זה הסיכום שנה השישי שאני עורך אצלי בבלוג. ב 3 שנים האחרונות אני כבר פחות מוצא זמן וחשק לכתוב במהלך השנה ויצא שהצטברו להם המון חומרים כאן בסיכום. גם אלבומים שיצאו השנה וגם הוצאות מחודשות. מקווה שזה לא יותר מדי להכיל ורק אזכיר שגם אם התעייפתם מלקרוא, תמיד אפשר ללחוץ על הקישורים ולתת למוזיקה לעשות את העבודה. ועוד דבר נוסף, מלבד אלבומי השנה שלי שמגיעים בסוף החלק הראשון, אין ממש משמעות למיקום יתר האלבומים. תהנו
Maston – Tulips
Label: Phonoscope
אחרי שהוציא ב2013 את אלבום הבכורה המרשים Shadows (שנכנס אצלי לסיכום של אותה שנה) חוזר פרנק מאסטון עם אלבום שני ומוצלח לא פחות. מאסטון , מולטי-אינסטרומנטליסט ומפיק מאל.איי שבשנים האחרונות חי גם בהולנד, שם שיתף פעולה עם המוזיקאי Jacco Gardner והיה חלק מהלהקה שלו בטורים. מוזיקה אנסטרומנטלית ומאוד סינמטית, מעין פסקול לסרט איטלקי משנות ה70' שלא צולם. הוא לא מסתיר את מקורות ההשראה שלו , העטיפה היא מחווה מובהקת לאלבומי library music והלחנים שואבים מפסקולים של מלחינים איטלקיים (אניו מוריקונה, פיירו פיצ'יוני, נינו רוטה ואחרים). אלבום לא תובעני שכיף לחזור אליו.
Infinite Bliss
Old Habits
Brainbombs – Inferno
Label: Skrammel Records
פיצוצים למוח הבטיחו ופיצוצים למוח קיבלנו. חבורת השוודים שזורעת הרס במקומות אליהם הם מגיעים ובאוזניים שאותם הם תוקפים מתחילת ה90'. הפסקול המושלם לרקע אם העסק שלכם הוא בית מטבחיים או מרתף עינויים. מתקפת גיטרות מרוטשות, אווירה לא מסבירת פנים, קשה עם סאונד רזה ומטריד שמזכיר לפרקים את הכאוס סקסופון-גיטרות של הסטוג'ס באלבומם Funhouse. אולי מעט מיותר להשוות בין אלבומים של בריינבומבז מכיוון שרובם די זהים, אבל בכל מקרה אעשה זאת ואומר שמדובר באלבום שעולה על הקודם שלהם משנה שעברה.
Just An Ordinary Fuck
Headroom – Head In The Cloud
Label: Trouble In Mind
הפתעה שהגיעה אלי ממש לקראת סוף השנה. חלק מחברי Headroom הם יוצאי להקת פסיכדליה שאני מחבב מאוד בשם Mountain Movers. זה פרויקט בכורה חדש של הגיטריסטית שלהם Kryssi Battalane שנותנת כאן את הטון המרכזי, בעיקר עם הגיטרה המסחררת שלה וגם שירה ב 2 קטעים. אחד מאלבומי הפסיכדליה המצוינים של השנה שזורק אותי למתקפות הפאזז/נויז של להקות מהלייבל היפני PSF, להקת העל Can עם Mother Sky ולרגעים טריפיים ספייסים באיזורי Loop ו Eternal Tapestry. תודה לרני זגר!
