Albums of 2015

דברי הפתיחה,
קודם כל, יש קישור לאלבומים המלאים או לשירים מסויימים בלחיצה על שם האמן/אלבום.
דבר נוסף, יש כמה אלבומים שלא כתבתי עליהם, זה ממש לא אומר שהם פחות ראויים או חשובים מבחינתי מאחרים ברשימה. מקווה שתסלחו לי ושתגיעו גם אליהם…אל תרגישו מחויבות, ז”א, תרגישו מחויבות…
מקווה שתהנו

Bardo Pond – Is There A Heaven
Label: Fire Records

בארדו פונד בחלק השלישי והאחרון בסדרת אלבומי המחווה שלהם. כמו בחלקים הקודמים גם כאן יש 2 אנטרפטציות ארוכות לשיר של להקת רוק ועוד אחד של אמן פרי-ג’אז
הפעם הם עושים מחוות לרוקסי מיוזיק ואלברט איילר
וההופעה של הלהקה בארץ היתה אחת החוויות העוצמתיות וחשובות שקרו לי השנה

bardo pond

MV & EE – Alpine Frequency​
label: Feeding Tube Records

הצמד מאט ואלנטיין ואריקה אלדר חוזרים באלבום מספר (אין סיכוי באמת לעקוב מאחר והם מוציאים בכל שנה כמות לא נתפסת של ריליסים רשמיים ולא רשמיים) . אמריקנה פסיכדלית ספייסית, גיטרות אקוסטיות לצד חשמליות עקומות ופדאל-סטיל, אלבום מאוד מסומם ומאוד נעים

AlpineFrequencyCoverWEB

Kinski – 7 (or 8)
Label: Kill Rock Star

kinski

Shannon and the Clams – Gone by the Dawn
Label: Hardly Art

shannon

Shana Cleveland & The Sandcastles – Oh Man, Cover the Ground
Label: Suicide Squeeze

שיינה קליבלנד הקליטה את אלבום הסולו הראשון שלה לפני כמה שנים, אבל רק השנה ראה אור דרך לייבל בצורה מסודרת. הבחורה הזו גם גיטריסטית מצוינת וגם זמרת מצוינת עם גוון קול שמזכיר מעט את בת’ אורטון. שירים פולקיים שנתקעים בראש ותקפידי גיטרה לא שגרתיים

Shana Cleveland & The Sandcastles

Tree – Two
Label: Mono-Ton

את רוב השירים באלבום החדש של טרי כבר שמעתי בהופעות לפני שהוא יצא, ובכל זאת הרביעייה הפסיכדלית המהפנטת מעמק חפר עדין הצליחה להפתיע אותי עם אלבום מגוון ושלם שהשירים בו גדלים עלי בכל שמיעה. ועם כמה שהם להקה של הופעות וחשמל , דווקא השיר היותר אקוסטי באלבום הוא זה שתפס אותי קצת יותר מהשאר
Travel Light

tree two

Six Organs Of Admittance – Hexadic II
Label: Drag city

 שיצא בתחילת השנה Hexadic החלק השני לאלבום
הפעם בטקסטורות אקוסטיות. למידע נוסף חכו שיופיע האלבום הראשון בהמשך הפוסט

HEXADIC II

Bill Fay – Who Is The Sender ?
Label: Dead Oceans

BILL FAY

James Elkington & Nathan Salsburg – Ambsace
Label: Paradise of Bachelors

 פולק פינגר-פיקינג אנסטורמנטלי מצוין ששואב גם מהאמריקנה והבלוז וגם מפולקיסטים בריטיים. 2 גיטרות אקוסטיות שמשתלבות במדויק אחת עם השנייה

ambsace

Buck Biloxi and the Fucks – Streets Of Rage
Label: Hoazc Records

אלבום שני לבאק בילוקסי והפאקס, גאראז’פאנק ראמונזי
שירים קצרים מתוסכלים וזועמים וממכרים

buck biloxi

Eleventh Dream Day – Works For Tomorrow
Label: Thrill Jockey

Eleventh-Dream-Day-Works-For-Tomorrow

Fuzz – II
Label: In The Red

עוד מאותו “כמה אנחנו חולים על בלאק סאבאת? חולים רצח” , אוהבי טיי סגל וסטונר רוק יעשו כאן חיים

fuzz

The King Khan & The BBQ Show – Bad News Boys
Label: In The Red

 מסעותיהם של אריש קאהן ומארק סולטן ברחבי הגלקסיה נמשכים, עם הלהיטים ‘בודד שוב’ , ‘נשק את האגרוף של אחותי’ ו ‘שילשולים זדיינו מכאן’. קלאסיקה לנוער

King Khan bbq show

Obnox – Know America / Wiglet
Label: ever/never records

לרוב אני יודע מה מגרה או מרגיש לי נכון כשאני מחפש לשמוע דברים חדשים, ודי מהר יכול לקבוע אם מצאתי אלבום שיהיה לי מעניין להמשיך לנסות להקשיב לו , גם אם בשמיעה ראשונה הוא עוד לא נקלט
.כך שלעיתים רחוקות אני באמת מפתיע את עצמי
אז הפעם אולי ההפתעה היא לא רחוקה אלף שנות אור ממה שכן עושה לי את זה (ז’א, לא תמצאו פה רגאיי, טכנו או פאוור מטאל) אבל כן משהו שסביר להניח הייתי מפספס….אם לא הייתי מכיר את האיש הזה מכמה דברים אחרים שעשה לפני כן
Lamont Thomas הוא השם במה של Obnox
מתופף קשוח בהרכבי גאראז’ פאנק ורוקנרול מעולים ולא מאוד מוכרים כמו
וזה על קצה המזלג The Bassholes ו This Moment In Black History
האיש המרתק הזה הוציא כמה אלבומי סולו מתחילת העשור, אבל רק לאחרונה הגעתי להקשיב ל 2 מתוך 3 אלבומים שיצאו לו השנה
ומה אומר לכם….? זה אחד הדברים הכי מעולים ומקוריים ששמעתי
במקרה החד פעמי הזה אני אתייחס ל2 האלבומים ביחד כי ככה הכרתי אותם ויצא לי לשמוע אותם במקביל ושניהם מצויינים ושונים
, Outkast השיר שפותח את האלבום ‘הכר את אמריקה’ נשמע כמו איזה אואטטייק של
לפחות לאוזניי המאותגרות היפ-הופ
ומשם האלבום לוקח לערבוביה של סול עם אסתטיקה של היפ הופ ,גיטרות וזיעה של גאראז’ פאנק ואפילו פסיכדליה
הקול של תומאס נע בין מחוספס וסליזי לנעים וגוספלי..אפשר ממש לשמוע כמה שהוא טעון בחומרים שאותם הוא שר
מקבלים תערובת קצת שונה ואפשר לומר שזה אלבום הרבה יותר גאראז’י Wiglet באלבום השני
ומכסח עם סאונד דחוס וגיטרות פאז
Obnox ,שווה לבדוק

wiged

Wiglet

 

know america

Know America

 

BIG|BRAVE – Au De La
Label: Southern Lord

,סאות’רן לורד, הלייבל שאוהב להתעסק עם דברים ממש כבדים מאיזורי הדרון-אקספרימנטל מטאל Constellation עשה הפעם מחטף ללייבל המונטריאולי
(לא באמת, אבל ככה זה נשמע)
מתחת לאפם הם גנבו את הטריו המשונה הזה, שהופק ע’י איש גודספיד, אפרים מינוק. השירים הם לא ממש שירים, יותר כמו מבנים מופשטים מבוססי דרונים נויזיים של גיטרות, תופים כבדים וזמרת שמקריאה מגילות באנגלית שנשמעת כמו ניב קדמוני. חובבי פוסט-רוק ונויז רוק אקספרמנטלי יבלו כאן

bigbrave

Rocket From The Tombs – Black Record
Label: Fire Records

דיוויד תומאס וקרייג בל מהרכב הפרוטו-פאנק טיל מתוך קברים ושאר נגנים שחלקם משתפים פעולה עם
Pere Ubu תומאס בגלגול הנוכחי של
ברוקנרול קליבלנדי מעורער ואחוז דיבוק ויש אפילו קאברים לסוניקס ול- דד בויז
Strychnine

RFTT 2

Alex Chilton – Ocean Club ’77
Label: Norton Records

האיש שחיי לא היו חיים בלעדיו, בהקלטות שראו אור לראשונה השנה. הופעת להקה של אלכס צ’ילטון בניו-יורק 1977, עם סט שכולל שירים של ביג סטאר, סולו וגם כמה קאברים
(הסאונד טוב מאוד (ביחס לחומרי לייב אחרים שיצאו בשנים האחרונות לצ’ילטון/ביג סטאר
כשהאיש הזה מנגן ושר, הלב שלי לא עומד בזה

alexc chilton

Noa Babayof – Blue Bound
Self Release

שבע שנים עברו מהאלבום הראשון של נועה לאלבום החדש
הציפייה היתה ארוכה אך משתלמת. השירים כאן מקבלים תפנית די חדה מהאווירה המאוד פולקית וקודרת של האלבום ההוא. רובם עובדו ללהקה שלמה וצובעים את האלבום בתחושה יותר מלאת חיים, גם אם חלק מהטקסטים עצמם לא כאלה
Blue Bound שימו לב לשיר הנושא
עם הלחן הכל כך מצוין שלוקח למקום די שונה משאר השירים של נועה עם התפקידים של הפסנתר, הקונטרה-באס והגיטרה
From A Window To A Wall לצד שירי הלהקה יש גם כמה הבלחות פולקיות כמו
שנכתב עוד בתקופת האלבום הראשון בפילדלפיה וגם מחזיר אותי למלנכוליה של אותו אלבום

NOA

Eternal Tapestry – Wild Strawberries
Label: Thrill Jockey

אחת מלהקות הפסיכדליה האהובות עלי מהשנים האחרונות. לא נעים לומר, אבל החבורה הזו מפורטלנד, אורגון משאירה אבק ללא מעט להקות אחרות ששוחות באותם איזורים מוזיקליים. באלבום החדש הם נסחפו מאוד עם האורך של הקטעים אפילו ביחס לעצמם, מה שעלול להפוך את השמיעה למעט מייגעת. מצד שני, הג’אמים שלהם כל כך טריפיים וסוחפים שייתכן ולא תצליחו לעצור. מעבר לעבודת גיטרות שזורקת לחוף המערבי יש כאן גם אלמנטים של קראוט וספייס רוק וקטעים אמביינטים טריפיים. מוזיקה פסיכדלית דלוקס זה כאן

eternal tapestry

Destruction Unit – Negative Feedback Resistor
Label: Sacred Bones Records

יחידת השמדה בנו לעצמם לאט ובבטיחות מעמד של אחת הלהקות הכי רועשות וחורכות תודעה שיצאו מארה’ב. הסאונד גיטרות הדחוס והעמוס והנויזי ניכר גם באלבום החדש שלהם, שהוא מצוין אבל נדמה שכדי לחוות ממש את הלהקה הזו עד הסוף צריך לתפוס הופעה שלהם. עוד לא הייתי באחת כזו אבל זו התחושה

d u

Dan Melchior’s Broke Revue – Lords Of The Manor
Label: In The Red

דן מלכיאור הוא אחד המוזיקאים הכי פורים ומגוונים ועסוקים שיש על הפלנטה. איש שנוגע בלי מאמץ בגאראז’, רוקנרול, בלוז, פולק סינגר-סונגרייטרי , מוזיקה מופשטת ונסיונית ומה שבא לו
Broke Reveu אחד מרילסים שהוציא השנה הוא אלבום ‘איחוד’ של להקת הגאראז’ הוותיקה שלו
רק שבמקום עוד מאותם שירים מאוד אופיינים להם, החליטו החבורה ללכת על אלבום שבמרכזו עומדת הגיטרות הנהדרת של מלכיאור, עם סולואים ארוכים ופסיכדליים כשלהקה מחזיקה גרובים רפיטטיביים פוסט-פאנקיים של באס וסינת’ים. אלבום רוצח

DMBR

Title Fight – Hyperview
Label: Anti-

title fight

We’re Loud: 90s Cassette Punk Unknowns
Label: Slovenly Recordings

אוסף של 33 קטעי גאראז’ פאנק סיקסטיזי מה-90′ ועוד כמה הבלחות של פאוור-פופ. כל השירים יצאו באופן עצמאי בין השנים 93-99 ע’י להקות שהיו קיימות-לא קיימות
מה עוד אפשר להוסיף…? זה טוב כמה שהדבר הזה רע

were loud

Heroin In Tahiti – Sun and Violence
Label: Boring Machines

אולי לא חזרתי אליו כמו שהייתי רוצה, אבל בכל שמיעה האלבום הזה השאיר אותי עם לסת שמוטה. הירואין בטהיטי הם צמד מוזיקאים איטלקיים שניסו להכניס את כל מה שהם הושפעו ממנו לתוך יצירה אחת. וזה ממש עבד להם. הכיוון הכללי הוא מוזיקה פסיכדלית מאוד צבעונית ומגוונת. אבל אם לרדת יותר לעומק אפשר למצוא כאן אווירה פסקולית של מערבוני ספגטי, גיטרות טוואנג פסיכדליות, קטעי דרון אפלים, סימפולים מסויטים, סולמות ים תיכוניים ובאזארים הומי אדם

Heroin_in_Tahiti-Sun_Violence

Deaf Wish – Pain
Label: Sub Pop

אלבום רביעי של הרביעייה ממלבורן, אוסטרליה, והראשון שקיבל הפצה בינלאומית בלייבל אמריקאי גדול. מאוד מושפעים מסוניק יות’ ועם זאת הצליחו לייצר אלבום נויז רוק אגרסיבי. גם האורך שלו (חצי שעה) עובד לטובתם וגרם לי לחזור אליו די הרבה

deaf wish

J.C Satàn – J.C Satàn
Label: Animal Factory/Born Bad Records

jc satan

Cosmic Psychos – Cum The Raw Prawn
Label: Desperate Records

הקוסמיק פסיכוטיים , להקת הקאלט האוסטרלית (ש-מאדהאני אהבו מאוד) נמצאים בסביבה כמעט 40 שנה. מההרכב המקורי נשאר רק רוס נייט, הסולן/בסיסט ומייסד הלהקה. הם לא באו להשתנות או לשנות, רק לתת את אותו רוקנרול פאבים מטונף שהם יודעים לתת. אלבום פאזי שנוצר ע’י שיכורים שחיים ומתים רוקנרול

cosmic

The Coneheads – L.P.1. aka “14 Years Old High School PC-Fascist Hype Lords Rip Off Devo For The Sake Of Extorting $$$ from Helpless Impressionable Midwestern Internet Peoplepunks L.P”
Label: Erste Theke Tontraeger

