Albums of 2019

ברוכים הבאים אם אתם מבקרים חדשים, שלום ונשיקה באוויר למבקרים הוותיקים
מפה לשם הבלוג הזה פעיל כבר 8 שנים. נחמד בהסה'כ
תודה לכם שמגיעים לבקר בסיכומי שנה או עוקבים אחרי הדף בפייסבוק
אם הטעם המוזיקלי של הבלוג מדבר אליכם תוכלו למצוא דברים כאלו ואחרים גם בימי ראשון בערב ברדיו הקצה, בתכנית שבועית בשם KZ Voodoo. פלייליסטים מהעבר זמינים גם באתר הקצה וגם
כאן במיקסקלאוד
מקווה שתהנו מהרשימה




The Minneapolis Uranium Club Band ‎– The Cosmo Cleaners: The Higher Calling Of Business Provocateurs
Label: Statick Shock Records/Fashionable Idiots

אוראניום קלאב הם באמת להקת גיטרות מטורפת ובאלבום הזה הם כבר לא שבויים רק ב Devo Worship שאפיין את האלבומים הקודמים. זה לא אלבום מושלם, אבל ברגעים הטובים הם ממש טובים! בשיר כמו Man Is The Lonliest Animal (האהוב עלי באלבום) נראה שגם הטקסטים שלהם יכולים ללכת לעוד מקומות אפלים ומעניינים והכימיה בין הגיטרות לא נורמלית, נשמעת כמו הכלאה של Television עם Devo.


The High Sheriffs – High Sheriffs
Label: Garden Portal

אחד התת-ז'אנרים האהובים עלי הוא New Weird America , מעין עיסה של פולק, קאנטרי,בלו גראס, פסיכדליה, אמריקנה ובלוז. אמנים כמו Michael Hurley ו Holy Modal Rounders היו האבות המייסדים של הסגנון הרדיקלי (לזמנו) הזה מאמצע ה60' ומאז הגיעו (בעיקר בעשור הקודם ובעשור הנוכחי) לא מעט אמנים שהלכו בעקבותיהם. לאלבום הבכורה של The High Sheriffs הגעתי יחסית מאוחר השנה, לאוהבי מוזיקה אפלאצ'ית מבוססת בנג'ו, גיטרות אקוסטיות והרמוניום, שירי הילביליז לצד קטעים אינסטרומנטליים עקומים שמושכים לפרקים גם לפסיכדליה ובלוז.
Truth In Rambling
Sarve Shaam


Kleptomanim – Petting Zoo
self released

אלבום בכורה מקומי של קלפטומנים, טריו נויז-רוק מכוסח עם חיבור לפוסט-פאנק ופאנק רוק, בו חברים אוריין פינקו, הילה מלמד ואיתמר גורפינקל. גיטרה-בס-תופים ישר ולעניין שמזכירים להקות אנדרגראונד אמריקאיות מהאייטיז. הפשטות של השירים והאגרסיביות של הנגינה עובדים לטובתם ובעיקר הזעם והצרחות של פינקו. זו להקה שהייתי שמח לשמוע איך הם יפתחו את הקטע שלהם, אני מקווה שזו רק ההתחלה.
Tomorrow's Nothing


Clandestine Quartet – One for the Fossa, Two for the Wolverine
Label: 33-33

אלבום הבכורה של Clandestine Quartet,שמאוד ציפיתי לו ויצא ממש בשקט מתחת לכמעט כל רדאר לקראת סוף השנה, הוא חיבור בין האחים בישופ ( מתהילת Sun City Girls וקריירות סולו מצוינות), ריצ'רד (גיטרה) ואלן (בס, סקסופון ושירה) עם 2 מוזיקאים נהדרים ששמם הולך לפניהם במה שקשור לאימפרוב/אקספרימנטל/נויז אמריקאי, כריס קורסאנו המתופף המדהים (שמשתף פעולה עם רבים וטובים כמו המוזיקאי שמופיע למטה) ומייקל פלאוור שמנגן כאן על ציתר עבודת יד שהוא מכנה Japanese Banjo. אלבום נפלא שיש בו תחושה של סשן מאולתר של מוזיקאים למודי קרבות שיודעים מתי להקשיב אחד לשני כדי ליצור רגעים מדידטיביים ומתי נכון לכסח עם קטעי פריק-אאוטס מורטי עצבים ועורות וגידים. יש גם 2 מזמורים שמתקשרים עם רוחות בסגנון המוכר לאוהבי SCG עם קולו הגבוה והשאמאני של אלן בישופ. מי שמחפש/ת פסיכדליה לא קונבנציונלית אבל לא מוזרה מדי, עם השפעות מעולמות הפרי-ג'אז ומוזיקה ערבית, עשוי ליהנות כאן מאוד.
(So Long (Harry Dean


Bill Orcutt – Odds Against Tomorrow
Label: Palilalia Records

אני מאוד אוהב אלבומי גיטרה אקוסטיים בסגנון פינגר-פיקינג או סלייד אבל מאלבומי גיטרה חשמלית אני נזהר יותר כי יש סיכוי גדול מאוד שהם יהיו נוראיים, משמימים, מאוסים ולעוסים. כל התיאורים האלו לא חלים על האלבום האחרון של ביל אורקט, שהוא פלא של מוזיקאי וגיטריסט. אותו אורקט שהיה אחד ממקימי הלהקה הפסיכוטית ללא קבלות Harry Pussy, איתם הוא החריב כל חלקה טובה בנויז מחורע. כיום הוא מוציא אלבומים בכיוון שונה לחלוטין. קטעי גיטרה שמרגישים לרוב אינטואיטיביים ולפרקים גם מזכירים את עבודות הסולו של טום וורליין מ Television.
All Your Buried Corpses Begin To Speak


Bloodshot Bill – Come Get Your Love Right Now
Label: Goner Records

אלבומו השביעי (? תלוי מי סופר ואיפה) ל Bloodshot Bill, הרוקנרולר הפרובוקטיבי ממונטריאול, בעל הגריז בשיער וחיבה עזה לאלביס פרסלי ואדי קוקרן. ביל, שסוגר עשור שני של פעילות, הידוע בעיקר בהופעות
ה One Man Band המטורפות שלו ובשיתופי פעולה עם אושיות גאראז' (קינג קאהן למשל) בישל אלבום עם סאונד חי וגאראז'י של להקת רוקבילי מעושנת כשהוא מקליט את כל הכלים.
אחד האלבומים הכי כיפים שיצאו השנה שמעלה תהיה על מה יכול היה לצאת מסשן משותף עם צ'רלי מגירה ז"ל. זה היה משהו שהייתי מאוד משמח לשמוע.
Don't Ever Go Away


Mako Sica – Manifest Being
Label: Feeding Tube Records

Mako Sica להקת פסיכדליה נהדרת משיקאגו שפועלת יותר מעשור ומאחוריה לא מעט אלבומים, כולל שיתופי פעולה עם מתופף הג'אז Hammid Drake, איתו הוציאו אלבום בשנה שעברה. האלבום החדש כולל 4 קטעים מאולתרים של פסיכדליה מהזן הריטואלי עם גיטרות אטמוספריות, חצוצרה ותיפוף מעולמות הפרי-ג'אז ושירה שנשמעת כמו רוחות של נזירים פרנציסקנים.
Elastic Future


Institute – Readjusting The Locks
Sacred Bones Records

אני עוקב אחרי Institute כבר כמה שנים ובינתיים הם לא אכזבו אותי פעם אחת. האלבום המלא השלישי שלהם מראה שגם אם הם מפתחים את מה שהם עושים או פוזלים לכל מיני כיוונים הם עדיין שומרים על הסאונד שמייחד אותם. אני אוהב את זה שההתפתחויות הם מינוריות, מי שעוקב מקרוב ישים לב לשינויים, אבל מבחוץ זה אותה Institute .
רביעיית הטקסנים בעוד אלבום אדיר מתחילתו ועוד סופו ולא מתחנף לרגע, מושפע מלהקות אנארכו-פאנק ופוסט-פאנק עכור ולא נופל לקלישאות! מהלכי בס וגיטרות מפתיעים ומוס בראון הווקליסט, שהקול שלו מתאר פארנויה וחרדה בצורה חדה במיוחד. לא החלטתי על שיר אחד אז לינק לכל האלבום


Naujawanan Baidar – Volume 2
Label: Radio Khiyaban

חלק שני בפרויקט הסולו של N.R Safi (מייסד להקת הפסיכדליה המעולה The Myrrors) תחת השם Naujawanan Baidar. המוזיקה עוברת דרך שורשיו האמריקאים-אפגאניים של סאפי, מהמדבריות של אריזונה (Sonora Desert), פסיכדליה אמריקאית ועד למוזיקאים אפגאניים מקאבול שהכיר דרך אוסף הקסטות של סבו. תחליף לחליטת פיוטה בשמש הקופחת.