The Second Blazing Star
Rob Noyes – The Feudal Spirit
Label: Poon Village
מספיק לי אלבום finger picking/american primitive אחד בשנה שיהיה באמת מצוין ואני מסודר בגזרה הזו שמאוד קרובה ללבי. אלבום הבכורה של Rob Noyes הוא תקליט גיטרה אקוסטי אינסטרומנטלי שהצליח לסקרן ולרגש אותי בז'אנר הנישתי ולפעמים קצת מוגבל הזה. נויס לוקח את ההשפעות של כל מי שחוקר את הז'אנר כמו ג'ון פאהיי, ליאו קוטקה ורובי באשו, ומצליח להביא מפגן מרשים ומגוון של פריטות, משחקי קצב ולא פחות חשוב מכך, את הטוויסט שלו במלודיות ומהלכים לא קונבנציונליים. מצפה מאוד לשמוע מה הוא יעשה בהמשך…
Paydirt
?The Dream Syndicate – How Did I Find Myself Here
-Label: Anti
קשה לצפות לאלבום טוב מלהקה שלא הוציאה חומר מקורי 30 שנה, אבל הנה חזרו להם הדרים סינדיקט (בהרכב מחודש) ועלו על הציפיות של…? לא בטוח שמישהו בכלל ציפה או חיכה להם. ההרכב המקורי השתייך לסצנת הניאו-פסיכדליה שכונתה Paisley Underground, להקות שפעלו באל.איי בתחילת שנות ה80' וניגנו רוק פסיכדלי בהשפעת גיבוריהם מה-60'. הסאונד של הסינדיקט לא תמיד התיישב ממש עם הפסיכדליה של חבריהם לסצנה אבל דווקא באלבום הקאמבק שלהם סטיב ווין וחבריו הלכו לשם עד הסוף. אין כאן לחנים יוצאי דופן ובכל זאת השירים טובים והגיטרות פאז מעופפות לכך האורך. בשיר האחרון Kendra's Dream מתארחת בשירה קנדרה סמית', מי שהקימה את הלהקה עם הזמר סטיב ווין ובשלב מסויים עזבה להקים את Opal ביחד עם דייויד רובאק (להקה שהתגלגלה בסוף להיות Mazzy Star)
Out Of My Head
Rixe – Collection
Label: La Vida Es Un Mus
Rixe הם מתקפה Oi פאנק מכוסח מצרפת. אלבום אוסף שמכיל את שלושת האי.פי'ז הקצרים שהוציאו, האחרון שבהם יצא גם השנה. לא צריך להבין מילה כדי להרגיש את העוצמה של החבר'ה האלה.
Infatigables
Feedtime – Gas
Label: In The Red
שוב אלבום קאמבק! 21 שנים מאז אלבומם האחרון! Feedtime! אולי הטריו הכי מזופת שיצא מאוסטרליה (בתחרות צמודה עם ה-Cosmic Psychos) בשנות ה80'. אמנם לא הצליחו מסחרית כלל וכלל אבל כן כבשו את לבבותיהם הרכים של מעריצים מעבר לים וגם את ליבם של להקת Mudhoney.
יש כאן בדיוק את מה שאפשר לצפות מאלבום של Feedtime, שירים בסאונד של בוץ, גיטרות משוכות בשמן מנועים, שירת ביבים של אנשים שאכלו את בדלי הסיגריות שהשאיר Lemmy לפני הופעות בבק-סטייג', גאראז'-בלוז מרושל, הפסקול המושלם לעצירת ביניים של נהגי משאיות במגרש חניה ענק באמצע שום מקום.
Fifty Eight
דניאל קיצ'לס – הימים הבטוחים
לייבל: יום ראשון
התגעגעתי לקול העמוק ולהגייה האיטית של דניאל קיצ'לס, סולן יאפים עם ג'יפים לשעבר ששחרר השנה אלבום סולו ראשון, בו גם מנגן על רוב הכלים. האווירה קודרת וכבדה, הטקסטים כביכול יומיים אבל יש בהם גם משהו מופשט ולא תמיד מובן בשמיעה ראשונה. אני אוהב את זה. העיבודים צנועים ומדויקים, זה אלבום להתכנס בתוכו ולשקוע לאט לאט.
פעם ראשונה
כל העולם
Robyn Hitchcock – Robyn Hitchcock
Label: Yep Rock Records
השנה מציין רובין היצ'קוק הגאון האנגלי 40 שנים של יצירה. זה אומר יותר מ30 אלבומים אם כוללים גם את הלהקות בהם היה חבר. האיש עובד ללא הפסקה, כמעט תמיד נמצא בין טורים בכל העולם לבין שיתופי פעולה והקלטות באולפנים. 2 האלבומים האחרונים שלו היו לא רעים אבל גם לא כאלה שהפילו אותי (ואולי זה כבר לא פשוט במקרה שלו, כיוון שמדובר באמן קרוב מאוד לליבי שאני מכיר כמעט את כל הדיסקוגרפיה שלו). השנה הוא חזר לאלבום שהוא פחות אקוסטי ועובר בטבעיות בין פסיכדליה קלילה לאמריקנה ופאוור פופ, גיטרות Byrds-יות והרמוניות קוליות.
Autumn Sunglasses
Satan's Pilgrims – Siniestro
Label: SP Records
אחת מלהקות הסרף-רוק הגדולות שצצו להם ב-90', Satan's Pilgrims מפורטלנד, אורגון ממשיכים להוציא אלבום כל כמה שנים. החדש אולי לא כזה שמגיע לשיאים של 'קלאסיקות' עבר או אפילו אלבומם הקודם מ2009 אבל בכל זאת אלבום כיף למי שאוהב את הז'אנר וזקוק לעוד מנת 3 גיטרות פנדר עמוסות ריוורב.
