Syd Barrett | Ten To Butter Blood Voodoo

הוצאה מחודשת של האלבום המכושף "Think Pink" מאת המוזיקאי המכונה Twink , בלייבל האהוב Sunbeam Records (גם על ויניל וגם בדיסק) גרמה לי לרצות לכתוב עליו כמה מילים.

"Twink" או בקיצור John Adler או John Charles Edward Alder
.מוזיקאי, מתופף ודמות די חשובה ונשכחת מסצנת הפסיכדליה הבריטית של הסיקסטיז

Tomorrow בין היתר היה חבר בלהקת הקאלט הפסיכדלית
,Yes מלהקת Steve Howe שהוציאה את אלבומה היחידי בעל אותו השם ב-68', בה ניגן גם הגיטריסט
.אלבום חביב, שתפס מעמד קאלט עם השנים, אבל מעולם לא הרשים אותי יותר מדי

Tomorrow לאחר תקופת החיים הקצרה של
The Pretty Things לשורות להקת הרוקנ'רול האדירה Twink הצטרף
.כמחליף של המתופף הקודם S.F Sorrow ולקח חלק בהקלטת אלבום הקונספט (הכי) פסיכדלי שלהם

.Pretty Things גם את ה Twink כמובן שהוא לא מצליח להישאר במקום אחד יותר מדי זמן, עוזב
. "Think Pink" ב-1970 מקבץ סביבו כמה חברים ומוזיקאים מוכשרים להקלטת אלבום הסולו המרהיב והמושקע

את הליין אפ המרכזי של האלבום מחזיקים כמה מחברי להקת האסיד רוק/פסיכדלית
(הזדמנות לבדוק אותם על הדרך, אם אתם לא מכירים) The Deviants
,על תקן המפיק Mick Farren כשהזמר שלהם
( גיטריסט נודע לשמצה שניגן עם הדיוויאנטס ועם לא מעט שמות בשנות ה- 60 – 70) Paul Rudolph
,על הגיטרות המטורפות והחורכות לאורך האלבום
Marc Bolan ואפילו הבחור ההיפי ההוא שניגן לצידו של , The Pretty Things חיזוק מכמה חברי ה
. Steve Peregrin Took הידוע גם בכינוי ,Tyrannosaurus Rex ב

Ten Thousand Words in a Cardboard Box

.לחשוב ורוד הוא יצירת מופת של פסיכדליה

.האווירה הכללית היא הזיית אסיד והיופי הוא שלמרות הקונוטציה הורודה העולה משם האלבום והכיתוב הורוד, כל שיר באלבום הזה מביא איתו צבע אחר לגמרי
.שום שיר לא מזכיר את השיר שבא לפניו

.Suicide פולק-רוק עפוף קלידי מלוטרון, גיטרות אקוסטיות וחישמולי פאז ב

The Sparrow Is a Sign או
שמזכיר שילוב כיפי של
.עד שמגיעות גיטרות מהגיהנום שחורכות במקומות הנכונים Syd Barrett ו Kevin Ayers

ואפילו שילוב מפחיד של סיטאר והרמוניות קוליות מימי ציד המכשפות שיוציאו בקלות שם טוב
לטריפ הכי רע ב
.Dawn Of Magic

Twink

מוכיח שגם מתופף יכול להוציא אלבום סולו שהוא גדול מהחיים, מקרה די נדיר אם אתם שואלים אותי.
(ולא, רוברט ווייאט הגאון לא נכנס למשבצת של הזו של מתופף)
🙂

אני אפסיק פה…אתן לכם לרוץ על כמה מהשירים, אתם תשתכנעו לבד

עבר לא מעט זמן מאז הפוסט האחרון (בערך חודש).

הראש שלי היה עסוק במעבר דירה וגם בתכנית הרדיו שהתחלתי לשדר לאחרונה.
אז בעצם מחודש שעבר, אני מחליף את טל כהן-שלו (האדם והמוזיקאי) בתכנית שהגיש במשך שנתיים, בשם Alternative Nation, המשודרת בימי שני בין 21:00-22:00 ברדיו קול השלום, דרך האתר שלהם.
אם אתם קוראים פה בבלוג אז אתם יכולים לתאר לעצמכם את הקו המוזיקלי של התכנית.
בנוסף, כל התכניות מועלות יום אחרי השידור ל ICAST כולל פלייליסט מלא, ואפשר להאזין להן גם שם.

…עד כאן לגבי העניין הזה

ועכשיו לפוסט הקצר אשר התבשל לו בשקט ממש מתחת לאף כלשהו.