אז כנראה שזה בשבילכם Devo אם אהבתם את שם האלבום ואתם אוהבים את

coneheads

 

Wizzz! French Psychorama Vol. 3 
Label: Born Bad Records

החלק השלישי בסדרת האוספים של הלייבל בורן באד שמתרכזת בעיקר בפסיכדליה (וביט, גאראז’ ומוזיקאים פופיים שהלכו לכיוונים קצת שונים) שיצאה בצרפת בין 1966-70
מדובר בסינגלים שנבחרו בקפידה , חלקם מאוד קשה למצוא במקומות אחרים. האלבום הזה הוא כיף טהור

wizzz

Chuck Johnson – Blood Moon Boulder
Label: Scissor Tail Records

מי שמחובר מעט לעולם הפולק האנסטרומנטלי אולי כבר שמע את השם צ’אק ג’ונסון. לטעמי אחד הגדולים ביותר בז’אנר וכזה שמנגן עם המון צניעות וטונה רגש וסאונד שלא ייאמן
האלבום השלישי שלו הוא אלבום הפינגר-פיקינג/סלייד האקוסטי המרשים ביותר ששמעתי מזה הרבה זמן. לקראת סופו הוא גם מפתיע עם רגעים של דרון וגיטרה חשמלית/פדאל סטיל. מאוד מומלץ

blood moon

Six Organs Of Admittance – Hexadic 
Label: Drag City

Hexadic הוציא השנה את ,Six Organs Of Admittance בן צ’סני , האיש מאחורי
אלבום די שונה בדיסקוגרפיה העשירה שלו , כזה שאפילו מעריצים מושבעים לא מיד אמצו אותו לחיקם. מדובר במסע ספייסי-נויזי-נסיוני ולא מאוד קל לצליחה. ברובו הגדול אנסטרומנטלי, מלבד 2 רגעים בודדים בהם אפשר לשמוע את צ’סני שר/ממלמל ברקע עם אקפט משונה על הקול
הגיטרה שלו נותנת את עיקר הטון, כשמצטרפים אליה גם באס ותופים פרי-ג’אזים שבורים
אחד מאלבומים הנויז-רוק (עם דגש על נויז) המשובחים של השנה, למרות שהוא לא מתפרס רק על השטח הזה, יש בו גם השפעות חזקות של קראוטרוק
הגיטרה של צ’סני טבולה היטב בתוך ים של פאז והנגינה מזכירה אפילו את ה’משיכות’ גיטרה של רוברט פריפ, רק באופן קיצוני ומופרע יותר. הקטעים נשמעים חצי מאולתרים ומתבססים על רעיון שצ’סני פיתח שקשור במערכת ‘המלצות’ שמבוססת על קלפים
לא אכנס לזה כאן…אבל יש באתר שלו המון מידע והדגמות בנוגע למערכת ולספר שהוציא שנמכר ביחד עם הקלפים

hexadic 1

Godspeed You! Black Emperor – Asunder, Sweet and Other Distress
Label: Constellation Records

גודספיד באלבום החדש שלהם מביאים יצירה אחת שלמה  ב 4 חלקים כשבין החלק הראשון המרהיב לחלק האחרון הם נסחפים לאזורים מופשטים של דרון ורעש לבן עם התפתחויות איטיות ומנימליסטיות. מודה שבשמיעות הראשונות נורא התאכזבתי שהם החליטו למלא חצי מהאלבום בסאונדים האלו אבל זה גדל עלי עם כל שמיעה וכרגע אני מסוגל להרגיש שמדובר ביצירה שלמה
מעבר לזה, הצלחתי גם להגשים חלום של כמה שנים טובות ולתפוס אותם השנה בהופעה בטור האירופאי של האלבום. הם היו מעבר לכל הציפיות שלי (שגם ככה היו מאוד גבוהות) ונתנו הופעה עוצמתית במיוחד

godspeed

Metz – II
Label: Sub Pop

הפאוור-טריו הקנדי באלבום שני של כיסוחים ללא מנוחה וללא רחם וגם השם לא ירחם

METZ

 

Don Howland – Life Is A Nightmare
Label: 12XU

Gibson Bros דון הוואלנד , האיש שעושה חייל כבר 30 שנה עם להקות הקאלט
ועוד לא מעט להקות ( Obnox שהוזכרו גם קודם בפוסט על ) Bassholes  ולאחר מכן עם
על התפר של גאראז’-בלוז ורוקבילי, מוציא השנה אלבום סולו שני שמורכב מחומרים שהוקלטו בין 2011 ל 2015. תחת מעטה של סאונד לו-פיי מרתפי, גיטרות פאזיות מלוכלות ומקלדת מקולקלת מסתתר קולו המיואש של האוולנד שמצליח לפגוע בי גם מבלי שאצליח להבין לגמרי בבירור את כל המילים. החיים הם סיוט, זהו שם האלבום, ואם זה לא מספיק עגמומי, יש עוד כמה שמות לשירים שיכריעו לגבי כמות הדיכאון שמתפרצת מהאלבום הזה. דאונר אפל ומרגש שלא מציע הרבה נחת או שפיות אבל אלו החיים, והחיים הם גם סיוט. וסיוט שכזה אני רוצה לשמוע שוב ושוב

don howland

Vexx – Give and Take (E.P)
Label: Katorga Works

הרביעיית פאנק רוק המדהימה הזו מאולימפיה, וושינגטון הוציאו השנה את האי.פי 7″ הזה שנחרש אצלי בכמויות לא הגיוניות. הכתיבת שירים כאן קלאסה והתקפידי גיטרה רוצחים ונסחפים מעבר לציפיות. הזמרת שלהם מהאמוציונליות ששמעתי, נותנת עבודה, ולא מרחמת. אמנם רק 4 שירים יש כאן, אבל כל שיר מלמיליאן ואפשר לומר שהאי.פי הזה מתעלה בהרבה על אלבום הבכורה שלהם משנה שעברה. (מיני) אלבום רוצח

vexx

Built To Spill – Untethered Moon
Label: Warner Bros. Records

כתבתי ומחקתי וכתבתי ומחקתי שוב, ולא ממש הצלחתי לתאר למה אני כל כך אוהב את האלבום הזה ואיך קרה שחרשתי אותו המון (בעיקר בנסיעות לעבודה). אני לא נמנה עם מעריציה הכבדים של הלהקה שחיכו בחוסר מנוחה לאלבום החדש (ועברו לפחות 5 שנים מהקודם) כך שהייתי די מופתע כשהוא יצא, בלי המון ציפיות. אני עדין לא בטוח מה כל כך טוב בו. הלהקה התרחבה עם השנים מטריו ל 3 גיטריסטים, באס תופים כך שיש יותר נפח ועוצמה בשירים. העבודת גיטרות של דאג מראש וחבריו מרהיבה ונראה שבעיקר כתיבת השירים היא ההסבר לקסם של האלבום. בילט טו ספיל באלבום מאוד פאוור-פופי גדוש בגיטרות

built to spill

Protomartyr – The Agent Intellect
Label: Hardly Art

שני אלבומי פוסט-פאנק חדרו באסרטיביות לראש הרשימה שלי. בעולם תקין הייתי מכריז על שניהם כאלבומי השנה שלי (+עוד 2-3 שנמצאים לפניהם), אבל המציאות מתסכלת וסבוכה והאלבום השלישי של פרוטומרטיר ייאלץ להסתפק במקום מכובד לצדו של אלבום השנה שלי
החבורה מדטרויט כיכבו כאן בסיכום שנה שעברה עם האלבום הקודם והמושלם שלהם שהיה הפתעת השנה מבחינתי. מאז הלהקה קיבלה יותר הד ויצאה לטורים יותר ארוכים ויש תחושה שלא מעט שמו לב לדבר הטוב הזה שמתרחש. ג’ו קייסי בעיניי ואוזניי הוא אחד הכותבים היותר מצוינים שפועלים כרגע. הקול המתאמץ מאוד מבחינה מוזיקלית אבל כל כך לא מתאמץ באופן שבו יורה את המילים נותן משקל כבד לכל מה שיוצא לו מהפה. מה שעוד נפלא בפרוטומרטיר , זו העובדה שהם בקלות יכלו להשמע כמו להקה שנמצאת שם ברקע כדי לתת במה לסולן, אבל הם נשמעים כל כך טוב ביחד. הבאס והתופים עובדים כיחידה אחת שבוחשת מלמטה והגיטרות לפעמים שומרות על קו מנימליסטי וכשצריך הם נכנסות ושוטפות בסאונד דוקר
Why Does It Shake? , Boyce and Boice , Clandestine Time שירים אהובים

proto

Institute – Catharsis
Label: Sacred Bones Records

אלבום השנה והפתעת השנה שלי. הגעתי אליהם במקרה בתחילת השנה כששמעתי 2 אי.פים שהם שחררו ב 2014 ונורא התלהבתי. אחרי כמה חודשים ראיתי שהם הולכים להוציא אלבום בכורה
Sacred Bones שלם בלייבל המוערך
הם רביעייה של גיטרה,באס, תופים וסולן שמגיעים מסצנת הפאנק באוסטין, טקסס Institute
רק שמה שהם עושים הוא לא בדיוק פאנק נטו, וגם לא ממש הארדקור. אם לא הייתי יודע מאיפה הם מגיעים הייתי חושב שהם בכלל בריטיים. ההשפעות של אנרכו ופוסט-פאנק בריטי ומארק א. סמית’ הם חזקות אבל לא יגרמו ללהקה הזו להישמע כמו חיקוי. הסאונד שלהם אורגני לחלוטין ולא עובד דרך שום פילטרים. הבאס פה דומיננטי מאוד ולרוב אפילו נותן את הטון יותר מהגיטרה. השירים מכוסחים ולא בנויים בצורה ממש קונבנציונלית, את הסולן שלהם קצת קשה לתאר במלים וגם לרוב קשה להבין את כל מה שהוא משחרר מהפה, ממליץ לצפות ביטיוב בהופעה כדי להבין באיזה תופעה נהדרת מדובר

institute

עוד דבר לפני סיום

השנה יצאו כמה סינגלים בודדים מתוך אלבום בכורה עתידי של ההרכב “אורסולה שוורץ” (חיים רחמני וטליק קורן אדיר). אני מצפה מאוד לשמוע את האלבום המלא לכשייצא, וכרגע בוער בי לתת כבוד לשיר ‘מבוקש’ שהיה הרגע הכי מרגש ששמעתי בעברית השנה. הטקסט של אדמיאל קוסמן נפלא ומקבל כאן לחן שגורם לו להיתקע בתוך הראש. מעבר לזה, גם מבחינת ההפקה ועבודת הגיטרה נעשתה כאן עבודה מרהיבה ומקורית. אני יכול רק לקוות שהשיר המושלם הזה יגיע לכמה שיותר אנשים

הגענו לסוף
אם יש אלבומים שעשו לכם את השנה ממש אשמח לשמוע עליהם בתגובות
תודה שקראתם


Albums 0f 2014


  • Hamish Kilgour – All of It and Nothing

    The Clean אלבום סולו ראשון להאמיש קילגור, מי שהיה המתופף של להקת
    הניו זילנדיים, ואחד ממייסדיה ביחד עם אחיו דייויד קילגור. אלבום אקוסטי ונחבא אל הכלים, שלא מתאמץ
    למשוך אליו את המאזין עם הפקה מרשימה או לחנים מיוחדים. יש כאן סוג של השלמה עם מציאות לא יציבה
    וזה מורגש בעיבודים הפשוטים והרופפים ובהגשה של קילגור, שמאוד מזכירה לי את
    Howe Gelb
    סוג של אמריקנה באווירה פסיכדלית קלה, אלבום מצוין שקל לפספס אבל אם הוא כבר כאן שווה לנסות
    Strenght Of An Eye
    Crazy Radiance

hamish

 



Glenn Jones – Welcomed Wherver I Go

אי.פי שיצא לכבוד יום חנויות התקליטים השנה, 3 קטעים שהוקלטו לייב
הרבה נשמה יוצאת מהאצבעות של ג’ונס, שמצליח לא להתרברב
בטכניקה המדהימה שלו (למרות שיש עליו כזו) ועדיין להשאיר אותי עם פה פעור. לאוהבי הפינגר-פיקינג סלייד אקוסטית וה 12 מיתרים

glenn

 



The Psychotic Beach Bums – S\T

אלבום בכורה רשמי לטריו גאראג’-רוקנרול-פסיכדלי מקומי ומצוין , שלצערי עוד לא יצא לי לתפוס אותם בלייב
תמצית מה שאני צריך, במיטב המסורת שלא מתקיימת
כל האלבום כאן

bumsss

 



King Khan & The Gris Gris – Murder Burger

Gris Gris המלך קינג קאהן בשיתוף פעולה עם חצי מלהקת הגאראג’ האהובה
שזה אומר גם גרג אשלי מנהיג הלהקה, שנותן את כוחו בגיטרה וגם שר 2 שירים
בין בלדות סול לשירי רוקנרול סוחטי דמעות וגאראג’ מהמניין
וקאהן לא מפסיק להפתיע עם כמה שהוא זמר ענק
אלבום בובה
Your Teeth Are Shite
Born In 77
Desert Mile

mm

 



Acid Baby Jesus – Selected Recordings

 אסיד בייבי ג’יזס מגיעים מאתונה, יוון, עם אלבום שני, יש פה גם גאראג’ טהור במסורת האלבום הקודם וגם לא מעט שירי פסיכדליים טריפיים , גיטרות פאז , קלידים מזגזגים ומשחקי אולפן
שלא נופל מהמקור ואולי גם מתעלה עליו Trouble Maker  כולל גם קאבר אחד מצוין לשיר בשם
Omonia
Trouble Maker

acid



  • Half Japanese – Overjoyed

    .הוא מסוג האמנים האלה, או שמתים עליהם או שלא מסוגלים לשרוד דקה אחת איתם Jad Fair
    .האלבום החדש של הלהקה בהנהגתו, יוצא אחרי יותר מעשור מאז האלבום האחרון שלהם
    הגיטרות לא מפסיקות ומאוד דינמיות וג’אד שר כמו מכונת ירייה של התודעה שלו
    ובימים מסויימים זה האלבום הנכון בשבילי ובאחרים זה יכול להשמע כמו סיוט שלא נגמר, אלא אם מפסיקים אותו אחרי השיר הראשון
    In It’s Pull
    Meant To Be That Way

    half

 