Ghoul School
The Rebel – Poems With Water Trilogy
Label: Monofonus Press
The Rebel זהו שם הבמה שתחתיו יוצר בן וולרס, הסולן/גיטריסט מלהקת Country Teasers המופרעת שסיימה את חייה לפני עשור פחות או יותר. האלבום הזה הוא בעצם אוסף של שירים מתוך שלושה אלבומי Poems With Water שהקליט וולרס בשנים האחרונות, אחד יצא רק בקסטה והשניים האחרים על cdr ונמכרו רק בהופעות. הסאונד של וולרס באלבומי הסולו שלו מזכיר במעט את להקתו מהעבר, פחות גאראז'י ומחורע אם כי עדין מטריד והזוי. גיטרת הפנדר סטראטוקסטר המזוהה עם הטיזרז מצלצלת מגיחה מדי פעם אבל עיקר האלבום נשען על מקלדות קסיו, צפצופים, מכונת תופים וסאונדים אלקטרוניים. בין השירים הוא מפנק גם עם קטעי ספוקן-וורד משונים (אחד למשל נפתח עם בטהובן שטופח על כתפו של שינדלר) שיעזרו להתבלבל בתוך ראשו הקודח והחריג של וולרס.
Can I Pass
Magnetix – Live In San Francisco
Label: Castle Face
אחת מלהקות הגאראז' הפסיכדלי האהובות עלי הם המגנטיקס מבורדו, צרפת. מכנים את עצמם Looch Vibrato (על גיטרה/שירה) Aggy Sonora (המתופפת) וכבר כמעט 2 עשורים שהם מכסחים רוקנרול עם פאז במינון גבוה במסורת גיבוריהם The Cramps. האלבום הזה הוא תיעוד הופעה של הלהקה במועדון בסן פרנסיסקו כחלק מהסדרת אלבומי הופעה בסן פרנסיסקו שמשחרר הלייבל Castle Face של ג'ון דווייר (Oh Sees). אין שירים ברשת מהאלבום הזה משום מה אז קחו ביצוע אולפן במקום. Living In A Box
יהוא ירון – אם לא נרקוד לא נבין כלום
לייבל: קמע
אלבום שלישי ליהוא ירון, שונה מאוד מאלבומו הקודם (ויותר רוקי) שהיה הכרטיס כניסה שלי ליצירה שלו. יש פה כמה שירים שמאוד התחברו בשבילי והיוו פסקול די קבוע בשנה החולפת. ירון מצליח להכניס אותי בקלות לחיים שלו. הכל פרוש על השולחן, האהבות, התשוקות, המקומות הפגיעים והקשים. כל השירים כאן נהדרים אבל ממליץ במיוחד לשים לב ל'רעל' ,מהרגעים האלו ששיר של מישהו אחר מצליח לתאר בדיוק חוויה אישית שלך. ללא ספק אחד משירי השנה בשבילי
Protomartyr – Relatives In Descent
Label: Domino
פעם שלישית שהרביעייה מדטרויט מגיעה לרשימה כאן בבלוג. לאט ובטוח הם עשו להם שם של להקה ששווה לעקוב אחריה. גם באלבום הרביעי הם מביאים את הצבע המוכר שלהם לשירי פוסט-פאנק שמעזים לנסר כשצריך עם גיטרות נויז שעוטפות את השירה המיואשת והעיקשת של הסולן ג'ו קייסי. אוהב אותם מאוד, גם בעטיפות, גם במוזיקה והטקסטים.
Half Sister
A Private Understanding
Godspeed You! Black Emperor – Lucifierian Towers
Label: Constellation Records
אהבתי כל כך את האלבום הקודם של GY!BE שהכיל 4 קטעים ארוכים וחצי ממנו בכלל היה דרון מינימליסטי ומזדחל. כשראיתי אותם בלייב בטור של אותו אלבום לפני שנתיים הם ניגנו קטע חדש ומדהים של 20 דק'. הקטע הועלה גם ליוטיוב ונראה שהרבה מעריצים נורא ציפו שהוא יופיע באלבום הבא. כך (בערך) קרה. באופן אישי התאכזבתי מאוד לגלות שאותו קטע מלפני שנתיים (באלבום מופיע כ Anthem For No State) עובד מחדש והשרידים שלו הם אולי 5 דק' שלא מגיעות לשיא של מה שהם ניגנו בלייב, אך עם זאת עדין קטע יפה. Luciferian Towers הוא באמת עוד אלבום טוב של הלהקה גם אם הם כבר לא מחדשים את עצמם.
