Albums of 2019

ברוכים הבאים אם אתם מבקרים חדשים, שלום ונשיקה באוויר למבקרים הוותיקים
מפה לשם הבלוג הזה פעיל כבר 8 שנים. נחמד בהסה'כ
תודה לכם שמגיעים לבקר בסיכומי שנה או עוקבים אחרי הדף בפייסבוק
אם הטעם המוזיקלי של הבלוג מדבר אליכם תוכלו למצוא דברים כאלו ואחרים גם בימי ראשון בערב ברדיו הקצה, בתכנית שבועית בשם KZ Voodoo. פלייליסטים מהעבר זמינים גם באתר הקצה וגם
כאן במיקסקלאוד
מקווה שתהנו מהרשימה




The Minneapolis Uranium Club Band ‎– The Cosmo Cleaners: The Higher Calling Of Business Provocateurs
Label: Statick Shock Records/Fashionable Idiots

אוראניום קלאב הם באמת להקת גיטרות מטורפת ובאלבום הזה הם כבר לא שבויים רק ב Devo Worship שאפיין את האלבומים הקודמים. זה לא אלבום מושלם, אבל ברגעים הטובים הם ממש טובים! בשיר כמו Man Is The Lonliest Animal (האהוב עלי באלבום) נראה שגם הטקסטים שלהם יכולים ללכת לעוד מקומות אפלים ומעניינים והכימיה בין הגיטרות לא נורמלית, נשמעת כמו הכלאה של Television עם Devo.


The High Sheriffs – High Sheriffs
Label: Garden Portal

אחד התת-ז'אנרים האהובים עלי הוא New Weird America , מעין עיסה של פולק, קאנטרי,בלו גראס, פסיכדליה, אמריקנה ובלוז. אמנים כמו Michael Hurley ו Holy Modal Rounders היו האבות המייסדים של הסגנון הרדיקלי (לזמנו) הזה מאמצע ה60' ומאז הגיעו (בעיקר בעשור הקודם ובעשור הנוכחי) לא מעט אמנים שהלכו בעקבותיהם. לאלבום הבכורה של The High Sheriffs הגעתי יחסית מאוחר השנה, לאוהבי מוזיקה אפלאצ'ית מבוססת בנג'ו, גיטרות אקוסטיות והרמוניום, שירי הילביליז לצד קטעים אינסטרומנטליים עקומים שמושכים לפרקים גם לפסיכדליה ובלוז.
Truth In Rambling
Sarve Shaam


Kleptomanim – Petting Zoo
self released

אלבום בכורה מקומי של קלפטומנים, טריו נויז-רוק מכוסח עם חיבור לפוסט-פאנק ופאנק רוק, בו חברים אוריין פינקו, הילה מלמד ואיתמר גורפינקל. גיטרה-בס-תופים ישר ולעניין שמזכירים להקות אנדרגראונד אמריקאיות מהאייטיז. הפשטות של השירים והאגרסיביות של הנגינה עובדים לטובתם ובעיקר הזעם והצרחות של פינקו. זו להקה שהייתי שמח לשמוע איך הם יפתחו את הקטע שלהם, אני מקווה שזו רק ההתחלה.
Tomorrow's Nothing


Clandestine Quartet – One for the Fossa, Two for the Wolverine
Label: 33-33

אלבום הבכורה של Clandestine Quartet,שמאוד ציפיתי לו ויצא ממש בשקט מתחת לכמעט כל רדאר לקראת סוף השנה, הוא חיבור בין האחים בישופ ( מתהילת Sun City Girls וקריירות סולו מצוינות), ריצ'רד (גיטרה) ואלן (בס, סקסופון ושירה) עם 2 מוזיקאים נהדרים ששמם הולך לפניהם במה שקשור לאימפרוב/אקספרימנטל/נויז אמריקאי, כריס קורסאנו המתופף המדהים (שמשתף פעולה עם רבים וטובים כמו המוזיקאי שמופיע למטה) ומייקל פלאוור שמנגן כאן על ציתר עבודת יד שהוא מכנה Japanese Banjo. אלבום נפלא שיש בו תחושה של סשן מאולתר של מוזיקאים למודי קרבות שיודעים מתי להקשיב אחד לשני כדי ליצור רגעים מדידטיביים ומתי נכון לכסח עם קטעי פריק-אאוטס מורטי עצבים ועורות וגידים. יש גם 2 מזמורים שמתקשרים עם רוחות בסגנון המוכר לאוהבי SCG עם קולו הגבוה והשאמאני של אלן בישופ. מי שמחפש/ת פסיכדליה לא קונבנציונלית אבל לא מוזרה מדי, עם השפעות מעולמות הפרי-ג'אז ומוזיקה ערבית, עשוי ליהנות כאן מאוד.
(So Long (Harry Dean


Bill Orcutt – Odds Against Tomorrow
Label: Palilalia Records

אני מאוד אוהב אלבומי גיטרה אקוסטיים בסגנון פינגר-פיקינג או סלייד אבל מאלבומי גיטרה חשמלית אני נזהר יותר כי יש סיכוי גדול מאוד שהם יהיו נוראיים, משמימים, מאוסים ולעוסים. כל התיאורים האלו לא חלים על האלבום האחרון של ביל אורקט, שהוא פלא של מוזיקאי וגיטריסט. אותו אורקט שהיה אחד ממקימי הלהקה הפסיכוטית ללא קבלות Harry Pussy, איתם הוא החריב כל חלקה טובה בנויז מחורע. כיום הוא מוציא אלבומים בכיוון שונה לחלוטין. קטעי גיטרה שמרגישים לרוב אינטואיטיביים ולפרקים גם מזכירים את עבודות הסולו של טום וורליין מ Television.
All Your Buried Corpses Begin To Speak


Bloodshot Bill – Come Get Your Love Right Now
Label: Goner Records

אלבומו השביעי (? תלוי מי סופר ואיפה) ל Bloodshot Bill, הרוקנרולר הפרובוקטיבי ממונטריאול, בעל הגריז בשיער וחיבה עזה לאלביס פרסלי ואדי קוקרן. ביל, שסוגר עשור שני של פעילות, הידוע בעיקר בהופעות
ה One Man Band המטורפות שלו ובשיתופי פעולה עם אושיות גאראז' (קינג קאהן למשל) בישל אלבום עם סאונד חי וגאראז'י של להקת רוקבילי מעושנת כשהוא מקליט את כל הכלים.
אחד האלבומים הכי כיפים שיצאו השנה שמעלה תהיה על מה יכול היה לצאת מסשן משותף עם צ'רלי מגירה ז"ל. זה היה משהו שהייתי מאוד משמח לשמוע.
Don't Ever Go Away


Mako Sica – Manifest Being
Label: Feeding Tube Records

Mako Sica להקת פסיכדליה נהדרת משיקאגו שפועלת יותר מעשור ומאחוריה לא מעט אלבומים, כולל שיתופי פעולה עם מתופף הג'אז Hammid Drake, איתו הוציאו אלבום בשנה שעברה. האלבום החדש כולל 4 קטעים מאולתרים של פסיכדליה מהזן הריטואלי עם גיטרות אטמוספריות, חצוצרה ותיפוף מעולמות הפרי-ג'אז ושירה שנשמעת כמו רוחות של נזירים פרנציסקנים.
Elastic Future


Institute – Readjusting The Locks
Sacred Bones Records

אני עוקב אחרי Institute כבר כמה שנים ובינתיים הם לא אכזבו אותי פעם אחת. האלבום המלא השלישי שלהם מראה שגם אם הם מפתחים את מה שהם עושים או פוזלים לכל מיני כיוונים הם עדיין שומרים על הסאונד שמייחד אותם. אני אוהב את זה שההתפתחויות הם מינוריות, מי שעוקב מקרוב ישים לב לשינויים, אבל מבחוץ זה אותה Institute .
רביעיית הטקסנים בעוד אלבום אדיר מתחילתו ועוד סופו ולא מתחנף לרגע, מושפע מלהקות אנארכו-פאנק ופוסט-פאנק עכור ולא נופל לקלישאות! מהלכי בס וגיטרות מפתיעים ומוס בראון הווקליסט, שהקול שלו מתאר פארנויה וחרדה בצורה חדה במיוחד. לא החלטתי על שיר אחד אז לינק לכל האלבום


Naujawanan Baidar – Volume 2
Label: Radio Khiyaban

חלק שני בפרויקט הסולו של N.R Safi (מייסד להקת הפסיכדליה המעולה The Myrrors) תחת השם Naujawanan Baidar. המוזיקה עוברת דרך שורשיו האמריקאים-אפגאניים של סאפי, מהמדבריות של אריזונה (Sonora Desert), פסיכדליה אמריקאית ועד למוזיקאים אפגאניים מקאבול שהכיר דרך אוסף הקסטות של סבו. תחליף לחליטת פיוטה בשמש הקופחת.


Frank Hurricane & The Hurricanes Of Love – Life Is Spiritual
Label: Feeding Tube Records

אסיד-פולק, אמריקנה קוסמית, שרימפס, הרי האפאלצ'יה, עיירות נידחות בטנסי, בנג'ו, גיטרות אקוסטיות, תזמורים אווריריים…כל אלו באלבום האחרון של פרנק הוריקן וחבריו לדרך. אלבום של כותב שירים מעולה ולא מאוד מוכר.
Sneedville Blues


Pinocchio
Label: Toxic State Records

אחת הסולניות האדירות בעשור הנוכחי, כזו שהרעידה את עולמי, היא מרי ג'יין דאנפי.
יש לה יכולות מטורפות ונראה שהיא יכולה וגם עושה איתן מה שהיא רוצה ולא נצמדת לז'אנר אחד.
המפגש הראשון עם הקול העוצמתי שלה קרה דרך האלבומים של להקתה Vexx מאולימפיה, וושינגטון. מאז הספיקה להוציא גם אלבום אמריקנה כחלק מצמד The County Liners ואלבומי ניו-ווייב/פוסט פאנק/סינת'פופ עם הרכבים CC Dust ו CCFX.
לאחרונה עזבה את אולימפיה לטובת ניו יורק והתחברה לסצנת הפאנק/הארדקור/DIY בברוקלין. הלהקה החדשה שלה נקראת Pinocchio, שכוללת חברים מלהקות אדירות כמו Slender, Dawn of Humans, Crazy Spirit, שם היא שוב לוקחת את עצמה למקום קצת אחר, שמזכיר את מה שעשתה עם Vexx אבל עם הרבה יותר תיאטרליות בהגשה (וגם בהופעה) .
בעודי יושב לעבוד על הרשימה, גיליתי שדאנפי היא בעצם הסולנית באי.פי הזה שאני שומע כבר חצי שנה ומנסה להבין למה הקול מאוד מוכר לי. בדיעבד הסתבר שראיתי אותם בהופעה השנה כשהם השיקו את האלבום בברוקלין יחד עם Hank Wood and The Hammerheads חבריהם ללייבל.
אלבום פאנק-גלאם-רוק רוצח! מחכה בקוצר רוח לאלבום המלא


Headroom – New Heaven
Label: Ever/Never Records

החבורה הכי אפויה בסצנת השוליים של ניו הייבן, קונטיקט הם Headroom, שחוזרים לסיכום אחרי שהופיעו כאן עם אלבום הבכורה שלהם לפני שנתיים. הפעם עם אי.פי שממשיך את הפסיכדליה הטריפית שלהם עם 3 שירים בסה"כ אבל כאלה חודרים דרך האוזן לתוך המוח ומגרדים שם כל חלקה טובה, בעיקר בזכות השירה המהדהדת ברקע והגיטרה החורכת והאנטי-וירטואוזית (במובן הכי חיובי, כמובן) של Kryssi Battalene. שימו אוזן על השיר City Lights שנשמע כמו מה שאולי היה קורה אם הופ סאנדובל מ Mazzy Star היתה קמה מהתרדמת חורף שלה ומצטרפת לסשן עם Les Rallizes Denudes.