Frank Hurricane & The Hurricanes Of Love – Life Is Spiritual
Label: Feeding Tube Records

אסיד-פולק, אמריקנה קוסמית, שרימפס, הרי האפאלצ'יה, עיירות נידחות בטנסי, בנג'ו, גיטרות אקוסטיות, תזמורים אווריריים…כל אלו באלבום האחרון של פרנק הוריקן וחבריו לדרך. אלבום של כותב שירים מעולה ולא מאוד מוכר.
Sneedville Blues


Pinocchio
Label: Toxic State Records

אחת הסולניות האדירות בעשור הנוכחי, כזו שהרעידה את עולמי, היא מרי ג'יין דאנפי.
יש לה יכולות מטורפות ונראה שהיא יכולה וגם עושה איתן מה שהיא רוצה ולא נצמדת לז'אנר אחד.
המפגש הראשון עם הקול העוצמתי שלה קרה דרך האלבומים של להקתה Vexx מאולימפיה, וושינגטון. מאז הספיקה להוציא גם אלבום אמריקנה כחלק מצמד The County Liners ואלבומי ניו-ווייב/פוסט פאנק/סינת'פופ עם הרכבים CC Dust ו CCFX.
לאחרונה עזבה את אולימפיה לטובת ניו יורק והתחברה לסצנת הפאנק/הארדקור/DIY בברוקלין. הלהקה החדשה שלה נקראת Pinocchio, שכוללת חברים מלהקות אדירות כמו Slender, Dawn of Humans, Crazy Spirit, שם היא שוב לוקחת את עצמה למקום קצת אחר, שמזכיר את מה שעשתה עם Vexx אבל עם הרבה יותר תיאטרליות בהגשה (וגם בהופעה) .
בעודי יושב לעבוד על הרשימה, גיליתי שדאנפי היא בעצם הסולנית באי.פי הזה שאני שומע כבר חצי שנה ומנסה להבין למה הקול מאוד מוכר לי. בדיעבד הסתבר שראיתי אותם בהופעה השנה כשהם השיקו את האלבום בברוקלין יחד עם Hank Wood and The Hammerheads חבריהם ללייבל.
אלבום פאנק-גלאם-רוק רוצח! מחכה בקוצר רוח לאלבום המלא


Headroom – New Heaven
Label: Ever/Never Records

החבורה הכי אפויה בסצנת השוליים של ניו הייבן, קונטיקט הם Headroom, שחוזרים לסיכום אחרי שהופיעו כאן עם אלבום הבכורה שלהם לפני שנתיים. הפעם עם אי.פי שממשיך את הפסיכדליה הטריפית שלהם עם 3 שירים בסה"כ אבל כאלה חודרים דרך האוזן לתוך המוח ומגרדים שם כל חלקה טובה, בעיקר בזכות השירה המהדהדת ברקע והגיטרה החורכת והאנטי-וירטואוזית (במובן הכי חיובי, כמובן) של Kryssi Battalene. שימו אוזן על השיר City Lights שנשמע כמו מה שאולי היה קורה אם הופ סאנדובל מ Mazzy Star היתה קמה מהתרדמת חורף שלה ומצטרפת לסשן עם Les Rallizes Denudes.


Sir Richard Bishop & Ed Yazijian
Label: Unrock

יופי צרוף מאת 2 מאסטרים, Sir Richard Bishop (מוכר בעיקר כגיטריסט Sun City Girls) ו Ed Yazijian (חבר בלהקת הפוסט-רוק הנסיונית Culd De Sac ז"ל). 3 קטעים אינסטרומנטליים של ראגות מודרניות עם שלל כלי מיתר, קשת, כלי הקשה, קלידים. אלבום שמצליח להעביר הרמוניה בין הרבה כלים וצלילים, בעיבודים שלא מעמיסים ונותנים מקום לשני הנגנים האלו לעוף רחוק ביחד.
קטע אחד זמין כאן


Purple Mountains – Purple Mountains
Label: Drag City

מחקתי, כתבתי, מחקתי….עשרות פעמים.
אני לא בטוח כמה החיבור שלי עם האלבום הזה יצליח לעבור במילים. שירת הברבור של דיוויד ברמן, ששבר שתיקה של 11 שנים מאז שלהקתו Silver Jews הפסיקה לפעול. אלבום שתפס אותי באחת התקופות הלא פשוטות ולא יציבות שהיו לי בשנים האחרונות וכאילו נגע באיזה עצב חשוף, פירק אותי לגמרי וגם היה שם בשבילי. אלבום שתופס חיים שבריריים ומורכבים, מלאים בהתמודדויות נפשיות, עצבות, אהבות וחיבורים, קור וחום. אלבום שהוא אולי ניסיון להפגיש את ברמן עם עצמו, ניסיון שנגמר בשחרור.
ממליץ בחום לקרוא את הטקסט שכתב עליו משה לוי בבלוג שלו.
היה שלום דיוויד ברמן…אהבתי אותך

Nights That Won't Happen
I Loved Being My Mother's Son
All My Happiness Is Gone


Brian Crook With The Renderers – This World Just Eats Me Up Alive
!Label: Ba Da Bing

אלבום סולו ראשון לבריאן קרוק, מוזיקאי שאולי מוכר לחובבי אנדרגראונד מניו זלנד, גיטריסט בגלגול מאוחר של The Terminals ומייסד The Rendereres. קרוק כותב שירים שבייסוד שלהם (וגם בקול המעורער שלו) יש משהו מאופק, פסיכדלי ועקום אותם הוא דואג לקשט או לפוצץ עם פידבקים ספייסיים ונויזים מהגיטרה שלו. משהו באלבום הזה מתחבר לי גם עם חומרים מסוימים של Yo La Tengo.
Black Mariah
Poisoning The Well


Bill Callahan – Sheperd in a Sheepskin Vest
Label: Drag City

6 שנים חיכו מעריציו של ביל קלאהן לאלבום חדש. הציפיה אמנם השתלמה אבל האלבום לא חף מבעיות.
20 שירים יכולים להרגיש הרבה מדי כשלא כולם ברמה אחידה, עם זאת החצי הראשון של האלבום כולל רצף של שירים מבריקים ומהטובים ביותר של קלאהן, אחד הכותבי השירים הגדולים שפעילים ב30 שנים האחרונות. לשמחתי גם תפסתי אותו גם בהופעה בטור של האלבום וזו היתה חוויה שרק העצימה את החיבור שלי למוזיקה שלו. המפגש עם האיש עצמו בחנות תקליטים , כמה שעות לפני ההופעה, היתה חוויה די נוראית אבל זה כבר סיפור אחר.
Black Dog On The Beach
Angela


Stefan Christensen – The Upcoming Flame
Label: bruit direct disques

בחזרה לסצנת האנדרגראונד של ניו הייבן, קונטיקט , עם 2 אלבומים מצמררים ומלנכוליים של Stefan Christensen, שפועל גם כגיטריסט ב Headroom וגם בעליו של לייבל קטן ומצוין C/Site Recordings. בשניהם אפשר למצוא שירים קטנים, מכונסים ומקפיאים לצד קטעים אגרסיביים, פסיכדליים עם פידבקים וגיטרות נויז חלודות. יש משהו בעולם ההשפעות של כריסטנסן שמאוד מתחבר לטעם שלי, בעיקר באהבה לסאונד לו-פיי וללהקות ניו זלנדיות ואמריקאיות שהוציאו אלבומים בלייבלים כמו Siltbreeze ו Xpressway. מעריצי Jim Shepard, Graeme Jefferies ו Alastair Galbraith ירגישו בבית
Arrows
Messege For This Day

Stefan Christensen & Friends – Unknown Fortune
Label: C/Site Recordings


Weeping Bong Band – II
Label: Feeding Tube Records

אלבום שני ללהקת הבאנג הבוכה, אחת מחבורות הפסיכדליה המאולתרת המצוינות שפועלות בשנים האחרונות בחוף המזרחי של ארה'ב. משם מגיעה אולי הסצנה הכי מעניינת בכל מה שקשור לפסיכדליה, אזוטריה, אסיד-פולק וניסויים הזויים, אותה דואגים לתעד ולהפיץ אנשי הלייבל האהוב Feeding Tube.
את האלבום הזה הכרתי בקיץ האחרון כשהתנגן ברקע בחנות של הלייבל בנורת' האמפטון, מסצוסטס.
חבורה שצוללת עמוק לתוך טקסים קוסמיים שמתקשרים עם המסעות מהעבר של Popol Vuh ו
Sandy Bull. מה זה הטריפ הזה…?


Amyl and The Sniffers – Amyl and The Sniffers
Label: Rough Trade/ATO Records/Flightless

החבורה האוסטרלית בהנהגת הסולנית המלכה איימי טיילור בסביבה כמה שנים אבל אין ספק שזו היתה השנה בה הם התפוצצו לחלוטין עם אלבום הבכורה שלהם.
יש בו כל מה שמתבקש מאלבום רוקנרול עם חיבור לאגרסיות של פאנק רוק ופרפורמנס של גלאם רוק. ריפים ממכרים, שירה מלאת כוונה, זעם ותשוקה ובעיקר תחושה שכיף לשמוע אותו שוב ושוב.
Angel
GFY


Cherubs – Immaculada High
Label: Relapse Records

הנה הם שוב! מכוסחים מאי פעם! טריו הנויז-רוק הרצחני Cherubs מאוסטין, טקסס שברו שתיקה של 2 עשורים לפני כמה שנים והפעם חזרו עם אלבום שקצת התרחק מהסאונד שלהם בניינטיז, פחות רזה וחתרני, יותר מופק (אפילו גראנג'י פה ושם) אבל עדין נאמן מאוד לאופי שלהם. חגיגה של ריפים מרושעים ופאזז מנצנץ, סאונד דחוס ובוצי ותופים כבדים.
Sooey Pig


Robert Forster – Inferno
Label: Tapete Records

אני מת על המוזיקה של רוברט פורסטר, גם כחלק מלהקתו המעולה והמפוספסת
The Go-Betweens האוסטרלים, וגם בתור יוצר עצמאי. הקול שלו והשירים שלו פשוט מצמררים אותי, מצדי הוא יכול לשיר על ליפתן פירות שישב יותר מדי זמן בשמש וזה לא ישנה לי. האלבום החדש שלו מזכיר לי בשירים הרוקנרוליים את אלבומי הסולו המוקדמים של לו ריד ובשירים היותר אקוסטיים את אלבומי האמריקנה של רובין היצ'קוק, על פניו אין ממש דמיון בצבע קול אבל משהו בהגשה ובגישה כן מתחבר לי אליהם. אלבום מצוין ומרגש, הכי טוב שלו בעשור הזה
(Inferno (Brisbane In Summer
Life Has Turned A Page
.