.שמעתי די הרבה אלבומים חדשים בתקופה האחרונה, אבל רק 2 באמת תפסו אותי כל כך חזק, שלא הייתה לי ברירה אלא לטחון להם את הצורה

קבלו כמנה ראשונה:
האלבום החדש "Cyclops Reap" של הרכב האסיד פולק/ניאו-גאראג'/פסיכדלי האהוב עלי במיוחד White Fence בהנהגת המוח המעוות של Tim Persley.

New Edinburgh

(שהופיע בסיכום שנת 2012 בבלוג) "A Family Perfume" שנה שעברה הבחור הזה הוציא אלבום כפול בשם
. (גם הוא הופיע בסיכום השנה שעברה, מפתיע) "Hair" בשם Ty Segall ועוד אלבום שיתוף פעולה עם

To The Boy I Jumped In The Hemlock Alley

Chairs In The Dark

פרסלי הוא מהזן של המוזיקאים שלא עוצרים לרגע, נדמה שהכתיבה באה לו בלי הרבה מאמץ. הייתי מצפה לחוסר אחידות ונפילות מאמן שמוציא אלבום או 2 כל שנה, אבל האלבום החדש לא נופל מקודמיו ומרגיש מאוד מגובש ומרוכז, שומר על הסאונד והסגנון שלו שמתכתבים בגלוי עם הצדדים והצלילים האפלים, הגאראג'יים, המלוכלכים ומלאי העשן של שנות ה-60

בין התחרפנויות פאזז, להמנוני גאראג' ואפילו כמה שירים שיזכירו את רוג'ר מקג'ויין או ארתור לי,
.בימים הכי מדכאים שלהם

:ועכשיו למנה העיקרית

על האלבום המופלא והקסום
Jacco Gardner מאת Cabinet Of Curiosities

גארדנר, מולטי-אינסטרומנטליסט בן 25 מהולנד, מוציא בשנה שעברה את אלבום הבכורה שלו, אולם רק השנה האלבום זוכה להפצה יותר מורחבת ורשמית באמריקה ובשאר אירופה תחת הלייבל Trouble In Mind .

מסוג האלבומים האלה שאתה מחכה להם המון זמן. לא בדיוק ידוע איך הם ישמעו, או מתי הם יגיעו, אבל אתה יודע שהם יגיעו. אין מה לעשות, הרי רובנו מחכים לדבר החדש הבא שיתפוס לנו את האוזן, האשכים (במקרה שלי) או הקרביים, ולא יניח לנו לרגע. כזה שנרצה ממנו עוד ועוד, שוב ושוב, נאנוס אותו.

.כל כך התגעגעתי לאלבום שמבוסס קודם כל על לחנים וכתיבת שירים טובה
.אפשר להתהלך אינסוף בעולם אסתטיקת הסאונד, האינסטרומנטלים/פוסט/נויז/ספייס מה שרק תרצו, אבל באמת שאין דבר שאני יותר אוהב משירים. שירים עם לחן טוב
.זה קונה אותי מיד

Watching The Moon

.פעם בכמה זמן מגיע אחד כזה כמו ג'אקו גארדנר, כותב שירים מופלא, ומחריב את עולמי
אח"כ הוא מתבל את השירה עם קצת ריוורב, את ההפקה בניחוח 60', אקוסטית ברקע, עיבודי קלידים מרחפים, תפקידי באס דומיננטיים וחשוב מכל, הרמוניות וקולות שניים שמוסיפים נפח גדול לסאונד ולעיבוד

גארדנר לא המציא שום ז'אנר, הוא רק הולך בגאווה על השבילים שסללו Brian Wilson, Syd Barrett, Billy Nichols, Curt Boettcher ושאר מוזיקאים ולהקות שנגעו בפופ פסיכדלי,בארוק, סאנשיין פופ וכו'.

Help Me Out

The Ballad Of Little Jane

אני מודה שבשמיעה ראשונה ושנייה כל השירים נשמעו לי כמו בליל אחד בעל אותו גוון צבע, אבל בכל האזנה נוספת התחלתי לשמוע ולגלות את החיים של כל שיר ולשים לב לכל הניואנסים של התפקידים והעיבודים.

.האלבום הזה הוא מושלם מבחינתי, מהסוג שגדל איתך עם כל שמיעה
והעטיפה, שהיא בפני עצמה יפהפייה (במיוחד על ויניל) וממש מתחברת עם האווירה וצבע השירים, ועוזרת לך לשים עוד רגל בכניסה לארון הסקרנות, משם והלאה, כל אחד

יראה, יחווה וישמע עולם אחר