Sir Richard Bishop & Ed Yazijian
Label: Unrock

יופי צרוף מאת 2 מאסטרים, Sir Richard Bishop (מוכר בעיקר כגיטריסט Sun City Girls) ו Ed Yazijian (חבר בלהקת הפוסט-רוק הנסיונית Culd De Sac ז"ל). 3 קטעים אינסטרומנטליים של ראגות מודרניות עם שלל כלי מיתר, קשת, כלי הקשה, קלידים. אלבום שמצליח להעביר הרמוניה בין הרבה כלים וצלילים, בעיבודים שלא מעמיסים ונותנים מקום לשני הנגנים האלו לעוף רחוק ביחד.
קטע אחד זמין כאן


Purple Mountains – Purple Mountains
Label: Drag City

מחקתי, כתבתי, מחקתי….עשרות פעמים.
אני לא בטוח כמה החיבור שלי עם האלבום הזה יצליח לעבור במילים. שירת הברבור של דיוויד ברמן, ששבר שתיקה של 11 שנים מאז שלהקתו Silver Jews הפסיקה לפעול. אלבום שתפס אותי באחת התקופות הלא פשוטות ולא יציבות שהיו לי בשנים האחרונות וכאילו נגע באיזה עצב חשוף, פירק אותי לגמרי וגם היה שם בשבילי. אלבום שתופס חיים שבריריים ומורכבים, מלאים בהתמודדויות נפשיות, עצבות, אהבות וחיבורים, קור וחום. אלבום שהוא אולי ניסיון להפגיש את ברמן עם עצמו, ניסיון שנגמר בשחרור.
ממליץ בחום לקרוא את הטקסט שכתב עליו משה לוי בבלוג שלו.
היה שלום דיוויד ברמן…אהבתי אותך

Nights That Won't Happen
I Loved Being My Mother's Son
All My Happiness Is Gone


Brian Crook With The Renderers – This World Just Eats Me Up Alive
!Label: Ba Da Bing

אלבום סולו ראשון לבריאן קרוק, מוזיקאי שאולי מוכר לחובבי אנדרגראונד מניו זלנד, גיטריסט בגלגול מאוחר של The Terminals ומייסד The Rendereres. קרוק כותב שירים שבייסוד שלהם (וגם בקול המעורער שלו) יש משהו מאופק, פסיכדלי ועקום אותם הוא דואג לקשט או לפוצץ עם פידבקים ספייסיים ונויזים מהגיטרה שלו. משהו באלבום הזה מתחבר לי גם עם חומרים מסוימים של Yo La Tengo.
Black Mariah
Poisoning The Well


Bill Callahan – Sheperd in a Sheepskin Vest
Label: Drag City

6 שנים חיכו מעריציו של ביל קלאהן לאלבום חדש. הציפיה אמנם השתלמה אבל האלבום לא חף מבעיות.
20 שירים יכולים להרגיש הרבה מדי כשלא כולם ברמה אחידה, עם זאת החצי הראשון של האלבום כולל רצף של שירים מבריקים ומהטובים ביותר של קלאהן, אחד הכותבי השירים הגדולים שפעילים ב30 שנים האחרונות. לשמחתי גם תפסתי אותו גם בהופעה בטור של האלבום וזו היתה חוויה שרק העצימה את החיבור שלי למוזיקה שלו. המפגש עם האיש עצמו בחנות תקליטים , כמה שעות לפני ההופעה, היתה חוויה די נוראית אבל זה כבר סיפור אחר.
Black Dog On The Beach
Angela


Stefan Christensen – The Upcoming Flame
Label: bruit direct disques

בחזרה לסצנת האנדרגראונד של ניו הייבן, קונטיקט , עם 2 אלבומים מצמררים ומלנכוליים של Stefan Christensen, שפועל גם כגיטריסט ב Headroom וגם בעליו של לייבל קטן ומצוין C/Site Recordings. בשניהם אפשר למצוא שירים קטנים, מכונסים ומקפיאים לצד קטעים אגרסיביים, פסיכדליים עם פידבקים וגיטרות נויז חלודות. יש משהו בעולם ההשפעות של כריסטנסן שמאוד מתחבר לטעם שלי, בעיקר באהבה לסאונד לו-פיי וללהקות ניו זלנדיות ואמריקאיות שהוציאו אלבומים בלייבלים כמו Siltbreeze ו Xpressway. מעריצי Jim Shepard, Graeme Jefferies ו Alastair Galbraith ירגישו בבית
Arrows
Messege For This Day

Stefan Christensen & Friends – Unknown Fortune
Label: C/Site Recordings


Weeping Bong Band – II
Label: Feeding Tube Records

אלבום שני ללהקת הבאנג הבוכה, אחת מחבורות הפסיכדליה המאולתרת המצוינות שפועלות בשנים האחרונות בחוף המזרחי של ארה'ב. משם מגיעה אולי הסצנה הכי מעניינת בכל מה שקשור לפסיכדליה, אזוטריה, אסיד-פולק וניסויים הזויים, אותה דואגים לתעד ולהפיץ אנשי הלייבל האהוב Feeding Tube.
את האלבום הזה הכרתי בקיץ האחרון כשהתנגן ברקע בחנות של הלייבל בנורת' האמפטון, מסצוסטס.
חבורה שצוללת עמוק לתוך טקסים קוסמיים שמתקשרים עם המסעות מהעבר של Popol Vuh ו
Sandy Bull. מה זה הטריפ הזה…?


Amyl and The Sniffers – Amyl and The Sniffers
Label: Rough Trade/ATO Records/Flightless

החבורה האוסטרלית בהנהגת הסולנית המלכה איימי טיילור בסביבה כמה שנים אבל אין ספק שזו היתה השנה בה הם התפוצצו לחלוטין עם אלבום הבכורה שלהם.
יש בו כל מה שמתבקש מאלבום רוקנרול עם חיבור לאגרסיות של פאנק רוק ופרפורמנס של גלאם רוק. ריפים ממכרים, שירה מלאת כוונה, זעם ותשוקה ובעיקר תחושה שכיף לשמוע אותו שוב ושוב.
Angel
GFY


Cherubs – Immaculada High
Label: Relapse Records

הנה הם שוב! מכוסחים מאי פעם! טריו הנויז-רוק הרצחני Cherubs מאוסטין, טקסס שברו שתיקה של 2 עשורים לפני כמה שנים והפעם חזרו עם אלבום שקצת התרחק מהסאונד שלהם בניינטיז, פחות רזה וחתרני, יותר מופק (אפילו גראנג'י פה ושם) אבל עדין נאמן מאוד לאופי שלהם. חגיגה של ריפים מרושעים ופאזז מנצנץ, סאונד דחוס ובוצי ותופים כבדים.
Sooey Pig


Robert Forster – Inferno
Label: Tapete Records

אני מת על המוזיקה של רוברט פורסטר, גם כחלק מלהקתו המעולה והמפוספסת
The Go-Betweens האוסטרלים, וגם בתור יוצר עצמאי. הקול שלו והשירים שלו פשוט מצמררים אותי, מצדי הוא יכול לשיר על ליפתן פירות שישב יותר מדי זמן בשמש וזה לא ישנה לי. האלבום החדש שלו מזכיר לי בשירים הרוקנרוליים את אלבומי הסולו המוקדמים של לו ריד ובשירים היותר אקוסטיים את אלבומי האמריקנה של רובין היצ'קוק, על פניו אין ממש דמיון בצבע קול אבל משהו בהגשה ובגישה כן מתחבר לי אליהם. אלבום מצוין ומרגש, הכי טוב שלו בעשור הזה
(Inferno (Brisbane In Summer
Life Has Turned A Page
.


Wet Tuna – Water Weird
Label: Three Lobed Recordings

הדואו המעושן של מאט וולנטיין (MV & EE) ופאט גאבלר (P.G Six) באלבום שני של (תחזיקו חזק) בוגי-רוק-קוסמיק-אמריקנה-פסיכדליה סמיכה-דיסקו לדד-הדז מתחת למים. זה נפלא ושונה ומלא הזיות שרק מוחות אפויים כמו וולנטיין וגאבלר יכולים לרקוח. בהופעה הם גם עשו קאבר לשיר אהוב של מייקל הארלי, אני מעריץ!
Sacagawea
Goin


Shana Cleveland – Night Of The Worm Moon
Label: Hardly Art

כתבתי על שיינה קליבלנד המופלאה לפני כמה שנים כשיצאה עם אלבום הסולו הראשון שלה עם ה Sandcastles, זו היתה התאהבות משמיעה ראשונה. מאז הספיקה להוציא עוד כמה אלבומים עם להקתה המצוינת La Luz והשנה הרגה אותי לגמרי עם אלבומה החדש. אסופה מרגשת של שירי דרים-פולק עם בסיס אקוסטי ועיבודים עדינים ומרחפים. הקול של קליבלנד קטיפתי ואינטימי, נותן תחושה שהיא ממש סוחפת אותך איתה לשיוט לילי בין הגבעות של קליפורניה מהרגע שהשמש שוקעת וצובעת את ההרים, עד שהשמיים נעשים כהים, הכוכבים מתחילים לנצנץ ותחושות מתחילות לצוף.
השיא של האלבום לטעמי הוא Face of the Sun , השיר ששמעתי הכי הרבה השנה, כזה שכל החלקים בו מתחברים לכדי שלמות, טקסט פשוט וישיר שחדר אלי ישר, יחד עם לחן אמריקנה עם סאונד של החוף המערבי וגיטרת פדאל סטיל מרחפת (תמיד תוספת מבורכת!) מקווה שלא תדלגו עליו

When you have all
you want so young
So hard to start anew
Still defined by who you
Were back then
But that’s no longer you


Tim Presley's White Fence – I Have To Feed Larry's Hawk
Drag City

אלבום השנה שלי שייך לטים פרסלי הפועל תחת השם White Fence, מוזיקאי אהוב ביותר שמלווה אותי כל העשור הנוכחי. אני עוקב אחריו מהרגע ששחרר את האלבום הראשון שלו ב2010 ומאז שהבלוג התחיל לפעול ב2012 הופיע כאן בקביעות.
להכיר אמן לעומק ולעבור איתו את השינויים מאלבום לאלבום, לשים לב לניואנסים הקטנים ולניסיונות לחפש כיוונים חדשים, זה סוג של חוויה שמייצרת תודעת שמיעה אחרת שאני ממש נהנה ממנה.
מוזיקלית, האלבום מתחבר יותר לכיוון של אלבום הסולו שלו The Wink ונשמע שעם כל המוזרות של השירה והלחנים יש כאן גם לא מעט רגעים מאוד נגישים ומלודיים. בשנים האחרונות, ובעיקר בעקבות העבודה שלו עם Cate Le Bon בפרויקט המשותף שלהם Drinks, משהו בקול שלו לקח פניה לכיוון שונה, מזכיר לי לפעמים את Nico. בהקשר הזה השירים החדשים מתחברים לי גם עם אלבום הופעה משותף של קווין איירס, ניקו, ג'ון קייל ובריאן אינו שיצא ב1974. השירה הכבדה של ניקו, הפסיכדליה של קווין איירס, המשיכה לארט-רוק והניסויים של אינו, בלדות הפסנתר של קייל, החיבור של העולמות שכל אחד מהם הביא גרם לי לחשוב על מגוון הדמויות של פרסלי, חלק התגלו בפניי רק באלבום החדש.
אולי זה גם מסביר את העובדה שבחר לקרוא לאלבום Tim Presley's White Fence…?
ובהקשר של הפסנתר, זה שינוי שמאוד נוכח באלבום הזה שרובו מבוסס עליו, ביחד עם תוספות של מכונות תופים, סינת'ים ומקלדות, אלמנטים של סאונד שלא ממש היה קיימים באלבומים הקודמים, שמשכו יותר לפסיכדליה לו-פיי וגאראז' רוק. בטקסטים שלו הוא מצליח לחבר בין סיפורים מציאותיים ובדיוניים לזרמי תודעה מופשטים.
הפעם לא קל לי להיות ברור לגמרי למה אני כל כך אוהב את האלבום הזה, אבל זו האמת. אז מקווה שאם לא הכרתם את White Fence עד עכשיו אולי תנסו והוא יכנס לחייכם, בעיניי הוא מוזיקאי מבריק ביותר שפוגע בכל פעם מחדש וזו יכולה להיות נקודת פתיחה מוצלחת למדי.
Indisposed
Lorelei
I Have To Feed Larry's Hawk



Reissues & Archival Releases

Acid Mothers Temple & The Melting Paraiso U.F.O. ‎
Label: Black Editions


Warren Winter's Band – Crossbar Hotel
Label: Sophomore Lounge Records


Alastair Galbraith – Morse
Label: Digital Regress


Bardo Pond – Big Laughing Jym
Label: Fire Records



Willie Lane – Guitar Army Of One
Label: Feeding Tube Records


Jim Shepard – Motorcycle Movie
Label: Iron Press


Jim Shepard – Heavy Action
Label: Ever/Never Records


Luxurious Bags – Frayed Knots
Label: Twisted Village


Charlie Megira – Tomorrow's Gone
Label: Numero Group


Les Rallizes Denudes/Taj-Mahal Travellers – OZ Days Live 1973
Label: Alternative Fox


Kak – Kak
Label: Mad About Guerssen

?Normil Hawaiians – What's Going On
Label: Upset! The Rhythm


Sanford Clark – They Call Me Country
Label: Numero Group


Peter Laugner Box Set
Label: Smog Veil Records


רעש – בתוך הראש
לייבל: נענע דיסק


Stone Harbour – Emerges
Label: Out-Sider/Guerssen


Peter Jefferies – Last Ticket Home
Label: Grapefruit Records


The Rats – In A Desperate Red
Label: Water Wing Records/Mississippi Records


Roy Montgomery – Scenes From The South Island
Label: Yellow Electric


Terry Allen & The Panhandle Mystery Band – Pedal Steal + Four Corners
Label: Paradise of Bachelors