  • Thurston Moore – The Best Day
    אוהב את תרסטון מור (סוניק יות’ בעבר), בעיקר כשהוא נותן לקהל שלו להתחבר אליו דרך שירים ולא דרך החומרים הנסיוניים/נוייזים שלו שאליהם יש לי הרבה פחות סבלנות
    האלבום החדש מבוסס על 2 גיטרות-באס-תופים עם הרבה מקום לנגינה ולפתיחים ארוכים
    השיר שפותח את האלבום, ואולי גם הכי מוצלח מתוכו Speak To The Wild
    Tape ויש גם כמה רגעים אקוסטיים פסיכדליים מהפנטים כמו השירthurston


  • Robyn Hitchcock – The Man Upstairs
  • מי שעבד עם ,Joe Boyd  רובין היצ’קוק בשיתוף פעולה עם המפיק הבריטי
    .ועוד רבים Nick Drake, Incredible String Band, Fairport Convention
    שירים חדשים וגם ביצועים לשירים של אחרים
    The Psychedelic Furs האלבום נפתל עם ביצוע מעולה לשיר של
    The Ghost In You
    בהמשך מגיעים גם ביצועים לשירים של
    Jim Morrison ו Grant Lee Philips , Bryan Ferry
    מדובר באלבום אקוסטי ויותר קרוב לקרקע לעומת האלבום שהוציא בשנה שעברה שסבל מהפקה עמוסה מידי
    Don’t Look Down

robyn



  • Nate Hall – Electric Vacuum 
    Roar

    A Great River את נייט הול הכרתי לפני שנתיים כששחרר את אלבום הבכורה שלו
    שירי פולק-אמריקנה שמוציאים את החשק מלחיות עוד יום, עם גיטרות חשמליות מופצצות
    וקול לא ייאמן. האלבום הזה הרס אותי במשך תקופה ארוכה. השנה הוציא את האלבום המדובר
    Heart & Crossbone תחת הלייבל המקומי והמרושע
    בסהכ 2 קטעים ארוכים מאוד שמתרכזים בדרון ושכבות של גיטרות מלאות בפאז ודיסטושרן, כשהקול של הול
    .סוחף לתהומות פסיכדליים עמוקים
    לאלבום המלא

nate

 



Steve Gunn – Way Out Weather

 סטיב גאן נמצא בסביבה כבר כמה שנים, והספיק ליצור לא מעט אלבומי פולק פסיכדליים, אינסטרומנטליים
שהלך לכיוונים של שירי פולק-רוק Time Off בשנה שעברה יצא קצת מהנישה הזו עם אלבום בשם
כשגאן נותן יותר מקום לשירה שלו. אלבום קצת יבש שלא ממש החזיק אותי. השנה הוא חזר עם
Way Out Weather
יצירה שהצליחה לתפוס ולגבש את מה שגאן ניסה באלבום הקודם, בצורה יותר חדה
.הוא שר מצוין והבנייה של השירים ותפקידי הגיטרות משוחררת יותר וזה פשוט עובד
למי שלא מחפש בשורה חדשה רק שירים טובים שלוקחים את הזמן במרחבים פתוחים
Milly’s Garden
Shadow Bros

steve


  • The Ukiah Drag – In The Reaper’s Quarters

.היו השנה כמה הפתעות גדולות מבחינתי, מה שאומר להקות שלא הכרתי או כאלו שממש קמו לאחרונה
.החבורה הזו מפלורידה, מאגדת כמה חברי להקות פאנק ונויז רוק, באלבום בכורה רשמי ראשון
אלו השפעות מאוד ברורות Butthole Surfers ו  Birthday Party
. אבל הם דאגו להביא את הטירוף והאנרגיות שלהם לחבילה הזו
. באס כבד ודומיננטי ,ריפים לקשוחים, גיטרות חורכות, פידבקים וסולן שמוציא את הכל
על תפר כלשהו בין נויז רוק לפסיכדליה , אני צריך יותר כאלה
Final Prayer
Full Album

ukiah


  • עמיר לב – נוגע בדרכון

המוזיקה של עמיר לב הולכת איתי כבר הרבה שנים ואני מתרגש כשהוא מוציא אלבום חדש
נוגע בדרכון הוא האלבום הכי שלם שיצא לו מאז ‘לפעמים אני מאושר’. יש כאן את את לב של שירי
הגיטרות הגולמיים וגם את הצד האקוסטי המכונס יותר. בכל שמיעה אני מגלה תמונות אחרות
.בשירים שכבר חשבתי שחלחלו אלי
,חלק גדול מהיופי של האלבום נמצא בעיבודים המדוייקים של הלהקה, רם אוריון בגיטרות
על התופים Tree יונתן לויטל על הבאס, ונווה קורן מ
חמישה כוכבים
נוגע בדרכון

עמיר לב


  • Tweedy – Sukierae

 ,שאני מאוד אוהב Wilco ג’ף טווידי , מנהיג להקת
Tweedy הקים ביחד עם בנו היחסית צעיר (שמנגן על תופים) הרכב חדש בשם
אחרי כמה אכזבות מסולנים שיצאו מלהקות שאני אוהב, והוציאו בשנים האחרונות
אלבומי סולו שהשאירו אותי אדיש (ג’ים ג’יימס, ג’יי מסקיס) , החלטתי לא לצפות יותר מידי מהפרוייקט צד/סולו שלו
.לשמחתי טווידי הזכיר לי שהוא עדיין כותב שירים גדול ושהוא יכול להוציא אלבום של 20 שירים , כמעט בלי רגעים מיותרים
לעומת החומרים האחרונים של ווילקו, דווקא מדובר באלבום פחות מעובד, יותר חי, שילוב של גיטרות אקוסטיות וחשמליות מעולות
וכל הלהקה ביחד נשמעת מהודקת כאילו הם מנגנים כבר כמה שנים טובות
Slow Love
Low Key

tweedy



  • Hayvanalar Alemi – Twisted Souviners

 ממלכת החיות, שמם של החברים מאנקרה,טורקיה , שהמוזיקה שלהם עד כה נעה בין פאזות של ג’אמים פסיכדליים אנסטרומנטליים
.לשילוב מקורי של סרף, דאב, מוזיקה טורקית שורשית ובכלל השפעות מדרום מזרח אסיה ועד לאפריקה
כיום מדובר בטריו, גיטרה-באס-תופים, שחבריו מתגוררים במדינות שונות ונפגשים באופן לא מסודר כדי לצאת לטורים או להקליט
אפשר למצוא באלבום הזה קצת מתערובת הז’אנרים שאופיינה אותם עד כה בנוסף
לכיוונים שונים והרבה יותר כבדים, פחות מקום לאילתור, ויותר גיטרות עם פאז
Geneva Incident
Hadron Collider Twist
hayvanalar


  • EP – ערופי שפתיים

.יש רק בעיה אחת באי.פי הזה…וזו העובדה שהוא לא אלבום שלם
חלק מהקסם של הלהקה הזו שהם בעצם חצי מתפקדים ,אבל כשזה כן קורה זה מרגש אותי
באופן שלא קורה לי אם הרבה להקות ששרות בשפת האם
לאלבום בבנדקאמפ

ערופי


  • Mono – Rays Of Darkness

מונו, להקת פוסט-רוק מיפן שפועלת כבר מתחילת העשור הקודם ובנויה על באס-תופים ו 2 גיטרות שעובדות ביחד על קו מאוד מלודי, שנע בין רגעים פסקוליים, מופשטים ושקטים להתפוצצויות של דיסטורשן. השנה הם הוציאו 2 אלבומים במקביל,
Ray Of Darkness והשני The Last Dawn החלק הראשון בשם
האלבום הזה הוא המיוחד מבין השנים וזה שסוף סוף הצליח להעיר אותי (ואולי גם אותם) מהנמנום של האלבום הקודם מ 2012
.אני מוצא כאן את מונו, אחרי הרבה זמן, חוקרים מחוזות חדשים ודואגים להרחיב את הסאונד שלהם
לראשונה מזה 15 שנה (שזה אומר מהאלבום הראשון) הם לא השתמשו בעיבודים אורקסטרליים שהיו חלק בלתי נפרד מהיצירה שלהם, מה שנותן יותר כוח לעבודת המשותפת של 2 הגיטריסטים. בעצם זה האלבום הכי קרוב ברוחו לאלבום הראשון שלהם. 4 קטעים שכל אחד מהם זורק למקום אחר, אבל יש ביניהם חיבור שיוצר אלבום מסע. יש גם שירת גראולינג בסוף הקטע השלישי, ושממה של נויז ופידבקים בקטע שסוגר את האלבום
Recoil, Ignite

mono


  • Earth – Primitive and Deadly

אוהב אוהב את הלהקה הזו ושמח שהם מתפתחים ומשתנים בתדירות יחסית גבוה
.הפעם באלבום שכולל 5 קטעים ארוכים, כש 3 מתוכם כוללים שירה, דבר די נדיר ברפרטואר של הלהקה
ארת’ יצרו אלבום כבד, איטי ורפיטטיבי שנשען על תיפוף מנימליסטי, במעטפת פחות מופשטת יותר מורכבת של תפקידי גיטרה
.הלהקה דאגה הפעם לקבל חיזוק ממארק לאנגן, ששר כאן בקטע השני וגם בזה שסוגר את האלבום
לאנגן קיבל חופש לכתוב/לאלתר את הטקטסים בעצמו, ושוב הוכיח (לי) שהכוח שלו בעשור האחרון בא לידי ביטוי בצורה מזוקקת יותר
כשהוא מתארח אצל אחרים מאשר שהוא כותב בעצמו את השירים
Rose Windows בקטע השלישי והארוך של האלבום מתארחת הזמרת של
ובמשך הרבה שמיעות חשבתי היא לא ממש עושה חסד עם השיר ולוקחת אותו למקומות די קיטשיים. לקח לי זמן להתחבר לקול שלה
אבל אפשר לומר שאחרי הרבה שמיעות אני בדרך לקבל את מה שהיא עושה שם
There Is A Serpent Coming
Even Hell Has It’s Heros

earth


  • Mac Demarco – Salad Days

.לפני שנתיים פרץ הבחור הקנדי הזה עם האלבום השני שלו “2” וגרם לי לטחון אותו במשך כמה חודשים בלי הפסקה
האלבום ההוא באמת תפס איזה משהו שהייתי כל כך צריך, שירים די קלילים עם שריטה עמוקה , תפקידי גיטרות מבריקים בסאונד מטומטם ועקום
ואז הגיע אלבום ההמשך, ובשמיעות ראשונות הוא לא עשה לי שום דבר, וגם לא ממש הביא משהו חדש, מלבד לכמה שירי סינת’-פופ נחמדים שלא נשמעו באלבום הקודם
חשבתי שהוא לא הצליח ליצור עוד קסם אבל בפועל המשכתי איתו והשירים כבר התנגנו מעצמם בראש שלי
מבחינתי זה היה האלבום היחידי השנה שלא לקח את הכל כל כך ברצינות
Treat Her Better
Goodbye Weekend

Mac_DeMarco_Salad_Days


  • Greg Ashley – Another Generation Of Slaves

זוכרים את הבחור מלמעלה, שניגן עם קינג קאהן, זה גרג אשלי, שהנהיג 2 להקות גאראג’-פסיכדלי מעולות
The Mirrors ו The Gris Gris
Medicine Fuck Dream את אשלי הכרתי לראשונה דרך אלבום הסולו הראשון שלו
אלבום משבר מסוממם ומדכא ונהדר
מאז עבר כמה אלבומים ושינויים בכתיבה ובסגנון, כשבאלבום החדש מורגשת מאוד הפאזה הליאונרד כהנית
.של ליאונרד כהן Death Of A Ladies’ Man שנכנס אליה עוד באלבום הקודם שלו, אלבום כיסוי ל
.הסאונד באלבום מופק בצורה ממש טבעית ולא אתפלא אם השירים הוקלטו בסשן לייב עם כל הלהקה
העיבודים של הקלרינט והפסנתר שמלווים את אשלי והאקוסטית (ברוב השירים) נותנים קונטרה נגדית לשירה חסרת האופטימיות שלו ולטקסטים המנוכרים. אשלי מצליח להציג את החוסר צדק, הניכור והריטואלים הבלתי נשלטים בראש המעוות שלו ושלנו, ולא משאיר הרבה מקום לתקווה
Medication #7
Awkward Affections

greg ashley


  • Swans – To Be Kind

    ?איך אני מצליח לדבר על האלבום הזה מבלי לחזור על כל מה שנאמר ולא להרעיף בסופרלטיבים
    אני לא….בגלל זה אני שולח אתכם לבלוג של חבר, משה לוי, שגם קרא לבלוג על שם שיר של הסוואנס
    No Words/No Thoughts
    שם תמצאו את האלבום מדורג גבוה בצירוף מילים חמות
    Screen Shot
    Some Things We Do

swans


  • White Fence – For The Recently Found Innocent

    White Fence בסהכ 4 שנים עברו מאז שהתחיל טים פרסלי לשחרר חומרים שלו תחת השם
    מה שהתחיל כאלבומי סולו, התפתח לאחרונה גם ללהקה שלמה, וככה מזגזג לו פרסלי בין הלהקה, לשיתופי פעולה ולהקלטות סולו
    מדובר באלבום האולפן השביעי שהוא משחרר והנגיש ביותר שהוציא עד היום. גם הפעם יצא לו אוסף שירי רוקנרול גאראג’י פסיכדלי בלי רגע בינוני אחד
    חביב הבנים והבנות Ty Segall על ההפקה הוצב חברו
    כמה מהשירים יכולים להזכיר אולי את ריי דייוייס או קווין איירס, אבל האיש הזה כבר לגמרי עיצב את המעמד שלו מבחינתי כיוצר עם טביעה ייחודית משלו בכל הקשור לפסיכדליה , קולות רקע מרוחים, גיטרות פאז, שירים טריפיים ואטיטיוד של גאראג’רוק
    Wolf Gets Red Faced
    Love אחד השירים האהובעים עלי באלבום, שנשמע קצת כמו טייק אבוד של להקת
    (שפרסלי בעצמו הודה שהם הלהקה האהובה עליו, ובצדק)
    Anger! Who Keeps You Under
    Arrow Man