Wet Tuna – Water Weird
Label: Three Lobed Recordings

הדואו המעושן של מאט וולנטיין (MV & EE) ופאט גאבלר (P.G Six) באלבום שני של (תחזיקו חזק) בוגי-רוק-קוסמיק-אמריקנה-פסיכדליה סמיכה-דיסקו לדד-הדז מתחת למים. זה נפלא ושונה ומלא הזיות שרק מוחות אפויים כמו וולנטיין וגאבלר יכולים לרקוח. בהופעה הם גם עשו קאבר לשיר אהוב של מייקל הארלי, אני מעריץ!
Sacagawea
Goin


Shana Cleveland – Night Of The Worm Moon
Label: Hardly Art

כתבתי על שיינה קליבלנד המופלאה לפני כמה שנים כשיצאה עם אלבום הסולו הראשון שלה עם ה Sandcastles, זו היתה התאהבות משמיעה ראשונה. מאז הספיקה להוציא עוד כמה אלבומים עם להקתה המצוינת La Luz והשנה הרגה אותי לגמרי עם אלבומה החדש. אסופה מרגשת של שירי דרים-פולק עם בסיס אקוסטי ועיבודים עדינים ומרחפים. הקול של קליבלנד קטיפתי ואינטימי, נותן תחושה שהיא ממש סוחפת אותך איתה לשיוט לילי בין הגבעות של קליפורניה מהרגע שהשמש שוקעת וצובעת את ההרים, עד שהשמיים נעשים כהים, הכוכבים מתחילים לנצנץ ותחושות מתחילות לצוף.
השיא של האלבום לטעמי הוא Face of the Sun , השיר ששמעתי הכי הרבה השנה, כזה שכל החלקים בו מתחברים לכדי שלמות, טקסט פשוט וישיר שחדר אלי ישר, יחד עם לחן אמריקנה עם סאונד של החוף המערבי וגיטרת פדאל סטיל מרחפת (תמיד תוספת מבורכת!) מקווה שלא תדלגו עליו

When you have all
you want so young
So hard to start anew
Still defined by who you
Were back then
But that’s no longer you


Tim Presley's White Fence – I Have To Feed Larry's Hawk
Drag City

אלבום השנה שלי שייך לטים פרסלי הפועל תחת השם White Fence, מוזיקאי אהוב ביותר שמלווה אותי כל העשור הנוכחי. אני עוקב אחריו מהרגע ששחרר את האלבום הראשון שלו ב2010 ומאז שהבלוג התחיל לפעול ב2012 הופיע כאן בקביעות.
להכיר אמן לעומק ולעבור איתו את השינויים מאלבום לאלבום, לשים לב לניואנסים הקטנים ולניסיונות לחפש כיוונים חדשים, זה סוג של חוויה שמייצרת תודעת שמיעה אחרת שאני ממש נהנה ממנה.
מוזיקלית, האלבום מתחבר יותר לכיוון של אלבום הסולו שלו The Wink ונשמע שעם כל המוזרות של השירה והלחנים יש כאן גם לא מעט רגעים מאוד נגישים ומלודיים. בשנים האחרונות, ובעיקר בעקבות העבודה שלו עם Cate Le Bon בפרויקט המשותף שלהם Drinks, משהו בקול שלו לקח פניה לכיוון שונה, מזכיר לי לפעמים את Nico. בהקשר הזה השירים החדשים מתחברים לי גם עם אלבום הופעה משותף של קווין איירס, ניקו, ג'ון קייל ובריאן אינו שיצא ב1974. השירה הכבדה של ניקו, הפסיכדליה של קווין איירס, המשיכה לארט-רוק והניסויים של אינו, בלדות הפסנתר של קייל, החיבור של העולמות שכל אחד מהם הביא גרם לי לחשוב על מגוון הדמויות של פרסלי, חלק התגלו בפניי רק באלבום החדש.
אולי זה גם מסביר את העובדה שבחר לקרוא לאלבום Tim Presley's White Fence…?
ובהקשר של הפסנתר, זה שינוי שמאוד נוכח באלבום הזה שרובו מבוסס עליו, ביחד עם תוספות של מכונות תופים, סינת'ים ומקלדות, אלמנטים של סאונד שלא ממש היה קיימים באלבומים הקודמים, שמשכו יותר לפסיכדליה לו-פיי וגאראז' רוק. בטקסטים שלו הוא מצליח לחבר בין סיפורים מציאותיים ובדיוניים לזרמי תודעה מופשטים.
הפעם לא קל לי להיות ברור לגמרי למה אני כל כך אוהב את האלבום הזה, אבל זו האמת. אז מקווה שאם לא הכרתם את White Fence עד עכשיו אולי תנסו והוא יכנס לחייכם, בעיניי הוא מוזיקאי מבריק ביותר שפוגע בכל פעם מחדש וזו יכולה להיות נקודת פתיחה מוצלחת למדי.
Indisposed
Lorelei
I Have To Feed Larry's Hawk



Reissues & Archival Releases

Acid Mothers Temple & The Melting Paraiso U.F.O. ‎
Label: Black Editions


Warren Winter's Band – Crossbar Hotel
Label: Sophomore Lounge Records


Alastair Galbraith – Morse
Label: Digital Regress


Bardo Pond – Big Laughing Jym
Label: Fire Records



Willie Lane – Guitar Army Of One
Label: Feeding Tube Records


Jim Shepard – Motorcycle Movie
Label: Iron Press


Jim Shepard – Heavy Action
Label: Ever/Never Records


Luxurious Bags – Frayed Knots
Label: Twisted Village


Charlie Megira – Tomorrow's Gone
Label: Numero Group


Les Rallizes Denudes/Taj-Mahal Travellers – OZ Days Live 1973
Label: Alternative Fox


Kak – Kak
Label: Mad About Guerssen

?Normil Hawaiians – What's Going On
Label: Upset! The Rhythm


Sanford Clark – They Call Me Country
Label: Numero Group


Peter Laugner Box Set
Label: Smog Veil Records


רעש – בתוך הראש
לייבל: נענע דיסק


Stone Harbour – Emerges
Label: Out-Sider/Guerssen


Peter Jefferies – Last Ticket Home
Label: Grapefruit Records


The Rats – In A Desperate Red
Label: Water Wing Records/Mississippi Records


Roy Montgomery – Scenes From The South Island
Label: Yellow Electric


Terry Allen & The Panhandle Mystery Band – Pedal Steal + Four Corners
Label: Paradise of Bachelors


Sun City Girls – Dawn Of The Devi
Label: Abduction


Country Teasers – Toe Rag Sessions, September 1994
Label: Crypt Records


This KInd Of Punishment – In The Same Room
Label: Superior Viadcut


Sonny Sharrock – Ask The Ages
Label: Hive Mind Records

Albums of – 2013 – אלבומי השנה

סיכום שנת 2013 , אלבומים שאהבתי מאוד, אלבומים שהייתי יכול ומוכן לאוהב יותר ממה שאהבתי, אלבומים שבשמיעה ראשונה נשמעו לי מיותרים ואחרי כמה האזנות אהבתי, אלבומים שאהבתי ואז פחות אהבתי, מוזיקאים שאהבתי שעזבו את האדמה ומיצג פוסט-טראומטי עם חמישה רקדנים, נייר צלופן, איבר נשי כרות, סקיני ג'ינס קפוא, והגרלה שבסופה אחד הקוראים יבין שהוא יותר מוצלח מאחד האמנים ברשימה בתחום חשוב מתחומי היום-יום

כמו כן, אחרי מחשבות קצרות במיוחד, החלטתי שאני מעדיף לכתוב כמה שפחות מילים. יהיו תמונות עם עטיפות האלבומים ושמותיהם, יהיו מספרים אבל האלבומים לא מדורגים בשום צורה, למעט עשרת האלבומים שיגיעו בסוף הרשימה, שהם בהחלט האלבומים ששמעתי הכי הרבה
אף אלבום לא יוכתר כ-אלבום השנה, אבל כן יצויינו 2 שירי השנה שלי וגם קופסאת השנה
בנוסף לכל, מתנצל מראש על חזרתם של מילים מסויימת כמו: פסיכדליה, פסיכדלי,נויז- פסיכדלי, ספייס-פסיכדלי, גאראג' פסיכדלי וכו
אוצר המילים שלי ואני, מוגבלים בהחלט

40. A Place To Bury Strangers – Strange Moon

.שהופיע גם הוא בסיכום השנתי Worship בשנה שעברה החבר'ה האלו הוציאו את אלבומם השלישי
Dead Moon האי.פי הזה (שיצא במיוחד ליום התקליט הבינלאומי) הוא מחווה ללהקת
והוא שומר על הקו של אלבומם הקודם, מתקפת נויז גיטרות מנסרת ואפלולית והשפעות פוסט-פאנק. איזה כיף לדחוף כל מיני שמות של ז'אנרים
Dead Moon Night

doc082mockup30.11183


39. Jetman Jet Team – We Will Live The Space Age

במסורת השוגייז המלודי עפוף שכבות של סאונד, קולות ומסכי גיטרות של העת האחרונה. אלבום בכורה מצויין ללהקה הזו שיצאה מסיאטל. יש הרבה מקום להזיות, בתוך השירים ובין השירים
תודה לברי ברקו על התגלית
Albatross

jetman jet team - space_age

38.  MV & EE – Fuzzweed

הצמד המוזר ונחבא אל הכלים הזה , מאט ואלנטיין ואריקה אלדר, מקפידים להוציא לפחות אלבום או שניים בכל שנה. האלבום הזה הוא רק אחד מתוך שלושה במהלך 2013. שם האלבום מסגיר בבירור את המוזיקה. פאזזים חורכים לצד גיטרות מסוממות מרחפות, או הצד הספייסי פסיכדלי צמחוני של
Poor Boy Excursions האמריקנה בשילוב הקולות של השניים. שיא האלבום מגיע עם שיר הסיום
שמתחיל עם סלייד בלוז, עוצר בכאוס של נויז פסיכדלי ונגמר בבקתת מדיטציה במזרח

mv-ee_fuzzweed


37.  The Flaming Lips – The Terror

אני משתדל לעקוב באדיקות אחרי האלבומים של הליפס, אלבום האולפן הרשמי האחרון שלהם מ-2009 הוא יצירת מופת והדבר הכי מוצלח ומרתק שהם הוציאו בעשור הקודם. האלבום החדש שלהם דורש משהו שונה. הם לקחו את הקו הקרואטי-אלקטרוני של האלבום ההוא ויצקו משהו אחר, יותר בולע, מרחבים של סאונד פוסט אפוקליפטי שזועקים עוד מעטיפת האלבום, ומלודיות די פופיות שבכל זאת מצריכים מהמאזין לא מעט סבלנות. לא בכל שמיעה הצלחתי לצלוח אותו עד הסוף. בפעמים שזה כן קרה , זה השתלם ביותר. הליפס הפכו להיות מאסטרים של סאונד, לרוב זה לא קונה אותי, במיוחד בזמנים שכאלה, שהמון אמנים מתחבאים מאחורי הסאונד ולא משאירים מקום לשירים, לא בטוח שזה המקרה באלבום הזה
Bee Free, A Way

