפלה והלא יציבה של יאנג ב70', שבעיניי כוללת כמה מיצירות המופת הגדולות בקריירה שלו.
Albuquerque
Walk On
High Rise – II
Label: Black Editions
אחד הלייבלים המצוינים שפועלים היום נקרא Black Editions, סוג של שליחות שמוקדשת להוצאות מחודשות לקטלוג הרחב והמגוון של P.S.F, לייבל האנדגראונד היפני החשוב שהקים Hideo Ikeezumi בטוקיו של שנות ה80', כשלוחה של חנות המוזיקה Modern Music שהיתה בבעלותו.
האלבום הראשון שיצא בלייבל ב-1984 היה של טריו נויז-רוק-פסיכדלי רצחני בשם High Rise. להקה שבמקור השם שלה היה Psychedelic Speed Freaks אך איקיזומי הציע להם לשנות את השם מכיוון שהיה קצת יותר מדי In The Face. הם החליטו שזה יהיה שם האלבום ושינו את שם הלהקה, ראשי התיבות של השם המקורי הושאלו ע'י איקיזומי וכך התחילה הסיפור של P.S.F שנמשך עד ללפני כמה שנים כשאיקיזומי נפטר. האלבום הראשון של High Rise עוד לא יצא מחדש אבל אלבום השני מ86' שנחשב לקלאסיקה לא פחות ממנו קיבל את הטיפול הראוי עם העטיפה המקורית. סופת פריק-אאוט של גיטרה-באס-תופים שתגרום לאלבומי השוגייז האהובים עליכם ולאלבום האחרון של Kikagako Moyo ליילל בבכי. אלבום ששועט קדימה בלי לרחם כדי לחצוב מנהרת טרור בתוך התודעה. אינטסיבי ביותר, כמו שרק יפנים יודעים (בד'כ) לעשות.
Cotton Top
Takehisa Kosugi – Catch Wave
Label: Superior Viaduct
ואם הרחקנו עד יפן אז אשאר שם עוד רגע. Superior Viaduct האהובים בהוצאה מחודשת לאלבום הבכורה של Takehisa Kosugi מ-1975. קוסוגי מוזיקאי נסיוני פורץ דרך שפעל ביפן משנות ה60', הנהיג את הקולקטיב Taj Mahal Travellers שהיו מאלתרים דרונים פסיכדליים בתחילת ה70' ושיחררו 2 אלבומי אימפרוב מצוינים. בדומה למה ששיחרר עם הלהקה, גם אלבום הסולו של קוסוגי מורכב מ2 קטעים ארוכים של דרונים מהפנטים ועיוותי סאונד הזייתיים. עבודת כינור שמרחף על אוסילטורים בתדרים שונים, הקול שלו שמתעוות דרך קופסאות אפקטים ויוצר משהו שמזכיר שירה מונגולית שכלואה בתוך מעבורת חלל. יצירת מופת שכדאי לצלול לתוכה.
Full Album
International Harvester – Remains
Label: Silence Records
הבוקסט של השנה מבחינתי שייך לקולקטיב הדרון-פסיכדלי הניסיוני International Harvester שפעלו בשנות ה60' בשוודיה. תחת כנפיו של מוזיקאי סקרן ובעל חזון בשם Bo Anders Parson ובהשראת מפגש עם המוזיקאי Terry Riley , יצרו החבורה הזו, תחילה תחת השם Pärson Sound, אילתורים ארוכים של דרונים רפיטטיביים, עמוסי סאונד אבל מינימליסטיים מבחינת מוזיקלית. ההקלטות של הגלגול הראשון נעשו ב67-68 ויצאו לראשונה ב2001. באותה תקופת זמן קצרה, הם שינו את שמם ל International Harvester והקליטו אלבום בשם Sov Gott von Rose Marie שיצא ב68' בו הם לקחו את הכיוון שלהם לאיזורים נסיוניים יותר ששילבו גם אלמנטים של פולק, מוזיקה שבטית, הקלטות שטח לצד קטעים עם אלמנטים של רוק פסיכדלי, אבל בגישה הלא קונבנציונלית שלהם. ב 69' הם שינו (שוב) את שמם ל Harvester והקליטו את האלבום Hemåt שהמשיך במובן מסויים את הקודם, רק עם אווירה פחות נסיונית.
באותה שנה העסק התפזר לכל מיני כיוונים והרכבים אחרים, חלק מהגרעין העיקרי המשיך לנגן ביחד תחת השם Träd, Gräs & Stenar , שקנו לעצמם מעמד כאחת מלהקות הפסיכדליה/ג'אם המצוינות שפעלו בשוודיה.
הקופסה החדשה והמרשימה הזו מכילה את 2 אלבומי האולפן של ההארבסטרז בהוצאות חדשות כשהממתק האמיתי הוא עוד 14 קטעי לייב ואולפן גנוזים, שהוקלטו באותם שנים וכמעט כולם נחשפו השנה לראשונה. והם שווי ערך לחומרים שיצאו בזמן אמת.