Sun City Girls – Dawn Of The Devi
Label: Abduction


Country Teasers – Toe Rag Sessions, September 1994
Label: Crypt Records


This KInd Of Punishment – In The Same Room
Label: Superior Viadcut


Sonny Sharrock – Ask The Ages
Label: Hive Mind Records

Albums of 2018


Yuzo Iwata – Daylight Moon
Label: Siltbreeze


יוזו איווטה היה מוזיקאי/גיטריסט יפני לא מאוד מוכר (בלשון המעטה) שחי ב20 שנים האחרונות עם משפתחו בפילדלפיה, פנסילבניה. הקהל המצומצם שלו הגיע בעיקר מסצנת האנדגראונד של העיר (חברי הלהקות Bardo Pond ו Espers למשל) או חובבי אנדרגראונד יפני שהכירו את אלבומו הראשון שיצא ב1999 בלייבל יפני קטן (לתקופה קצרה היה חלק מהקולקטיב היפני הניסיוני Maher Shalal Hash Baz). בערך בתחילת השנה שוחרר אלבומו השני בלייבל הפילדלפי העצמאי האהוב Siltbreeze.
מדובר באלבום גיטרות מעורער, אינסטרומנטלי ברובו, מלא בנגינה משוחררת, גיטרות מנסרות וסאונדים מהדהדים. כמה חודשים לאחר צאת האלבום איווטה נפטר, נסיבות מותו לא פורסמו והידיעה על כך לא דווחה כמעט בשום מקום ברשת, מלבד בטוויטר או דפי פייסבוק של מכריו וחבריו. זה החותם האחרון שהשאיר לפני שעזב.
Drone Beetle



Mr. Airplane Man – Jacaranda Blue
Label: Sympathy For The Record Industry / Beast Records


אלבום חדש לדואו הגראז'-בלוז הנשי הכי טוב שקיים. 
כבר מעל 20 שנה שמרגרט גארט וטרה מקמנוס מפיחות חיים בז'אנר שבידי הרבה להקות אחרות הפך (והופך ברגעים אלו ממש) למשמים. גיטרה-תופים ושירה מלאת ריוורב שיוצרת אווירה קצת יותר פסיכדלית מאלבומים קודמים שלהם. האיירפליין מן מזקקות את הבלוז לצורה הראשוניות והפשוטה שלו, בדרך שהן מרגישות ומבינות. וזה מרגיש ונשמע לעניין.
אם לא השתכנעתם עם האלבום הזה, ממליץ לבדוק את אלבומם הטוב ביותר, Moanin.
Sweet Like A
Never Break


Jarada – חרדה
Label: Doomtown Records / Spirit Fanzine / Crapoulet records

אלבום בכורה אדיר לחרדה, להקת הארדקור-פאנק פוליטית מקומית שחלק מחבריה מנגנים גם בלהקת הסרף רוק Orions ועוד להקות פאנק כמו Zaga Zaga ו Sweatshop Boys. כמו במציאות המקומית, גם כאן אין מנוחה בין השירים, אלבום שמסתער עלייך ולא מרפה, וכל זה בפחות מ15. ריפים עצבניים, תופים מהירים וכבדים ושירה טוטאלית שמגיעה כמעט בכל שיר עד הקצה. מעבר לעוצמה של הנגינה גם כתיבת השירים ממש טובה, אחרי 2-3 האזנות אלו כבר המנונים קצרים.
לא רוצה \\ Don’t Want To



Paint – Paint
Label: Mexican Summer



אלבום הבכורה של Paint, פרויקט סולו של Pedrum Siadatian , שאולי מוכר כגיטריסט של להקת Allah-Las, הוא הפתעה מפתיעה מאוד מבחינתי. Siadatian עדין מסתובב באיזורי הפסיכדליה אבל כאן בטוויסט קצת שונה מזה של להקתו, ולדעתי גם מוצלח בהרבה (מודה שמעולם לא ירדו לי טוב בגרון האללה-לס). באווירת אלבומי ה bedroom psych של אריאל פינק ומק דמרקו עם קריצה לסיד בארט ואלבומי private press, תפקידי גיטרה פסיכדליים, לחנים שלרגע פופים ואז קצת מוזרים, אבל לא מאוד. ההפקה יפה אבל לא מלוטשת מדי.
(True Love (Is Hard To Find
Splattered



The Dwarfs Of East Agouza – Rats Don't Eat Synthesizers
Label: Annihaya Records


מזרח אגוזה, שכונה הנמצאת בקהיר, שם נפגשו טריו הגמדים המטורף הזה, שחזר עם אלבום שני וחברים בו סם שאלאבי (Karkhana, Shalabi Effect) על גיטרה , גיבור ויקיר הבלוג אלן בישופ (Sun City Girls, Alvarius B) על בס אקוסטית,סקסופון אלט, ומוריס לוקה (Karkhana) על סינת'ים,קלידים ותכנותים. בניגוד לאלבום הבכורה שלהם שהיה קצת יותר נגיש ועם מבנים פה ושם, כאן הם מביאים 2 קטעי ג'אם ארוכים שמשלבים גרוב ערבי עם נגינה מאולתרת, לפרקים גם די כאוטית. לשמחתי זכיתי לתפוס אותם השנה בסיבוב של האלבום בלונדון, במקום קטן ודחוס עם קירות בטון שהפכו את הסאונד שלהם ליותר קשוח, והם היו פשוט ענקיים, אפילו יותר ממה שהאלבום הזה מציג.
Full Album



Tommy Jay & The General – Florida Songs
Label: Feeding Tube Records


בשנים האחרונות פיתחתי אובססיה (בריאה, יש לומר!) לסצנת האנדרגראונד של קולומבוס, אוהיו. Tommy Jay הוא אחד מאותם עמודי התווך הוותיקים בעיר עוד מה70'. באופן ישיר וגם עקיף הוא קשור לכמה אמנים משם שאני מאוד אוהב כמו Mike Repp , Don Howland, Jim Shepard, Ron House ועוד. היה חבר בלהקות עם חלקם או שיתופי פעולה באלבומי סולו ושלל פרויקטים. זה אלבומו השלישי בשיתוף עם עוד מוזיקאי מהסצנה וחבר ותיק שקורא לעצמו The General. הדרך שהאנשים האלה עושים את הרוקנרול שלהם כבר 40 שנה היא עקומה, משונה ומחוספסת (כמו כל הדברים הטובים שהגיעו מאוהיו) ויש בהם משהו שתופס את המהות של העניין בלי מניירות ועם 100% כוונה.
לצערי האלבום לא ממש זמין ברשת מלבד שיר אחד (ולא בטוח שהוא מייצג אותו הכי טוב)
Gonorrhea Blues



Alison Cotton – All Is Quiet At The Ancient Theatre
Label: Cardinal Fuzz / Feeding Tube Records


אלבום בכורה לאליסון קוטון (The Left Outsides) שיוצרת עם ויולה, הרמוניום והקול שלה, שכבות של דרונים מינימליסטים, מהפנטים ומלנכוליים. אלבום ששאב אותי משמיעה ראשונה.
The Last Sense To Leave Us



Cosmic Psychos – Loudmouth Soup
Label: Go The Hack Records


יש להקת רוקנרול יותר כיפית מהקוסמיק סייקוס? 30 שנה של שירים על טרקטורים ובירות לא הולכים ברגל. ריפים וקללות במבטא אוסטרלי שעושים טוב על הלב.
Better In The Shed



Ned Collette – Old Chestnut
Label: It Records / Feeding Tube Records


כבר לא קל ליפול על אלבומי פולק-כותבי-שירים שעושים לי משהו. ל Ned Collette הגעתי בגלל העטיפה ונשארתי בגלל השירים. 
משהו במלנכוליה והפריטות גיטרה בחלק מהשירים מזכיר לי את לאונרד כהן באלבומים הראשונים ובאחרים אפילו את רוי הארפר, בגלל המבנים המתפתלים. 
העיבודים כאן נורא יפים, מדי פעם גם גולשים לאילתורים מנימליסטיים אבל נותנים מלא מקום לשירים, שמחזיקים בפני עצמם. יש גם כמה רגעים אפיים ארוכים, באחד מהם גם מתארח בפסנתר כריס אברהמס מ The Necks.
Thanks Richard



Omeed Goodarzi – Zoltar Hid All The Locks / Minnows
Label: Feeding Tube Records


אלבום הבכורה של אומיד גודארזי (הגיטריסט בטריו Donkey No No) מורכב מ 2 יצירות ארוכות, כל אחת באורך של 26 דק'. נרתעתי מעט מהאורך של הקטעים כשניגשתי אליו, לא ממש חשבתי שתהיה לי הסבלנות שנדרשות, אבל מרגע שהתחיל להתנגן ידעתי שזה בדיוק הטעם שלי. אחרי לא מעט האזנות מדובר באלבום הפסיכדלי (או פולק-פסיכדלי, ליתר דיוק) הכי מקורי ומעניין ששמעתי השנה. מצד אחד זה אלבום שדורש תשומת לב כי אין פה באמת שיר אחד שמתחיל ונגמר עם איזה מבנה אחיד, מצד שני הוא פשוט הצליח לסחוף אותי בדרכו המשונה. 2 החלקים, שעל שמם גם נקרא האלבום, בנויים קצת כמו קולאז' של קטעים שמתחברים אחד לשני. בקטע הראשון משתתפים עוד 4 נגנים, קלרינט, כלי הקשה, כינור וגיטרות. החלק השני מורכב מחתיכות שונות שהוקלטו ע'י גודארזי לבד עם גיטרות וכל מיני קופסאות סאונד משונות. יצירת מופת שראויה להיות מוזכרת בנשימה אחת עם האלבומים הגדולים של אמנים כמו Cerberus Shoal, Six Organs Of Admittance, Espers ולעיתים אפילו מזכירה את הקטעים הארוכים והמתפתלים של The Incredible String Band.
Zoltar Hid All The Locks
Minnows



Hank Wood And The Hammerheads – S/T
Label: Toxic State Records

ציפייה של 4 שנים הסתיימה השנה כשהאנק ווד וראשי הפטיש שחררו את אלבומם השלישי והמצוין. אלבומם הקודם Stay Home היה מהאהובים עלי שיצאו ב 2014 והופיע ברשימה של אותה שנה. אוסיף גם שאותו אלבום ביחד עם הראשון, שנקרא Go Home, הם לא פחות מקלאסיקות מודרניות בתחומם לטעמי. באלבום החדש משהו קצת השתנה, אולי זה קשור בעזיבתו של אחד מחברי הלהקה, Emil B. Nasty (מ-Dawn Of Human) שהיה אחראי על כלי הקשה והוסיף איזה רובד פרימיטיבי ושבטי למוזיקה שלהם. לא יכול לומר שמדובר בעוד יצירת מופת של הפטישים אבל זה בהחלט אחד האלבומים הגדולים של השנה מבחינתי, האנק ווד פרפורמר ו-ווקליסט סוחף עם סטייל משלו והגשה שמערבבת סול והארדקור פאנק, והלהקה ממשיכה בקו שלהם שמשלב סינת'-פאנק, גאראז'-פאנק והארדקור.
You Wanna Die
How'm I Supposed To Wake Up In The Morning


Reissues & Archives


Vector Command – System 3
Label: HoZac Records


אלבום שעשוי לעניין חובבי סייבר-פאנק, סינת'-ווייב ומעריצים של Crime, להקת הפאנק האגדית מסן פרנסיסקו. פרויקט גנוז שהוקלט בין 83-84 לאחר ש Crime התפרקו בתחילת ה80', ע"י מייסד/סולן/גיטריסט הלהקה Johnny Strikes (שגם הוא הלך לעולמו השנה) ביחד עם Joey D'Kaye שהיה הבסיסט וטכנאי סאונד בגלגול השני והאחרון של הלהקה מ79 ועד שהתפרקו ב82. הצמד לקחו את הכיוון של החומרים האחרונים והניו-ווייבים של Crime יותר רחוק ויצרו אלבום שמבוסס בעיקר על מכונות תופים, שלל סינת'ים אנאלוגיים, גיטרות מנימליסטיות, אפקטים מטרידים ושירה מנוכרת. הזיה אפורה.
Manifesto



Michael Hurley – Living Ljubljana
Label: Feeding Tube Records


מייקל הארלי, אחד הגיבורים המוזיקליים החשובים לי ביותר, ושם שבטח כבר נתקלתם בו אם קראתם כאן בעבר. השנה יצא לי להגשים חלום של שנים כשטסתי ל 2 הופעות קטנות שלו בלונדון. הוא כמעט לא מופיע מחוץ לארה'ב, ובגילו המופלג זו כנראה היתה הזדמנות שלא תחזור בקרוב או אם בכלל. הבן אדם מוציא מהכיס שלו 3 דפי נייר מקומטים מלאים בשמות של שירים בכתב יד. מניח אותם על הרצפה ליד הרגליים, ותוך כדי ההופעה הוא מחליט מה יהיה השיר הבא, כך שההופעות שראיתי היו די שונות אחת מהשניה מבחינת הסט-ליסט. כיף גדול למעריצים המושבעים. הוא גם נענה לבקשות מהקהל, זוכר לנגן שירים שכבר לא ניגן שנים ועדיין שר נפלא ומנגן לא פחות מדהים מגדולי נגני הפולק-בלוז האפרו-אמריקאים של המאה הקודמת על הגיטרה הישנה והמשונה שלו.
אלבום חדש יצא לאחרונה, תיעוד לייב מהטור האירופאי הראשון שלו ב1995, הופעה בלובליאנה, סלובניה. יותר ידבר למעריצים. מוזמנים להפוך לכאלה ולקרוא את הפוסט הזה שנכתב לפני כמה שנים, כשעוד היה לי כוח להעלות פוסטים במהלך השנה ולא רק בדצמבר.