The-Flaming-Lips - The-Terror

36.  David Bowie – The Next Day

דייויד בואי מתכתב עם העבר, עם עצמו בהווה, ותמיד יש סימנים למשהו לא נודע מהעתיד. האמן שתמיד הצטייר כיישות שהגיעה ממקום אחר, לא כל כך אנושי, מגיח פה דווקא בצורה הכי חשופה ואישית שלו מזה המון שנים. ההפקה לא מכבידה ונותנת לו מקום. בחזרה לשירים מבוססי גיטרות-באס-תופים. הלחנים שאף אחד לא כותב, והגשה ששמורה רק לו
(You Will) Set The World On Fire

david-bowie-the - next-day-album

35. Nick Cave & The Bad Seeds – Push The Sky Away

אני לא נמנה עם מערציו האדוקים של קייב, אלה שיקריבו את עצמם למענו, ובלי שום סיבה מספיק מוצדקת.
בכל זאת אני מנסה לעקוב אחריו בשנים האחרונות והשירים באלבומוה חדש, אחד אחד, מפילים אותי לתהום החשוכה של האישיות של קייב. מאסטר אמיתי של שירה מלנכולית וקול  שבא לך להסתתר מתחת לשמיכה ולהקשיב לו פעם אחרי פעם
בעיניי השירים החזקים הם שיר הפתיחה ושיר הסיום, מה שמחזיק אותי לשמוע אותו עד הסוף, גם כשחלק מהשירים נוטים קצת לייגע
Push The Sky Away

Nick-Cave-and-the-Bad-Seeds


34.  Robyn Hitchcock – Love From London

לחצו כאן ותגיעו לפוסט על האלבום

RobynHitchcock-LoveFromLondon


33.  Day Ravies – Tussle

סולן ומנהיג להקת הקינקס Ray Davies משחק המילים הדי פשוט/טיפשי על שמו של , Day Ravies
.הוא זה שסיקרן אותי במיוחד וככה הגעתי לשמוע את אלבום הבכורה של חבורת אוסטרלים זו
בבנאדקמפ שלהם, בתחתית הדף, מצויינים הז'אנרים הבאים: דריפ-פופ, נויז-פופ, ג'אנגל-פופ ושוגייז
יש אינסוף להקות שמשלבים את האיזורים המוזיקלים האלו אבל הם תפסו אותי במיוחד ולא רק בזכות השם
( The Clean אם אהבתם אותם תבדקו גם את להקת )
Reality School

day ravies


32.  Howe Gelb – Dust Bowl

ואחד משליחי הקאנטרי האלטרנטיבי המצודקים ביותר Giant Sand מר. גלב  היקר, מנהיג להקת
שמחזיק גם בקריירת סולו מכובדת, הוציא השנה 2 אלבומים. זה הראשון מבין השניים, שיצא בלייבל קטן ובהפקה בייתית מאובקת ועירומה. אלבום של שירים גולמיים. עם אקוסטית. עם פסנתר. ורעשי רקע שלא טרחו לנקות. והקול החלוד של גלב. זה פשוט וטוב ומרגיש בבית
Dust Bowl

howe gelb - dust bowl


31.  Low – The Invisible Way

השיר הפותח את האלבום היה שיר השנה שלי עד שהגיע שיר אחר שגנב את מקומו ואילץ אותי לבחור ב-2 שירים.
'אני מכתיר אותו כ 'שיר החצי הראשון של השנה
Plastic Cup

low - the invinsible way


30.  Bardo Pond – Rise Above It All

בארדו פונד באלבום הזה (שיצא במיוחד לכבוד יום התקליט) הקליטו מחוות ל-2 ליצרות של אחרים
שנלקח למחוזות כבדים יותר ואיטיים יותר, עם פידבקים רוצחים וחליל צד, Funkadelic האלמותי של  Maggot Brain ,הקטע הראשון
שהולך לכיוון ספייס רוק פסיכדלי Pharoah Sanders של  The Creator Has A Master Plan הקטע השני
לאוהבי חורבן

bardo pond - rise above it all


29.   Causa Sui – Euporie Tide

.Summer Sessions את החבורה הדנית הזו הכרתי בעקבות טרילוגיית אלבומי אסיד רוק מג'ומג'מים בשם
באלבום החדש, שגם הוא כולו אינסטרומנטלי, הם תחמו גבולות יותר ברורים ונסחפו פחות לאיזור הג'אמים
עוד מהז'אנר הלא נגמר של הכל מהכל, ספייס-קראוא-סטונר-פסיכדלי
Homage

causa sui


28.  Roy Harper – Man & Myth

רגשות חצויים עם האלבום החדש (13 שנים מאז האחרון) של גיבור הפולק האנגלי הכה אהוב עלי
.שלושה שירים מתוכו פשוט לא הצלחתי לאהוב, לא משנה כמה ניסיתי. הם גם השירים בהם יש להקה, באס תופים וגיטרות חשמליות לא מחמיאות במיוחד
על ההפקה אמון ג'ונתן ווילסון (אולי צריך לפנות אצבע מאשימה כלפיו). מצד שני, בארבעת השירים הנותרים בהם שר הארפר רק עם האקוסטית עטוף בתזמורים קלים, שם נמצא כוחו האמיתי והוא מפיל ופוגע בי בלי שום מאמץ. הארפר כותב שירים דגול
ובכל זאת יצא אלבום לא מושלם, שעדיין ראוי להימצא ברשימה הזו
January Man איך אפשר לעמוד בפניו כשהוא זועק שורות שכאלה בשיר
"I lost control of my emotions, in the oceans of your eyes
Say things i didn't mean to, but of course i did"

roy harper - man and myth


27.  White Hills – So You Are…So You'll Be

White Hills סטונר-ספייס-פסיכדלי רצחני מאת
ואולי גם האלבום הכי שלם שהם הוציאו
In Your Room

White-Hills-So-You-Are…-So-You'll-Be


26.   Scout Niblett – It's Up To Emma

גברת ניבלט באלבום שמי שלא הצליח להתחבר אליה קודם אולי יחווה תיקון, ומי שאהב את האי נעימות הזו
שמורגשת באלבומים הקודמים שלה, אולי יחשוב שזה קצת יותר מדי נגיש
לטעמי זה יופי של אלבום, מהגיטרות הפשוטות ועד לטקסטים הטעונים
והוקל שלה, שזועם ועדיין שומר על איפוק
Can't Fool Me Now

ScoutNiblet 3


25.  Fuzz – Fuzz

הוא אחד הבחורים שאני יותר מחבב בשנים האחרונות Ty Segall
באופן די עקבי הוא דואג להוציא כל שנה לפחות אלבום או פרוייקט אחד
השנה הוציא גם אלבום סולו בנוסף להרכב צד הזה, שאולי לא ישאר כזה צדדי, ימים יגידו
הפעם הוא תופס את כיסא המתופף (ועושה את זה מצויין) בנוסף לעוד באסיסט וגיטריסט שכבר מופיעים/מקליטים איתו כמה שנים
באיזשהו מקום קצת חבל שהוא לא נשאר אוחז בגיטרה, כי יש הרגשה שהגיטריסט הנוכחי לא מספיק דפוק כמוהו
כבר המציאו אי אז Blue Cheer ו Black Sabbath על טהרת הפאז וריפים ש
אלבום כיף שמנוון את המוח כמו שצריך ועטיפה מפתיעה בכיעורה
Loose Sutures

fuzz - fuzz


24.   Barn Owl – V

אלבום חמישי לצמד התנשמת, שיוט אפלולי, מסוייט ולפרקים גם נעים באוקיינוס שהוא עטיפת האלבום
הם מצליחים לייצר חוויות מוזיקליות רגשיות שונות מקטע לקטע ועדיין להעביר תחושת זמן אחת
שילוב בין גיטרות בשלל צורות וצבעים לצלילים מסונתזים
Pacific Isolation

barn owl - v


23.  The Black Angels – Indigo Meadow

.אלבום רביעי לחבורת הגאראג'-פסיכדלי המונוטוני שהגיעו לכאן בתחילת דצמבר 2013 בבארבי ונתנו הופעה מצויינת ומהפנטת
מודה בשמיעות הראשונות קצת התאכזבתי מהכיוון שהם תפסו באלבום הנוכחי, הוא היה נשמע לי יותר מתקשר ומלודי
.אבל בסופו של דבר השירים התחילו להתגלות ונורא שמחתי על המעבר שהם עשו ויצאו מהתבניות החוזרות והמוכרות של עצמם
להיטי פסיכדליה
הבלאק אנג'לס מגיעים לבארבי – פוסט

indigo meadow


22.  Popstrangers – Antipodes

בתוך תוכי חכיתי לאלבום שכזה כבר הרבה זמן
Sonic Youth / Pixies פופסטריינג'רס הניו-זלנדים עושים רוק גיטרות שנשמע מושפע מחברים טובים כמו
הגיטרות חלודות וחדות, השירה מרחפת והלחנים לא יושבים במקום הנוח שלהם ומביאים משהו אחר
שמתפקד כלהיט אינדי-משהו (שמצליח בכל זאת להתחבב), האלבום הזה מושלם Heaven להוציא את
תודה לאסף רחמני מהלייבל האהוב ק.מ.ע
In Some Ways

popstrangers - antipodes


21.   King Khan & The Shrines – Idle No More

קינג חאן המופרע מתגלה כגורו כריזמטי (ואולי תמיד היה כזה ולא שמתי לב) של סול מתובל ברוקנרול
השירה שלו נוטפת כמויות של  גרוב וקשה לעמוד בפניו. בנוסף יש לו את להקת
שבאמתחתם חטיבת כלי נשיפה+גיטרה-באס-תופים The Shrines
ועומדים לצידו שווה בשווה בכוחות שעושים את האלבום הזה
.וגם כמה בלדות סול עגמומיות כמיטב המסורת, שמוציאים אותו גם על הצד המרגש
כיף לחזור לאלבום הזה
Luckiest Man

King_Khan Idle_No_MOre


20.   Brokeback – Brokeback and the Black Rock

 Douglas McCombs שהתגלו אלי ממש לאחרונה, הם הרכב צד של Brokeback
(שלא אהובים עלי במיוחד) Tortoise ממייסדי להקת הפוסט-רוק
לרגעים זה נשמע כמו אלבום שניל יאנג והקרייזי הורס לא הקליטו (למרות שאין בו שירה בכלל) וברגעים אחרים
כמו פוסט-רוק-דרומי כשהחיבור היפהפה של 2 הגיטרות, כל אחת והצבע שלה, מוביל לכל אורכו
הדבר המופלא הזה הגיע אלי ממש לקראת סוף השנה והתודה מגיעה לאורן א. בורלא מהאוזן השלישית ת"א
Will Be Arriving

