Albums 0f 2014

---

Hamish Kilgour – All of It and Nothing

אלבום סולו ראשון להאמיש קילגור, מי שהיה המתופף של להקת The Clean הניו זילנדיים, ואחד ממייסדיה ביחד עם אחיו דייויד קילגור. אלבום אקוסטי ונחבא אל הכלים, שלא מתאמץ למשוך אליו את המאזין עם הפקה מרשימה או לחנים מיוחדים. יש כאן סוג של השלמה עם מציאות לא יציבה וזה מורגש בעיבודים הפשוטים והרופפים ובהגשה של קילגור, שמאוד מזכירה לי את Howe Gelb סוג של אמריקנה באווירה פסיכדלית קלה, אלבום מצוין שקל לפספס אבל אם הוא כבר כאן שווה לנסות.
Strenght Of An Eye
Crazy Radiance

 

---

Glenn Jones – Welcomed Wherver I Go

אי.פי שיצא לכבוד יום חנויות התקליטים השנה, 3 קטעים שהוקלטו לייב
הרבה נשמה יוצאת מהאצבעות של ג'ונס, שמצליח לא להתרברב
בטכניקה המדהימה שלו (למרות שיש עליו כזו) ועדיין להשאיר אותי עם פה פעור. לאוהבי הפינגר-פיקינג סלייד אקוסטית וה 12 מיתרים

 

---

The Psychotic Beach Bums – S\T

אלבום בכורה רשמי לטריו גאראג'-רוקנרול-פסיכדלי מקומי ומצוין , שלצערי עוד לא יצא לי לתפוס אותם בלייב תמצית מה שאני צריך, במיטב המסורת שלא מתקיימת.
כל האלבום כאן

 

---

King Khan & The Gris Gris – Murder Burger

Gris Gris המלך קינג קאהן בשיתוף פעולה עם חצי מלהקת הגאראג' האהובה שזה אומר גם גרג אשלי מנהיג הלהקה, שנותן את כוחו בגיטרה וגם שר 2 שירים בין בלדות סול לשירי רוקנרול סוחטי דמעות וגאראג' מהמניין וקאהן לא מפסיק להפתיע עם כמה שהוא זמר ענק אלבום בובה.
Your Teeth Are Shite
Born In 77
Desert Mile

 

---

Acid Baby Jesus – Selected Recordings

 אסיד בייבי ג'יזס מגיעים מאתונה, יוון, עם אלבום שני, יש פה גם גאראג' טהור במסורת האלבום הקודם וגם לא מעט שירי פסיכדליים טריפיים , גיטרות פאז , קלידים מזגזגים ומשחקי אולפן שלא נופל מהמקור ואולי גם מתעלה עליו Trouble Maker  כולל גם קאבר אחד מצוין לשיר בשם.
Omonia
Trouble Maker

---

Half Japanese – Overjoyed

Jad Fair הוא מסוג האמנים האלה, או שמתים עליהם או שלא מסוגלים לשרוד דקה אחת איתם. האלבום החדש של הלהקה בהנהגתו, יוצא אחרי יותר מעשור מאז האלבום האחרון שלהם הגיטרות לא מפסיקות ומאוד דינמיות וג'אד שר כמו מכונת ירייה של התודעה שלו ובימים מסויימים זה האלבום הנכון בשבילי ובאחרים זה יכול להשמע כמו סיוט שלא נגמר, אלא אם מפסיקים אותו אחרי השיר הראשון.
In It's Pull
Meant To Be That Way

---

Thurston Moore – The Best Day

אוהב את תרסטון מור (סוניק יות' בעבר), בעיקר כשהוא נותן לקהל שלו להתחבר אליו דרך שירים ולא דרך החומרים הנסיוניים/נוייזים שלו שאליהם יש לי הרבה פחות סבלנות
האלבום החדש מבוסס על 2 גיטרות-באס-תופים עם הרבה מקום לנגינה ולפתיחים ארוכים
השיר שפותח את האלבום, ואולי גם הכי מוצלח מתוכו Speak To The Wild
Tape ויש גם כמה רגעים אקוסטיים פסיכדליים מהפנטים כמו השיר