Craig Smith / Maitreya Kali – Love Is Our Existence
Label: Maitreya Apache Music

את הסיפור המלא והכואב של קרייג סמית' אפשר לגולל בסדרה של כמה חלקים אז אנסה לתמצת את עיקר העניין.
סמית', מוזיקאי/כותב שירים שפעל באל.איי ב-60' והיה מחובר לכמה מהשמות המוכרים בעיר, חברי הביץ' בויז, המאנקיז, באפלו ספרינגפילד ופראנק זאפה. כמו לא מעט מוזיקאים בתקופה גם סמית' נכנס לעולם של התנסויות אל.אס.די ומדיטציות בשנת 68'. אחרי חווית טריפ חזקה שחווה במדבר מואהבי סיפר לאחיו שהתגלה אליו האלוהים ותיאר לפרטים את המקרה. סמית' עזב את אל.איי כשהחומרים של להקתו Penny Arcade (שהופקו ע'י מייק ננסמית' מהמאנקיז) לא ראו אור לכדי אלבום. הוא יצא למסע במסלול המפורסם שנקרא 'שביל ההיפים', מטורקיה להודו. במהלך הטיול הוא צרך כמויות אל.אס.די גדולות ביותר. באפגניסטן, לפי תיעוד של מטיילים שהיו איתו, סמית' הותקף קשות ע'י קבוצה של אנשים שגם אנסו אותו, גנבו על כל רכושו כולל הפספורט והשאירו אותו למות.
הוא מצא את עצמו במקלט לנפגעי נפש אבל כעבור לא הרבה זמן המשיך את המסע שלו ועבר דרך פקיסטן, הודו ונאפל. הפגיעה הנפשית היתה עצומה ובעקבות הטראומה התפרצה אצלו סכיזופרניה. כשחזר לארה'ב חבריו וקרוביו העידו שבן אדם אחר בעל צד אפל ולא מוכר עומד מולם, לא אותו סמית' שהכירו. הוא שינה את שמו ל Maitreya (בודהה, המשיח החדש) והרבה לדבר על התגלויות רוחניות.
ב 1970 זמר הקאנטרי Glen Campbell ביקש להקליט את אחד השירים שלו, Country Girl, שהפך להיות אחד השירים הזכורים של קמפבל.
ב1972, לאחר שביקר בדרום אמריקה וטייל בערי האינקה ששרדו, שיחרר אלבום כפול בשם Apache/Inca , שהיום נחשב לקאלט בקרב חובבי פסיכדליה איזוטרית. ההדפסה היתה עצמאית ובכמות ממש זעומה. אח'כ הם שוחררו כ2 אלבומים נפרדים. סמית' פשוט חילק אותם לחברים או מכר אותם ברחוב. זו היתה יצירתו הרשמית האחרונה, ובשנים שעברו הוא יצא ונכנס ממוסדות פסיכיאטריים, ישב בכלא תקופה וחי כחסר בית ברחובות הוליווד. כל הזמן הזה היתה ברשותו גיטרה זולה, ומדי פעם כשהצליח לאסוף כסף, היה משכיר סטודיו ומקליט דמואים לשירים. סמית' מת בתוך שק השינה שלו ב2012.
ואחרי כל זה, אפשר רגע לחזור לאלבום Love Is Our Existence, שיצא השנה וכולל שירים אקוסטיים של סמית' שהוקלטו בין 66-71 ולא יצאו עד היום. רובם הם דמואים ולא תמיד הסאונד מחמיא אבל יש איזה קסם שקיים שם, אם כי לא בטוח שלשירים יש אותה השפעה בלי היכרות עם 2 האלבומים שלו, שאיתם אני ממליץ להתחיל.
הפרויקט המדהים הזה שייך למייק סטאקס מהמגזין Ugly Things, שחקר לעומק את סיפורו של סמית' והוציאו ספר מרתק עליו. בשנה הבאה סוף סוף יוציאו את Apache/Inca בהוצאה מחודשת רשמית ונאמנה להוצאה המקורית.
Color Fantasy
Κnot The Freize



Wipers – Live At The Met, December 31, 1982
Label: Jackpot Records


נסו רגע דמיון מודרך… ה-31 בדצמבר הגיע ואתם מתים לחגוג את השנה החדשה אבל במקום לצאת לפאב סרוח נקלעתם למועדון קטן ומעופש בשם The Met בפורטלנד, אורגון של לפני 36 שנים. זכיתם לפתוח את השנה הבאה עם הופעה של Wipers במגרש הביתי שלהם, כחלק מטור הופעות שהגיע אחרי אלבומם השני Youth Of America שיצא שנה קודם. יש קומץ אנשים שזה מה שקרה להם. לשמחתם של מי שאוהב את הלהקה הערב הזה הוקלט וגרג סייג' בעצמו עבד על הסאונד של ההוצאה הזו. Wipers בתיעוד מדהים עם סט שכולל בעיקר שירים מהאלבום הראשון ?Is This Real ומהאלבום השלישי שייצא שנה לאחרן מכן Over The Edge ובמפתיע רק שיר אחד מתוך Youth Of America. בטוח שגם מי שאוהב את הלהקה באלבומי אולפן יופתע כאן מהנגינה והסאונד גיטרה של סייג', כל כך כבד, מלוכלך, חסר רסן ומפדבק בזמן שהשירה שלו אחוזת דיבוק ומלאת כוונה. התיעוד הזה מוכיח שוב (למי שעוד צריך הוכחות) שהוויפרז היו להקה חד פעמית והגיטרה שלו היא אבן דרך לא רק בפאנק-רוק אלא גם בנויז-רוק.
Full Album – Spotify


 
This Kind Of Punisment – A Beard Of Bees / This Kind Of Punisment – S/T
Label: Superior Viaduct

2 האלבומים הראשונים של This Kind Of Punishment הם אבני דרך באנדרגראונד הניו-זלנדי.
רוק ניסיוני אוונגרדי ולא קל לעיכול עם השפעה חזקה של הצדדים האוונגארדים של הוולווט אנדרגראונד, אלבומי סולו של ג'ון קייל ולהקות חתרניות אנגליות כמו This Heat ו Swell Maps. אלבומם הראשון יצא במקור ב83' בלייבל Flying Nun והשני ב84' בהוצאה עצמאית. האחים פיטר וגרים ג'פריז שהקימו את הלהקה, היו מעורבים ביחד ובנפרד בלא מעט להקות מעולות בסצנה הזו, והמשיכו אח'כ להוציא חומרי סולו. שניהם עדיין מוזיקאים פעילים ומרתקים.
Trepidation
In The View Of Circumstances



Neil Young – Roxy: Tonight's The Night Live
Label: Reprise Records


ניל יאנג ולהקתו הזמנית The Santa Monice Flyers שכללה את בן קית' על הפדאל סטיל, נילס לופגרן על פסתנר וגיטרה, בילי טאלבוט וראלף מולינה מהקרייזי הורס על בס ותופים. אלבום הופעה מ73 שהוקלט ב Roxy שבאל.איי ושוחרר לראשונה כחלק מסדרת ה Archive Performance Series הבלתי נגמרת של יאנג. ביצועים נפלאים ומשוחררים לשירים מהאלבום Tonight's The Night שעתיד לצאת רק שנתיים אחרי ב75' ושיר אחד בשם Walk On שאני מאוד אוהב, ויופיע בפתיחה של האלבום On The Beach שיצא ב74. מומלץ מאוד למי שאוהב את התקופה האפלה והלא יציבה של יאנג ב70', שבעיניי כוללת כמה מיצירות המופת הגדולות בקריירה שלו.
Albuquerque
Walk On



High Rise – II
Label: Black Editions

 

אחד הלייבלים המצוינים שפועלים היום נקרא Black Editions, סוג של שליחות שמוקדשת להוצאות מחודשות לקטלוג הרחב והמגוון של P.S.F, לייבל האנדגראונד היפני החשוב שהקים Hideo Ikeezumi בטוקיו של שנות ה80', כשלוחה של חנות המוזיקה Modern Music שהיתה בבעלותו.
האלבום הראשון שיצא בלייבל ב-1984 היה של טריו נויז-רוק-פסיכדלי רצחני בשם High Rise. להקה שבמקור השם שלה היה Psychedelic Speed Freaks אך איקיזומי הציע להם לשנות את השם מכיוון שהיה קצת יותר מדי In The Face. הם החליטו שזה יהיה שם האלבום ושינו את שם הלהקה, ראשי התיבות של השם המקורי הושאלו ע'י איקיזומי וכך התחילה הסיפור של P.S.F שנמשך עד ללפני כמה שנים כשאיקיזומי נפטר. האלבום הראשון של High Rise עוד לא יצא מחדש אבל אלבום השני מ86' שנחשב לקלאסיקה לא פחות ממנו קיבל את הטיפול הראוי עם העטיפה המקורית. סופת פריק-אאוט של גיטרה-באס-תופים שתגרום לאלבומי השוגייז האהובים עליכם ולאלבום האחרון של Kikagako Moyo ליילל בבכי. אלבום ששועט קדימה בלי לרחם כדי לחצוב מנהרת טרור בתוך התודעה. אינטסיבי ביותר, כמו שרק יפנים יודעים (בד'כ) לעשות.
Cotton Top



Takehisa Kosugi – Catch Wave
Label: Superior Viaduct

 

ואם הרחקנו עד יפן אז אשאר שם עוד רגע. Superior Viaduct האהובים בהוצאה מחודשת לאלבום הבכורה של Takehisa Kosugi מ-1975. קוסוגי מוזיקאי נסיוני פורץ דרך שפעל ביפן משנות ה60', הנהיג את הקולקטיב Taj Mahal Travellers שהיו מאלתרים דרונים פסיכדליים בתחילת ה70' ושיחררו 2 אלבומי אימפרוב מצוינים. בדומה למה ששיחרר עם הלהקה, גם אלבום הסולו של קוסוגי מורכב מ2 קטעים ארוכים של דרונים מהפנטים ועיוותי סאונד הזייתיים. עבודת כינור שמרחף על אוסילטורים בתדרים שונים, הקול שלו שמתעוות דרך קופסאות אפקטים ויוצר משהו שמזכיר שירה מונגולית שכלואה בתוך מעבורת חלל. יצירת מופת שכדאי לצלול לתוכה.
Full Album



International Harvester – Remains
Label: Silence Records

הבוקסט של השנה מבחינתי שייך לקולקטיב הדרון-פסיכדלי הניסיוני International Harvester שפעלו בשנות ה60' בשוודיה. תחת כנפיו של מוזיקאי סקרן ובעל חזון בשם Bo Anders Parson ובהשראת מפגש עם המוזיקאי Terry Riley , יצרו החבורה הזו, תחילה תחת השם Pärson Sound, אילתורים ארוכים של דרונים רפיטטיביים, עמוסי סאונד אבל מינימליסטיים מבחינת מוזיקלית. ההקלטות של הגלגול הראשון נעשו ב67-68 ויצאו לראשונה ב2001. באותה תקופת זמן קצרה, הם שינו את שמם ל International Harvester והקליטו אלבום בשם Sov Gott von Rose Marie שיצא ב68' בו הם לקחו את הכיוון שלהם לאיזורים נסיוניים יותר ששילבו גם אלמנטים של פולק, מוזיקה שבטית, הקלטות שטח לצד קטעים עם אלמנטים של רוק פסיכדלי, אבל בגישה הלא קונבנציונלית שלהם. ב 69' הם שינו (שוב) את שמם ל Harvester והקליטו את האלבום Hemåt שהמשיך במובן מסויים את הקודם, רק עם אווירה פחות נסיונית.
באותה שנה העסק התפזר לכל מיני כיוונים והרכבים אחרים, חלק מהגרעין העיקרי המשיך לנגן ביחד תחת השם Träd, Gräs & Stenar , שקנו לעצמם מעמד כאחת מלהקות הפסיכדליה/ג'אם המצוינות שפעלו בשוודיה.
הקופסה החדשה והמרשימה הזו מכילה את 2 אלבומי האולפן של ההארבסטרז בהוצאות חדשות כשהממתק האמיתי הוא עוד 14 קטעי לייב ואולפן גנוזים, שהוקלטו באותם שנים וכמעט כולם נחשפו השנה לראשונה. והם שווי ערך לחומרים שיצאו בזמן אמת.
Cello Spear
(Skördetider (Harvest Times



Catherine Ribeiro + Alpes  –  N°2  /  Paix  /  Ame Debout
Label: Anthology Recordings