white fence


Woven Hand – Refractory Obdurate

לדייויד יוג’ין אדוארדס יש לי פינה מיוחדת בלב , בעבר מנהיג אחת הלהקות המיוחדות שפעלו אי פעם
16 horsepower
ומתחילת העשור הקודם תחת השם וובנהד. מה שהתחיל כפרויקט צד אחרי שלהקת האם חדלה להתקיים, המשיך לתפוס תאוצה ונהיה להרכב פעיל שמוציא אלבומים ולא מפסיק להופיע. האלבום החדש הוא השביעי במספר, וסביב אדוארד מתאספת חבורת נגנים חדשה. לצערי הרב המוזיקאי המולטי אנסטרומנטליסט פסקל האמברט, שליווה את אדוארדס ולקח חלק כמעט בלתי נפרד ביצירה שלו עוד משנות ה90 ,כבר לא
נוכח בהרכב הנוכחי, ועזב עוד באלבום הקודם
זה הגלגול הכבד ביותר של וובנהד ושל אדוארדס בכלל. השירים עוצמתיים ואינטנסיביים ביותר, דבר שמורגש בסאונד הדחוס של הגיטרות (שאולי שואב השראה מהגלגול הנוכחי של הסוואנס) ובקצב המהיר שלא נותן הרבה מקום לנשימה
אדוארדס שר כאילו אחוז דיבוק כשהעיסוק שלו בטקסטים דתיים וסמלים רק גובר
Masonic Youth
The Refractory

woven


Protomartyr – Under Color Of Official Right

בשמיעה ראשונה חשבתי שמדובר באחד האלבומים הבריטיים הכי טובים ששמעתי מזה המון זמן, אבל בדיקה זריזה הוכיחה לי שכרגע אין לבריטים הרבה מה להציע לי. בעצם מדובר ברביעייה של ממורמרים על החיים מדטריוט, מישיגן
כל חברי הלהקה נותנים עבודה מרשימה, מהסולן , ששר בסוג של עצלות אבל מאוד ישיר עם נוכחות חזקה וצבע קול שאי אפשר לומר שהוא יפה או מדויק, וטוב שכך
הבאס והתופים יושבים ביחד ונותנים תפקידים מעניינים , לא רק מחזיקים את השלד של השירים
תפקידי הגיטרה שומרים על איפוק ומתפוצצים כשצריך עם ים של פאז
רוב הטקסטים באלבומים בעלי טון קשה על מוסר וחברה ואנשים שהחיים לא האירו להם פנים
זה אחד מאלבומי הרוק הכי טובים ששמעתי והעטיפה מתקשרת לתוכן באופן מדויק
וגם ממש יפה לכשעצמה
Scum, Rise!
Bad Advice

protomartyr


  • Thee Silver Mt. Zion Memorial Orchestra – Fuck Off Get Free We Pour Light On Everything

האלבום הזה הוא פסגה, וארז סובל מהבלוג “אנטנות השמיימה” הכתיר אותו כאלבום השנה וכתב עליו כל כך יפה ובאריכות שזה יהיה חטא לא לקשר לטקסט בסיכום השנה שלו
תנו לשם קפיצה ואל תפסחו על יצירת מופת
האלבום המלא

silver mt


Marissa Nadler – July

אין כרגע זמרת שאני יותר אוהב ממריסה נדלר, היא שוברת אותי לחתיכות ומנחמת כשצריך
מה שהיא עושה עם הקול שלה הוא בגדר כישוף
בדומה לשאר האלבומים שהוציאה מדובר ביצירת פולק אפלה ומלנכולית, שאחרי כמה בדיקות רציניות עם עצמי
אני אומר בביטחון שמדובר באלבום הכי טוב שלה עד היום, ואפילו מתעלה על
(שהוא אלבום מופלא וגם הראשון שלה ששמעתי) Song III: Bird On The Water
אחרי לא מעט ההאזנות לאלבום נחשפה כוחה של ההפקה, בעיבודי המיתרים, משיכות של גיטרות חשמליות או רקעים של קלידים והקולות השניים עמוסי הריוורב שמוליכים את השירים למקום מרחף ושמימי והפכו לחלק בלתי נפרד מהיצירה שלה נדלר
Drive
Was It A Dream

marissa


  • Hank Wood & The Hammerheads – Stay Home!!

איך הפך האלבום הזה לדבר שאני הכי סוגד לו השנה ?! ולמה הוא עקף את שאר האלבומים שהלכו איתי הרבה יותר זמן ממנו
בתוך 4 שבועות הספקתי לחרוש אותו לפחות 30 פעם בנסיעות באוטובוס ובבית, לא זוכר עוד מקרה כזה
האנק ווד וראשי פטיש הם חבורה לא הגיונית מסצנת האנדרגראונד פאנק בניו-יורק, ואין לי באמת מושג מה הולך שם
רק יודע דבר אחד, החבר’ה האלה יצרו משהו שעוד לא שמעתי. הכלאה של גאראג’-רוקנרול והארדקור פאנק שכל מילה שאני אוסיף כאן רק תגרע מכמה שזה מקורי
בנוסף לגיטרה-באס-תופים יש מישהו על מקלדת קטנה עם סאונד אשפה ועוד בחור שמנגן ובצורה אגרסיבית ופרמיטיבית על פרקשן שנשמעים כמו עצמות של חיה
האלבום השני המלא של הלהקה (לא עולה על 25 דק’), מביא 10 שירים קצרים ומהירים עם גיטרות שהשאירו לי את הלסת שמותה
תוסיפו לזה סולן שנשמע כמו מהגר שהרגע חצה את הגבול ובלע את המיקרופון
יצא האנק ווד וחברים
Neurosis
In Bookings

hank wood


Cheveu – Bum

הגענו לסוף

Cheveu אלו
טריו מצרפת ואחת הלהקות המדהימות שפועלות היום
אני לא יודע איך לתאר את המוזיקה ולא יכול למנות את הז’אנרים שהם חוצים
זה אלבום השנה שלי בכל אופן
ושיר השנה הוא זה שפותח אותו
אוכלים צדפות ומנגנים טוב
שימו פליי  S’il Vous Plaît
Bum

cheveu


הופעות השנה – Best live shows for 2014

Damo Suzuki + Tree – Ozen Bar, Tel-Aviv
The Residents – Barbi, Tel-Aviv
Woven Hand – La de Apolo, Barcelona
Die Nerven – Uganda, Jerusalem
Lior Ashkenazi/Yaniv Schonfeld – HaMazkeka, Jerusalem
Farthest South+Bymel+Spark-O – Uganda, Jerusalem
Momus – Ozen Bar, Tel-Aviv
Marissa Nadler – La de Apolo, Barcelona
M. Ward – Gesher Theater, Jaffa

Swans – Sala Apolo, Barcelona

לצערי הרב את ההופעה של הסוואנס בארץ לפני 3 שנים פספסתי, דבר שאכל אותי מבפנים הרבה זמן
חכיתי להזדמנות שתגיע כדי אוכל לתפוס אותם איפשהו ולחוות את זה על בשרי
.הרגע הזה קרה בתחילת אוקטובר השנה, ביום הראשון שנחתתי בברצלונה, אחרי כמעט יומיים ללא שינה
שעשתה עבודה מעניינת עם סאונד קשוח, נויז, דרון, אפקטים ומתכות Pharmakon את מופע החימום נתנה
הפרפורמנס לא היה מאוד לטעמי, אבל אין ספק שהיה נתנה את כולה עם צווחות מהגיהנום ועוצמות גבוהות שגרמו ללא מעט אנשים לאטום את האוזניים
היא נגינה בערך חצי שעה ואז עלו הברבורים

ss 3

  • בהתחלה ניגנו רק המתופף ות’ור האריס, שפתח עם גונג ומצילות ובהמשך הערב גם ניגן על טרומבון וכלי מיתר אזוטריים
    אחרי פתיח ארוך הצטרפו שאר הלהקה והמשיכו לדרון מתפתל ועמוס שכבות של סאונד חורך שארך כ 45 דק
    וזה רק הקטע הפותח
    לא ראיתי עוד להקה שמנגנת ככה , כמו יחידה אחת של רוצחים. אף אחד לא דאג להתבלט או יצא ל’קטע’ שלו…הנגנים הביאו את הלהקה לידי ביטוי ולא להפך. ועם זאת שומעים את הכישרון והעוצמות של כל אחד ואחד מהם. מוזיקאים פנומנליים
    .מייקל ג’ירה, מי שמנהיג את הלהקה על שלל גלגוליה עוד מתחילת הדרך, היה מהפנט , מפחיד וטעון ברגשות ופסיכוזות
    .הוא ניצח בגובה העיניים על הטקס וכששר הקול שלו עטף את החלל כשהלהקה רוקחה את הטירוף המחריד והרפיטטיבי
    .בוודאות החוויה הכי עצמתית ואינטנסיבית שראיתי על במה או בכלל…שליטה מוחלטת בכאוס
    .הסאונד היה אטומי ומחורר מוחות ונשארתי עם צפצוף שלא נפסק במשך 4 ימים
    To Be Kind סוואנס נתנו 3 שעות של האלבום האחרון
    וצרבו בי חוויה שלא אשכח

למי שפספס או מעוניין להיזכר
סיכום אלבומי 2013
סיכום אלבומי 2012 


My Favorite Vinyl Reissues for 2013

 אחרי הסיכום המפרך של אלבומי שנת 2013
חוזר לעוד סיבוב נוסף וקצר יותר, עם סקירה של ההוצאות המחודשות שאהבתי השנה, והלייבלים שאחראים להם
כמובן שזהו חלק די קטן מ-ים כמעט אינסופי של הוצאות מחודשות
ניסיתי להתמקד באלה שתפסו אותי במיוחד ובהוצאות שרכשתי בעצמי, כך שיהיו גם צילומים בייתים

(בלחיצה על כל אלבום תוכלו לעבור לדף הרשמי של הלייבל עם כל הפרטים על ההוצאה, ממליץ)


Twink – Think Pink (1970)

הדפסה רשמית בשיתוף עם טווינק, מגיעה בעטיפת גייטפולד נפתחת,
חוברת עם המון מידע ותמונות  + גרסת הדיסק (עם 8 בונוסים). הויניל עצמו בצבע ורוד
ואלבומו המיסטי, בפוסט שכתבתי עליו בעבר הלא הרחוק Twink  עוד על
Sunbream Records :הוצאת
Tiptoe On The Highest Hill

pink


Morgen – Morgen (1969)

קלאסיקת פסיכדליה אמריקאית בהנהגתו של סטיב מורגן, שהוציא עם להקתו אלבום אחד ויחיד
זו ההוצאה הרשמית הראשונה והמלאה של האלבום מאז שיצא במקור ב-69
Sunbeam Records :הוצאת
(בתמונה – בחור בעל חזות חשודה אך חביבה, אוחז באלבום)
Of Dreams

morgen


The Wizards From Kansas – The Wizards From Kansas (1970)

החבורה הזו מקנזס שיחררה לעולם אלבום מלא יחיד, שילוב יפהפה של פסיכדליה, גיטרות פאזיות, הרמוניות קוליות שמזכירות את הג’פרסון איירפליין וטאץ’ אמריקנה גרייטפול דדי
Sunbeam Records :הוצאה רשמית עם בונוסים שלא נכללו באלבום המקורי, לייבל
High Flying Bird

wizards from kansas


Dino Valente – Dino Valente (1968)

יותר מ-40 שנים חלפו מאז שיצא אלבום הסולו היחידי של דינו וולנטה ועד שראה הוצאה מחודשת ראשונה השנה בלייבל
התקליט מגיע כמו בהוצאתו המקורית, בסאונד מונו ,Tompkins Square
עוד על דינו וולנטה המופלא
Time

dinodino 2


Anonymous – Inside The Shadows (1976)

!שוב פעם, להקה שהוציאה אלבום אחד ויחיד, ב-300 עותקים
האלבום הפך לקאלט בקרב חובבי פסיכדליה ובמשך השנים ידע הוצאות לא
Machu Picchu רשמיות, עד שהגיע הלייבל הקטן בעל הטעם הטוב
ובשיתוף עם חברי הלהקה הוציאו את האלבום הנהדר הזה מחדש
בין פולק-רוק לפסיכדליה, עם דגש על כתיבת שירים מאוד ייחודית ושילוב של שירה נשית וגברית
האלבום המלא בבנדקמפ

anonymousanonymous 2



Dark – Round The Edge  (1972)

Machu Picchu עוד הוצאה של
עוד להקה שהוציאה אלבום אחד, שיצא בהדפסה עצמאית של 50 עותקים! רובם נמכרו לחברים של חברי הלהקה
לא מאוד אחיד ברמה של כתיבת השירים שלו, או שאני קצת בעייתי עם רגעים שנוטים לפרוג-רוק. מה שבטוח, הגיטרות פה עושות את כל האלבום
.עם רגעים אינסטרומנטלים ארוכים וסאונדים רוצחים של פאזז ו-וואה וואה
האלבום המלא בבנדקמפ

Dark-Round-The-Edges-675x675


Human Expression – Love At A Psychedelic Velocity

.ביטוי אנושי היו להקת גאראג’ פסיכדליה מעולה שפעלה תקופה קצרה בין 66′-68′
הם לא הקליטו אף אלבום רשמי, רק סינגלים בודדים
‘זו הוצאה ראשונה של אלבום האוסף שמאגד את כל ההקלטות שלהם על ויניל , מגיע ביחד עם  תקליטון 7 אינץ
בניגוד לרושם שמתקבל מהמוזיקה שלהם, מסתבר שחברי הלהקה הצעירים לא היו ממש בעניין של סמים והזיות
Optical Sound

human expressionhuman expression 2


Michael Chapman – Wrecked Again (1971)

 אלבומו הרביעי של גיבור הפולק-רוק האנגלי מייקל צ’פמן
השנה הגיע לסיבוב של 5 הופעות אקוסטיות ביחד עם אהוד בנאי ברחבי הארץ
בהחלט מוכתר אצלי כ’הופעת השנה’ ל 2013 . את הכובע יש להוריד בפני חברת נרנג’ה
Light In The Attic :לייבל
Wrecked Again

chapman 2chapman


The Litter – Distortions (1967)

.ללא ספק אחת היציאות הטובות ביותר בז’אנר הגאראג’-רוקנרול, האלבום הראשון של הלהקה המטונפת הזו, שאח”כ ידעה צדדים יותר פסיכדליים
כל שיר פה להיט פאזי רצחני
Sundazed באדיבות הלייבל
שדוגל בהוצאות מחודשות לאלבומי גאראג’, סרף, פסיכדליה, קאנטרי, רוקבילי, פולק וכל מה שטוב
Action Woman

litter


Roky Erickson & The Aliens – The Evil One (1980
)

הוצאה מושקעת ביותר לאלבום הסולו הראשון של רוקי אריקסון, מי שהנהיג את
The 13th Floor Elevators
.שלושה צדדים, 2 תקליטים, חוברת שמנה , ערפדים, זומבים והרבה רוקנרול
Light In The Attic באדיבות אחד הלייבלים הכי קפדניים ואיכותיים בשנים האחרונות
Night Of The Vampire

roky


Johnny Thunders – Hurt Me (1983)