Cello Spear
(Skördetider (Harvest Times
Catherine Ribeiro + Alpes – N°2 / Paix / Ame Debout
Label: Anthology Recordings
ההוצאות החדשות והרשמיות של שלושת האלבומים הראשונים שהוציאו Catherine Ribeiro + Alpes הן מהמרגשות שיצאו השנה. קתרין ריביירו והאלפס הם למעשה הפרויקט של ריביירו, אחת הזמרות/פרפורמריות האהבות עלי ביותר, ביחד עם Patrice Moullet, מלחין, גיטריסט וגם בונה כלי נגינה. השניים הכירו ב63' כשהשתתפו כשחקנים בסרט Les Carabiniers של ז'אן-לוק גודאר וכעבור כמה שנים ב69' הוציאו את האלבום הראשון שלהם תחת השם Catherine Ribeiro + 2Bis.
שנה לאחר מכן החליפו את שמם והוציאו בין 70-72 את שלושת האלבומים האלה עם נגנים אחרים שהתחלפו.
בפעם הראשונה ששמעתי את הקול של ריביירו לא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרוב התרגשות, מהסוג שגורם לצמרמורת בכל הגוף. המנעד הקולי שלה הוא לא ייאמן וגם גוון הקול, אבל מעבר לזה יש גם המנעד הרגשי ומלא ההבעה שדרכו מצליחה לבטא כל כך הרבה צדדים שלה. היא נעה בקלות בין קול מלאכי, למחוספס ועמוק, צרחות פסיכוטיות, אנחות, גניחות או נהמות שתמיד מחוברים למה שקורה מוזיקלית וברוב המקרים ממש מתפקדים כמו עוד כלי נגינה ומצליחים ליצור אצלי תחושת השתאות. המוזיקה היא שילוב של פולק נסיוני עם סאונדים ולחנים שיוצרים תחושה פסיכדלית מאוד, עם דגש רב על הנגינה ורגעים אינסטרומנטליים. פאטריס מולט היה המלחין העיקרי של השירים ובנה בעצמו כלים אלקטרו-אקסטיים שיצרו את הסאונד המאוד ייחודי שלהם, ה2 העיקריים היו ה Cosmophone, מעין ליירה חשמלית בעלת 24 מיתרים, עליה ניגן לרוב, וה Percuphone. בנוסף לאלבומים, ממליץ מאוד לראות את התיעוד שלהם בטלוויזיה הצרפתית מ72'.
Âme Debout
Aria Populaire
Scientists – Weird Love
Label: Numero Group
איפשהו בראש שלי יש רשימה של הפרפורמרים/ווקליסטים הגדולים ביותר ברוקנרול וקים סלמון, הפרונטמן של המדענים האוסטרלים, ממוקם גבוהה לצד גיבורים כמו איגי פופ, פול ווסטרברג, ג'ון בראנון, איאן סוונוניוס ועוד. Weird Love יצא ב86' ומזוהה עם הגלגול השני והמוכר יותר שלהם (שגם עבר לא מעט שינויים בחברי הלהקה) כשהם מבססים את מעמדם מלהקת פאוור-פופ (מצוינת, יש לומר) ללהקה מכוסחת שאי אפשר להתעלם ממנה. סוג של הכלאה בין The Stooges, The Cramps ו Birthday Party.
האלבום הוקלט בתקופה שבה הלהקה עברה מאוסטרליה ללונדון, וכולל ביצועים מחודשים לשירים ישנים שלהם מ82-85 שחלקם לא היו זמינים באלבומים אלא רק יצאו בסינגלים. כך שזה בעצם גם סוג של אוסף שיכול להיות כניסה מצוינת ללהקה.
Atom Bomb Baby
Set It On Fire
Bad Times – Streets Of Iron
Label: Goner Records / Nuthin Records
אחד מאלבומי הגאראז'-פאנק הכי מחורעים שהוקלטו אי פעם בהוצאה מחודשת, יצא במקור ב2001 אבל הוקלט עוד ב98'. טריו משוגע שכולל את Eric Oblivian מלהקת הגאראז' Oblivians,
Jay Reatard מ- The Reatards ו King Louie . זמנים קשים שהגיעו בעקבות בתים שבורים ומערכות יחסים שהתנפצו יצרו את פיסת הזוהמה הכאוטית והרועשת הזו של 2 גיטרות ותופים וצרחות, כששלושת החברים מחליפים תפקידים בכל שיר. הסיפור נשמע קצת כמו אגדה, אבל כך היה, אריק אובליביאן וג'יי ריטארד נסעו 6 שעות ממפיס ללניו אורלינס לפגוש את חברם קינג לואי כדי להקליט שירים חדשים. היתה חזרה אחת כדי ללמוד את השירים, יום הקלטות אחד ובסופו של דבר הופעה אחת שבה הם היו המופע הפותח ללהקת הרוקנרול הנודעת לשמצה מטוקיו, Guitar Wolf.
אריק אובליבאן מספר שכשהם חזרו לממפיס ריטארד מצא את כל הציוד שלו, מגברים, גיטרות ובגדים מחוץ לבית, כך אמו הודיעה לו שהוא נזרק מהבית. אכן זמנים קשים.