Brokeback - Brokeback and the Black Rock


19.  Townes Van Zandt – Sunshine Boy

ביצועים חדשים לשירים מוכרים (28 כאלה) וגם כאלה שלא הופיעו באף אלבום. אחד טאונז ואן זנדט
ולפוסט הקצר על האוסף המרגש הזה

SunshineBoyTownesVanZandt


18.  Keiji Haino /Jim O'Rourke/ Oren Ambarchi –

Now While It's Still Warm Let Us Pour in All the Mystery

שיתוף פעולה בין שלושת המוזיקאים המוכשרים האלה, שכל אחד מהם בנפרד הוא בית חרושת למוזיקה נסיונית
זה אמנם לא האלבום הראשון שהם מקליטים ביחד, אבל זה האלבום הכניסה שלי ליצירה שלהם
מנימליזם – יש
שירה ביפנית – יש
אמפרוביזציות על שקט וחליל –  יש
קטעים ארוכים של באס-תופים וגיטרות נויז פסיכוטיות וחורכות –  יש
? מין אנאלי עם בעלי חיים – אין
תודה רבה למשה לוי
A New Radiance Springing Forth From Inside The Light

haino-keiji-jim-o-rourke-oren-ambarchi-now-while-it-s-still-warm-let-us-pour-in-all-the-mystery-cd-


17.  Alex Chilton – Electricity By Candlelight , NYC 2/13/97

וגיבור רוקנרול, הגיע להופעה עם להקתו בניו-יורק Big Star אלכס צ'ילטון, סולנה האגדי של
החשמל נפל ובמועדון הציעו להחזיר את דמי הכרטיסים ללקוחות. צ'ילטון מחליט להשאיל גיטרה אקוסטית ולהופיע על רצפת המועדון, כשהוא מואר אך ורק ע"י נרות
ברשותו של אחד המעריצים היה מכשר הקלטה, וכך העולם זכה לשמוע את ההופעה האינטימית והאנושית הזו
שבה צ'ילטון מנגן שירים מקריירת הסולו שלו לצד לא מעט שירי קאנטרי, פולק ורונקרול שהשפיעו עליו
הכי חשוף וקרוב שאפשר לקבל, מאחד המוזיקאים האהובים עלי אי פעם
Footprints In The Snow

alex chilton electricity


16.  Farthest South – Omens & Talismans

להקת 'הדרום הרחוק ביותר' (ברי ברקו, יאיר יונה ויאיר עציוני) פועלים בערך שנתיים. השנה הם הספיקו להוציא את
Omens & Talismans
אלבום בכורה שהוא גם שיתוף פעולה מלא עם המוזיקאי/סקסופוניסט אלברט בגר ובנוסף גם אלבום שני, שונה ומעולה לא פחות מקודמו בשם
שיצא ממש לקראת סוף השנה Spheres & Constellations
.האלבום מוליך את המאזין באיזורים של פרי-ג'אז, קראוט-רוק, אלקטרוניקה, סינת'ים אנאלוגים, רקעים מונוטונים של גיטרות ובאסים מעורפלים
מסע מנוכר מלא במהמורות בין קירות בניינים למרחבים שוממים
ואם לא תפסתם אותם בהופעה חיה, יותר ממולץ לעשות את זה,  הנה פוסט אורח עם כמה מילים

omens & talismans


15. Yo La Tengo – Fade

אני לא חושב בהגיון כשמדובר בלהקה הזו. הם פשוט לא יודעים לפספס מבחינתי. הרגעים החזקים של האלבום הם בשירים הקטנים, האינטימיים מלנכוליים. תבואו כל יום
Cornelia and Jane


Yo-La-Tengo - Fade


14.  Bardo Pond – Peace On Venus

אלו הם בארדו פונד, שכבר הזוכרו בתחילת הפוסט עם אלבום אחר וחזרו עם אלבום מלא נוסף לקראת סוף השנה
,מלכי הסטונר-רוק-פסיכדלי המחורע והאכזרי באלבום מוצף בנהרות גועשים של גיטרות חולות
ו- 5  שירים ארוכים איטיים וכבדים Isobel Sollenberger הקול המהפנט והלא מובן של
Fir

bardo pond - Peace_On_Venus


13.  Alex Calder – Time

אי.פי בכורה קצר (7 שירים) לבחור הקנדי בשם אלכס קלדר, שבשמיעה ראשונה ושנייה קשה להתעלם מהדמיון ל
Mac Demarco
.(שהאלבום המושלם שלו משנה שעברה לא נכנס לסיכום כי גילית אותו רק השנה, זו הזדמנות להזכיר גם אותו)
.קלדר ודימארקו, מסתבר, ניגנו באותו להקה לפני קריירת הסולו שלהם, כך שזה מובן מאיפה מהגיע הדמיון בסאונד, בעיקר בגיטרות
.השירים קצרים ומדוייקים, בנויים מריפים ממכרים עם הרבה ריוורב ותחושה שנכנסת לחדר הלא נכון בדיוק בזמן שמישהו אכל טריפ
המנונים קליטים עם שריטה קשה
Fatal Delay

alex calder - time


12.  Nikki Sudden – The Boy From Nowhere Who Fell Out Of The Sky

.מבחינתי הקופסא הטובה של השנה היא האנתולוגיה הזו של ניקי סאדן, שמכילה 6 דיסקים + וחוברת של 32 דפים מושקעים על גיבור הרוקנרול
Swell Maps  יותר מחצי מהשירים שמופיעים בקופסא מעולם לא יצאו בשום מקום והיא כוללת  חומרים של
הלהקה הראשונה של סאדן, שירים אקוסטיים וחשמליים מקריירת הסולו שלו, הקלטות רדיו, הופעות חיות, שיתופי פעולה בין היתר עם
The Jacobites ושירים של הלהקה המרכזית שלו  Rowland S. Howard ו Dave Kusworth
אני מניח שהקופסא היא חומר הכרחי למעריצים, אבל גם דרך טובה ומקיפה להכיר את רוב פועלו של סאדן
תודה למוטי כהן, מהאוזן השלישית חיפה
Hello Wolf

nikki sudden


11.  Momus – Bambi

האדם/יצור העומד מאחורי הכינוי Nick Currie
.מהדמויות המושונות והיותר מעניינות בעולם המוזיקה, שפועל כבר למעלה מ-3  עשורים , Momus
.האמת היא שאני מכיר בעיקר את אלבומיו הראשונים מתחילת ה-80', ולא ממש עקבתי אחריו בשנים האחרונות. האלבום הזה הגיע אלי די בהפתעה
מאוד יכול להיות שלא כדאי לקפוץ ראש לאלבום הזה (במידה וטרם נחשפתם ליצירה של מומוס) , מצד שני , זה באמת אחד הדברים הכי טובים ששמעתי השנה ועלול להיות שווה את הסיכון
אני לא יודע איך בכלל להתחיל לדבר היצירה הז שהיא כבדה והזויה גם מבחינת ליריקה וגם בסאונד הלו-פיי העמום
חלק מהשירים מזכירים מאוד את התקופה המאוחרת של טום ווייטס וחלקם לא מזכירים לי שום דבר אחר
Bambi

momus - bambi


10.  Date Palms – The Dusted Sessions

.שהתחילו כצמד ובאלבום החדש התחברו ללהקה רחבה ועשירה בכלים ויצירתיות Date Palms אלבום שלישי ל
טריפ מדברי פסיכדלי אינסטרומנטלי אמביינטי מנימליסטי עם אלמנטים של מוזיקה מהמזרח, בנוי משכבות של כלים חיים. סינת'ים אנאלוגיים, גיטרות
וכינור חשמלי שמוליכים את המנטרות הקטנות לאורך האלבום, חליל, גיטרות סלייד ובנוסף, אחד הכלים המורגשים באלבום שיוצר דרונים מהמזרח הוא
Tanpura ה
.כלי מיתר שידע לא מעט גלגולים ומשוייך לתרבות האינדיאנית וההודית, קרוב בסאונד ובצורה שלו לסיטאר
הקטעים באלבום הם איטיים ומתפתלים למקומות ממש מדיטיביים ומיסטיים. הלהקה לא נופלת לרגע לתבניות הלעוסות של הפוסט-רוק ויוצרת שילוב מרגש בין הכלים ובין הזמן
Yuba Reprise

date palms - the dusted sessions


9.  Kurt Vile – Wakin' On A Pretty Daze

Smoke Ring For My Halo את קורט ווייל הכרתי לפני כשנתיים כשהוציא את אלבומו הרביעי המעולה
השנה, עם לא מעט ציפיות, הגיע אלבום ההמשך, שלא מביא בשורה חדשה אבל מה זה חשוב. ווייל כותב שירים ממכרים ומספר סיפורים, עוד קצת מהפולק-רוק העייף (ראו ערך שיר הפתיחה), מהליינים הממכרים של הגיטרה, (ראו ערך השיר שמצורף) ושירי אמריקנה ארוכים בשילוב של מכונות תופים
KV Crimes 

