הנה עוד אחד שכותב על קלקסיקו.
למה?
כי
Calexico חוזרים ל-2 הופעות בסופ"ש הבא 28.2 (חמישי) ו 1.3 (שישי), אחרי שביקרו אותנו אי שם ב-2009.
אבל רגע, אגיע לזה אח"כ
קודם כל מוזיקה
עכשיו….בשנים האחרונות שמעתי לא מעט את תת-הז'אנר "אלטרנטיב-קאנטרי" או בעברית "קאנטרי אלטרנטיבי"….
אני חושב שמבחינתי להקת סופת חול ענק וצנוע Giant Sand בראשת כותב השירים והזמר הנפלא Howe Gelb הם הלהקה הראשונה שבאמת נכנסת לאיזור הזה של הקאנטרי האלטרנטיבי וכיוצא בזאת גם Calexico שהשורשים הראשונים שלה יצאו מאותה סופת חול ענק.
אז התכנסנו לדבר על להקת קאלקסיקו וכך יהיה…
John Convertino, שהוא המתופף בעל הסאונד הייחודי ואחד ממייסדי הלהקה התחיל את דרכו ב Giant Sand כשהצטרף אליהם בערך בתחילת שנות ה-90'. איפשהו על הדרך ברחבי קליפורניה הוא נפגש עם בחור מוכשר אחר בשם Joey Burns (גיטריסט/סולן ומנהיג קלקסיקו) שמצטרף גם הוא לסופת חול ענק.
באמצע שנות ה-90' השניים חוברים יחד ומקימים את קלקסיקו, שבתחילת דרכה עדיין תפקדה כלהקת "אינדי" מה שנקרא, עם איזה טוויסט בעלילה. ב- 1998 יוצא האלבום השני והנפלא שלהם The Black Light שמתחיל להגדיר את הסאונד הקלקסיקואי (אפשר אומרים ככה בכלל?) העתידי, שנע מצד אחד בין גיטרות מערבונים חדות/גיטרות סרף/אניו מוריקונה ומצד שני מוזיקה מקסיקנית מלווה בעיבודי נשיפה מריאצ'ים ואווירת קאנטרי טקסנית מדברית וקצב שרק ילך ויגבר עם השנים.
עכשיו קצת יותר מובן למה הם נקראים על שם העיירה קאלקסיקו שיושבת על הגבול המקסיקני-אמריקאי, אבל לדעתי אם מפרקים את כל המרכיבים והסגנונות שיוצרים את קאלקסיקו, הם היו יכולים באותה מידה לקרוא לעצמם Alone Again Or , על שם השיר שפותח את אלבום המופת Forever Changes של להקת Love.
נראה שארתור לי ובריאן מקלין (שכתב את השיר) הניחו את היסודות לאותו כיוון מוזיקלי שלקחו קאלקסיקו עוד באמצע שנות ה-60'.
ממש אין זה מקרה שהם מכסים את אותו שיר בהופעות שלהם וגם בביצוע אולפן שהופיע באי.פי נהדר בשם Convict Pool.
אי שם ב-2006 הגיע לאוזניי האלבום הקרוב למושלם Feast Of Wire (שיצא ב-2003.
חוץ מהמוזיקה עצמה והשיר שהורס לי את הלב Black Heart אני אוהב בעיקר שהאלבום הזה בכל שמיעה נשמע כמו אסופת שירים שלא קשורה אחד לשני וערוכה באופן אקראי לחלוטין. מפתיע אותי כל פעם מחדש שזה עובד ונשמע נהדר למרות שעדיין, אחרי המון שמיעות, אני מתקשה לזכור איזה שיר מגיע ומתי.
יש שם איזה קסם.
אוקי, אז האלבום הזה קנה אותי, ואחריו הגיע Garden Ruin הנפלא והצנוע יותר וב-2008 יצא Carried To Dust ששוב הפיל אותי והוכיח שלא רק שהם לא איבדו את זה, הם מרעננים בכל אלבום מחדש.
והנה מגיעה שנת 2009 וחברת נרנג'ה מכריזה על בגעתם לארץ ל-2 הופעות. אני נרגש בטירוף כמו מעריצה בת 6 וסוחף איתי עוד חבר שבכלל לא ידע במה מדובר (ואי אפשר לומר שהוא הצטער על כך).
עשיתי הכנות מראש, ראיתי הופעות ביוטיוב ואת ההופעה World Drifts In, התמכרתי לתופים של קונברטינו, לגיטרה הקלאסית של בארנס, לגיטרת הפדאל-סטיל של פול ניהאוס האדיר, שמרפחת שם מעל רוב השירים, ואלוהים (מי זה?) יודע כמה שאני חולה על פדאל סטיל. ידעתי שאני לא הולך להתאכזב.
כמובן שלומר שההופעה ההיא היתה טובה, יהיה להמעיט מאוד במה שהלך שם. היתה שם סוג אחר של אקסטזה מטורפת שלא נחה לרגע ואלוהים (מי זה?) יודע כמה שאני שונא לרקוד, להזיז את הגוף, וללבוש חיוך מזויף. הוא יודע שאני מוצא את מקומי בעיקר כשיש מוזיקה מלנכולית/טקסית/מנסרת.
קאלקסיקו הצליחו באותה הופעה לגרום לי גם להתרגש מהמוזיקה וגם לשמוח ולרקוד, מאורע נדיר לחלוטין.
אני מוריד את הכובע בפניהם וחזור לראות אותם גם השנה ומתפלל שהם ינגנו שוב את Black Heart.
למה לא כתבתי על האלבום החדש Algiers שיצא לפני כמה חודשים? עשו זאת כבר טובים לפני
לכתבה על האלבום החדש, מתוך עכבר העיר
לסיכום:
1. ללכת לשמוע את Giant Sand , והרבה!
2. אם אתם מכירים את קלקסיקו, והייתם בפעם הקודמת, אתם יודעים שלא כדאי לפספס את זה!
3. אם אתם מכירים ולא הייתם בפעם הקודמת, אתם יודעים שלא כדאי לפספס את זה!!
4.אם אתם לא מכירים ולא הייתם בפעם הקודמת, ממש כדאי שלא תפספסו את זה!!!
שיר אחרון לסיום Victor Jara's Hands
ונתראה בסוף המדבר לדף ההופעה בפייסבוק והזמנת כרטיסים
Ten To Butter Blood Voodoo 