אלבום הסולו השני והאקוסטי של ת’אנדרס שלא היה זמין יותר מעשור,
Easy Action  הוצאה רשמית (750 עותקים) על ויניל אדום שקוף של הלייבל
Hurt Me

thunders 2thunders

Tronics – What’s The Hubub Bub

הטרוניקס, להקת פאנק-רונקנ’רול פגומה ודי חלוצית בגישה ובסאונד שלה, הקליטה משהו כמו 2 וחצי אלבומים בתחילת שנות ה-80. האלבום הזה ברובו אקוסטי וגולמי, שילוב של רוקבילי עם פאנק אנגלי ונסיונות אולפן מוזרים. יותר לאו-פי מלואו פי. יצא ב-81 על קסטה בלבד , וזו הפעם הראשונה שמקבל חידוש בויניל
שיתוף של הלייבלים
Light In The Attic והפצה של  MACHU PICCHU / M’LADY’S
Raw Reggae

tronics


The Clean – Vehicle (1990)

אחת הלהקות המעולות שיצאו מניו זלנד, באלבומם השלישי שנחשב לדגל שלהם. מופת של אינדי רוק אלטנרטיבי, גיטרות ג’נאגל ונויז-פופי. יצא מחדש כתקליט כפול ביחד עם אי.פי של הופעה מהטור של האלבום
Flying Nun :לייבל
Draw(in)g To A (W)hole

clean-vehicle

The Brian Jonestown Massacre – Give It Back (1997)

האלבום השישי של חבורת הטבח של אנטון ניוקומב, יצא בזמן אמת רק על גבי דיסק, בניגוד לשאר האלבומים שלהם שראו אור גם על ויניל
לראשונה בויניל כפול בצבעי כחול או תכלת שמיים , מה שמועדף עליכם
Whoever You Are

bjm 3


Scott Walker – The Collection

1967-1970

קופסא של חמשת האלבומים הראשונים של המוזיקאי/מלחין/כותב שירים/גאון סקוט ווקר, כנראה תזכה בתואר קופסת התקליטים של השנה
ובכלל אחת הקופסאות הכי מושקעות ומרהיבות שראיתי
החל מהסאונד ועד לעיצוב העטיפות והספר שמצורף
ככה עושים קופסא רצינית
Rosemary

Scott

Grateful Dead  – Sunshine Daydream (Veneta, Oregon 8/27/72)

לא בדיוק הוצאה מחודשת, אלא הוצאה ראשונה אי פעם לאחת ההופעות הכי מבוקשות ומדוברות בקרב מעריצי הגרייטפול דד
ההופעה עצמה צולמה כסרט תיעודי, והיתה זמינה רק בבוטלגים במשך השנים. המארז המפואר הזה (לימיטד אדישן של 5000 עותקים) מכיל 4 תקליטים, 8 צדדים ובערך 3 שעות של מוזיקה. הסאונד מעולה ונקי מרחשים לא רצויים של הופעות והכימיה של הלהקה בשיאה , עם ביצועים מרהיבים ל
‘וכו Dark Star , Playing in the Band, Bird Song
למעריצים בלבד…..?! כנראה
China Cat/Know Your Rider

וזו עוד הזדמנות קטנה להודות לחנויות
והגורמים שעסוקים במלאכת הקודש
תודות לאוזניים השלישיות, בחיפה ות”א
ל’שריטה‘ בקיבוץ מעברות
ולהפצה של ‘קמע‘ שעושים עבודת קודש ומייבאים חלק די נכבד מהאלבומים שמופיעים כאן, ועוד הרבה יותר

הפוסט הבא, בשנת 2014


GDGD 1GD 2


Albums of – 2013 – אלבומי השנה

סיכום שנת 2013 , אלבומים שאהבתי מאוד, אלבומים שהייתי יכול ומוכן לאוהב יותר ממה שאהבתי, אלבומים שבשמיעה ראשונה נשמעו לי מיותרים ואחרי כמה האזנות אהבתי, אלבומים שאהבתי ואז פחות אהבתי, מוזיקאים שאהבתי שעזבו את האדמה ומיצג פוסט-טראומטי עם חמישה רקדנים, נייר צלופן, איבר נשי כרות, סקיני ג’ינס קפוא, והגרלה שבסופה אחד הקוראים יבין שהוא יותר מוצלח מאחד האמנים ברשימה בתחום חשוב מתחומי היום-יום

כמו כן, אחרי מחשבות קצרות במיוחד, החלטתי שאני מעדיף לכתוב כמה שפחות מילים. יהיו תמונות עם עטיפות האלבומים ושמותיהם, יהיו מספרים אבל האלבומים לא מדורגים בשום צורה, למעט עשרת האלבומים שיגיעו בסוף הרשימה, שהם בהחלט האלבומים ששמעתי הכי הרבה
אף אלבום לא יוכתר כ-אלבום השנה, אבל כן יצויינו 2 שירי השנה שלי וגם קופסאת השנה
בנוסף לכל, מתנצל מראש על חזרתם של מילים מסויימת כמו: פסיכדליה, פסיכדלי,נויז- פסיכדלי, ספייס-פסיכדלי, גאראג’ פסיכדלי וכו
אוצר המילים שלי ואני, מוגבלים בהחלט

40. A Place To Bury Strangers – Strange Moon

.שהופיע גם הוא בסיכום השנתי Worship בשנה שעברה החבר’ה האלו הוציאו את אלבומם השלישי
Dead Moon האי.פי הזה (שיצא במיוחד ליום התקליט הבינלאומי) הוא מחווה ללהקת
והוא שומר על הקו של אלבומם הקודם, מתקפת נויז גיטרות מנסרת ואפלולית והשפעות פוסט-פאנק. איזה כיף לדחוף כל מיני שמות של ז’אנרים
Dead Moon Night

doc082mockup30.11183


39. Jetman Jet Team – We Will Live The Space Age

במסורת השוגייז המלודי עפוף שכבות של סאונד, קולות ומסכי גיטרות של העת האחרונה. אלבום בכורה מצויין ללהקה הזו שיצאה מסיאטל. יש הרבה מקום להזיות, בתוך השירים ובין השירים
תודה לברי ברקו על התגלית
Albatross

jetman jet team - space_age

38.  MV & EE – Fuzzweed

הצמד המוזר ונחבא אל הכלים הזה , מאט ואלנטיין ואריקה אלדר, מקפידים להוציא לפחות אלבום או שניים בכל שנה. האלבום הזה הוא רק אחד מתוך שלושה במהלך 2013. שם האלבום מסגיר בבירור את המוזיקה. פאזזים חורכים לצד גיטרות מסוממות מרחפות, או הצד הספייסי פסיכדלי צמחוני של
Poor Boy Excursions האמריקנה בשילוב הקולות של השניים. שיא האלבום מגיע עם שיר הסיום
שמתחיל עם סלייד בלוז, עוצר בכאוס של נויז פסיכדלי ונגמר בבקתת מדיטציה במזרח

mv-ee_fuzzweed


37.  The Flaming Lips – The Terror

אני משתדל לעקוב באדיקות אחרי האלבומים של הליפס, אלבום האולפן הרשמי האחרון שלהם מ-2009 הוא יצירת מופת והדבר הכי מוצלח ומרתק שהם הוציאו בעשור הקודם. האלבום החדש שלהם דורש משהו שונה. הם לקחו את הקו הקרואטי-אלקטרוני של האלבום ההוא ויצקו משהו אחר, יותר בולע, מרחבים של סאונד פוסט אפוקליפטי שזועקים עוד מעטיפת האלבום, ומלודיות די פופיות שבכל זאת מצריכים מהמאזין לא מעט סבלנות. לא בכל שמיעה הצלחתי לצלוח אותו עד הסוף. בפעמים שזה כן קרה , זה השתלם ביותר. הליפס הפכו להיות מאסטרים של סאונד, לרוב זה לא קונה אותי, במיוחד בזמנים שכאלה, שהמון אמנים מתחבאים מאחורי הסאונד ולא משאירים מקום לשירים, לא בטוח שזה המקרה באלבום הזה
Bee Free, A Way

The-Flaming-Lips - The-Terror

36.  David Bowie – The Next Day

דייויד בואי מתכתב עם העבר, עם עצמו בהווה, ותמיד יש סימנים למשהו לא נודע מהעתיד. האמן שתמיד הצטייר כיישות שהגיעה ממקום אחר, לא כל כך אנושי, מגיח פה דווקא בצורה הכי חשופה ואישית שלו מזה המון שנים. ההפקה לא מכבידה ונותנת לו מקום. בחזרה לשירים מבוססי גיטרות-באס-תופים. הלחנים שאף אחד לא כותב, והגשה ששמורה רק לו
(You Will) Set The World On Fire

david-bowie-the - next-day-album

35. Nick Cave & The Bad Seeds – Push The Sky Away

אני לא נמנה עם מערציו האדוקים של קייב, אלה שיקריבו את עצמם למענו, ובלי שום סיבה מספיק מוצדקת.
בכל זאת אני מנסה לעקוב אחריו בשנים האחרונות והשירים באלבומוה חדש, אחד אחד, מפילים אותי לתהום החשוכה של האישיות של קייב. מאסטר אמיתי של שירה מלנכולית וקול  שבא לך להסתתר מתחת לשמיכה ולהקשיב לו פעם אחרי פעם
בעיניי השירים החזקים הם שיר הפתיחה ושיר הסיום, מה שמחזיק אותי לשמוע אותו עד הסוף, גם כשחלק מהשירים נוטים קצת לייגע
Push The Sky Away

Nick-Cave-and-the-Bad-Seeds


34.  Robyn Hitchcock – Love From London

לחצו כאן ותגיעו לפוסט על האלבום

RobynHitchcock-LoveFromLondon


33.  Day Ravies – Tussle

סולן ומנהיג להקת הקינקס Ray Davies משחק המילים הדי פשוט/טיפשי על שמו של , Day Ravies
.הוא זה שסיקרן אותי במיוחד וככה הגעתי לשמוע את אלבום הבכורה של חבורת אוסטרלים זו
בבנאדקמפ שלהם, בתחתית הדף, מצויינים הז’אנרים הבאים: דריפ-פופ, נויז-פופ, ג’אנגל-פופ ושוגייז
יש אינסוף להקות שמשלבים את האיזורים המוזיקלים האלו אבל הם תפסו אותי במיוחד ולא רק בזכות השם
( The Clean אם אהבתם אותם תבדקו גם את להקת )
Reality School

day ravies


32.  Howe Gelb – Dust Bowl

ואחד משליחי הקאנטרי האלטרנטיבי המצודקים ביותר Giant Sand מר. גלב  היקר, מנהיג להקת
שמחזיק גם בקריירת סולו מכובדת, הוציא השנה 2 אלבומים. זה הראשון מבין השניים, שיצא בלייבל קטן ובהפקה בייתית מאובקת ועירומה. אלבום של שירים גולמיים. עם אקוסטית. עם פסנתר. ורעשי רקע שלא טרחו לנקות. והקול החלוד של גלב. זה פשוט וטוב ומרגיש בבית
Dust Bowl

howe gelb - dust bowl


31.  Low – The Invisible Way

השיר הפותח את האלבום היה שיר השנה שלי עד שהגיע שיר אחר שגנב את מקומו ואילץ אותי לבחור ב-2 שירים.
‘אני מכתיר אותו כ ‘שיר החצי הראשון של השנה
Plastic Cup

low - the invinsible way


30.  Bardo Pond – Rise Above It All

בארדו פונד באלבום הזה (שיצא במיוחד לכבוד יום התקליט) הקליטו מחוות ל-2 ליצרות של אחרים
שנלקח למחוזות כבדים יותר ואיטיים יותר, עם פידבקים רוצחים וחליל צד, Funkadelic האלמותי של  Maggot Brain ,הקטע הראשון
שהולך לכיוון ספייס רוק פסיכדלי Pharoah Sanders של  The Creator Has A Master Plan הקטע השני
לאוהבי חורבן

bardo pond - rise above it all


29.   Causa Sui – Euporie Tide

.Summer Sessions את החבורה הדנית הזו הכרתי בעקבות טרילוגיית אלבומי אסיד רוק מג’ומג’מים בשם
באלבום החדש, שגם הוא כולו אינסטרומנטלי, הם תחמו גבולות יותר ברורים ונסחפו פחות לאיזור הג’אמים
עוד מהז’אנר הלא נגמר של הכל מהכל, ספייס-קראוא-סטונר-פסיכדלי
Homage

causa sui


28.  Roy Harper – Man & Myth

רגשות חצויים עם האלבום החדש (13 שנים מאז האחרון) של גיבור הפולק האנגלי הכה אהוב עלי
.שלושה שירים מתוכו פשוט לא הצלחתי לאהוב, לא משנה כמה ניסיתי. הם גם השירים בהם יש להקה, באס תופים וגיטרות חשמליות לא מחמיאות במיוחד
על ההפקה אמון ג’ונתן ווילסון (אולי צריך לפנות אצבע מאשימה כלפיו). מצד שני, בארבעת השירים הנותרים בהם שר הארפר רק עם האקוסטית עטוף בתזמורים קלים, שם נמצא כוחו האמיתי והוא מפיל ופוגע בי בלי שום מאמץ. הארפר כותב שירים דגול
ובכל זאת יצא אלבום לא מושלם, שעדיין ראוי להימצא ברשימה הזו
January Man איך אפשר לעמוד בפניו כשהוא זועק שורות שכאלה בשיר
“I lost control of my emotions, in the oceans of your eyes
Say things i didn’t mean to, but of course i did”

roy harper - man and myth


27.  White Hills – So You Are…So You’ll Be

White Hills סטונר-ספייס-פסיכדלי רצחני מאת
ואולי גם האלבום הכי שלם שהם הוציאו
In Your Room

White-Hills-So-You-Are…-So-You'll-Be


26.   Scout Niblett – It’s Up To Emma

גברת ניבלט באלבום שמי שלא הצליח להתחבר אליה קודם אולי יחווה תיקון, ומי שאהב את האי נעימות הזו
שמורגשת באלבומים הקודמים שלה, אולי יחשוב שזה קצת יותר מדי נגיש
לטעמי זה יופי של אלבום, מהגיטרות הפשוטות ועד לטקסטים הטעונים
והוקל שלה, שזועם ועדיין שומר על איפוק
Can’t Fool Me Now