ההוצאות החדשות והרשמיות של שלושת האלבומים הראשונים שהוציאו Catherine Ribeiro + Alpes הן מהמרגשות שיצאו השנה. קתרין ריביירו והאלפס הם למעשה הפרויקט של ריביירו, אחת הזמרות/פרפורמריות האהבות עלי ביותר, ביחד עם Patrice Moullet, מלחין, גיטריסט וגם בונה כלי נגינה. השניים הכירו ב63' כשהשתתפו כשחקנים בסרט Les Carabiniers של ז'אן-לוק גודאר וכעבור כמה שנים ב69' הוציאו את האלבום הראשון שלהם תחת השם Catherine Ribeiro + 2Bis.
שנה לאחר מכן החליפו את שמם והוציאו בין 70-72 את שלושת האלבומים האלה עם נגנים אחרים שהתחלפו.
בפעם הראשונה ששמעתי את הקול של ריביירו לא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרוב התרגשות, מהסוג שגורם לצמרמורת בכל הגוף. המנעד הקולי שלה הוא לא ייאמן וגם גוון הקול, אבל מעבר לזה יש גם המנעד הרגשי ומלא ההבעה שדרכו מצליחה לבטא כל כך הרבה צדדים שלה. היא נעה בקלות בין קול מלאכי, למחוספס ועמוק, צרחות פסיכוטיות, אנחות, גניחות או נהמות שתמיד מחוברים למה שקורה מוזיקלית וברוב המקרים ממש מתפקדים כמו עוד כלי נגינה ומצליחים ליצור אצלי תחושת השתאות. המוזיקה היא שילוב של פולק נסיוני עם סאונדים ולחנים שיוצרים תחושה פסיכדלית מאוד, עם דגש רב על הנגינה ורגעים אינסטרומנטליים. פאטריס מולט היה המלחין העיקרי של השירים ובנה בעצמו כלים אלקטרו-אקסטיים שיצרו את הסאונד המאוד ייחודי שלהם, ה2 העיקריים היו ה Cosmophone, מעין ליירה חשמלית בעלת 24 מיתרים, עליה ניגן לרוב, וה Percuphone. בנוסף לאלבומים, ממליץ מאוד לראות את התיעוד שלהם בטלוויזיה הצרפתית מ72'.
Âme Debout
Aria Populaire



Scientists – Weird Love
Label: Numero Group



איפשהו בראש שלי יש רשימה של הפרפורמרים/ווקליסטים הגדולים ביותר ברוקנרול וקים סלמון, הפרונטמן של המדענים האוסטרלים, ממוקם גבוהה לצד גיבורים כמו איגי פופ, פול ווסטרברג, ג'ון בראנון, איאן סוונוניוס ועוד. Weird Love יצא ב86' ומזוהה עם הגלגול השני והמוכר יותר שלהם (שגם עבר לא מעט שינויים בחברי הלהקה) כשהם מבססים את מעמדם מלהקת פאוור-פופ (מצוינת, יש לומר) ללהקה מכוסחת שאי אפשר להתעלם ממנה. סוג של הכלאה בין The Stooges, The Cramps ו Birthday Party.
האלבום הוקלט בתקופה שבה הלהקה עברה מאוסטרליה ללונדון, וכולל ביצועים מחודשים לשירים ישנים שלהם מ82-85 שחלקם לא היו זמינים באלבומים אלא רק יצאו בסינגלים. כך שזה בעצם גם סוג של אוסף שיכול להיות כניסה מצוינת ללהקה.
Atom Bomb Baby
Set It On Fire



Bad Times – Streets Of Iron
Label: Goner Records / Nuthin Records



אחד מאלבומי הגאראז'-פאנק הכי מחורעים שהוקלטו אי פעם בהוצאה מחודשת, יצא במקור ב2001 אבל הוקלט עוד ב98'. טריו משוגע שכולל את Eric Oblivian מלהקת הגאראז' Oblivians,
Jay Reatard מ- The Reatards ו King Louie . זמנים קשים שהגיעו בעקבות בתים שבורים ומערכות יחסים שהתנפצו יצרו את פיסת הזוהמה הכאוטית והרועשת הזו של 2 גיטרות ותופים וצרחות, כששלושת החברים מחליפים תפקידים בכל שיר. הסיפור נשמע קצת כמו אגדה, אבל כך היה, אריק אובליביאן וג'יי ריטארד נסעו 6 שעות ממפיס ללניו אורלינס לפגוש את חברם קינג לואי כדי להקליט שירים חדשים. היתה חזרה אחת כדי ללמוד את השירים, יום הקלטות אחד ובסופו של דבר הופעה אחת שבה הם היו המופע הפותח ללהקת הרוקנרול הנודעת לשמצה מטוקיו, Guitar Wolf.
אריק אובליבאן מספר שכשהם חזרו לממפיס ריטארד מצא את כל הציוד שלו, מגברים, גיטרות ובגדים מחוץ לבית, כך אמו הודיעה לו שהוא נזרק מהבית. אכן זמנים קשים.
בהוצאה החדשה סדר השירים שונה מעט ובמקום 2 שירים בלייב שהיו במקור נוספו 2 אחרים ונעשתה עבודת רימאסטרד לסאונד, לטענת 2 חברי הלהקה שעדיין בחיים, לואי ואובליביאן, כך היה צריך להישמע האלבום של Bad Times. תקשיבו לזבל הנהדר הזה



Hillbillies In Hell – Country Music's Tormented Testament (1952-1974) Volume 666 + Volume 777
Label: The Omni Recording Corporation / Iron Mountain Analogue Research Facility

2 הוצאות חדשות בסדרת אוספים מדהימה שהפכה לי את החיים לפני כמה שנים בשם Hillbillies In Hell, באדיבות לייבל קטן ואוסטרלי ותחת פיקוחו של המוזיקאי David Thrussell הידוע גם כ Snog. למי שאוהב הילביליז, בלדות קאנטרי עגומות, אמריקנה, רוקבילי, גיטרות פדאל סטיל, יש כאן בדיוק את כל הטוב הזה של דרום ארה'ב, אבל עם טוויסט קודר. רצח, התאבדות, סמים, הטפות נגד השטן, בגידות, חיי כלא, בדידות, שיגעון ועוד.
ברוב המקרים השירים די נידחים, כאלה שיצאו רק כסינגלים בהוצאות קטנות וזו הפעם הראשונה שהם נגישים. אלו חלקים 6+7 אבל באמת שכל חלק בסדרה הוא תענוג, אין כמעט נפילות וגם העריכה ממש מצוינת.
Sorrells Pickard – The Gates Of Hell 
Durwood Daily – East Dallas Dagger

 



Baby Grande – Baby Grande
Label: HoZac Records

אלבום הקלטות גנוזות של להקת Baby Grande האוסטרלים מאמצע ה70', להקתו הראשונה של סטיב קילבי , הסולן של The Church שיקומו כמה שנים אח'כ. גם גיטריסט הצ'רצ' Peter Koppes מנגן בכמה מהשירים. גלאם רוק שמושפע מאוד מ T. Rex, Bowie ו Mott The Hoople וגם כולל ציטוט של All The Young Dudes באחד מהשירים.
Pure, White & Deadly



Cheap Nasties – Cheap Nasties
Label: HoZac Records

כמו האלבום שלמעלה, גם האלבום הזה יצא בלייבל HoZac Records, שדואגים לשחרר חומרים מעולים בסדרת הארכיון שלהם. וכמו באלבום שלמעלה גם כאן מדובר בחומר שלא יצאו בזמן אמת ללהקת פאנק-רוק אוסטרלית מ Perth בשם Cheap Nasties, עשרה שירים שהוקלטו ב-77'. חשוב לציין שזו הלהקה הראשונה של קים סלמון מה Scientists, חובה למעריצים אבל גם לכל מי שאוהב סאונד לו-פיי מלוכלך ודברים מכוסחים כמו Raw Power של איגי והסטוג'ס או את ה Dead Boys. זה רוצחחח זה
Hit and Run


Simply Saucer – Cyborgs Revisited
Label: In The Red Records

לפני כמה שנים הקשבתי לתכנית של קוואמי ברדיו הקצה שנקראת 'דברים שלמדתי מג'וליאן קופ'. בין ים של אמנים שהעיפו לי את הראש היה שיר אחד מדהים שתפס אותי ואמר לי 'הנה כמה מהדברים שאתה הכי אוהב בשיר אחד', אלו היו Simply Saucer. מאז אותו יום אני מעריץ מושבע של להקה קנדית שבזמן אמת לא הקליטה אף אלבום , רק סינגל אחד שיצא ב78'.
אם בתחילת ה70' למדינת מסצו'סטס היה את The Modern Lovers כלהקת הבית שהזריקה לווריד את ההשפעות של הוולווט אנדגראונד והסטוג'ס אז הקנדים שבמחוז Ontario קיבלו את SS. רק שאלו לא ממש הפכו לשם דבר ורק ב89' יצא האוסף Cyborg Revisited שאיגד לראשונה הקלטות אולפן ולייב שלהם מ74-75. המוזיקה של SS היא תערובת נהדרת של רוקנרול שרוצה במודע להתחקות אחרי הוולווט אנדגראונד אבל הם לא מסתפקים בזה וביחד עם השפעות חזקות של ספייס-רוק וקראוט-רוק יצרו חתיכת מיינד-פאק לפנתיאון עם רגעי גיטרה חורכי תודעה של הסולן/גיטריסט אדגר בראו.
בשנים שעברו הם כבר הפכו לסוג של להקת קאלט שלא מעט מוזיקאים דואגים להזכיר או להקליט להם קאברים, ואף זכו לאזכור בשיר ש-לי רונלדו מסוניק יות' כתב בשם Saucer Like.
ההוצאה החדשה כוללת תוספת של עוד הקלטות לייב שוות ששוחררו לראשונה!
Instant Pleasure
Illigal Bodies



תודה שהגעתם עד כאן…מקווה שנהניתם ושמשהו מההמלצות כאן תפס אתכם.
מוזמנים לשתף/להגיב/לגדף

My Favorite Vinyl Reissues for 2013

 אחרי הסיכום המפרך של אלבומי שנת 2013
חוזר לעוד סיבוב נוסף וקצר יותר, עם סקירה של ההוצאות המחודשות שאהבתי השנה, והלייבלים שאחראים להם
כמובן שזהו חלק די קטן מ-ים כמעט אינסופי של הוצאות מחודשות
ניסיתי להתמקד באלה שתפסו אותי במיוחד ובהוצאות שרכשתי בעצמי, כך שיהיו גם צילומים בייתים

(בלחיצה על כל אלבום תוכלו לעבור לדף הרשמי של הלייבל עם כל הפרטים על ההוצאה, ממליץ)


Twink – Think Pink (1970)

הדפסה רשמית בשיתוף עם טווינק, מגיעה בעטיפת גייטפולד נפתחת,
חוברת עם המון מידע ותמונות  + גרסת הדיסק (עם 8 בונוסים). הויניל עצמו בצבע ורוד
ואלבומו המיסטי, בפוסט שכתבתי עליו בעבר הלא הרחוק Twink  עוד על
Sunbream Records :הוצאת
Tiptoe On The Highest Hill

pink


Morgen – Morgen (1969)

קלאסיקת פסיכדליה אמריקאית בהנהגתו של סטיב מורגן, שהוציא עם להקתו אלבום אחד ויחיד
זו ההוצאה הרשמית הראשונה והמלאה של האלבום מאז שיצא במקור ב-69
Sunbeam Records :הוצאת
(בתמונה – בחור בעל חזות חשודה אך חביבה, אוחז באלבום)
Of Dreams

morgen


The Wizards From Kansas – The Wizards From Kansas (1970)

החבורה הזו מקנזס שיחררה לעולם אלבום מלא יחיד, שילוב יפהפה של פסיכדליה, גיטרות פאזיות, הרמוניות קוליות שמזכירות את הג'פרסון איירפליין וטאץ' אמריקנה גרייטפול דדי
Sunbeam Records :הוצאה רשמית עם בונוסים שלא נכללו באלבום המקורי, לייבל
High Flying Bird

wizards from kansas


Dino Valente – Dino Valente (1968)

יותר מ-40 שנים חלפו מאז שיצא אלבום הסולו היחידי של דינו וולנטה ועד שראה הוצאה מחודשת ראשונה השנה בלייבל
התקליט מגיע כמו בהוצאתו המקורית, בסאונד מונו ,Tompkins Square
עוד על דינו וולנטה המופלא
Time

dinodino 2


Anonymous – Inside The Shadows (1976)

!שוב פעם, להקה שהוציאה אלבום אחד ויחיד, ב-300 עותקים
האלבום הפך לקאלט בקרב חובבי פסיכדליה ובמשך השנים ידע הוצאות לא
Machu Picchu רשמיות, עד שהגיע הלייבל הקטן בעל הטעם הטוב
ובשיתוף עם חברי הלהקה הוציאו את האלבום הנהדר הזה מחדש
בין פולק-רוק לפסיכדליה, עם דגש על כתיבת שירים מאוד ייחודית ושילוב של שירה נשית וגברית
האלבום המלא בבנדקמפ

anonymousanonymous 2



Dark – Round The Edge  (1972)

Machu Picchu עוד הוצאה של
עוד להקה שהוציאה אלבום אחד, שיצא בהדפסה עצמאית של 50 עותקים! רובם נמכרו לחברים של חברי הלהקה
לא מאוד אחיד ברמה של כתיבת השירים שלו, או שאני קצת בעייתי עם רגעים שנוטים לפרוג-רוק. מה שבטוח, הגיטרות פה עושות את כל האלבום
.עם רגעים אינסטרומנטלים ארוכים וסאונדים רוצחים של פאזז ו-וואה וואה
האלבום המלא בבנדקמפ