בהוצאה החדשה סדר השירים שונה מעט ובמקום 2 שירים בלייב שהיו במקור נוספו 2 אחרים ונעשתה עבודת רימאסטרד לסאונד, לטענת 2 חברי הלהקה שעדיין בחיים, לואי ואובליביאן, כך היה צריך להישמע האלבום של Bad Times. תקשיבו לזבל הנהדר הזה
Hillbillies In Hell – Country Music's Tormented Testament (1952-1974) Volume 666 + Volume 777
Label: The Omni Recording Corporation / Iron Mountain Analogue Research Facility
2 הוצאות חדשות בסדרת אוספים מדהימה שהפכה לי את החיים לפני כמה שנים בשם Hillbillies In Hell, באדיבות לייבל קטן ואוסטרלי ותחת פיקוחו של המוזיקאי David Thrussell הידוע גם כ Snog. למי שאוהב הילביליז, בלדות קאנטרי עגומות, אמריקנה, רוקבילי, גיטרות פדאל סטיל, יש כאן בדיוק את כל הטוב הזה של דרום ארה'ב, אבל עם טוויסט קודר. רצח, התאבדות, סמים, הטפות נגד השטן, בגידות, חיי כלא, בדידות, שיגעון ועוד.
ברוב המקרים השירים די נידחים, כאלה שיצאו רק כסינגלים בהוצאות קטנות וזו הפעם הראשונה שהם נגישים. אלו חלקים 6+7 אבל באמת שכל חלק בסדרה הוא תענוג, אין כמעט נפילות וגם העריכה ממש מצוינת.
Sorrells Pickard – The Gates Of Hell
Durwood Daily – East Dallas Dagger
Baby Grande – Baby Grande
Label: HoZac Records
אלבום הקלטות גנוזות של להקת Baby Grande האוסטרלים מאמצע ה70', להקתו הראשונה של סטיב קילבי , הסולן של The Church שיקומו כמה שנים אח'כ. גם גיטריסט הצ'רצ' Peter Koppes מנגן בכמה מהשירים. גלאם רוק שמושפע מאוד מ T. Rex, Bowie ו Mott The Hoople וגם כולל ציטוט של All The Young Dudes באחד מהשירים.
Pure, White & Deadly
Cheap Nasties – Cheap Nasties
Label: HoZac Records
כמו האלבום שלמעלה, גם האלבום הזה יצא בלייבל HoZac Records, שדואגים לשחרר חומרים מעולים בסדרת הארכיון שלהם. וכמו באלבום שלמעלה גם כאן מדובר בחומר שלא יצאו בזמן אמת ללהקת פאנק-רוק אוסטרלית מ Perth בשם Cheap Nasties, עשרה שירים שהוקלטו ב-77'. חשוב לציין שזו הלהקה הראשונה של קים סלמון מה Scientists, חובה למעריצים אבל גם לכל מי שאוהב סאונד לו-פיי מלוכלך ודברים מכוסחים כמו Raw Power של איגי והסטוג'ס או את ה Dead Boys. זה רוצחחח זה
Hit and Run
Simply Saucer – Cyborgs Revisited
Label: In The Red Records
לפני כמה שנים הקשבתי לתכנית של קוואמי ברדיו הקצה שנקראת 'דברים שלמדתי מג'וליאן קופ'. בין ים של אמנים שהעיפו לי את הראש היה שיר אחד מדהים שתפס אותי ואמר לי 'הנה כמה מהדברים שאתה הכי אוהב בשיר אחד', אלו היו Simply Saucer. מאז אותו יום אני מעריץ מושבע של להקה קנדית שבזמן אמת לא הקליטה אף אלבום , רק סינגל אחד שיצא ב78'.
אם בתחילת ה70' למדינת מסצו'סטס היה את The Modern Lovers כלהקת הבית שהזריקה לווריד את ההשפעות של הוולווט אנדגראונד והסטוג'ס אז הקנדים שבמחוז Ontario קיבלו את SS. רק שאלו לא ממש הפכו לשם דבר ורק ב89' יצא האוסף Cyborg Revisited שאיגד לראשונה הקלטות אולפן ולייב שלהם מ74-75. המוזיקה של SS היא תערובת נהדרת של רוקנרול שרוצה במודע להתחקות אחרי הוולווט אנדגראונד אבל הם לא מסתפקים בזה וביחד עם השפעות חזקות של ספייס-רוק וקראוט-רוק יצרו חתיכת מיינד-פאק לפנתיאון עם רגעי גיטרה חורכי תודעה של הסולן/גיטריסט אדגר בראו.
בשנים שעברו הם כבר הפכו לסוג של להקת קאלט שלא מעט מוזיקאים דואגים להזכיר או להקליט להם קאברים, ואף זכו לאזכור בשיר ש-לי רונלדו מסוניק יות' כתב בשם Saucer Like.
ההוצאה החדשה כוללת תוספת של עוד הקלטות לייב שוות ששוחררו לראשונה!
Instant Pleasure
Illigal Bodies
תודה שהגעתם עד כאן…מקווה שנהניתם ושמשהו מההמלצות כאן תפס אתכם.
מוזמנים לשתף/להגיב/לגדף
Ten To Butter Blood Voodoo 