ScoutNiblet 3


25.  Fuzz – Fuzz

הוא אחד הבחורים שאני יותר מחבב בשנים האחרונות Ty Segall
באופן די עקבי הוא דואג להוציא כל שנה לפחות אלבום או פרוייקט אחד
השנה הוציא גם אלבום סולו בנוסף להרכב צד הזה, שאולי לא ישאר כזה צדדי, ימים יגידו
הפעם הוא תופס את כיסא המתופף (ועושה את זה מצויין) בנוסף לעוד באסיסט וגיטריסט שכבר מופיעים/מקליטים איתו כמה שנים
באיזשהו מקום קצת חבל שהוא לא נשאר אוחז בגיטרה, כי יש הרגשה שהגיטריסט הנוכחי לא מספיק דפוק כמוהו
כבר המציאו אי אז Blue Cheer ו Black Sabbath על טהרת הפאז וריפים ש
אלבום כיף שמנוון את המוח כמו שצריך ועטיפה מפתיעה בכיעורה
Loose Sutures

fuzz - fuzz


24.   Barn Owl – V

אלבום חמישי לצמד התנשמת, שיוט אפלולי, מסוייט ולפרקים גם נעים באוקיינוס שהוא עטיפת האלבום
הם מצליחים לייצר חוויות מוזיקליות רגשיות שונות מקטע לקטע ועדיין להעביר תחושת זמן אחת
שילוב בין גיטרות בשלל צורות וצבעים לצלילים מסונתזים
Pacific Isolation

barn owl - v


23.  The Black Angels – Indigo Meadow

.אלבום רביעי לחבורת הגאראג’-פסיכדלי המונוטוני שהגיעו לכאן בתחילת דצמבר 2013 בבארבי ונתנו הופעה מצויינת ומהפנטת
מודה בשמיעות הראשונות קצת התאכזבתי מהכיוון שהם תפסו באלבום הנוכחי, הוא היה נשמע לי יותר מתקשר ומלודי
.אבל בסופו של דבר השירים התחילו להתגלות ונורא שמחתי על המעבר שהם עשו ויצאו מהתבניות החוזרות והמוכרות של עצמם
להיטי פסיכדליה
הבלאק אנג’לס מגיעים לבארבי – פוסט

indigo meadow


22.  Popstrangers – Antipodes

בתוך תוכי חכיתי לאלבום שכזה כבר הרבה זמן
Sonic Youth / Pixies פופסטריינג’רס הניו-זלנדים עושים רוק גיטרות שנשמע מושפע מחברים טובים כמו
הגיטרות חלודות וחדות, השירה מרחפת והלחנים לא יושבים במקום הנוח שלהם ומביאים משהו אחר
שמתפקד כלהיט אינדי-משהו (שמצליח בכל זאת להתחבב), האלבום הזה מושלם Heaven להוציא את
תודה לאסף רחמני מהלייבל האהוב ק.מ.ע
In Some Ways

popstrangers - antipodes


21.   King Khan & The Shrines – Idle No More

קינג חאן המופרע מתגלה כגורו כריזמטי (ואולי תמיד היה כזה ולא שמתי לב) של סול מתובל ברוקנרול
השירה שלו נוטפת כמויות של  גרוב וקשה לעמוד בפניו. בנוסף יש לו את להקת
שבאמתחתם חטיבת כלי נשיפה+גיטרה-באס-תופים The Shrines
ועומדים לצידו שווה בשווה בכוחות שעושים את האלבום הזה
.וגם כמה בלדות סול עגמומיות כמיטב המסורת, שמוציאים אותו גם על הצד המרגש
כיף לחזור לאלבום הזה
Luckiest Man

King_Khan Idle_No_MOre


20.   Brokeback – Brokeback and the Black Rock

 Douglas McCombs שהתגלו אלי ממש לאחרונה, הם הרכב צד של Brokeback
(שלא אהובים עלי במיוחד) Tortoise ממייסדי להקת הפוסט-רוק
לרגעים זה נשמע כמו אלבום שניל יאנג והקרייזי הורס לא הקליטו (למרות שאין בו שירה בכלל) וברגעים אחרים
כמו פוסט-רוק-דרומי כשהחיבור היפהפה של 2 הגיטרות, כל אחת והצבע שלה, מוביל לכל אורכו
הדבר המופלא הזה הגיע אלי ממש לקראת סוף השנה והתודה מגיעה לאורן א. בורלא מהאוזן השלישית ת”א
Will Be Arriving

Brokeback - Brokeback and the Black Rock


19.  Townes Van Zandt – Sunshine Boy

ביצועים חדשים לשירים מוכרים (28 כאלה) וגם כאלה שלא הופיעו באף אלבום. אחד טאונז ואן זנדט
ולפוסט הקצר על האוסף המרגש הזה

SunshineBoyTownesVanZandt


18.  Keiji Haino /Jim O’Rourke/ Oren Ambarchi –

Now While It’s Still Warm Let Us Pour in All the Mystery

שיתוף פעולה בין שלושת המוזיקאים המוכשרים האלה, שכל אחד מהם בנפרד הוא בית חרושת למוזיקה נסיונית
זה אמנם לא האלבום הראשון שהם מקליטים ביחד, אבל זה האלבום הכניסה שלי ליצירה שלהם
מנימליזם – יש
שירה ביפנית – יש
אמפרוביזציות על שקט וחליל –  יש
קטעים ארוכים של באס-תופים וגיטרות נויז פסיכוטיות וחורכות –  יש
? מין אנאלי עם בעלי חיים – אין
תודה רבה למשה לוי
A New Radiance Springing Forth From Inside The Light

haino-keiji-jim-o-rourke-oren-ambarchi-now-while-it-s-still-warm-let-us-pour-in-all-the-mystery-cd-


17.  Alex Chilton – Electricity By Candlelight , NYC 2/13/97

וגיבור רוקנרול, הגיע להופעה עם להקתו בניו-יורק Big Star אלכס צ’ילטון, סולנה האגדי של
החשמל נפל ובמועדון הציעו להחזיר את דמי הכרטיסים ללקוחות. צ’ילטון מחליט להשאיל גיטרה אקוסטית ולהופיע על רצפת המועדון, כשהוא מואר אך ורק ע”י נרות
ברשותו של אחד המעריצים היה מכשר הקלטה, וכך העולם זכה לשמוע את ההופעה האינטימית והאנושית הזו
שבה צ’ילטון מנגן שירים מקריירת הסולו שלו לצד לא מעט שירי קאנטרי, פולק ורונקרול שהשפיעו עליו
הכי חשוף וקרוב שאפשר לקבל, מאחד המוזיקאים האהובים עלי אי פעם
Footprints In The Snow

alex chilton electricity


16.  Farthest South – Omens & Talismans

להקת ‘הדרום הרחוק ביותר’ (ברי ברקו, יאיר יונה ויאיר עציוני) פועלים בערך שנתיים. השנה הם הספיקו להוציא את
Omens & Talismans
אלבום בכורה שהוא גם שיתוף פעולה מלא עם המוזיקאי/סקסופוניסט אלברט בגר ובנוסף גם אלבום שני, שונה ומעולה לא פחות מקודמו בשם
שיצא ממש לקראת סוף השנה Spheres & Constellations
.האלבום מוליך את המאזין באיזורים של פרי-ג’אז, קראוט-רוק, אלקטרוניקה, סינת’ים אנאלוגים, רקעים מונוטונים של גיטרות ובאסים מעורפלים
מסע מנוכר מלא במהמורות בין קירות בניינים למרחבים שוממים
ואם לא תפסתם אותם בהופעה חיה, יותר ממולץ לעשות את זה,  הנה פוסט אורח עם כמה מילים

omens & talismans


15. Yo La Tengo – Fade

אני לא חושב בהגיון כשמדובר בלהקה הזו. הם פשוט לא יודעים לפספס מבחינתי. הרגעים החזקים של האלבום הם בשירים הקטנים, האינטימיים מלנכוליים. תבואו כל יום
Cornelia and Jane


Yo-La-Tengo - Fade


14.  Bardo Pond – Peace On Venus

אלו הם בארדו פונד, שכבר הזוכרו בתחילת הפוסט עם אלבום אחר וחזרו עם אלבום מלא נוסף לקראת סוף השנה
,מלכי הסטונר-רוק-פסיכדלי המחורע והאכזרי באלבום מוצף בנהרות גועשים של גיטרות חולות
ו- 5  שירים ארוכים איטיים וכבדים Isobel Sollenberger הקול המהפנט והלא מובן של
Fir

bardo pond - Peace_On_Venus


13.  Alex Calder – Time

אי.פי בכורה קצר (7 שירים) לבחור הקנדי בשם אלכס קלדר, שבשמיעה ראשונה ושנייה קשה להתעלם מהדמיון ל
Mac Demarco
.(שהאלבום המושלם שלו משנה שעברה לא נכנס לסיכום כי גילית אותו רק השנה, זו הזדמנות להזכיר גם אותו)
.קלדר ודימארקו, מסתבר, ניגנו באותו להקה לפני קריירת הסולו שלהם, כך שזה מובן מאיפה מהגיע הדמיון בסאונד, בעיקר בגיטרות
.השירים קצרים ומדוייקים, בנויים מריפים ממכרים עם הרבה ריוורב ותחושה שנכנסת לחדר הלא נכון בדיוק בזמן שמישהו אכל טריפ
המנונים קליטים עם שריטה קשה
Fatal Delay

alex calder - time


12.  Nikki Sudden – The Boy From Nowhere Who Fell Out Of The Sky

.מבחינתי הקופסא הטובה של השנה היא האנתולוגיה הזו של ניקי סאדן, שמכילה 6 דיסקים + וחוברת של 32 דפים מושקעים על גיבור הרוקנרול
Swell Maps  יותר מחצי מהשירים שמופיעים בקופסא מעולם לא יצאו בשום מקום והיא כוללת  חומרים של
הלהקה הראשונה של סאדן, שירים אקוסטיים וחשמליים מקריירת הסולו שלו, הקלטות רדיו, הופעות חיות, שיתופי פעולה בין היתר עם
The Jacobites ושירים של הלהקה המרכזית שלו  Rowland S. Howard ו Dave Kusworth
אני מניח שהקופסא היא חומר הכרחי למעריצים, אבל גם דרך טובה ומקיפה להכיר את רוב פועלו של סאדן
תודה למוטי כהן, מהאוזן השלישית חיפה
Hello Wolf

nikki sudden


11.  Momus – Bambi

האדם/יצור העומד מאחורי הכינוי Nick Currie
.מהדמויות המושונות והיותר מעניינות בעולם המוזיקה, שפועל כבר למעלה מ-3  עשורים , Momus
.האמת היא שאני מכיר בעיקר את אלבומיו הראשונים מתחילת ה-80′, ולא ממש עקבתי אחריו בשנים האחרונות. האלבום הזה הגיע אלי די בהפתעה
מאוד יכול להיות שלא כדאי לקפוץ ראש לאלבום הזה (במידה וטרם נחשפתם ליצירה של מומוס) , מצד שני , זה באמת אחד הדברים הכי טובים ששמעתי השנה ועלול להיות שווה את הסיכון
אני לא יודע איך בכלל להתחיל לדבר היצירה הז שהיא כבדה והזויה גם מבחינת ליריקה וגם בסאונד הלו-פיי העמום
חלק מהשירים מזכירים מאוד את התקופה המאוחרת של טום ווייטס וחלקם לא מזכירים לי שום דבר אחר
Bambi

momus - bambi


10.  Date Palms – The Dusted Sessions

.שהתחילו כצמד ובאלבום החדש התחברו ללהקה רחבה ועשירה בכלים ויצירתיות Date Palms אלבום שלישי ל
טריפ מדברי פסיכדלי אינסטרומנטלי אמביינטי מנימליסטי עם אלמנטים של מוזיקה מהמזרח, בנוי משכבות של כלים חיים. סינת’ים אנאלוגיים, גיטרות
וכינור חשמלי שמוליכים את המנטרות הקטנות לאורך האלבום, חליל, גיטרות סלייד ובנוסף, אחד הכלים המורגשים באלבום שיוצר דרונים מהמזרח הוא
Tanpura ה
.כלי מיתר שידע לא מעט גלגולים ומשוייך לתרבות האינדיאנית וההודית, קרוב בסאונד ובצורה שלו לסיטאר
הקטעים באלבום הם איטיים ומתפתלים למקומות ממש מדיטיביים ומיסטיים. הלהקה לא נופלת לרגע לתבניות הלעוסות של הפוסט-רוק ויוצרת שילוב מרגש בין הכלים ובין הזמן
Yuba Reprise

date palms - the dusted sessions


9.  Kurt Vile – Wakin’ On A Pretty Daze

Smoke Ring For My Halo את קורט ווייל הכרתי לפני כשנתיים כשהוציא את אלבומו הרביעי המעולה
השנה, עם לא מעט ציפיות, הגיע אלבום ההמשך, שלא מביא בשורה חדשה אבל מה זה חשוב. ווייל כותב שירים ממכרים ומספר סיפורים, עוד קצת מהפולק-רוק העייף (ראו ערך שיר הפתיחה), מהליינים הממכרים של הגיטרה, (ראו ערך השיר שמצורף) ושירי אמריקנה ארוכים בשילוב של מכונות תופים
KV Crimes 