---

Robyn Hitchcock – The Man Upstairs

רובין היצ'קוק בשיתוף פעולה עם המפיק הבריטי Joe Boyd, מי שעבד עם Nick Drake, Incredible String Band, Fairport Convention ועוד רבים. שירים חדשים וגם ביצועים לשירים של אחרים האלבום נפתח עם ביצוע מעולה לשיר The Ghost In You של The Psychedelic Furs בהמשך מגיעים גם ביצועים לשירים של Jim Morrison, Grant Lee Philips ו- Bryan Ferry. מדובר באלבום אקוסטי ויותר קרוב לקרקע לעומת האלבום שהוציא בשנה שעברה שסבל מהפקה עמוסה מידי.
Don't Look Down

 

---

 

Nate Hall – Electric Vacuum Roar

את נייט הול הכרתי לפני שנתיים כששחרר את אלבום הבכורה שלו A Great River. שירי פולק-אמריקנה שמוציאים את החשק מלחיות עוד יום, עם גיטרות חשמליות מופצצות וקול לא ייאמן. האלבום הזה הרס אותי במשך תקופה ארוכה. השנה הוציא את האלבום המדובר Heart & Crossbone תחת הלייבל המקומי והמרושע בסהכ 2 קטעים ארוכים מאוד שמתרכזים בדרון ושכבות של גיטרות מלאות בפאז ודיסטושרן, כשהקול של הול. סוחף לתהומות פסיכדליים עמוקים.
לאלבום המלא

 

---

Steve Gunn – Way Out Weather

 סטיב גאן נמצא בסביבה כבר כמה שנים, והספיק ליצור לא מעט אלבומי פולק פסיכדליים, אינסטרומנטליים שהלך לכיוונים של שירי פולק-רוק בשנה שעברה יצא קצת מהנישה הזו עם אלבום בשם Time Off כשגאן נותן יותר מקום לשירה שלו. אלבום קצת יבש שלא ממש החזיק אותי. השנה הוא חזר עם Way Out Weather יצירה שהצליחה לתפוס ולגבש את מה שגאן ניסה באלבום הקודם, בצורה יותר חדה הוא שר מצוין והבנייה של השירים ותפקידי הגיטרות משוחררת יותר וזה פשוט עובד
למי שלא מחפש בשורה חדשה רק שירים טובים שלוקחים את הזמן במרחבים פתוחים.
Milly's Garden
Shadow Bros

---

The Ukiah Drag – In The Reaper's Quarters

.היו השנה כמה הפתעות גדולות מבחינתי, מה שאומר להקות שלא הכרתי או כאלו שממש קמו לאחרונה. החבורה הזו מפלורידה, מאגדת כמה חברי להקות פאנק ונויז רוק, באלבום בכורה רשמי ראשון אלו השפעות מאוד ברורות Butthole Surfers ו- Birthday Party. אבל הם דאגו להביא את הטירוף והאנרגיות שלהם לחבילה הזו. באס כבד ודומיננטי ,ריפים לקשוחים, גיטרות חורכות, פידבקים וסולן שמוציא את הכל על תפר כלשהו בין נויז רוק לפסיכדליה , אני צריך יותר כאלה.
Final Prayer
Full Album

---

עמיר לב – נוגע בדרכון

המוזיקה של עמיר לב הולכת איתי כבר הרבה שנים ואני מתרגש כשהוא מוציא אלבום חדש
נוגע בדרכון הוא האלבום הכי שלם שיצא לו מאז 'לפעמים אני מאושר'. יש כאן את את לב של שירי
הגיטרות הגולמיים וגם את הצד האקוסטי המכונס יותר. בכל שמיעה אני מגלה תמונות אחרות
.בשירים שכבר חשבתי שחלחלו אלי, חלק גדול מהיופי של האלבום נמצא בעיבודים המדוייקים של הלהקה, רם אוריון בגיטרות על התופים יונתן לויטל על הבאס, ונווה קורן מ- Tree.
חמישה כוכבים
נוגע בדרכון

---

Tweedy – Sukierae

שאני מאוד אוהב  ג'ף טווידי, מנהיג להקת Wilco הקים ביחד עם בנו היחסית צעיר (שמנגן על תופים) הרכב חדש בשם Tweedy אחרי כמה אכזבות מסולנים שיצאו מלהקות שאני אוהב, והוציאו בשנים האחרונות אלבומי סולו שהשאירו אותי אדיש (ג'ים ג'יימס, ג'יי מסקיס) , החלטתי לא לצפות יותר מידי מהפרוייקט צד/סולו שלו. לשמחתי טווידי הזכיר לי שהוא עדיין כותב שירים גדול ושהוא יכול להוציא אלבום של 20 שירים, כמעט בלי רגעים מיותרים לעומת החומרים האחרונים של ווילקו, דווקא מדובר באלבום פחות מעובד, יותר חי, שילוב של גיטרות אקוסטיות וחשמליות מעולות וכל הלהקה ביחד נשמעת מהודקת כאילו הם מנגנים כבר כמה שנים טובות.
Slow Love
Low Key

