MC 5 | Ten To Butter Blood Voodoo

מידי פעם יוצא לי לחזור ללהקה הזו The Frost , שהוקמה בדטרויט באמצע שנות ה-60'. למרות שנוטים לשייך אותם לזרם הפרוטו-פאנק עם להקות כמו Iggy and The Stooges ו MC5, הפרוסט היו פחות דפוקים ופחות פאנק. היה להם את הסאונד המלוכלך של התקופה אבל עם זאת הם היו יותר מהודקים, יותר יושבים ביחד ויותר נותנים מקום לנגינת גיטרה וסולויים ארוכים. באיזשהו מקום הם עדיין היו טיפה מאחורה, באולד סקול רוקנ'רול.

הפרוסט הקליטו 3 אלבומים בסה"כ בתקופה קצרה של שנתיים בין 1969 ל-1970 וכמובן שלא ממש נחלו הצלחה מסחרית, למרות שהיו חתומים בלייבל המוכר Vanguard. גם השנים הרבות שעברו מאז שהתפרקו לא ממש עשו איתם חסד והם טרם זכו במקום של כבוד וחשיבות כמו הלהקות הנ"ל. הם אמנם היו במקום הנכון ובזמן הנכון אבל הקטע שלהם היה קצת שונה. וזו כנראה הסיבה שהם חמקו מן הרדאר.

אולי אף אחד מהאלבומים שלהם לא ייזכר כיצירת מופת או פורצת דרך אבל זו עדיין להקה מעולה בעיניי, ששווה להכיר.

האלבום הראשון שלהם Frost Music מ 69 הוא רוקנ'רול באווירת 60' שמזכיר קצת את הסאונד של ה west coast בסן פרנסיסקו ולהקות כמו Jefferson Airplane ו Quicksilver Messenger Service. בבניית השירים, השירה וההרמוניות, ובעיקר בגיטרות סולו עם הסאונד הפסיכדלי משהו. באלבום השני Rock and Roll Music הם קצת יותר ובלוזיים ומזכירים אפילו את ה MC5 , ונותנים ביצועים יותר חיים וחסרי שליטה. האלבום השלישי מ-1970 Through the Eyes Of Love בכלל לא דומה ל-2 הקודמים. שם הם כבר ממש נשמעים כמו להקת רוק 70' קלאסית וכל מה שמשתמע מכך.

בכל מקרה, אני מרגיש שכל הפוסט הזה נבנה בשביל לתת במה לשיר אחד שמופיע באמצע האלבום הראשון הראשון שלהם. Stand in the Shadows שאורכו 8 דקות, הוא שיר שמעיף לי את השכל כל פעם. רק בשבילו שווה לשמוע ו/או להחזיק את האלבום הזה. רוב השיר הוא סולו גיטרה מהטובים ביותר שהוקלטו בשנות ה-70' , מעשה ידיו של Dick Wagner הגיטריסט, הסולן וכותב השירים העיקרי בלהקה.

Help Me Baby מתוך אלבומם השני

אפשר לומר שוואגנר היה היחיד מהלהקה שזכה להכרה יותר נרחבת. שמו הדהד ברחבי מדינת מישיגן, בעיקר בתור גיטריסט רצחני, והגיע אפילו עד לאוזניהם של המפיק Bob Ezrin, ואמנים כמו Lou Reed ו Alice Cooper. וואגנר ניגן יחד עם הגיטריסט סטיב האנטר באלבומים הנצחיים Berlin ו Rock and Roll Animal (לו ריד) ו Welcome To My Nightmare (אליס קופר).

עד כאן על הפרוסט ודיק וואגנר….שאו ברכה