Kurt-Vile - Walkin-On-A-Pretty-Daze


8.  Maston – Shadows

יכלתי בקלות לחשוב שפראנק מאסטון הוא איזה מלחין פסקולים משובח מה-70′ או מפיק גאון מה-60′ אבל אותו בחור הוא מולטי-אינסטרומנטליס
שהתחיל להקליט ממש בתחילת העשור הנוכחי. לאלבום המופלא הזה (השני במספר) הגעתי דרך הלייבל המשובח
Trouble In Mind
הוא נע בין שירי פופ פסיכדלי קצרים בניחוח 60′, פופ בארוקי עטור הרמוניות וריוורב על השירה, לבין קטעים אינסטרומנטליים שעלולים להזכיר את העבודות של אניו מוריקונה משנות ה-70′ ותחושה כללית שהאלבום הזה הוא בכלל פסקול שלם לסרט איטלקי שלא צולם מעולם
Messages

maston - shadows


7.  James Blackshaw and Lubomyr Melnyk – The Watchers

James Blackshaw שיתוף פעולה ראשון ודי נדיר ביופיו בין הגיטריסט והיוצר
שהעבודות שלו נעות בין הפולק האינסטרומנטלי ליצירות 
Lubomyr Melnyk מופשטות לבין הפסנתרן והמלחין הקלאסי מודרני החלוצי
שיוצר כבר למעלה מ-4 עשורים (היי, הוא ממוצע אוקראיני, שלא תגידו שלא אמרתי) . מלניק ידוע גם כפסנתרן המהיר בעולם ומפתח טכניקת נגינה בשם
 Continuous Music 
מעבר לכך אין לי מספיק ידע על הקריירה המוזיקלית של מלניק, אם כי שמעתי את אלבום הסולו האחרון שלו שיצא גם הוא השנה, והוא לא פחות מופלא מהאלבום הזה
החיבור בין 2 היוצרים באלבום הזה מרגיש די טבעי, אני לא יודע מה היו נסיבות היכרותם, אבל הבנתי שהם כמעט ולא ניגנו יחדיו לפני סשן ההקלטות של האלבום
יש פה 4 קטעים שנעים בין 8-13 דקות, רק פסתנר וגיטרה שמשתלבים זה עם זה ויוצרים מרקמים מנימליסטים אווריריים, מידי פעם אפילו נעלמים ושוב חוזרים או מתחברים למקשה אחת. לא ברור לי אם הקטעים באלבום כתובים או מאולתרים, אם כי יש מהלכים שנשמעים שאולי נכתבו מראש
בהרגשה שלי הם יצר של רגע, ובכל שמיעה מחדש מקבלים צורה קצת אחרת
Venant
תודה לגלי גונן היקרה שהזכירה לי על האלבום הזה, ובמקרה גם יש לה בלוג מעולה שכדאי לבדוק
Growing Backwards

blackshaw_melnyk-the_watchers


6.  Bill Callahan – Dream River

מוציא השנה את אלבום הסולו הרביעי ושומר (Smog ביל קאלהן (שהקליט במשך יותר מ-2 עשורים תחת השם
על קצב עקבי של אלבום ב-שנתיים. מה שמפתיע עוד יותר,העובדה שהוא מצליח לשמור על רמה די אחידה בלי חומר חלש או מיותר
Low באלבום הזה מופיע ‘שיר החצי השני של השנה’ שגנב את המקום של
יצירת מופת מלנכולית, מהעטיפה המרהיבה ועד לעיבודים המדוייקים, הקול המצמרר והטקסטים האנושיים של קאלהן
Ride My Arrow

” I don’t ever want to die
Do you know this arrow when it arches high
To meet the eagle in the sky?
The eagle flies using the river as a map
A small animal in its clasp
Alive and enjoying the ride
Is life a ride to ride?
Or a story to shape and confide?
Or chaos neatly denied? “

bill-callahan - dream-river-album


5.  My Bloody Valentine – MBV

Loveless אלבום חדש למיי בלאדי וולנטיין, 22 שנים מאז אלבומם המיתולוגי והאחרון
.העולם זועק, אתר האינטרנט של הלהקה קורס ועוד באותו לילה בו הם החליטו לשחרר את האלבום לאוויר העולם, במפתיע וללא כל התראה מקדימה
הבלאדי וולנטיין ביישות המחודשת שלהם שמרו באופן מדהים על הצליל הייחודי, המהפכני שמיד מזוהה איתם ובכל זאת לקחו אותו למקום אחר לחלוטין. המוזיקה נשמעת בדיוק כמו העטיפה והעטיפה נראית בדיוק כמו המוזיקה. הצבע המעורפל, מופשט ומנוכר של הסאונד, הלחנים והמלודיות המשונות פרי מוחו הייחודי של קווין שילדס
אני אף פעם לא לגמרי בטוח כשמדובר בלהקה הזו, מה בא קודם, הלחנים או הסאונד, ומי משרת את מי
Who Sees You

My-Bloody-Valentine - mbv


4.  John Parish – Screenplay

 ג’ון פאריש הוא אחד המוחות הכי מעניינים ומוכשרים שפועלים בשנים האחרונות, בין אם זה מאחורי הקלעים כמפיק-על עם אינספור אמנים, בשיתופי
P.J. Harvey הפעולה המלאים שלו עם
ואלבומי הסולו הנחבאים אל הכלים
לאיש הזה יש גישה וחותם ייחודי שמורגשים בכמעט כל אלבום שהוא הפיק ואפילו בנגינת גיטרה שלו, שהיא מעוררת השראה
האלבום החדש שלו הוא בעצם אסופה של קטעים מתוך פסקולים לסרטים אירופאיים עליהם עבד בשנים האחרונות ,והוא מתפקד ממש כיצירה מגוונות ושלמה מאוד. כל הקטעים אינסטרומנטליים , כשמדי פעם מופיעות רצועות של מונולוגים/דיאלוגים קצרים מתוך הסרטים ואפילו מסתתר לו שיר אחד   לקראת סוף האלבום בשם
A Glass Of Wine
שיוט לילי על הכביש המהיר…אורות מעומעמים…ותסריט, לא ידוע מראש
LBS / End Titles 

JOHN_PARISH_Screenplay


3.  The Fat White Family – Champagne Holocaust

Auto Neutron תפסה את עיניי עטיפת האלבום המצויינת, והשם שלו שנורא הצחיק אותי. אח”כ הגיע השיר הראשון
וזה הספיק כדי שאטחן לאלבום הזה את הצורה. כבר באותו לילה הזמנתי את התקליט מהבאנדקאמפ של הלהקה. התקליט אגב, נמצא אצל נהג מונית שחי באיזור רמלה-לוד ואני מקווה שהסיבה שהוא לא טרח להתקשר לכתובת שעל החבילה היא בגלל שהוא חולה על גאראג’-רוקנרול מטונף, פסיכדליה ואמריקנה עם בדיחות מפגרות, מערבוני ספגטי וקטפן ביפהארט, כי זה בערך מה שמציאים חברי הלהקה הלונדונית באלבום הבכורה שלהם
תודה לדוד שפיר, מהבלוג
( כדאי מאוד להכיר ולהציץ בסיכום השנה המשובח שלו) ,Undistracted Listening
לאלבום המלא

the-fat-white-family-champagne-holocaust


2.
 White Fence – Cyclops Reap

Tim Persley
.גיבור הגאראג’ פסיכדלי שלי בשנים האחרונות, שלא מפספס ומוציא אלבום (לפחות אחד) כל שנה מאז החל לפעול
האלבום החדש שלו הוא מרגעי הרוקנרול הכי טובים ששמעתי השנה, למי שאוהב את זה פסיכוטי ומלא גיטרות דפוקות, פאזים רוצחים ותמצית אסיד
Pink Gorilla

white fence


Jacco Gardner  ו  White Fence לפוסט על האלבומים של


1.  Jacco Gardner
 Cabinet Of Curiosities

אלבום הבכורה של ג’קו גארדנר הוא בהחלט זה ששמעתי הכי הרבה פעמים השנה. כזה שכל השירים בו מושלמים עד כדי כך
.שהוא יכל אפילו לקחת את כל ההפקה ברוח ה-60′ ולשים אותה בצד
Billy Nicholls כתיבת השירים ממש מה שעושה את האלבום הזה. קצת סיד בארט בהגשה, פוגש את האלבום של
בהפקה של בריאן ווילסון
Harpsichord או פופ בארוק פסיכדלי, הרמוניות חולמניות, צלילים של אורגנים ישנים ו
באלבום שכל שיר בו יותר מוצלח מקודמו
The One Eyed King

SK_JaccoGardner_Cabinet-of-Curiosities_2013-e1360193888343

עד כאן סיכום שנת 2013
למי שפספס או מעוניין להיזכר, הנה סיכום שנת 2012 בבלוג

דבר אחרון
ביחד עם כל הטוב והעושר המוזיקיל הזה, הלכו השנה לעולמם לא מעט מוזיקאים ואמנים שהיו יקרים וחשובים לי מאוד
זו פרדה אישית וקטנה שלי מכל אחד מהם

היו שלום ותודה על הכל

J.J. Cale – Sensitive Kind

Kevin Ayers – All This Crazy Gift Of Time
 Lou Reed – The Bed
Mick Farren – Metamorphosis Explosion
T-Model Ford – I’m Insane
James Gandolfini – Tony Like Napoleon
Dick Dodd – Medication
 גבריאל בלחסן – כל הסודות שלי נשרפים בשמש
 אריק איינשטיין – אסור לוותר
שמוליק קראוס – מי אנחנו

R.I.P


The Black Angels – מגיעים לבארבי !

!המלאכים השחורים מגיעים לארץ

angels 2

.מדובר באחת משגרירות הניאו-פסיכדליה המוצלחות ומוערכות שפועלות בעשור האחרון.
אותו ז’אנר (או תת ז’אנר) שהתחיל לצוץ כבר איפשהו בסוף שנות ה-70 , תחילת שנות ה-80, (להקות בריטיות כמו ה
או למשל הסצנה המחתרתית שהתפתחה בשנות ה-80′ באל. איי המכונה Soft Boys  ,Spacemen 3
.מקבל עם השנים יותר הכרה ואהדה (The Paisley Underground,

ההשפעה של התרבות והסצנה הפסיכדלית של הסיקסטיז מהדהדת בלי הפסקה, ואפשר לשמוע את זה גם אצל להקות שלא מזוהות לגמרי עם הז’אנר הזה, לפעמים רק במוטיבים מסויימים של להקות אינדי-משהו, להקות גאראג’-פאנק חדשות וגם אלה שעושים שוגייז וכו

TheBlackAngels1b

בשנים האחרונות צצות יותר ויותר להקות שעושות פסיכדליה על שלל גווניה, אחת הלהקות
היותר מוערכות ומוצלחות מהאזור הזה היא
שיצאו מאוסטין, טקסס The Black Angels
Austin Psych Fest שם נערך כבר כמה שנים טובות פסטיבל הדגל של הפסיכדליה
.וכמובן שהאנ’גלס פקדו אותו לא מעט פעמים
את שמם, אגב, הם השאילו מהשיר שנמצא באלבום הבכורה של הוולווט אנדרגראונד
The Black Angel’s Death Song
והדמות שמופיע בסמל הלהקה היא לא אחרת מאשר הזמרת ניקו

מה שבעיקר עושה לי את זה בלהקה הזו, הוא השילוב בין הסאונד גיטרות הטריפי, המהפנט, לעיתים מאוד רפיטטיבי, לבין הקול של הסולן שהוא די נגיש וגבוה ואפילו קצת תלוש מהאווירה של המוזיקה. איכשהו זה ממש עובד
האנג’לס עובדים על הנוסחה של לשמור על איפוק לאורך זמן ואז לפוצץ את זה בשנייה. אנשים שהיו בהופעות שלהם אומרים שזה מתפרץ מהם ברמות שעולות בהרבה על אלבומי האולפן שלהם

The Sniper At The Gates Of Heaven – Live

לגבי העטיפות של אלבומי האנג’לס שהם בפני עצמם טריפ לא קטן, אני זוכר שההיתקלות הראשונה שלי איתם הייתה דרך העטיפה של אלבומם השני
Directions To See A Ghost  ,שיצא ב-2008
לראות דבר כזה שמוציא לך את העיניים ולרצות להקשיב לו מיד

directions-to-see-a-ghost

(2006) Passover אח”כ חזרתי אחורה, לאלבום הבכורה שלהם
.אין הרבה שינויים מוזיקליים בין האלבום הראשון לשני (וגם השלישי) שלהם. אבל זה לא משהו שייחסתי לו חשיבות
אם אתם אוהבים לצלול בתוך ריפים של גיטרות פאז שמגוללות סוג של מנטרה חוזרת אחרת בכל שיר, הגעתם למקום הנכון

passover

ב 2008  האנג’לס שימשו גם כלהקת הליווי של אחד מגיבורי הגאראג’ הפסיכדלי
הידוע גם כמנהיגה של להקת הקאלט ,Roky Erickson
. The 13th Floor Elevators 
שללא ספק השפיעו קשה על הסאונד שלהם ושל המון להקות אחרות
אותו טור של אריקסון והאנג’לס תועד לסרט דוקו מוזיקלי שכדאי מאוד לראות

ericlson angels


Indigo Meadow
 השנה האנג’לס הוציאו את אלבום האולפן הרביעי שלהם
, שגם מסמן סוג של תפנית קטנה ויחידה. בעצם הוא האלבום הכי נגיש שלהם לטעמי, בקטע טוב בהחלט. קצת פחות פסיכדלי ומסומם מהקודמים. וכשאני אומר קצת, אני מתכוון, רק קצת. הרגשתי שהשירים יותר מגוונים ושהם קצת יצאו מהתבנית המזוהה איתם

indigo meadow

עכשיו אפשר לחזור להתחלה
החבר’ה האלה מגיעים לכאן, עשור מאז שהתחילו לפעול, להופעה אחת בבארבי
זה יקרה בתחילת דצמבר , יום שני, ה-2.12.13
(על ההפקה אחראים חברת נרנג’ה המופלאים (שהביאו בין השאר את יו לה טנגו, בריאן ג’ונסטאון מאסאקר, דניאל ג’ונסטון, מייקל צ’פמן, קאלקסיקו
נשמע לי כמו דרך מצויינת לחתום את שנת 2013, עם צלילים פסיכדליים וגיטרות נוטפות ורועשות

הנה לכם קישור לאיוונט של ההופעה, שם תוכלו למצוא עוד מידע ואפילו כרטיס

SONY DSC


Bert Jansch – Passed Away Blues

.בדיוק היום לפני שנתיים נפטר ברט יאנש, בגיל 67, אחראי שנאבק לא מעט עם סרטן בריאות
פחות משנה לאחר שהלך לעולמו, נפטרה אישתו השנייה (שחי עמה את רוב ימיו) לורן אורבך. כנראה שצער רב וגעגועים יכולים להיות קטלניים לא פחות מסרטן

אני זוכר כמה צער חשתי כשהמוזיקאי והאדם האדיר הזה עזב את האדמה. היו לי עוד תקוות שאזכה לראות אותו מופיע. היו שמועות שניסו להביא אותו לארץ. בשנה שלפני פטירתו עוד הספיק לטור את ארה”ב עם ניל יאנג, בסיבוב הופעות אקוסטי. הזדמנות טובה לקהל האמריקאי להכיר את אחת מהדמויות הכי חשובות בעולם המוזיקה של המאה ה-20, ומגדולי הפולק הבריטי בפרט.

bert jansvh

הראש שלי לא חשב בהגיון, הייתי מוכן להזמין כרטיס טיסה לארה”ב לשבוע, לראות את שני הגיבורים האלה ביחד, ולחזור. בסופו של דבר לא היה לי כסף אפילו לטיסה ושהייה של יומיים. זה לא קרה. ברט יאנש לא הגיע לארץ. לא זכיתי לראות אותו מופיע
האיש הזה הולך איתי מגיל די צעיר. לכל מקום. בכל זמן נתון אוכל לשים אלבום שלו ולהירגע. להיכנס לסיפורי מסע במרחבים פסטורליים או בערבות העצב, לצלול לים של מאות שירים, לפריטות האקוסטיות שאין כמותם בשום מקום.