---

Hayvanalar Alemi – Twisted Souviners

 ממלכת החיות, שמם של החברים מאנקרה,טורקיה, שהמוזיקה שלהם עד כה נעה בין פאזות של ג'אמים פסיכדליים אנסטרומנטליים לשילוב מקורי של סרף, דאב, מוזיקה טורקית שורשית ובכלל השפעות מדרום מזרח אסיה ועד לאפריקה. כיום מדובר בטריו, גיטרה-באס-תופים, שחבריו מתגוררים במדינות שונות ונפגשים באופן לא מסודר כדי לצאת לטורים או להקליט אפשר למצוא באלבום הזה קצת מתערובת הז'אנרים שאופיינה אותם עד כה בנוסף לכיוונים שונים והרבה יותר כבדים, פחות מקום לאילתור, ויותר גיטרות עם פאז.
Geneva Incident
Hadron Collider Twist

ערופי שפתיים – EP

יש רק בעיה אחת באי.פי הזה…וזו העובדה שהוא לא אלבום שלם. חלק מהקסם של הלהקה הזו שהם בעצם חצי מתפקדים, אבל כשזה כן קורה זה מרגש אותי באופן שלא קורה לי אם הרבה להקות ששרות בשפת האם.
לאלבום בבנדקאמפ

---

Mono – Rays Of Darkness

מונו, להקת פוסט-רוק מיפן שפועלת כבר מתחילת העשור הקודם ובנויה על באס-תופים ו 2 גיטרות שעובדות ביחד על קו מאוד מלודי, שנע בין רגעים פסקוליים, מופשטים ושקטים להתפוצצויות של דיסטורשן. השנה הם הוציאו 2 אלבומים במקביל, Ray Of Darkness והשני The Last Dawn החלק הראשון בשם האלבום הזה הוא המיוחד מבין השנים וזה שסוף סוף הצליח להעיר אותי (ואולי גם אותם) מהנמנום של האלבום הקודם מ 2012. אני מוצא כאן את מונו, אחרי הרבה זמן, חוקרים מחוזות חדשים ודואגים להרחיב את הסאונד שלהם לראשונה מזה 15 שנה (שזה אומר מהאלבום הראשון) הם לא השתמשו בעיבודים אורקסטרליים שהיו חלק בלתי נפרד מהיצירה שלהם, מה שנותן יותר כוח לעבודת המשותפת של 2 הגיטריסטים. בעצם זה האלבום הכי קרוב ברוחו לאלבום הראשון שלהם. 4 קטעים שכל אחד מהם זורק למקום אחר, אבל יש ביניהם חיבור שיוצר אלבום מסע. יש גם שירת גראולינג בסוף הקטע השלישי, ושממה של נויז ופידבקים בקטע שסוגר את האלבום
Recoil, Ignite

---

Earth – Primitive and Deadly

אוהב אוהב את הלהקה הזו ושמח שהם מתפתחים ומשתנים בתדירות יחסית גבוה. הפעם באלבום שכולל 5 קטעים ארוכים, כש 3 מתוכם כוללים שירה, דבר די נדיר ברפרטואר של הלהקה ארת' יצרו אלבום כבד, איטי ורפיטטיבי שנשען על תיפוף מנימליסטי, במעטפת פחות מופשטת יותר מורכבת של תפקידי גיטרה. הלהקה דאגה הפעם לקבל חיזוק ממארק לאנגן, ששר כאן בקטע השני וגם בזה שסוגר את האלבום לאנגן קיבל חופש לכתוב/לאלתר את הטקטסים בעצמו, ושוב הוכיח (לי) שהכוח שלו בעשור האחרון בא לידי ביטוי בצורה מזוקקת יותר כשהוא מתארח אצל אחרים מאשר שהוא כותב בעצמו את השירים. בקטע השלישי והארוך של האלבום מתארחת הזמרת של Rose Windows ובמשך הרבה שמיעות חשבתי היא לא ממש עושה חסד עם השיר ולוקחת אותו למקומות די קיטשיים. לקח לי זמן להתחבר לקול שלה אבל אפשר לומר שאחרי הרבה שמיעות אני בדרך לקבל את מה שהיא עושה שם
There Is A Serpent Coming
Even Hell Has It's Heros