Dark-Round-The-Edges-675x675


Human Expression – Love At A Psychedelic Velocity

.ביטוי אנושי היו להקת גאראג' פסיכדליה מעולה שפעלה תקופה קצרה בין 66'-68'
הם לא הקליטו אף אלבום רשמי, רק סינגלים בודדים
'זו הוצאה ראשונה של אלבום האוסף שמאגד את כל ההקלטות שלהם על ויניל , מגיע ביחד עם  תקליטון 7 אינץ
בניגוד לרושם שמתקבל מהמוזיקה שלהם, מסתבר שחברי הלהקה הצעירים לא היו ממש בעניין של סמים והזיות
Optical Sound

human expressionhuman expression 2


Michael Chapman – Wrecked Again (1971)

 אלבומו הרביעי של גיבור הפולק-רוק האנגלי מייקל צ'פמן
השנה הגיע לסיבוב של 5 הופעות אקוסטיות ביחד עם אהוד בנאי ברחבי הארץ
בהחלט מוכתר אצלי כ'הופעת השנה' ל 2013 . את הכובע יש להוריד בפני חברת נרנג'ה
Light In The Attic :לייבל
Wrecked Again

chapman 2chapman


The Litter – Distortions (1967)

.ללא ספק אחת היציאות הטובות ביותר בז'אנר הגאראג'-רוקנרול, האלבום הראשון של הלהקה המטונפת הזו, שאח"כ ידעה צדדים יותר פסיכדליים
כל שיר פה להיט פאזי רצחני
Sundazed באדיבות הלייבל
שדוגל בהוצאות מחודשות לאלבומי גאראג', סרף, פסיכדליה, קאנטרי, רוקבילי, פולק וכל מה שטוב
Action Woman

litter


Roky Erickson & The Aliens – The Evil One (1980
)

הוצאה מושקעת ביותר לאלבום הסולו הראשון של רוקי אריקסון, מי שהנהיג את
The 13th Floor Elevators
.שלושה צדדים, 2 תקליטים, חוברת שמנה , ערפדים, זומבים והרבה רוקנרול
Light In The Attic באדיבות אחד הלייבלים הכי קפדניים ואיכותיים בשנים האחרונות
Night Of The Vampire

roky


Johnny Thunders – Hurt Me (1983)

אלבום הסולו השני והאקוסטי של ת'אנדרס שלא היה זמין יותר מעשור,
Easy Action  הוצאה רשמית (750 עותקים) על ויניל אדום שקוף של הלייבל
Hurt Me

thunders 2thunders

Tronics – What's The Hubub Bub

הטרוניקס, להקת פאנק-רונקנ'רול פגומה ודי חלוצית בגישה ובסאונד שלה, הקליטה משהו כמו 2 וחצי אלבומים בתחילת שנות ה-80. האלבום הזה ברובו אקוסטי וגולמי, שילוב של רוקבילי עם פאנק אנגלי ונסיונות אולפן מוזרים. יותר לאו-פי מלואו פי. יצא ב-81 על קסטה בלבד , וזו הפעם הראשונה שמקבל חידוש בויניל
שיתוף של הלייבלים
Light In The Attic והפצה של  MACHU PICCHU / M'LADY'S
Raw Reggae

tronics


The Clean – Vehicle (1990)

אחת הלהקות המעולות שיצאו מניו זלנד, באלבומם השלישי שנחשב לדגל שלהם. מופת של אינדי רוק אלטנרטיבי, גיטרות ג'נאגל ונויז-פופי. יצא מחדש כתקליט כפול ביחד עם אי.פי של הופעה מהטור של האלבום
Flying Nun :לייבל
Draw(in)g To A (W)hole

clean-vehicle

The Brian Jonestown Massacre – Give It Back (1997)

האלבום השישי של חבורת הטבח של אנטון ניוקומב, יצא בזמן אמת רק על גבי דיסק, בניגוד לשאר האלבומים שלהם שראו אור גם על ויניל
לראשונה בויניל כפול בצבעי כחול או תכלת שמיים , מה שמועדף עליכם
Whoever You Are

bjm 3


Scott Walker – The Collection

1967-1970

קופסא של חמשת האלבומים הראשונים של המוזיקאי/מלחין/כותב שירים/גאון סקוט ווקר, כנראה תזכה בתואר קופסת התקליטים של השנה
ובכלל אחת הקופסאות הכי מושקעות ומרהיבות שראיתי
החל מהסאונד ועד לעיצוב העטיפות והספר שמצורף
ככה עושים קופסא רצינית
Rosemary

Scott

Grateful Dead  – Sunshine Daydream (Veneta, Oregon 8/27/72)

לא בדיוק הוצאה מחודשת, אלא הוצאה ראשונה אי פעם לאחת ההופעות הכי מבוקשות ומדוברות בקרב מעריצי הגרייטפול דד
ההופעה עצמה צולמה כסרט תיעודי, והיתה זמינה רק בבוטלגים במשך השנים. המארז המפואר הזה (לימיטד אדישן של 5000 עותקים) מכיל 4 תקליטים, 8 צדדים ובערך 3 שעות של מוזיקה. הסאונד מעולה ונקי מרחשים לא רצויים של הופעות והכימיה של הלהקה בשיאה , עם ביצועים מרהיבים ל
'וכו Dark Star , Playing in the Band, Bird Song
למעריצים בלבד…..?! כנראה
China Cat/Know Your Rider

וזו עוד הזדמנות קטנה להודות לחנויות
והגורמים שעסוקים במלאכת הקודש
תודות לאוזניים השלישיות, בחיפה ות"א
ל'שריטה' בקיבוץ מעברות
ולהפצה של 'קמע' שעושים עבודת קודש ומייבאים חלק די נכבד מהאלבומים שמופיעים כאן, ועוד הרבה יותר

הפוסט הבא, בשנת 2014


GDGD 1GD 2

The Black Angels – מגיעים לבארבי !

!המלאכים השחורים מגיעים לארץ

angels 2

.מדובר באחת משגרירות הניאו-פסיכדליה המוצלחות ומוערכות שפועלות בעשור האחרון.
אותו ז'אנר (או תת ז'אנר) שהתחיל לצוץ כבר איפשהו בסוף שנות ה-70 , תחילת שנות ה-80, (להקות בריטיות כמו ה
או למשל הסצנה המחתרתית שהתפתחה בשנות ה-80' באל. איי המכונה Soft Boys  ,Spacemen 3
.מקבל עם השנים יותר הכרה ואהדה (The Paisley Underground,

ההשפעה של התרבות והסצנה הפסיכדלית של הסיקסטיז מהדהדת בלי הפסקה, ואפשר לשמוע את זה גם אצל להקות שלא מזוהות לגמרי עם הז'אנר הזה, לפעמים רק במוטיבים מסויימים של להקות אינדי-משהו, להקות גאראג'-פאנק חדשות וגם אלה שעושים שוגייז וכו

TheBlackAngels1b

בשנים האחרונות צצות יותר ויותר להקות שעושות פסיכדליה על שלל גווניה, אחת הלהקות
היותר מוערכות ומוצלחות מהאזור הזה היא
שיצאו מאוסטין, טקסס The Black Angels
Austin Psych Fest שם נערך כבר כמה שנים טובות פסטיבל הדגל של הפסיכדליה
.וכמובן שהאנ'גלס פקדו אותו לא מעט פעמים
את שמם, אגב, הם השאילו מהשיר שנמצא באלבום הבכורה של הוולווט אנדרגראונד
The Black Angel's Death Song
והדמות שמופיע בסמל הלהקה היא לא אחרת מאשר הזמרת ניקו

מה שבעיקר עושה לי את זה בלהקה הזו, הוא השילוב בין הסאונד גיטרות הטריפי, המהפנט, לעיתים מאוד רפיטטיבי, לבין הקול של הסולן שהוא די נגיש וגבוה ואפילו קצת תלוש מהאווירה של המוזיקה. איכשהו זה ממש עובד
האנג'לס עובדים על הנוסחה של לשמור על איפוק לאורך זמן ואז לפוצץ את זה בשנייה. אנשים שהיו בהופעות שלהם אומרים שזה מתפרץ מהם ברמות שעולות בהרבה על אלבומי האולפן שלהם

The Sniper At The Gates Of Heaven – Live

לגבי העטיפות של אלבומי האנג'לס שהם בפני עצמם טריפ לא קטן, אני זוכר שההיתקלות הראשונה שלי איתם הייתה דרך העטיפה של אלבומם השני
Directions To See A Ghost  ,שיצא ב-2008
לראות דבר כזה שמוציא לך את העיניים ולרצות להקשיב לו מיד

directions-to-see-a-ghost

(2006) Passover אח"כ חזרתי אחורה, לאלבום הבכורה שלהם
.אין הרבה שינויים מוזיקליים בין האלבום הראשון לשני (וגם השלישי) שלהם. אבל זה לא משהו שייחסתי לו חשיבות
אם אתם אוהבים לצלול בתוך ריפים של גיטרות פאז שמגוללות סוג של מנטרה חוזרת אחרת בכל שיר, הגעתם למקום הנכון

passover

ב 2008  האנג'לס שימשו גם כלהקת הליווי של אחד מגיבורי הגאראג' הפסיכדלי
הידוע גם כמנהיגה של להקת הקאלט ,Roky Erickson
. The 13th Floor Elevators 
שללא ספק השפיעו קשה על הסאונד שלהם ושל המון להקות אחרות
אותו טור של אריקסון והאנג'לס תועד לסרט דוקו מוזיקלי שכדאי מאוד לראות

ericlson angels


Indigo Meadow
 השנה האנג'לס הוציאו את אלבום האולפן הרביעי שלהם
, שגם מסמן סוג של תפנית קטנה ויחידה. בעצם הוא האלבום הכי נגיש שלהם לטעמי, בקטע טוב בהחלט. קצת פחות פסיכדלי ומסומם מהקודמים. וכשאני אומר קצת, אני מתכוון, רק קצת. הרגשתי שהשירים יותר מגוונים ושהם קצת יצאו מהתבנית המזוהה איתם

indigo meadow

עכשיו אפשר לחזור להתחלה
החבר'ה האלה מגיעים לכאן, עשור מאז שהתחילו לפעול, להופעה אחת בבארבי
זה יקרה בתחילת דצמבר , יום שני, ה-2.12.13
(על ההפקה אחראים חברת נרנג'ה המופלאים (שהביאו בין השאר את יו לה טנגו, בריאן ג'ונסטאון מאסאקר, דניאל ג'ונסטון, מייקל צ'פמן, קאלקסיקו
נשמע לי כמו דרך מצויינת לחתום את שנת 2013, עם צלילים פסיכדליים וגיטרות נוטפות ורועשות

הנה לכם קישור לאיוונט של ההופעה, שם תוכלו למצוא עוד מידע ואפילו כרטיס

SONY DSC

חמישה אלבומי הופעה שצריך !

אני אוהב אלבומי הופעות חיות.
הזדמנות לחזור לרגע לא מתוכנן מדי בקריירה של מוזיקאי או להקה שיש לך איתם כבר סוג של מערכת יחסים.

הנה 5 אלבומי הופעה שכדאי לשים עליהם את היד והאוזן, כאלה שקצת חמקו מהרדאר וכנראה שלא תתקלו בהם ברשימות אלבומי ההופעה הגדולים/חשובים/אגדיים/מה שתרצו ביותר.

 The Electric Prunes – Stockholm 67

The+Electric+Prunes 67

להקת השזיפים החשמליים, מלהקות הדגל של הגאראג' הפסיכדלי האמריקאי מאמצע שנות ה-60
מוכרים בעיקר מהלהיט הידוע
I Had Too Much Too Dream Last Night
ב-67' הם יצאו לטור אירופאי וסביבם באז לא קטן. אחת התחנות שלהם הייתה בשטוקהולם, שוודיה. שם גם חלקו וואן והופעות עם אחד בשם ג'ימי הנדריקס
רצה הגורל, ובחור היפי הקליט את ההופעה שלהם באותו הטור. מזל שזה קרה כי מדובר בתיעוד הכי טוב של הלהקה הזו. ההבדל בין אלבומי האולפן האדירים של הפרונס לבין ההופעות שלהם באותה תקופה הוא ממש תהומי.
באלבום הזה ספציפית אפשר לשמוע את הסאונד שלהם כשהם לא עצורים באולפן, ג'אמים ארוכים, ניסוריי גיטרות פאז, צווחות רוקנרול והחרבה (במובן הטוב) טוטאלית של קלאסיקות בלוז שחורות כמו
Smokestack Lightning  ו Got My Mojo Working .
כל האלבום ביוטיוב

Townes Van Zandt – Live At The Old Quarter (1977)

townes van zandt

עירום כביום היוולדו, (למרות שעל העטיפה הוא רק ללא חולצה) , כך נשמע טאונס ואן זנדט. מגדולי כותבי השירים שזכו ללכת על האדמה הזו.
אלבום הופעה כפול, הוקלט ביוסטון, טקסס. רק טאונס והגיטרה האקוסטית שלו, טכניקת ה
finger picking
.המדהימה והלא מתאמצת שלו וערימה של שירים שכמעט כל אחד מהם הוא סכין בלב
אין הרבה מה לומר, המוזיקאי הזה ידע לספר סיפר ובקול שלו להוציא נהרות של רגש שאני פשוט לא מסוגל לעמוד בזה.
האיש הזה, שהרגיש קצת יותר ממה שבן אדם נורמלי מרגיש, ורוב שיריו מתעסקים בבדידות, התמכרויות, אלכוהול וסיפורים קטנים וכואבים של אנשים קשיי יום.
Tecumseh Valley

באותם ימים טאונס הוא היה די גמור (ולא בטוח כמה תקופות מאושרות הבן אדם הזה ידע בחייו). לשמוע את הקול השבור שלו כשהוא מציג שם של שיר לפני שהוא מתחיל לבצע אותו, לא משאיר לך לאן לברוח. זה כואב ומענג להיכנס לשם כל פעם מחדש. מדי פעם הוא גם מבליח כמה בדיחות של דרומיים, או סיפורים קצרים, כמו מתי ואיפה כתב את השיר הראשון שלו Waiting Around To Die.