Kurt-Vile - Walkin-On-A-Pretty-Daze


8.  Maston – Shadows

יכלתי בקלות לחשוב שפראנק מאסטון הוא איזה מלחין פסקולים משובח מה-70' או מפיק גאון מה-60' אבל אותו בחור הוא מולטי-אינסטרומנטליס
שהתחיל להקליט ממש בתחילת העשור הנוכחי. לאלבום המופלא הזה (השני במספר) הגעתי דרך הלייבל המשובח
Trouble In Mind
הוא נע בין שירי פופ פסיכדלי קצרים בניחוח 60', פופ בארוקי עטור הרמוניות וריוורב על השירה, לבין קטעים אינסטרומנטליים שעלולים להזכיר את העבודות של אניו מוריקונה משנות ה-70' ותחושה כללית שהאלבום הזה הוא בכלל פסקול שלם לסרט איטלקי שלא צולם מעולם
Messages

maston - shadows


7.  James Blackshaw and Lubomyr Melnyk – The Watchers

James Blackshaw שיתוף פעולה ראשון ודי נדיר ביופיו בין הגיטריסט והיוצר
שהעבודות שלו נעות בין הפולק האינסטרומנטלי ליצירות 
Lubomyr Melnyk מופשטות לבין הפסנתרן והמלחין הקלאסי מודרני החלוצי
שיוצר כבר למעלה מ-4 עשורים (היי, הוא ממוצע אוקראיני, שלא תגידו שלא אמרתי) . מלניק ידוע גם כפסנתרן המהיר בעולם ומפתח טכניקת נגינה בשם
 Continuous Music 
מעבר לכך אין לי מספיק ידע על הקריירה המוזיקלית של מלניק, אם כי שמעתי את אלבום הסולו האחרון שלו שיצא גם הוא השנה, והוא לא פחות מופלא מהאלבום הזה
החיבור בין 2 היוצרים באלבום הזה מרגיש די טבעי, אני לא יודע מה היו נסיבות היכרותם, אבל הבנתי שהם כמעט ולא ניגנו יחדיו לפני סשן ההקלטות של האלבום
יש פה 4 קטעים שנעים בין 8-13 דקות, רק פסתנר וגיטרה שמשתלבים זה עם זה ויוצרים מרקמים מנימליסטים אווריריים, מידי פעם אפילו נעלמים ושוב חוזרים או מתחברים למקשה אחת. לא ברור לי אם הקטעים באלבום כתובים או מאולתרים, אם כי יש מהלכים שנשמעים שאולי נכתבו מראש
בהרגשה שלי הם יצר של רגע, ובכל שמיעה מחדש מקבלים צורה קצת אחרת
Venant
תודה לגלי גונן היקרה שהזכירה לי על האלבום הזה, ובמקרה גם יש לה בלוג מעולה שכדאי לבדוק
Growing Backwards

blackshaw_melnyk-the_watchers


6.  Bill Callahan – Dream River

מוציא השנה את אלבום הסולו הרביעי ושומר (Smog ביל קאלהן (שהקליט במשך יותר מ-2 עשורים תחת השם
על קצב עקבי של אלבום ב-שנתיים. מה שמפתיע עוד יותר,העובדה שהוא מצליח לשמור על רמה די אחידה בלי חומר חלש או מיותר
Low באלבום הזה מופיע 'שיר החצי השני של השנה' שגנב את המקום של
יצירת מופת מלנכולית, מהעטיפה המרהיבה ועד לעיבודים המדוייקים, הקול המצמרר והטקסטים האנושיים של קאלהן
Ride My Arrow

" I don’t ever want to die
Do you know this arrow when it arches high
To meet the eagle in the sky?
The eagle flies using the river as a map
A small animal in its clasp
Alive and enjoying the ride
Is life a ride to ride?
Or a story to shape and confide?
Or chaos neatly denied? "

bill-callahan - dream-river-album


5.  My Bloody Valentine – MBV

Loveless אלבום חדש למיי בלאדי וולנטיין, 22 שנים מאז אלבומם המיתולוגי והאחרון
.העולם זועק, אתר האינטרנט של הלהקה קורס ועוד באותו לילה בו הם החליטו לשחרר את האלבום לאוויר העולם, במפתיע וללא כל התראה מקדימה
הבלאדי וולנטיין ביישות המחודשת שלהם שמרו באופן מדהים על הצליל הייחודי, המהפכני שמיד מזוהה איתם ובכל זאת לקחו אותו למקום אחר לחלוטין. המוזיקה נשמעת בדיוק כמו העטיפה והעטיפה נראית בדיוק כמו המוזיקה. הצבע המעורפל, מופשט ומנוכר של הסאונד, הלחנים והמלודיות המשונות פרי מוחו הייחודי של קווין שילדס
אני אף פעם לא לגמרי בטוח כשמדובר בלהקה הזו, מה בא קודם, הלחנים או הסאונד, ומי משרת את מי
Who Sees You

My-Bloody-Valentine - mbv


4.  John Parish – Screenplay

 ג'ון פאריש הוא אחד המוחות הכי מעניינים ומוכשרים שפועלים בשנים האחרונות, בין אם זה מאחורי הקלעים כמפיק-על עם אינספור אמנים, בשיתופי
P.J. Harvey הפעולה המלאים שלו עם
ואלבומי הסולו הנחבאים אל הכלים
לאיש הזה יש גישה וחותם ייחודי שמורגשים בכמעט כל אלבום שהוא הפיק ואפילו בנגינת גיטרה שלו, שהיא מעוררת השראה
האלבום החדש שלו הוא בעצם אסופה של קטעים מתוך פסקולים לסרטים אירופאיים עליהם עבד בשנים האחרונות ,והוא מתפקד ממש כיצירה מגוונות ושלמה מאוד. כל הקטעים אינסטרומנטליים , כשמדי פעם מופיעות רצועות של מונולוגים/דיאלוגים קצרים מתוך הסרטים ואפילו מסתתר לו שיר אחד   לקראת סוף האלבום בשם
A Glass Of Wine
שיוט לילי על הכביש המהיר…אורות מעומעמים…ותסריט, לא ידוע מראש
LBS / End Titles 

JOHN_PARISH_Screenplay


3.  The Fat White Family – Champagne Holocaust

Auto Neutron תפסה את עיניי עטיפת האלבום המצויינת, והשם שלו שנורא הצחיק אותי. אח"כ הגיע השיר הראשון
וזה הספיק כדי שאטחן לאלבום הזה את הצורה. כבר באותו לילה הזמנתי את התקליט מהבאנדקאמפ של הלהקה. התקליט אגב, נמצא אצל נהג מונית שחי באיזור רמלה-לוד ואני מקווה שהסיבה שהוא לא טרח להתקשר לכתובת שעל החבילה היא בגלל שהוא חולה על גאראג'-רוקנרול מטונף, פסיכדליה ואמריקנה עם בדיחות מפגרות, מערבוני ספגטי וקטפן ביפהארט, כי זה בערך מה שמציאים חברי הלהקה הלונדונית באלבום הבכורה שלהם
תודה לדוד שפיר, מהבלוג
( כדאי מאוד להכיר ולהציץ בסיכום השנה המשובח שלו) ,Undistracted Listening
לאלבום המלא

the-fat-white-family-champagne-holocaust


2.
 White Fence – Cyclops Reap

Tim Persley
.גיבור הגאראג' פסיכדלי שלי בשנים האחרונות, שלא מפספס ומוציא אלבום (לפחות אחד) כל שנה מאז החל לפעול
האלבום החדש שלו הוא מרגעי הרוקנרול הכי טובים ששמעתי השנה, למי שאוהב את זה פסיכוטי ומלא גיטרות דפוקות, פאזים רוצחים ותמצית אסיד
Pink Gorilla

white fence


Jacco Gardner  ו  White Fence לפוסט על האלבומים של


1.  Jacco Gardner
 Cabinet Of Curiosities

אלבום הבכורה של ג'קו גארדנר הוא בהחלט זה ששמעתי הכי הרבה פעמים השנה. כזה שכל השירים בו מושלמים עד כדי כך
.שהוא יכל אפילו לקחת את כל ההפקה ברוח ה-60' ולשים אותה בצד
Billy Nicholls כתיבת השירים ממש מה שעושה את האלבום הזה. קצת סיד בארט בהגשה, פוגש את האלבום של
בהפקה של בריאן ווילסון
Harpsichord או פופ בארוק פסיכדלי, הרמוניות חולמניות, צלילים של אורגנים ישנים ו
באלבום שכל שיר בו יותר מוצלח מקודמו
The One Eyed King

SK_JaccoGardner_Cabinet-of-Curiosities_2013-e1360193888343

עד כאן סיכום שנת 2013
למי שפספס או מעוניין להיזכר, הנה סיכום שנת 2012 בבלוג

דבר אחרון
ביחד עם כל הטוב והעושר המוזיקיל הזה, הלכו השנה לעולמם לא מעט מוזיקאים ואמנים שהיו יקרים וחשובים לי מאוד
זו פרדה אישית וקטנה שלי מכל אחד מהם

היו שלום ותודה על הכל

J.J. Cale – Sensitive Kind

Kevin Ayers – All This Crazy Gift Of Time
 Lou Reed – The Bed
Mick Farren – Metamorphosis Explosion
T-Model Ford – I'm Insane
James Gandolfini – Tony Like Napoleon
Dick Dodd – Medication
 גבריאל בלחסן – כל הסודות שלי נשרפים בשמש
 אריק איינשטיין – אסור לוותר
שמוליק קראוס – מי אנחנו

R.I.P

White Fence ו Jacco Gardner – המלצה כפולה

עבר לא מעט זמן מאז הפוסט האחרון (בערך חודש).

הראש שלי היה עסוק במעבר דירה וגם בתכנית הרדיו שהתחלתי לשדר לאחרונה.
אז בעצם מחודש שעבר, אני מחליף את טל כהן-שלו (האדם והמוזיקאי) בתכנית שהגיש במשך שנתיים, בשם Alternative Nation, המשודרת בימי שני בין 21:00-22:00 ברדיו קול השלום, דרך האתר שלהם.
אם אתם קוראים פה בבלוג אז אתם יכולים לתאר לעצמכם את הקו המוזיקלי של התכנית.
בנוסף, כל התכניות מועלות יום אחרי השידור ל ICAST  כולל פלייליסט מלא, ואפשר להאזין להן גם שם.

…עד כאן לגבי העניין הזה

ועכשיו לפוסט הקצר אשר התבשל לו בשקט ממש מתחת לאף כלשהו.

.שמעתי די הרבה אלבומים חדשים בתקופה האחרונה, אבל רק 2 באמת תפסו אותי כל כך חזק, שלא הייתה לי ברירה אלא לטחון להם את הצורה

קבלו כמנה ראשונה:
האלבום החדש "Cyclops Reap" של הרכב האסיד פולק/ניאו-גאראג'/פסיכדלי האהוב עלי במיוחד White Fence  בהנהגת המוח המעוות של  Tim Persley.