---

Mac Demarco – Salad Days

לפני שנתיים פרץ הבחור הקנדי הזה עם האלבום השני שלו "2" וגרם לי לטחון אותו במשך כמה חודשים בלי הפסקה האלבום ההוא באמת תפס איזה משהו שהייתי כל כך צריך, שירים די קלילים עם שריטה עמוקה , תפקידי גיטרות מבריקים בסאונד מטומטם ועקום ואז הגיע אלבום ההמשך, ובשמיעות ראשונות הוא לא עשה לי שום דבר, וגם לא ממש הביא משהו חדש, מלבד לכמה שירי סינת'-פופ נחמדים שלא נשמעו באלבום הקודם חשבתי שהוא לא הצליח ליצור עוד קסם אבל בפועל המשכתי איתו והשירים כבר התנגנו מעצמם בראש שלי מבחינתי זה היה האלבום היחידי השנה שלא לקח את הכל כל כך ברצינות.
Treat Her Better
Goodbye Weekend

---

Greg Ashley – Another Generation Of Slaves

זוכרים את הבחור מלמעלה, שניגן עם קינג קאהן, זה גרג אשלי, שהנהיג 2 להקות גאראג'-פסיכדלי מעולות The Mirrors ו- The Gris Gris את אשלי הכרתי לראשונה דרך אלבום הסולו הראשון שלו Medicine Fuck Dream, אלבום משבר מסוממם ומדכא ונהדר מאז עבר כמה אלבומים ושינויים בכתיבה ובסגנון, כשבאלבום החדש מורגשת מאוד הפאזה הליאונרד כהנית שנכנס אליה עוד באלבום הקודם שלו, אלבום כיסוי ל- Death Of A Ladies' Man של ליאונרד כהן. הסאונד באלבום מופק בצורה ממש טבעית ולא אתפלא אם השירים הוקלטו בסשן לייב עם כל הלהקה העיבודים של הקלרינט והפסנתר שמלווים את אשלי והאקוסטית (ברוב השירים) נותנים קונטרה נגדית לשירה חסרת האופטימיות שלו ולטקסטים המנוכרים. אשלי מצליח להציג את החוסר צדק, הניכור והריטואלים הבלתי נשלטים בראש המעוות שלו ושלנו, ולא משאיר הרבה מקום לתקווה
Medication #7
Awkward Affections

---

Swans – To Be Kind

איך אני מצליח לדבר על האלבום הזה מבלי לחזור על כל מה שנאמר ולא להרעיף בסופרלטיבים?
אני לא…. בגלל זה אני שולח אתכם לבלוג של חבר, משה לוי, שגם קרא לבלוג על שם שיר של הסוואנס
No Words/No Thoughts, שם תמצאו את האלבום מדורג גבוה בצירוף מילים חמות.
Screen Shot
Some Things We Do

---

White Fence – For The Recently Found Innocent

בסה"כ 4 שנים עברו מאז שהתחיל טים פרסלי לשחרר חומרים שלו תחת השם White Fence מה שהתחיל כאלבומי סולו, התפתח לאחרונה גם ללהקה שלמה, וככה מזגזג לו פרסלי בין הלהקה, לשיתופי פעולה ולהקלטות סולו. מדובר באלבום האולפן השביעי שהוא משחרר והנגיש ביותר שהוציא עד היום. גם הפעם יצא לו אוסף שירי רוקנרול גאראג'י פסיכדלי בלי רגע בינוני אחד. על ההפקה הוצב חברו Ty Segall חביב הבנים והבנות. כמה מהשירים יכולים להזכיר אולי את ריי דייוייס או קווין איירס, אבל האיש הזה כבר לגמרי עיצב את המעמד שלו מבחינתי כיוצר עם טביעה ייחודית משלו בכל הקשור לפסיכדליה , קולות רקע מרוחים, גיטרות פאז, שירים טריפיים ואטיטיוד של גאראג'רוק Wolf Gets Red Faced אחד השירים האהובים עלי באלבום, שנשמע קצת כמו טייק אבוד של להקת Love (שפרסלי בעצמו הודה שהם הלהקה האהובה עליו, ובצדק).
Anger! Who Keeps You Under
Arrow Man