“There were these two drunks having this argument outside a bar,  They’re arguing as to whether that object up in the sky was the sun or the moon. This other drunk stumbles out of the bar and one of ‘em walks over and says, ‘Buddy will you help us out? We are having an argument and we can’t decide who is right… Is that the sun or the moon?’ [The man replies:] ‘aw I don’t know man, I ain’t from this neighborhood.’”
Lungs

Alex Chilton – Live In London (1980)

Live_In_London

(אלכס צ'ילטון, גיבור רוקנ'רול שלי, מייסד הלהקה האגדית (היום הם קאלט, מה לעשות
Big Star
 .מוזיקאי בחסד שלא מעט הושפעו וקיבלו ממנו השראה והכוונה

מה שתקבלו פה, הופעה מטונפת בלונדון עם סט ליסט שכולל לא מעט שירים של ביג סטאר, כמה שירים מאלבומי הסולו של צ'ילטון וגם קאברים, כמו הביצוע ל
Train Kept A Rollin

תיעוד נדיר עם סאונד קצת בוטלגי של תמצית מזוקקת של רוקנ'רול. הקול המתאמץ של צ'ילטון שפשוט אין כמותו, הגיטרות שלו שהם כביכול הכי פשוטות, אבל כל כך גאונויות. הסאונד המתפוצץ  והקראנצ'י שלו, הפידבקים והלינקים הקצרים שקשה אפילו לקרוא להם סולואים. כל זה במעטפת של דיכאון קיומי, כזה שמורגש גם באלבום Third  של ביג סטאר.

In The Street
כל האלבום ביוטיוב

Johnny Thunders – Hurt Me (1983)

johnny thunders

ת'אנדרס, התחיל את דרכו כגיטריסט של ה
New York Dolls
 , הקים כמה שנים אח"כ את
Johnny Thunders & The Heartbreakers
שהוציאו אלבום בכורה ענק בשם
 L.A.M.F
וגם הוציא אלבום סולו ראשון ומדוכדך בשם
So Alone

האלבום השני שלו
Hurt Me
, בשונה מכל מה שעשה בקריירה שלו עד אז, שהייתה כולה מבוססת על טהרת הגיטרה החשמלית שלו, הוא אלבום הופעה אקוסטי. רק ת'אנדרס והגיטרה. הקול שלו כל כך ילדותי ותמים וגבוה והשירים הם המנונים של בן אדם שבור, מכור ומדוכא. השילוב הזה פשוט עובד
.שירי אקורדים, של ילד, שחולם להיות רוקר
הביצוע לשיר המפורסם ביותר שלו
You Can't Put Your Arms Around A Memory
מאותה הופעה, הוא המוצלח ביותר, והשיר ראשון שהכרתי של ת'אנדרס

 Hurt Me

(Robyn Hitchcock – Storefront Hitchcock (1998

hitchcock

.תעד/ביים ב- 1998 הופעה חיה של רובין היצ'קוק בתוך חנות נטושה בניו יורק Jonathan Demme
.היצ'קוק מופיע מול קהל קטן רק עם גיטרה כשגבו מופנה אל חלון הראווה ואל עוברי האורח מהרחוב
.מסע בתוך העולם הפנימי סוריאליסטי, הזייתי, אפלולי וציני של אותו מוזיקאי אקסצנטרי

.נתח נכבד מהאלבום הוא מונולוגים לא קצרים בין שיר לשיר, פרי הדמיון של היצ'קוק
אי אפשר להשוות אותו לשום אמן אחר, אבל רק בשביל לקבל מושג קלוש, כניסה לתוך העולם שלו היא דומה לכניסה לעולמו של יוצר כמו פרנק זאפה.  אין שום דמיון מוזיקלי בין השניים. אבל בדומה לזאפה, בשביל לשמוע את היצ'קוק רצוי להכיר לא מעט מהחומרים שלו כדי להתחיל להבין את עולם המושגים, הפחדים, האהבות, הסטיות, הירקות ודרך ההסתכלות שלו על הקיום והנפש.

האלבום שהוא גם ה
soundtrack
של הסרט, מכיל שירים מכל הקריירה של היצ'קוק עד לאותם שנים. מצד אחד אפשר להתייחס אליו כאל סוג של אוסף ממש מוצלח, מצד שני, אולי כדאי להכיר קצת את היצ'קוק שלפני שצוללים לתוכו
יש בו גם כמה שירים שלא מופיעים בשום אלבום אולפן שלו, כמו "1974" המצויין, וגם ביצוע ל
של הנדריקס Wind Cries Marry
בכמה שירים מצטרפים אליו גם כינור וגיטרה נוספת, למשל בביצוע לשיר
Filthy Bird.
!אז אם אתם מכירים את היצ'קוק זה אלבום שלא כדאי לפספס, ואם לא….כדאי להכיר

באותה הזדמנות….

שמח לציין שהחודש (אוקטובר) יחגוג הבלוג שנה! שנה שלמה!

תודה לכל מי שקורא פה או מציץ בדף פייסבוק של הבלוג, מגיב, משתף ומתעניין.
🙂

Twink – Think Pink חשבתם ורוד ?

הוצאה מחודשת של האלבום המכושף "Think Pink" מאת המוזיקאי המכונה Twink , בלייבל האהוב Sunbeam Records (גם על ויניל וגם בדיסק)  גרמה לי לרצות לכתוב עליו כמה מילים.

 "Twink" או בקיצור John Adler  או  John Charles Edward Alder
.מוזיקאי, מתופף ודמות די חשובה ונשכחת מסצנת הפסיכדליה הבריטית של הסיקסטיז

twinky

Tomorrow בין היתר היה חבר בלהקת הקאלט הפסיכדלית
,Yes מלהקת Steve Howe שהוציאה את אלבומה היחידי בעל אותו השם ב-68', בה ניגן גם הגיטריסט
.אלבום חביב, שתפס מעמד קאלט עם השנים, אבל מעולם לא הרשים אותי יותר מדי

Tomorrow לאחר תקופת החיים הקצרה של
The Pretty Things
 לשורות להקת הרוקנ'רול האדירה   Twink  הצטרף
.כמחליף של המתופף הקודם S.F Sorrow ולקח חלק בהקלטת אלבום הקונספט (הכי) פסיכדלי שלהם

  .Pretty Things גם את ה Twink כמובן שהוא לא מצליח להישאר במקום אחד יותר מדי זמן, עוזב
. "Think Pink" ב-1970 מקבץ סביבו כמה חברים ומוזיקאים מוכשרים להקלטת אלבום הסולו המרהיב והמושקע

את הליין אפ המרכזי של האלבום מחזיקים כמה מחברי להקת האסיד רוק/פסיכדלית
(הזדמנות לבדוק אותם על הדרך, אם אתם לא מכירים) The Deviants
,על תקן המפיק Mick Farren כשהזמר שלהם
( גיטריסט נודע לשמצה שניגן עם הדיוויאנטס ועם לא מעט שמות בשנות ה- 60 – 70) Paul Rudolph
,על הגיטרות המטורפות והחורכות לאורך האלבום
Marc Bolan ואפילו הבחור ההיפי ההוא שניגן לצידו של , The Pretty Things חיזוק מכמה חברי ה
. Steve Peregrin Took הידוע גם בכינוי ,Tyrannosaurus Rex ב

_twink-think-pink-front.j

Ten Thousand Words in a Cardboard Box

.לחשוב ורוד הוא יצירת מופת של פסיכדליה

.האווירה הכללית היא הזיית אסיד והיופי הוא שלמרות הקונוטציה הורודה העולה משם האלבום והכיתוב הורוד, כל שיר באלבום הזה מביא איתו צבע אחר לגמרי
.שום שיר לא מזכיר את השיר שבא לפניו

.Suicide  פולק-רוק עפוף קלידי מלוטרון, גיטרות אקוסטיות וחישמולי פאז ב

  The Sparrow Is a Sign או
שמזכיר שילוב כיפי של
.עד שמגיעות גיטרות מהגיהנום שחורכות במקומות הנכונים Syd Barrett ו Kevin Ayers

ואפילו שילוב מפחיד של סיטאר והרמוניות קוליות מימי ציד המכשפות שיוציאו בקלות שם טוב
לטריפ הכי רע ב
.Dawn Of Magic


Twink

 מוכיח שגם מתופף יכול להוציא אלבום סולו שהוא גדול מהחיים, מקרה די נדיר אם אתם שואלים אותי.
(ולא, רוברט ווייאט הגאון לא נכנס למשבצת של הזו של מתופף)
🙂

אני אפסיק פה…אתן לכם לרוץ על כמה מהשירים, אתם תשתכנעו לבד

White Fence ו Jacco Gardner – המלצה כפולה

עבר לא מעט זמן מאז הפוסט האחרון (בערך חודש).

הראש שלי היה עסוק במעבר דירה וגם בתכנית הרדיו שהתחלתי לשדר לאחרונה.
אז בעצם מחודש שעבר, אני מחליף את טל כהן-שלו (האדם והמוזיקאי) בתכנית שהגיש במשך שנתיים, בשם Alternative Nation, המשודרת בימי שני בין 21:00-22:00 ברדיו קול השלום, דרך האתר שלהם.
אם אתם קוראים פה בבלוג אז אתם יכולים לתאר לעצמכם את הקו המוזיקלי של התכנית.
בנוסף, כל התכניות מועלות יום אחרי השידור ל ICAST  כולל פלייליסט מלא, ואפשר להאזין להן גם שם.

…עד כאן לגבי העניין הזה

ועכשיו לפוסט הקצר אשר התבשל לו בשקט ממש מתחת לאף כלשהו.

.שמעתי די הרבה אלבומים חדשים בתקופה האחרונה, אבל רק 2 באמת תפסו אותי כל כך חזק, שלא הייתה לי ברירה אלא לטחון להם את הצורה

קבלו כמנה ראשונה:
האלבום החדש "Cyclops Reap" של הרכב האסיד פולק/ניאו-גאראג'/פסיכדלי האהוב עלי במיוחד White Fence  בהנהגת המוח המעוות של  Tim Persley.

New Edinburgh

white fence

   (שהופיע בסיכום שנת 2012 בבלוג) "A Family Perfume" שנה שעברה הבחור הזה הוציא אלבום כפול בשם
. (גם הוא הופיע בסיכום השנה שעברה, מפתיע) "Hair" בשם Ty Segall ועוד אלבום שיתוף פעולה עם

To The Boy I Jumped In The Hemlock Alley

Chairs In The Dark

פרסלי הוא מהזן של המוזיקאים שלא עוצרים לרגע, נדמה שהכתיבה באה לו בלי הרבה מאמץ. הייתי מצפה לחוסר אחידות ונפילות מאמן שמוציא אלבום או 2 כל שנה, אבל האלבום החדש לא נופל מקודמיו ומרגיש מאוד מגובש ומרוכז, שומר על הסאונד והסגנון שלו שמתכתבים בגלוי עם הצדדים והצלילים האפלים, הגאראג'יים, המלוכלכים ומלאי העשן של שנות ה-60

 בין התחרפנויות פאזז, להמנוני גאראג' ואפילו כמה שירים שיזכירו את רוג'ר מקג'ויין או ארתור לי,
.בימים הכי מדכאים שלהם

white_fence 2

:ועכשיו למנה העיקרית

על האלבום המופלא והקסום
Jacco Gardner מאת Cabinet Of Curiosities

גארדנר, מולטי-אינסטרומנטליסט בן 25 מהולנד, מוציא בשנה שעברה את אלבום הבכורה שלו, אולם רק השנה האלבום זוכה להפצה יותר מורחבת ורשמית באמריקה ובשאר אירופה תחת הלייבל Trouble In Mind .

מסוג האלבומים האלה שאתה מחכה להם המון זמן. לא בדיוק ידוע איך הם ישמעו, או מתי הם יגיעו, אבל אתה יודע שהם יגיעו. אין מה לעשות, הרי רובנו מחכים לדבר החדש הבא שיתפוס לנו את האוזן, האשכים (במקרה שלי) או הקרביים, ולא יניח לנו לרגע. כזה שנרצה ממנו עוד ועוד, שוב ושוב, נאנוס אותו.