New Edinburgh

white fence

   (שהופיע בסיכום שנת 2012 בבלוג) "A Family Perfume" שנה שעברה הבחור הזה הוציא אלבום כפול בשם
. (גם הוא הופיע בסיכום השנה שעברה, מפתיע) "Hair" בשם Ty Segall ועוד אלבום שיתוף פעולה עם

To The Boy I Jumped In The Hemlock Alley

Chairs In The Dark

פרסלי הוא מהזן של המוזיקאים שלא עוצרים לרגע, נדמה שהכתיבה באה לו בלי הרבה מאמץ. הייתי מצפה לחוסר אחידות ונפילות מאמן שמוציא אלבום או 2 כל שנה, אבל האלבום החדש לא נופל מקודמיו ומרגיש מאוד מגובש ומרוכז, שומר על הסאונד והסגנון שלו שמתכתבים בגלוי עם הצדדים והצלילים האפלים, הגאראג'יים, המלוכלכים ומלאי העשן של שנות ה-60

 בין התחרפנויות פאזז, להמנוני גאראג' ואפילו כמה שירים שיזכירו את רוג'ר מקג'ויין או ארתור לי,
.בימים הכי מדכאים שלהם

white_fence 2

:ועכשיו למנה העיקרית

על האלבום המופלא והקסום
Jacco Gardner מאת Cabinet Of Curiosities

גארדנר, מולטי-אינסטרומנטליסט בן 25 מהולנד, מוציא בשנה שעברה את אלבום הבכורה שלו, אולם רק השנה האלבום זוכה להפצה יותר מורחבת ורשמית באמריקה ובשאר אירופה תחת הלייבל Trouble In Mind .

מסוג האלבומים האלה שאתה מחכה להם המון זמן. לא בדיוק ידוע איך הם ישמעו, או מתי הם יגיעו, אבל אתה יודע שהם יגיעו. אין מה לעשות, הרי רובנו מחכים לדבר החדש הבא שיתפוס לנו את האוזן, האשכים (במקרה שלי) או הקרביים, ולא יניח לנו לרגע. כזה שנרצה ממנו עוד ועוד, שוב ושוב, נאנוס אותו.

.כל כך התגעגעתי לאלבום שמבוסס קודם כל על לחנים וכתיבת שירים טובה
.אפשר להתהלך אינסוף בעולם אסתטיקת הסאונד, האינסטרומנטלים/פוסט/נויז/ספייס מה שרק תרצו, אבל באמת שאין דבר שאני יותר אוהב משירים. שירים עם לחן טוב
.זה קונה אותי מיד

Watching The Moon

SK_JaccoGardner_Cabinet-of-Curiosities_2013-e1360193888343

.פעם בכמה זמן מגיע אחד כזה כמו ג'אקו גארדנר, כותב שירים מופלא, ומחריב את עולמי
אח"כ הוא מתבל את השירה עם קצת ריוורב, את ההפקה בניחוח 60', אקוסטית ברקע, עיבודי קלידים מרחפים, תפקידי באס דומיננטיים וחשוב מכל, הרמוניות וקולות שניים שמוסיפים נפח גדול לסאונד ולעיבוד

גארדנר לא המציא שום ז'אנר, הוא רק הולך בגאווה על השבילים שסללו Brian WilsonSyd BarrettBilly NicholsCurt Boettcher ושאר מוזיקאים ולהקות שנגעו בפופ פסיכדלי,בארוק, סאנשיין פופ וכו'.

Help Me Out

The Ballad Of Little Jane

אני מודה שבשמיעה ראשונה ושנייה כל השירים נשמעו לי כמו בליל אחד בעל אותו גוון צבע, אבל בכל האזנה נוספת התחלתי לשמוע ולגלות את החיים של כל שיר ולשים לב לכל הניואנסים של התפקידים והעיבודים.

.האלבום הזה הוא מושלם מבחינתי, מהסוג שגדל איתך עם כל שמיעה
והעטיפה, שהיא בפני עצמה יפהפייה (במיוחד על ויניל) וממש מתחברת עם האווירה וצבע השירים, ועוזרת לך לשים עוד רגל בכניסה לארון הסקרנות, משם והלאה, כל אחד

יראה, יחווה וישמע עולם אחר

Jacco Gardner photo 2

אני כבר יודע בלב שלם שזה אחד האלבום המוצלחים של השנה

תיקחו גם אתם איזו פיסה ממנו

,דרך אגב, אני מצאתי 6 חיות שמסתתרות בתמונה…אם תגדילו את התמונה ותמצאו יותר)
(אתם מוזמנים לכתוב בתגובות – יוגרלו אלפי פרסים ובננה

סיכום אלבומי השנה 2012 ובוטנים לאיד

הערה

אז ככה, המצב הוא כזה, בעל הבלוג טס לחו"ל ויוצא לפגרה של כמעט חודשיים. הבעיה היחידה היא שדצמבר מתקרב ואיתו סיכומי השנה, הרשימות, ההמלצות, האלבומים וכו'.

למרות שהבלוג עצמו הוא בן פחות מחודש, אנחנו לא רוצים לפספס את זה ואי לכך, החלטנו (אני ואנוכי והדביבון אשר לראשי) לדבר בלשון רבים ולהקדים את סיכום השנה בחודש, על מנת שתוכלו גם אתם להנות (או לסבול) מהרשימת האלבומים שעשו לנו את השנה הנוכחית. והיו המון כאלה. אנחנו מתלבטים אם להכניס את כולם. נראה בהמשך הפוסט.

 ועכשיו למען הסדר הטוב, בלשון יחיד

M. Ward – A Wasteland Companion            Image

כל שנה שבה יוצא אלבום חדש למאט וורד הגיבור, היא שנה מבורכת. אי אפשר להתאכזב ממנו. מי שכבר עקב אחריו בשנים האחרונות אולי לא ימצא הרבה חידוש. .אמ וורד ממשיך לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב. עוד מנה מהקאנטרי-פולק האקוסטי הצנוע והכל כך טוב שלו, לצד שירי רוקנ'רול באווירת ה-'50 עם סאונד והפקה מעולים. הרבה גיטרות, ואחד אמ. וורד…לא צריך יותר מזה.
Clean Slate

 

White Fence – Family Perfume Vol 1+ 2            

Image                                

אלבום (כפול) שלישי במספר לטים פרסלי, האיש שעומד מאחורי הכינוי White Fence. מסע בזמן לשנות ה-60' למחוזות האסיד-פולק והגאראג' הפסיכדלי. פרסלי הוא גאון סאונד שממש מכניס אותך לתוך הטריפ רטרו שלו בלי ליפול למקום של חיקוי זול. הוא פשוט כותב שירים מרגשים ומעולים עטופים בשכבות של גיטרות פאזז, קלידים ורעשים. זה אחד האלבומים הכי טובים שיצאו השנה.
Breathe Again

 

Six Organs Of Admittance – Ascent

Image

קשה לעמוד בקצב של בן צ'סני, המוח מאחוריי שישיית האורגנים. שנה שעברה הוא הוציא את האלבום האדיר Asleep On The Floodplain (שהיה גם הוא מאלבומי השנה שלי). האלבום היה ברובו אקוסטי, חצי אינסטרומנטלי, על טהרת הפולק הפסיכדלי-רפיטטיבי. באלבום החדש צ'סני לוקח קצת מנוחה מהגיטרה האקוסטית (לא לגמרי, כי הוא לא באמת יכול) ומביא אותם באלבום שברובו מבוסס על באס-תופים וגיטרות פאזז מלוכלכות. מי ששמע את האלבום האחרון של Comets On Fire שנקרא Avatar יודע שצ'סני הוא גם גיטריסט חשמלית בנזונה! למי שאוהב שירי אסיד רוק לפנים באווירת חצי ג'אם…זה חתיכת אלבום רצחני!
Close To The Sky

 

Damien Jurado – Maraqupa                           Image

דמיאן ג'וראדו מוציא אלבום חדש. הפעם בהפקה קצת שונה. יותר מעובד ומגוון. קצת בלוזי, אבל את הווייב המלנכולי שלו הוא לא חוסך מהמאזין אף פעם. אין הרבה מה לומר. עוד אלבום מעולה שלו. לשים פליי ולהבין.
Life Away From The Garden

Brian Jonestown Massacre – Aufheben

Image

אני מעריץ של אנטון ניוקומב וחבורתו. אחרי כמה אלבומי אולפן נסיוניים (ואפילו חופרים בקטע רע) הם חזרו לסאונד הג'ונסטאוני עם טוויסט קטן בעלילה. בין קטעי רוקנרול ג'ונסטאונים קלאסיים לקטעי צ'ילאואט פסיכדליים. לא בטוח שזה אלבום להתחיל איתו את ההיכרות עם הבריאן ג'ונסטון אבל זה אלבום
אדיר ומרענן שלחובבי הלהקה יהיה קשה להתעלם ממנו. בנוסף לכך, אי אפשר שלא להיזכר בהופעה ההיסטורית וההסטרית שלהם בארץ השנה.
Stairway To The Best Party In The Universe

Mike Wexler – Dispossession                      Image

אלבום שני ליוצר/גיטריסט/כותב שירים הכמעט אנונימי הזה. יש קצת דימיון בקול שלו לRobyn Hitchcock אם כי הוא הרבה יותר בוסרי. אלבום בעל 7 שירים ארוכים באווירה אפלה וטריפית. רוב השירים מבוססים שטיחי קלידים ונגינת גיטרה דינמית ולא שגרתית שמזכירה לעיתים את הפולק הבריטי.
לבעלי סבלנות, קטעי שמתפתחים לאט אבל מגיעים ל"היי" הרצוי.
Pariah

  John Frusciante – PBX  Funicular Intaglio Zone

 Image                                                                    

את כל הלב והנשמה אתן לג'ון פרושיאנטה, מגיל 15 כששמעתי את Niandra LaDes בפעם הראשונה ועד היום הוא מלווה אותי. כל כך רציתי לאהוב את האלבום החדש שלו. אני עדיין מנסה, יש ימים שאני בסדר איתו וימים אחרים שזה נוראי. לאי.פי שיצא קודם לכן בשם Letur Lefr לא הצלחתי להתחבר. אני מכניס את האלבום הזה לרשימה בכל זאת כי הוא אמן חשוב מבחינתי ונדיר שהוא מוציא משהו שאני לא אוהב. אני מעריך את התעוזה, האמת והרצון לנסות דברים חדשים אבל היה קשה לי למצוא את הרגש שאולי מתחבא עמוק מידי מאחורי הסאונד האלקטורני ניינטיזי, עמוס סינת'ים בניחוח אייטיז קשה. אולי הזמן יעשה את שלו ועוד אלמד לאוהב את זה….
Sam