---

Woven Hand – Refractory Obdurate

לדייויד יוג'ין אדוארדס יש לי פינה מיוחדת בלב , בעבר מנהיג אחת הלהקות המיוחדות שפעלו אי פעם
16 Horsepower ומתחילת העשור הקודם תחת השם וובנהד. מה שהתחיל כפרויקט צד אחרי שלהקת האם חדלה להתקיים, המשיך לתפוס תאוצה ונהיה להרכב פעיל שמוציא אלבומים ולא מפסיק להופיע. האלבום החדש הוא השביעי במספר, וסביב אדוארד מתאספת חבורת נגנים חדשה. לצערי הרב המוזיקאי המולטי אנסטרומנטליסט פסקל האמברט, שליווה את אדוארדס ולקח חלק כמעט בלתי נפרד ביצירה שלו עוד משנות ה90 ,כבר לא נוכח בהרכב הנוכחי, ועזב עוד באלבום הקודם זה הגלגול הכבד ביותר של וובנהד ושל אדוארדס בכלל. השירים עוצמתיים ואינטנסיביים ביותר, דבר שמורגש בסאונד הדחוס של הגיטרות (שאולי שואב השראה מהגלגול הנוכחי של הסוואנס) ובקצב המהיר שלא נותן הרבה מקום לנשימה אדוארדס שר כאילו אחוז דיבוק כשהעיסוק שלו בטקסטים דתיים וסמלים רק גובר.
Masonic Youth
The Refractory

---

Protomartyr – Under Color Of Official Right

בשמיעה ראשונה חשבתי שמדובר באחד האלבומים הבריטיים הכי טובים ששמעתי מזה המון זמן, אבל בדיקה זריזה הוכיחה לי שכרגע אין לבריטים הרבה מה להציע לי. בעצם מדובר ברביעייה של ממורמרים על החיים מדטריוט, מישיגן כל חברי הלהקה נותנים עבודה מרשימה, מהסולן , ששר בסוג של עצלות אבל מאוד ישיר עם נוכחות חזקה וצבע קול שאי אפשר לומר שהוא יפה או מדויק, וטוב שכך
הבאס והתופים יושבים ביחד ונותנים תפקידים מעניינים , לא רק מחזיקים את השלד של השירים
תפקידי הגיטרה שומרים על איפוק ומתפוצצים כשצריך עם ים של פאז רוב הטקסטים באלבומים בעלי טון קשה על מוסר וחברה ואנשים שהחיים לא האירו להם פנים זה אחד מאלבומי הרוק הכי טובים ששמעתי והעטיפה מתקשרת לתוכן באופן מדויק.
וגם ממש יפה לכשעצמה
Scum, Rise!
Bad Advice

---

Thee Silver Mt. Zion Memorial Orchestra – Fuck Off Get Free We Pour Light On Everything

האלבום הזה הוא פסגה, וארז סובל מהבלוג "אנטנות השמיימה" הכתיר אותו כאלבום השנה וכתב עליו כל כך יפה ובאריכות שזה יהיה חטא לא לקשר לטקסט בסיכום השנה שלותנו לשם קפיצה ואל תפסחו על יצירת מופת.
האלבום המלא

---

Marissa Nadler – July

אין כרגע זמרת שאני יותר אוהב ממריסה נדלר, היא שוברת אותי לחתיכות ומנחמת כשצריך. מה שהיא עושה עם הקול שלה הוא בגדר כישוף בדומה לשאר האלבומים שהוציאה מדובר ביצירת פולק אפלה ומלנכולית, שאחרי כמה בדיקות רציניות עם עצמי אני אומר בביטחון שמדובר באלבום הכי טוב שלה עד היום, ואפילו מתעלה על (שהוא אלבום מופלא וגם הראשון שלה ששמעתי) Song III: Bird On The Water אחרי לא מעט ההאזנות לאלבום נחשפה כוחה של ההפקה, בעיבודי המיתרים, משיכות של גיטרות חשמליות או רקעים של קלידים והקולות השניים עמוסי הריוורב שמוליכים את השירים למקום מרחף ושמימי והפכו לחלק בלתי נפרד מהיצירה שלה נדלר.
Drive
Was It A Dream