.כל כך התגעגעתי לאלבום שמבוסס קודם כל על לחנים וכתיבת שירים טובה
.אפשר להתהלך אינסוף בעולם אסתטיקת הסאונד, האינסטרומנטלים/פוסט/נויז/ספייס מה שרק תרצו, אבל באמת שאין דבר שאני יותר אוהב משירים. שירים עם לחן טוב
.זה קונה אותי מיד

Watching The Moon

SK_JaccoGardner_Cabinet-of-Curiosities_2013-e1360193888343

.פעם בכמה זמן מגיע אחד כזה כמו ג'אקו גארדנר, כותב שירים מופלא, ומחריב את עולמי
אח"כ הוא מתבל את השירה עם קצת ריוורב, את ההפקה בניחוח 60', אקוסטית ברקע, עיבודי קלידים מרחפים, תפקידי באס דומיננטיים וחשוב מכל, הרמוניות וקולות שניים שמוסיפים נפח גדול לסאונד ולעיבוד

גארדנר לא המציא שום ז'אנר, הוא רק הולך בגאווה על השבילים שסללו Brian WilsonSyd BarrettBilly NicholsCurt Boettcher ושאר מוזיקאים ולהקות שנגעו בפופ פסיכדלי,בארוק, סאנשיין פופ וכו'.

Help Me Out

The Ballad Of Little Jane

אני מודה שבשמיעה ראשונה ושנייה כל השירים נשמעו לי כמו בליל אחד בעל אותו גוון צבע, אבל בכל האזנה נוספת התחלתי לשמוע ולגלות את החיים של כל שיר ולשים לב לכל הניואנסים של התפקידים והעיבודים.

.האלבום הזה הוא מושלם מבחינתי, מהסוג שגדל איתך עם כל שמיעה
והעטיפה, שהיא בפני עצמה יפהפייה (במיוחד על ויניל) וממש מתחברת עם האווירה וצבע השירים, ועוזרת לך לשים עוד רגל בכניסה לארון הסקרנות, משם והלאה, כל אחד

יראה, יחווה וישמע עולם אחר

Jacco Gardner photo 2

אני כבר יודע בלב שלם שזה אחד האלבום המוצלחים של השנה

תיקחו גם אתם איזו פיסה ממנו

,דרך אגב, אני מצאתי 6 חיות שמסתתרות בתמונה…אם תגדילו את התמונה ותמצאו יותר)
(אתם מוזמנים לכתוב בתגובות – יוגרלו אלפי פרסים ובננה

Baby Grandmothers – ?תינוקות סבתא

יש לי אהבה בלתי מוסברת ללהקות נידחות מה-60'.

יש לא מעט סיפורים על להקות רוקנ'רול או גאראג' מהתקופה שפעלו זמן קצר והקליטו כמה סינגלים. למעט כמה שבאמת יוצאים מהכלל, רוב הסיפורים מאוד דומים.

גם הסיפור הקצר של Baby Grandmothers  לא שונה במיוחד מאותם סיפורים אבל אני מאוד אוהב את הלהקה הזו לכן תאלצו לשמוע אותו.

1965/66 בסצנת המועדונים של שטוקהולם, שוודיה פעלה להקת T-Boones  שניגנה מעין R&B  עם סאונד גאראג'י ואף הוציאה תקליט סינגל At the Club/King of the Orient.

TBoones

רגע לפני שעמדה להתפרק הצטרף אליהם גיטריסט צעיר בשם Kenny Hakansson.
האקנסון שהיה מושפע מבלוז ורוקנ'רול הביא ללהקה גישה וסאונד יותר מלוכלכים עם השפעות של Jimi Hendrix Experience ו Cream. ב-1967 בהתאם לרוח תקופת ילדי הפרחים והאסיד הוציאה הלהקה סינגל נוסף בשם I Want You  שנחשב (בעיניהם של רוקרים שוודים ושאר מומחים לתקופה) להקלטת הרוק כבד הראשונה שיצאה בשוודיה.

בהקלטה הזו אפשר ממש לשמוע את הגלגול הראשון של מה שעתיד להיות להקת תינוקות סבתא.

T-Boones מראים שוב סימנים של התפוררות, נגנים באים והולכים וההרכב מקבל צורת טריו גיטרה-באס-תופים ומשנה את שמו ל Baby Grandmothers.

כנראה שרגעי התהילה הכי גדולים של הבייביז היו כשזכו לחמם את ג'ימי הנדריקס והאקספיריאנס בטור הופעות הסקנדינבי במהלך 1968 ואף נסעו איתם באותו ואן.

החומרים שלהם מבוססים בעיקר על ג'אמים ואילתורים כשהפוקוס על הגיטרה החורכת והפאזית של האקנסון. גם כשהוא שר או צווח יש הרגשה שזה לאו דוקוא העניין.

grandmothers 2

בניגוד להופעות חיות רבות, הבייביז לא השאירו מאחוריהם יותר מידי הקלטות.

 ב-2007 יצא לראשונה אלבום מלא שמאגד את 2 הקלטות האולפן שעשו ויצאו כסינגל Somebody Keeps Calling My Name  ו Being Is More Then Life  בנוסף לכמה הקלטות מתוך הופעות חיות.

Baby Grandmothers – Full Album

baby grandmothers

עושה לי את זה, להקות שיושבות טוב ביחד.
עושה לי את זה שאין כמעט עבודה על הסאונד ומקליטים כמו שזה.
עושה לי את זה חפירות גיטרה.
עושה לי את זה קטעים ארוכים שיוצאים מכלל שליטה.

אם גם לכם זה עושה את זה….Baby Grandmothers  זה בשבילכם וזה טוב.

האמת, רק האמת ודבר מלבד האמת – על D.R. Hooker

קיץ 2006

מלחמת לבנון השניה

הרחק מביתי בצפון, מהטילים, מתהלך ברחובות ת"א בחיפושים אחרי החנות הקטנה הזו שמתמחה בפסיכדליה, פרוגרסיב ודברים נידחים משנות ה-60 וה-70. "קצת אחרת"  (ז"ל) שמה

זו הייתה הפעם הראשונה שנכנסתי להיכל הקודש הזה שהפך לימים לבית השני שלי בתקופת השנתיים וחצי     שחייתי בת"א וגם לאחר מכן, עד אשר החנות נסגרה בשלהי 2012.

 קצת אחרת הייתה נקודת אור קטנה בחשכה של העיר ומפלט בשבילי מכל הצרות שהביאה עלי. להיכנס למקום הזה, לשתות תה ולשבת כמה שעות, ללמוד ולהקשיב למוזיקה שפתחה לי את כל הראש. אורי ב"ש ודב בן גויה היו גורויים אמיתיים, ואני התמדתי להגיע כל כמה ימים ללמוד.

בכל אופן, את הביקור הראשון שלי שם לא אשכח.

בין ים של אלבומים עם עטיפות לא הגיונות ושמות שלא אומרים לי דבר היה שם אלבום אחד שנצנץ לו על אחד    המדפים. עטיפה עם רקע לבן ואיזה בחור עומד על גבעה, נראה כמו שילב של ישו וצ'ארלס מנסון או סתם איזה  היפי שראה את האור אוחז  בגיטרה אקוסטית. מאחוריו מתגלה נוף עירוני בצבעים של שחור ולבן. מעל כל אלה מופיע טייטל האלבום

The Truth

dr-hooker. 3

אני מניח שהשילוב של העטיפה ההזויה, שם האלבום והמחיר המאוד יקר שהיה מדובק עליו (119 ש"ח) אם אני זוכר טוב, גרם לי לרצות לשים עליו יד ולבקש לשמוע אותו.

אורי ב"ש, מנהל החנות האגדי, זרק משהו בסגנון של "זה עותק אחרון בחנות, מגיע לעיתים רחוקות, די קשה להשיג, אם יש לך עותק מקורי  בויניל אתה יכול לצאת לפנסיה, יש לו קול מטורף"

 בחיי שהספיק לי רק השיר הפותח את האלבום בשביל לדעת שאני הולך לרכוש את הדבר הזה.

The Sea שפותח את "האמת"  – הכמיהה לים עם שילוב של אפקטים שדופקים את השכל

 

אני חושב שבאותה קניה רכשתי גם את האלבום של Dino Valente ואת האלבום הראשון של Bert Jansch , כך שאת הביקור הראשון שלי שם אני זוכר טוב מאוד.

מסיבות לא ברורות, האלבום הזה של הוקר ישב לי על השולחן ליד המערכת במשך חודש או חודשיים עד שהייתי מוכן לשמוע אותו.

וכשזה קרה הייתי בשוק מהצלילים שיצאו מתוך הספיקרים.

אדון הוקר אמנם נראה כמו היפי גזור אכול אסיד שלא מחובר למציאות, אבל המוזיקה שלו היא מבריקה ויושבת בקטע שלהקות גאראג' לא היו רוצות להגיע אליו

The Thing

הוקר הוציא ב-1972 את The Truth וב-1979 את Armageddon . שני ה – Private Press  הללו נחשבים לאלבומי קאלט בקרב חובבי פסיכדליה ושאר אמנים ביזארים משנות ה-70'. עותקי ויניל מקוריים שלהם יגיעו למאות עד אלפיי דולרים.

DR+Hooker+drhooker

חשוב לציין שמהדורת הדיסק שרכשתי כללה את 2 האלבומים "האמת" ו "ארמגדון" ברצף, וככה הייתי מקשיב להם במשך כמה שנים עד ששמתי ידיים על מהדורות ויניל חדשות של כל אחד מהם בנפרד.

Forge Your Own Change   והסולו חצוצרה בסופו, שמעיף את השכל כל פעם מחדש

 

אל תפספסו את "ארמגדון" הוא הוא לא נפל מ"האמת" לרגע, ולפעמים מרגיש שהוא יותר טוב.

פסיכדליה כבדה עם גיטרות פאזז, סולויים שבורים ומזייפים, סינת'ים הזויים שנשמע שקצת הקדימו את זמנם וסאונד שנע בין קטעים מופקים (הכל יחסי) ומעובדים לקטעים עם סאונד גאראג'י מלוכלך.

armageddon

Kamala – הקטע המופתי בן 9 הדקות מתוך Armageddon

לסיכום, לא בטוח מה עבר על D.R. Hooker, לא תמיד ברור מה הוא רוצה ומה היא האמת, אבל 2 האלבומים האלה הם אהובים עלי מאוד ובטח יכנסו לרשימת  TOP 10 אלבומי הפסיכדליה הגדולים ביותר.

אוכל, פסיכדליה וחלומות נצחיים

החודש יחגוג האלבום המופתי Forever Changes של להקת  Love, ארבעים וחמש (45) שנים! התפתיתי מאוד לכתוב עליו אבל מפני שהוא כל כך מושלם, כביר וחשוב מבחינתי החלטתי לוותר. יש דברים שאולי עדיף לא לגעת בהם.

תמיד שמדברים על Forever Changes  אני חושב דווקא על אלבום אחר שיצא שנתיים אחריו בשנת-69' בשיקאגו, הרחק מהסצנה הפסיכדלית הנוצצת של אל.איי וסאן פרנסיסקו.

אותו אלבום נקרא Forever Is A Dream של להקה נידחת בשם Food והוא היה היחידי שהם הקליטו. חשבתי שראוי יהיה להקדיש לו פוסט.

Image

האלבום הזה הוא פנינה נדירה לכל חובב פסיכדליה/אסיד רוק/סיקסטיז ולהקות אזוטריות שהוציאו אלבום אחד והתפרקו.

Forever Is A Dream

אז נכון, יש ללהקה הזו את אחד השמות הכי גרועים שאפשר לחשוב עליהם וגם העטיפה די באנאלית ולא מושכת (אלא אם כן את/ה בעניין של 4 גברים בחליפות עסקים שאחד מהם מזכיר את Yanni ואחד אחר את Pete Townshand)…ובכל זאת כששומעים את האלבום הזה קשה להאמין שהוא התפספס.

למזלם של חובבי הפסיכדליה, האחלה לייבל Fallout דאג להוציא את האלבום מחדש על גבי דיסק ב-2006. אולי יום אחד יזכה גם להוצאה מחודשת ראויה על גבי ויניל.

בכל אופן,אין הרבה מידע על להקת Food , מלבד כמה עובדות יבשות לגבי התקליט שהפך עם השנים לפריט אספנים מבוקש, הזמר שניסה את מזלו בעסקי ה B-Movies , או הקלידן שעבד פה ושם עם ה Grateful Dead  ו Country Joe And The Fish אחרי שהלהקה התפרקה.

Fountains Of My Mind

האלבום הזה הוא יצירת מופת. אני גם אתיימר ואומר שהוא לא נופל מ Forever Changes  (אתם בטח מרימים גבה אחת לפחות) מבחינה מוזיקלית.

אולי אין לו את החזון המשיחי המוטרף של ארתור לי, מנהיג להקת Love  אבל מי שיאזין לכל האלבום ימצא שם החל מבלדות מלנכוליות עם קטעי מעבר מתוזמרים חצי קלאסיים, סולן מעולה וכריזמטי, שירי אסיד-רוק כבדים עם המון גיטרות פאזז, המנונים היפיים על אהבה חופשית, חצוצרות וגם שירי הזיות משני תודעה מלווים באורגני האמונד טריפיים.

What It Seems To Be

אל תטעו, זה לא אלבום היפי טיפוסי חצי מגומג'ם סאן פרנסיסקו סטייל, אלא יצירה פסיכדלית מעובדת ומלוטשת. במובן הטוב של המילה.

תודה ושלום