אחד הדברים שלא מפסיקים להדהים אותי כל פעם מחדש במוזיקה של יאנש, שיש (ברוב שיריו) 2 יקומים מקבילים זה לזה. בין העולם של הגיטרה והמבנה של השיר לבין המלודיה של השיר. בהמון משיריו של יאנש, אם אנסה לפרק את השיר, בסופו של דבר יתגלו להם כמה אקורדים, פשוטים יותר או פחות, זה לה העניין. רק שיאנש, הוא לא עובד לפי מבנה של אקורדים לא במחשבה ולא בנגינה. לתפקידי הגיטרה שלו יש חיים משל עצמם, הידיים שלו מסתובבות על צוואר הגיטרה ומתהלכות בין מלודיות, כאילו היו ביקום שונה, ובאותה הזמן, האיש הזה מצליח לשיר מלודיה שמתפתלת בצורה כל כך שונה מהגיטרה. מקווה שהצלחתי להסביר את זה במילים. את הגאונות הזו.
. מתוך האלבום בלוז יום הולדת Wishing Well במידה ולא…עצרו רגע לשמוע את

birthday blues

“Birthday Blues”
היה האלבום הראשון שקניתי של יאנש, אליו הגעתי דרך ניק דרייק. הייתה תקופה שהיה מהופנט מהשירים של ניק דרייק, ורק רציתי עוד. מצאתי דיסק של הקלטות ביתיות שלו. קניתי אותו בלי לשמוע.

Tanworth In Arden -1967\68

 בעצם האלבום הזה היווה את הכניסה הראשונה והמשמעותית שלי לתוך עולם הפולק הבריטי, בו אני מאוהב עד היום, וזה לא יגמר לעולם.
אותו אלבום עם סאונד מחוספס, נותן מבט עגמומי על ההשפעות של דרייק ומאפשר להבין איך הגיע לאופן שבו הוא מנגן ולמקומות שהעסיקו אותו ביצירה האישית שלו.
מלבד ביצוע מצמרר ל
Summertime
היו שם עוד כמה שירים שאהבתי במיוחד
,של יאנש Courting Blues ו Strolling Down The Highway
.של ג’קסון ס. פראנק Milk and Honey ו Blues Run The Game
.זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי על 2 האמנים האלה
המסע לחנות הדיסקים הקרובה לא איחר לבוא. קניתי את בלוז יום הולדת. היו שם כמה דיסקים של יאנש, אבל משהו בעטיפה הספציפית הזו משך אותי. הבחור שמחזיק גור כלבים והצבעים של הלבן. יש לי עד היום משהו לא מסובר עם צבע לבן בעטיפות אלבומים. למשל האלבום לייב של זאפה מ-71′
Mothers

הייתי שומע את בלוז יום הולדת המון ונשאבתי למבטא הסקוטי הכבד, הפריטות בגיטרה, המלודיות המשונות שמצד אחד הם מאוד בלוזיות ומצד שני הם שירי עם מימי הביניים. זה הרס אותי. סחף אותי למקומות שלא הכרתי. שונים מאוד מהאמריקנה של ניל יאנג, או מהגיטרות של הנדריקס שהייתי כל כך רגיל אליהן.

l.a turnaround

במשך השנים התווספו עוד ועוד אלבומים של יאנש והייתי יושב וחוקר וקורא עליו בלי סוף. יותר מאוחר, בעקבות המלצה של יאיר יונה ב“שרת העיוור” על אלבומי אסיד-פולק, הגעתי להכיר את האלבום שלו
L.A Turnaround
ההמלצה על האלבום הזה והאזכור שהוא לא יצא מעולם על דיסק, לא הפסיקו להטריד אותי. הייתי חייו לשמוע אותו. מצאתי הורדה שלו באינטרנט מ-ויניל. זה היה משהו בתור התחלה. כל כך יפה. הייתי חייב להשיג אותו בתקליט. הבעיה הייתה, שהאלבום לא היה ממש זמין באי.ביי. פעם בכמה חודשים מישהו העלה אותו. הייתי נכנס כל שבוע לבדוק אם הוא שם. אחרי יותר מחצי שנה הוא הופיע. נלחמתי עליו במכירה פומבית. ברגע האחרון ניצחתי. התקליט הראשון שקניתי באינטרנט. שילמתי עליו 300 שח. בדיוק עברתי לת”א, ולא היה לי ממש כסף לשכ”ד. אבל זה לא שינה דבר. הייתי חייב לשים עליו את היד.

באותה שנה, 2009, אחרי יותר מ-30 שנה שלא היה זמין ולא ראה שום הוצאה מחודשת. החליט  להוציא אותו מחדש, גם בדיסק וגם על ויניל drag city  הלייבל

בגרסת הדיסק המחודשת יש קובץ וידאו, תיעוד של 15 או 20 דקות מתוך הבקתה בה הוקלט אותו אלבום נדיר ביופיו, באל.איי…פעם ראשונה שיאנש הקליט מחוץ לגבולות בריטניה. ביחד עם נגן הפדאל סטיל רד רודס, מייקל נסמית’ , סולן המונקיז, שהפיק את האלבום, בנות הזוג של הנגנים וחברים קרובים.

לא בטוח מה אני רוצה לומר בפוסט הזה. היה לי דחף להקיז זיכרונות ומחשבות על אותו אמן שאני כה אוהב וקשור אליו. אם מישהו במקרה לא מכיר, או  רק שמע את השם ולא מצא זמן לשמוע, אולי זו הזדמנות טובה.

האיש הזה הוא מבחינתי המהות של מוזיקת הפולק, הוא תופס אותה בכל הצורות שרק אפשר לדמיין. משורר וגיטריסט פורץ דרך. כותב שירים ומלחין קלאסי. מוזיקאי עילאי וצנוע

bert 3


חמישה אלבומי הופעה שצריך !

אני אוהב אלבומי הופעות חיות.
הזדמנות לחזור לרגע לא מתוכנן מדי בקריירה של מוזיקאי או להקה שיש לך איתם כבר סוג של מערכת יחסים.

הנה 5 אלבומי הופעה שכדאי לשים עליהם את היד והאוזן, כאלה שקצת חמקו מהרדאר וכנראה שלא תתקלו בהם ברשימות אלבומי ההופעה הגדולים/חשובים/אגדיים/מה שתרצו ביותר.

 The Electric Prunes – Stockholm 67

The+Electric+Prunes 67

להקת השזיפים החשמליים, מלהקות הדגל של הגאראג’ הפסיכדלי האמריקאי מאמצע שנות ה-60
מוכרים בעיקר מהלהיט הידוע
I Had Too Much Too Dream Last Night
ב-67′ הם יצאו לטור אירופאי וסביבם באז לא קטן. אחת התחנות שלהם הייתה בשטוקהולם, שוודיה. שם גם חלקו וואן והופעות עם אחד בשם ג’ימי הנדריקס
רצה הגורל, ובחור היפי הקליט את ההופעה שלהם באותו הטור. מזל שזה קרה כי מדובר בתיעוד הכי טוב של הלהקה הזו. ההבדל בין אלבומי האולפן האדירים של הפרונס לבין ההופעות שלהם באותה תקופה הוא ממש תהומי.
באלבום הזה ספציפית אפשר לשמוע את הסאונד שלהם כשהם לא עצורים באולפן, ג’אמים ארוכים, ניסוריי גיטרות פאז, צווחות רוקנרול והחרבה (במובן הטוב) טוטאלית של קלאסיקות בלוז שחורות כמו
Smokestack Lightning  ו Got My Mojo Working .
כל האלבום ביוטיוב

Townes Van Zandt – Live At The Old Quarter (1977)

townes van zandt

עירום כביום היוולדו, (למרות שעל העטיפה הוא רק ללא חולצה) , כך נשמע טאונס ואן זנדט. מגדולי כותבי השירים שזכו ללכת על האדמה הזו.
אלבום הופעה כפול, הוקלט ביוסטון, טקסס. רק טאונס והגיטרה האקוסטית שלו, טכניקת ה
finger picking
.המדהימה והלא מתאמצת שלו וערימה של שירים שכמעט כל אחד מהם הוא סכין בלב
אין הרבה מה לומר, המוזיקאי הזה ידע לספר סיפר ובקול שלו להוציא נהרות של רגש שאני פשוט לא מסוגל לעמוד בזה.
האיש הזה, שהרגיש קצת יותר ממה שבן אדם נורמלי מרגיש, ורוב שיריו מתעסקים בבדידות, התמכרויות, אלכוהול וסיפורים קטנים וכואבים של אנשים קשיי יום.
Tecumseh Valley

באותם ימים טאונס הוא היה די גמור (ולא בטוח כמה תקופות מאושרות הבן אדם הזה ידע בחייו). לשמוע את הקול השבור שלו כשהוא מציג שם של שיר לפני שהוא מתחיל לבצע אותו, לא משאיר לך לאן לברוח. זה כואב ומענג להיכנס לשם כל פעם מחדש. מדי פעם הוא גם מבליח כמה בדיחות של דרומיים, או סיפורים קצרים, כמו מתי ואיפה כתב את השיר הראשון שלו Waiting Around To Die.

“There were these two drunks having this argument outside a bar,  They’re arguing as to whether that object up in the sky was the sun or the moon. This other drunk stumbles out of the bar and one of ‘em walks over and says, ‘Buddy will you help us out? We are having an argument and we can’t decide who is right… Is that the sun or the moon?’ [The man replies:] ‘aw I don’t know man, I ain’t from this neighborhood.’”
Lungs

Alex Chilton – Live In London (1980)

Live_In_London

(אלכס צ’ילטון, גיבור רוקנ’רול שלי, מייסד הלהקה האגדית (היום הם קאלט, מה לעשות
Big Star
 .מוזיקאי בחסד שלא מעט הושפעו וקיבלו ממנו השראה והכוונה

מה שתקבלו פה, הופעה מטונפת בלונדון עם סט ליסט שכולל לא מעט שירים של ביג סטאר, כמה שירים מאלבומי הסולו של צ’ילטון וגם קאברים, כמו הביצוע ל
Train Kept A Rollin

תיעוד נדיר עם סאונד קצת בוטלגי של תמצית מזוקקת של רוקנ’רול. הקול המתאמץ של צ’ילטון שפשוט אין כמותו, הגיטרות שלו שהם כביכול הכי פשוטות, אבל כל כך גאונויות. הסאונד המתפוצץ  והקראנצ’י שלו, הפידבקים והלינקים הקצרים שקשה אפילו לקרוא להם סולואים. כל זה במעטפת של דיכאון קיומי, כזה שמורגש גם באלבום Third  של ביג סטאר.

In The Street
כל האלבום ביוטיוב

Johnny Thunders – Hurt Me (1983)

johnny thunders

ת’אנדרס, התחיל את דרכו כגיטריסט של ה
New York Dolls
 , הקים כמה שנים אח”כ את
Johnny Thunders & The Heartbreakers
שהוציאו אלבום בכורה ענק בשם
 L.A.M.F
וגם הוציא אלבום סולו ראשון ומדוכדך בשם
So Alone

האלבום השני שלו
Hurt Me
, בשונה מכל מה שעשה בקריירה שלו עד אז, שהייתה כולה מבוססת על טהרת הגיטרה החשמלית שלו, הוא אלבום הופעה אקוסטי. רק ת’אנדרס והגיטרה. הקול שלו כל כך ילדותי ותמים וגבוה והשירים הם המנונים של בן אדם שבור, מכור ומדוכא. השילוב הזה פשוט עובד
.שירי אקורדים, של ילד, שחולם להיות רוקר
הביצוע לשיר המפורסם ביותר שלו
You Can’t Put Your Arms Around A Memory
מאותה הופעה, הוא המוצלח ביותר, והשיר ראשון שהכרתי של ת’אנדרס

 Hurt Me

(Robyn Hitchcock – Storefront Hitchcock (1998

hitchcock

.תעד/ביים ב- 1998 הופעה חיה של רובין היצ’קוק בתוך חנות נטושה בניו יורק Jonathan Demme
.היצ’קוק מופיע מול קהל קטן רק עם גיטרה כשגבו מופנה אל חלון הראווה ואל עוברי האורח מהרחוב
.מסע בתוך העולם הפנימי סוריאליסטי, הזייתי, אפלולי וציני של אותו מוזיקאי אקסצנטרי

.נתח נכבד מהאלבום הוא מונולוגים לא קצרים בין שיר לשיר, פרי הדמיון של היצ’קוק
אי אפשר להשוות אותו לשום אמן אחר, אבל רק בשביל לקבל מושג קלוש, כניסה לתוך העולם שלו היא דומה לכניסה לעולמו של יוצר כמו פרנק זאפה.  אין שום דמיון מוזיקלי בין השניים. אבל בדומה לזאפה, בשביל לשמוע את היצ’קוק רצוי להכיר לא מעט מהחומרים שלו כדי להתחיל להבין את עולם המושגים, הפחדים, האהבות, הסטיות, הירקות ודרך ההסתכלות שלו על הקיום והנפש.

האלבום שהוא גם ה
soundtrack
של הסרט, מכיל שירים מכל הקריירה של היצ’קוק עד לאותם שנים. מצד אחד אפשר להתייחס אליו כאל סוג של אוסף ממש מוצלח, מצד שני, אולי כדאי להכיר קצת את היצ’קוק שלפני שצוללים לתוכו
יש בו גם כמה שירים שלא מופיעים בשום אלבום אולפן שלו, כמו “1974” המצויין, וגם ביצוע ל
של הנדריקס Wind Cries Marry
בכמה שירים מצטרפים אליו גם כינור וגיטרה נוספת, למשל בביצוע לשיר
Filthy Bird.
!אז אם אתם מכירים את היצ’קוק זה אלבום שלא כדאי לפספס, ואם לא….כדאי להכיר

באותה הזדמנות….

שמח לציין שהחודש (אוקטובר) יחגוג הבלוג שנה! שנה שלמה!

תודה לכל מי שקורא פה או מציץ בדף פייסבוק של הבלוג, מגיב, משתף ומתעניין.
🙂


Utopia Music Collective

We share great music content with our community

מאשין מיוזיק

מוזיקה ומיני ירקות - מטאל, הארדקור, היפ הופ

דויד פרץ - יוצר השיר

מוזיקה וכל השאר

נטוש

צילום מבנים ותיקים ונטושים בישראל בהווה למען העתיד

undistracted listening

מוזיקה להתעכב עליה

Hippo Campus

Jekyll and Hyde + snaganubbin's own - Oren S.

Ten To Butter Blood Voodoo

Music Blog by Ori Dvir

Follow

Get every new post delivered to your Inbox.