---

Hank Wood & The Hammerheads – Stay Home

איך הפך האלבום הזה לדבר שאני הכי סוגד לו השנה ולמה הוא עקף את שאר האלבומים שהלכו איתי הרבה יותר זמן ממנו?! בתוך 4 שבועות הספקתי לחרוש אותו לפחות 30 פעם בנסיעות באוטובוס ובבית, לא זוכר עוד מקרה כזה האנק ווד וראשי פטיש הם חבורה לא הגיונית מסצנת האנדרגראונד פאנק בניו-יורק, ואין לי באמת מושג מה הולך שם רק יודע דבר אחד, החבר'ה האלה יצרו משהו שעוד לא שמעתי. הכלאה של גאראג'-רוקנרול והארדקור פאנק שכל מילה שאני אוסיף כאן רק תגרע מכמה שזה מקורי בנוסף לגיטרה-באס-תופים יש מישהו על מקלדת קטנה עם סאונד אשפה ועוד בחור שמנגן ובצורה אגרסיבית ופרמיטיבית על פרקשן שנשמעים כמו עצמות של חיה האלבום השני המלא של הלהקה (לא עולה על 25 דק'), מביא 10 שירים קצרים ומהירים עם גיטרות שהשאירו לי את הלסת שמותה תוסיפו לזה סולן שנשמע כמו מהגר שהרגע חצה את הגבול ובלע את המיקרופון יצא האנק ווד וחברים.
Neurosis
In Bookings

---

Cheveu – Bum

הגענו לסוף

אלו Cheveu טריו מצרפת ואחת הלהקות המדהימות שפועלות היום אני לא יודע איך לתאר את המוזיקה ולא יכול למנות את הז'אנרים שהם חוצים זה אלבום השנה שלי בכל אופן ושיר השנה הוא זה שפותח אותו אוכלים צדפות ומנגנים טוב שימו פליי  S'il Vous Plaît
Bum

---

הופעות השנה – Best live shows for 2014

Damo Suzuki + Tree – Ozen Bar, Tel-Aviv
The Residents – Barbi, Tel-Aviv
Woven Hand – La de Apolo, Barcelona
Die Nerven – Uganda, Jerusalem
Lior Ashkenazi/Yaniv Schonfeld – HaMazkeka, Jerusalem
Farthest South+Bymel+Spark-O – Uganda, Jerusalem
Momus – Ozen Bar, Tel-Aviv
Marissa Nadler – La de Apolo, Barcelona
M. Ward – Gesher Theater, Jaffa

Swans – Sala Apolo, Barcelona

לצערי הרב את ההופעה של הסוואנס בארץ לפני 3 שנים פספסתי, דבר שאכל אותי מבפנים הרבה זמן
חכיתי להזדמנות שתגיע כדי אוכל לתפוס אותם איפשהו ולחוות את זה על בשרי. הרגע הזה קרה בתחילת אוקטובר השנה, ביום הראשון שנחתתי בברצלונה, אחרי כמעט יומיים ללא שינה.
את מופע החימום נתנה Pharmakon שעשתה עבודה מעניינת עם סאונד קשוח, נויז, דרון, אפקטים ומתכות הפרפורמנס לא היה מאוד לטעמי, אבל אין ספק שהיא נתנה את כולה עם צווחות מהגיהנום ועוצמות גבוהות שגרמו ללא מעט אנשים לאטום את האוזניים היא נגינה בערך חצי שעה ואז עלו הברבורים.

בהתחלה ניגנו רק המתופף ות'ור האריס, שפתח עם גונג ומצילות ובהמשך הערב גם ניגן על טרומבון וכלי מיתר אזוטריים אחרי פתיח ארוך הצטרפו שאר הלהקה והמשיכו לדרון מתפתל ועמוס שכבות של סאונד חורך שארך כ 45 דק' וזה רק הקטע הפותח לא ראיתי עוד להקה שמנגנת ככה , כמו יחידה אחת של רוצחים. אף אחד לא דאג להתבלט או יצא ל'קטע' שלו…הנגנים הביאו את הלהקה לידי ביטוי ולא להפך. ועם זאת שומעים את הכישרון והעוצמות של כל אחד ואחד מהם. מוזיקאים פנומנליים. מייקל ג'ירה, מי שמנהיג את הלהקה על שלל גלגוליה עוד מתחילת הדרך, היה מהפנט , מפחיד וטעון ברגשות ופסיכוזות. הוא ניצח בגובה העיניים על הטקס וכששר הקול שלו עטף את החלל כשהלהקה רוקחה את הטירוף המחריד והרפיטטיבי. בוודאות החוויה הכי עצמתית ואינטנסיבית שראיתי על במה או בכלל…שליטה מוחלטת בכאוס. הסאונד היה אטומי ומחורר מוחות ונשארתי עם צפצוף שלא נפסק במשך 4 ימים. סוואנס נתנו 3 שעות של האלבום האחרון To Be Kind וצרבו בי חוויה שלא אשכח.

---

למי שפספס או מעוניין להיזכר
סיכום אלבומי 2013
סיכום אלבומי 2012