בקצרה על אותו אלבום אהוב ומקופח Since There Were Circles מאת הזמר האמריקאי הנודה לשמצה Bob Lind
הוא ראוי
Loser הוא
הוא קאובוי
הוא זמר
.מה שהכי מחזיק ומושך אותי כשאני שומע את בוב לינד הוא הקול שלו
לינד הוא כותב שירים נפלא אבל הוא קודם כל זמר, ששר עם אוקיינוס של ביטחון והמון רגישות למילים שיוצאות לו מהפה
אם השם שלו במקרה מצלצל לכם מוכר זה כנראה בזכות הלהיט החביב Elusive Butterfly שיצא ב-66' (שעל עיבוד המיתרים שבו אחראי המפיק/מעבד Jack Nitzsche שעיבד בין השאר את אחד השירים היפים ביותר שנכתבו Expecting To Fly של הבאפלו ספרינגפילד).
Since There Were Circles שיצא ב-71' הוא בעצם אלבומו הרביעי והאחרון והמועדף עלי.
בדומה להרבה אלבומים בעידן הרוק'נרול לינד כתב את אותו אלבום אחרי פרידה כואבת ובתקופה שבה אלכוהול וסמי הזיה היו חבריו הטובים ביותר
יש תחושה שהוא שר מתוך איזו תהום עמוקה. גם אם האווירה הכללית של האלבום לא ממש כבדה, בקול שלו ובליריקה אפשר ממש לשמוע את זה, כמו למשל בשיר הנושא
אני חושב שזה הקול שלו שמביא לאלבום הזה משהו אחר וזורק אותו מחוץ למגרש של שאר אלבומי הקאנטרי-פולק-רוק מאותה תקופה
העיבודים מדויקים ומוסיפים איזה מימד חלומי באווירה של שנות ה- …. נוסטלגיה למקום שאף פעם לא ביקרת בו.
גיטרות אקוסטיות ופדאל סטיל לארוך כל האלבום כמיטב המסורת ואפילו מתארחים Daug Dillard אשף
הבאנג'ו ו Gene Clark במפוחית , עובדה שעשויה להסביר את ההרגשה שהאלבום הזה מזכיר לי לעתים את White Light שלו.
ומעל הכל…נשאר הקול
תשפטו בעצמכם