Bill Fay – Life Is People                                  Image                              

ביל פיי מוציא אלבום חדש אחרי 40 שנה….זה לא דבר של מה בכך. נכון, זה לא מגיע לעוצמות של Time Of The Last Persecution אבל זה וואחד אלבום מרגש! מרגישים שעברו עליו המון שנים. האלבום הזה הוא כמו תחייה מחדש. אפשר לשים את כל ההפקה המלוטשת והעיבודים בצד מבחינתי. יש פסנתר/או כל דבר אחר שמרחף שם ויש את הקול והליריקה של ביל פיי. זה מה שצריך. קשה לתאר במילים את מה שעובר כשמקשיבים לאמן כמו פיי….פשוט שימו יד או רגל על דבר הזה.
Never Ending Happening

Swans – The Seer                                                              

Image                                                                        

הברבורים של היום הם לא הברבורים של פעם. המעריצים הכבדים יודעים את זה. ובכל זאת זה לא מפריע להם להיות המומים מהאלבום החדש שלהם. האלבום הזה הוא הארדקור, למי שרוצה חוויה ארוכה ומסעירה, לתוך  האי שפיות, בין המילים לרעש, בין העדינות לכעס, האלבום הזה הוא סוג של מדיטציה כאוטית בהנהגתו של מייקל ג'ירה שמפרק עולמות עם הקול שלו. ויש גם כמה אורחים מפתיעים.
Lunacy

 

Neil Young and Crazy Horse – Psychedelic Pill                                                   Image

אין שום סיכוי שאפספס אלבום חדש של ניל יאנג. בטח שלא אלבום שהקולט עם הקרייזי הורס אחרי שעברו 15 שנים מהאלבום האחרון שלהם ביחד. לא צריך לחפור הרבה. יש פה המון יאנג, המון גיטרות, רוקנרול מהזן הטוב ביותר. קטעים ארוכים, הרבה סולויים. פאקינג מי צריך יותר? חובה למעריצי יאנג.
Psychedelic Pill

 

Ty Segall & White Fence – Hair                                                                                                

אדון סגל ומר. פרסלי (White Fence שגם מוזכר שם למעלה), אשפי הטריפים הגאראג'-פסיכדליים של השנים האחרונות חוברים בכדי ליצור אלבום משותף שכולו מערבולת של פאזזים, רוקנרול וסאונד L.S.D כבד. כל אחד נותן פה את הרגעים שלו, אם זה בשירה או בגיטרות. כשהמוטיב החוזר הוא שטים פרסלי שומר על הטריפ שלו יציב (עד כמה שאפשר) ואז מגיע טיי סגל ומפוצץ הכל עם הגיטרות שלו! לא לפספס.
I Can't Get Around You

 

Tame Impala – Lonerism                        Image

אלבום שני ומצופה ביותר ללהקה האוסטרלית האדירה הזו. ב-2009 הם זרקו לעולם את אלבום הבכורה שלהם Innerspeaker שהיה פשוט מופתי. אלבום ניאו-פסיכדליה שכל השירים בו מנצחים. עמוס בסאונד מלוכלך ומלוטש סטייל Flaming Lips עם המון השפעות פסיכדליה של שנות ה-60'. באלבום החדש הם ממש לא נפלו "תסביך האלבום השני". הסאונד הייחודי שלהם נשמר אבל הם בהחלט לא מחזרו את מה שקרה באלבום הקודם. קצת פחות גיטרות, יותר עבודה של באס, קלידים וסינת'ים למיניהם, והרבה שכבות של סאונד והרמוניות מופלאות. סוג של פופ פסיכדלי, והם עושים את זה מושלם. אלבום שגדל עם כל שמיעה.
Nothing That Has Happened So Far Has Been Anything We Could Control

 

Mount Carmel – Real Woman                  Image

אלבום שני לטריו בלוז-רוק המעולה הזה, שאפילו מתעלה על האלבום הראשון. מאונט כרמל לא מחדשים הרבה, אם בכלל. אבל הם פשוט עושים את זה כל כך טוב. רוק בלוזי ישר ולעניין, עם הרבה עוצמה שמבוסס על גיטרה-באס תופים. סאונד חם ולא מעובד שקשה להאמין שזה הוקלט עכשיו ולא ב-73. זה אלבום רוקנרול עם ריח דרומי שרצוי לנגן בימים חמים, לאוהבי פרות ולאנשים עם זקן. או שפם. זה פשוט אלבום כיף! שלא מצריך שום מאמץ.
Hear Me Now

 

Melvins – Freak Puke                               Image

אוקי, הנה מגיע ווידוי. אף פעם לא נכנסתי יותר מידי ללהקה הזו (שהיא נושא רגיש בקרב לא מעט אנשים). לא שמעתי את כל החומרים שלהם ואת אלה ששמעתי, רק את חלקם אהבתי. אני רחוק מלהיות מעריץ ובטח שלא עוקב באדיקות אחרי פועלם. ובכל זאת, התגלגל לאוזניי (תודה לאביב מארק על כך) האלבום האחרון שלהם וזה ללא ספק אחד מהאלבומים הכי אהובים עליי שיצאו השנה. ברמה שאם הייתי צריך לעשות רשימת טופ 5 הוא היה שם. אולי דווקא בגלל שהמלווינס באים פה עם איזה רוח חדשה, כל כך אהבתי את מה שיצא. הם לקחו את הסאונד הגראנג'י הכבד למקום יותר נסיוני, הרבה מקום לקונטרה-באס הגאונית של Trevor Dunn האגדי (מר. באנגל/פאנטומס), גיטרות קודרות ואגרסיביות ותופים שבורים. אלבום מבריק!
Mr Rip Off

 

Yair Yona – World Behind Curtains       Image                                                           

יאיר יונה הכה מוכשר מוציא השנה אלבום שני וקסום שכולו אינסטרומנטלי. בניגוד לאלבום הבכורה הנהדר, שזורק אותך למחוזות ולאמנים שהכי השפיעו עליו מג'ון פאהיי, גלן ג'ונס ועד לברט יאנש, הפולק האקספרמנטלי/ הגיטרות סלייד, הבלוז והדלתא, באלבום החדש אפשר די בקלות לשמוע סיפור אישי. הקטעים מבוססי גיטרות אקוסטיות וגם 12 מיתרים, ומעליהם נוצרו עיבודים מרהיבים שיושבים בצורה מפחידה ומדויקת על כל קטע וקטע באלבום. מלא רגשות וצבעים, מלא בכלי מיתר, פסנתר וגם חשמליות שמתפרצות משום מקום. זו יצירה מטלטלת ושלמה שצריך להקשיב לכולה מההתחלה עד הסוף. אין מקום לעצור. מדהים אותי כל פעם מחדש כמה עוצמה יש לאלבום שכזה שכולו אינסטרומנטלי. לפעמים לא צריך לדבר, רק להקשיב. ולצלילים יש מה לומר. והיופי שכל אחד מעבד את זה למקום שלו. הוא הצליח לפגוע בי, אין ספק!
Mad About You

 

 Woods – Bend Beyond                                       Image                         

וודס מוציאים את האלבום השביעי שלהם השנה. אם השם הזה לא אומר לכם משהו אז פספסתם את אחת הלהקות הגדולות ביותר של השנים האחרונות. לא חשבתי שהם יוציאו אלבום כל כך מהודק ומגובש אחרי האלבום האדיר שלהם משנה שעברה Sun and Shade. כבר אמרו את זה לא מעט לפניי, אבל נראה שזה אולי האלבום הכי טוב שלהם עד כה. אי אפשר להתעלם מהשירה הגבוהה של סולן/גיטריסט הלהקה ג'רמי ארל. מהגיטרות האדירות לכל אורך האלבום, ומבניית השירים והסאונד הייחודי שעושה את הלהקה הזו למה שהיא. פולק-רוק באווירה פסיכדלית קיצית זה מה שתקבלו כאן!
Size Meets The Sound

Geva Alon – In The Morning Light        Image

אלבום רביעי לגבע אלון שמצליח לרענן כל פעם מחדש. אני אוהב את הקול ואת הכנות שלו. את הוויב אמריקאנה הצלול ואת הגיטרות. הוא לא מתחבא מאחורי דבר. העיבודים מחמיאים לשירים ויושבים בדיוק. את האלבום הזה הוא מקליט בספרד, שוב עם המפיק האדיר Tom Monahan ובעזרתם של מוזיקאים מהשורה שניגנו בין היתר עם Vetiver, Bert Jansch ו Joan Baez. האלבום הזה הוא אלבום של שירים. הלהקה לא מתפזרת גם כשהדיסטורשנים מגיעים, ויש הרגשה שהכל עומד בשביל לתת בסיס לסיפורים ולקול של אלון שרק הולך ומשתבח.
Valor Girl

 


A Place To Bury Strangers – Worship      Image

יהיה קשה לתאר במילים את האלבום השלישי של הלהקה הפסיכית הזו. אני פשוט אזרוק כמה מילים לאוויר ומי שיהיה סקרן מספיק ילך וישמע אותם. תדמיינו סוג של פוסט-פאנק פסיכדלי בתוך בועה של נויז, שוגייז ופסיכוזה. אלבום מאוד טעון גם מבחינת הליריקה ובעיקר מבחינת הסאונד! זה פשוט טוב כמה שזה רע!
Revenge

 

Karen Dalton – 1966                                          Image                                    

האלבום הזה של קרן דלתון, הזמרת האהובה עלי ביותר, הוקלט ב-66' בפאב נידח וקטן אי שם באמריקה. ההקלטות האלה מופיעות לראשונה ומציגות את קרתן דלתון בהופעה חיה, מבצעת שירים שלה ושל אחרים דוגמת פרד ניל וטים הארדין. הסאונד לא הכי נקי, מה שרק מוסיף לאווירה הכבדה והבלוזית. זה אלבום חובה לחובבי פולק-בלוז כבדים ולמי שכבר מכיר את החומרים האחרים של דלתון ורוצה להציץ לרגע לפיסת זמן מסויימת, כמה שנים לפני אלבום הבכורה שלה. מצוידת אך ורק בקול הלא הגיוני שלה ובאקוסטית 12 מיתרים, מצליחה דלתון לשבור לי את הלב, גם מבעד לסאונד המלוכלך. אלבום שהוא פנינה.
While You're On Your Way

 

עד כאן האלבומים שעשו לי את השנה. חשוב לציין שהסדר הוא אקראי לחלוטין והגיוני שאפילו פספסתי כמה….זו הייתה שנה כבדה מנשוא. שאו ברכה. קצח ורצח