Bosses Hang, Pt. I
Greg Ashley – Pictures of Sain Paul Street
Label: Trouble In Mind
אלבום הסולו השישי של גרג אשלי (Gris Gris, The Mirrors) פחות או יותר ממשיך את האלבום הקודם והנפלא שלו Another Generation of Slaves שיצא לפני 3 שנים. ההגשה והלחנים מזכירים מאוד את לאונרד כהן, מוזיקאי שאשלי מעולם לא הסתיר את ההערצה אליו. פסנתר וגיטרה אקוסטית הם מרכז העניין, השירים די מרירים, הסאונד מאוד חי ופשוט כאילו הוקלט בלייב. מקווה שאתה מרגיש טוב, גרג. Goodbye Saint Paul Street
Self Destruction Derby
Godflesh – Post Self
Label: Avalanche Records
אומר קודם כל שאני לא פאנט של הלהקה ולא מכיר את כל האלבומים שהוציאו, אבל הסאונד של האלבום החדש שלהם הוא כנראה המועדף עלי ביותר מאלו שכן שמעתי. השילוב בין מכונות תופים לגיטרות שמאפיין את הלהקה עוד מתחילת דרכם קיים גם כאן רק עם תחושה שהם איפשרו לעצמם להרחיק גם למחוזות אחרים יותר מופשטים. יש כאן רגעים שמזכירים קראוט-רוק ואפילו וגיטרות שהרכבי שוגייז רק יכולים לפנטז עליהן. השיר Pre Self למשל נשמע כמו משהו שיכול להיות מבוצע ע"י ההרכב האחרון של ה Swans.
The Cyclic End
Ulaan Passerine – The Landscape of Memory
Label: Worstward Recordings
סטיבן ר. סמית' הוא אחד היוצרים המבריקים והמרתקים שפועלים היום ואחד שכמעט (או בכלל?) לא מופיע או משווק את עצמו. מתחילת שנות ה90' הוא מוציא בקצב היסטרי אלבומים תחת שמות שונים (Hala Strana, Ulaan Passerine, Ulan Khol, Ulaan Markhor) וחלק גם תחת שמו האמיתי. האלבום הנוכחי מורכב מ 2 יצירות ארוכות שנוגעות בכמה מהצדדים המזוהים עם מוזיקה שלו. הייתי אומר שחובבי פוסט-רוק/דרון/אבסטרקט עשויים למצוא את עצמם בבית, אבל מעבר לעובדה שמדובר במוזיקה אינסטרומנטלית שמתפתחת ונבנית משכבות , הייחודיות של סמית' היא במגוון הכלים שהוא מנגן עליהם, בחיבור בין פולק אמריקאי לפולק מזרח אירופאי, בין מוזיקה נסיונית למלודיות מצמררות ואפילו על הרגעים ה'אפיים' הוא מצליח לשלוט ולהשאיר אותם קרוב לקרקע.
Full Album
King Khan – Murder Burgers
.Label: Khannibalism / Ernest Jenning Record Co
אלבום הסולו הראשון שיוצא תחת השם קינג קהאן הוא לא בדיוק אלבום סולו אלא שיתוף פעולה בין קאהן לכמה מחברי Gris Gris ביניהם גרג אשלי (ההוא מלמעלה) שגם שר כמה מהשירים,הקליט ומיקסס את האלבום באולפן שלו ואחראי לקולות/גיטרות ביחד קאהן. מעבר לזה, האלבום כבר שוחרר ב2014 בbandcamp של קאהן תחת King Khan & Gris Gris בעטיפה שונה ואף נכנס לסיכום שלי באותו שנה. קאהן הסיר את האלבום מהאתר שלו כנראה בגלל שתכנן להוציא אותו שוב באופן רשמי. אין כאן איזה משהו שלא שמענו בעבר מקאהן, קצת מכל מה שהוא עשה בלהקות שלו. תערובת של סול-גאראז'-רוקנרול. מת עליו
Run Doggy Run
Born In 77
The Cavemen – Band In B.C
Label: Weirdly Records
לחובבי ה budget rock שביניכם אמליץ בחום של מערה מעופשת שתאזינו לאי.פי הזה של אנשי המערות מפילדלפיה (לא להתבלבל עם להקה בשם דומה ו'קצת' יותר מוכרת מניו-זילנד). השם והעטיפה כבר מציירים פחות או יותר לאן פניכם מועדות. ובכן, הומור טראשי על גבי מוזיקת גאראז' פרימיטיבית ואגרסיבית בסאונד בוצי. החבורה הזו מחזירה עטרה ליושנה לז'אנר שלא מעט חוטאים ומשייכים אליו כל להקה שנייה שמחזיקה גיטרה מהסיקסטיז. The Mummies היו גאים.
Cannibal
Unsane – Sterilize
Label: Southern Lord
אלבום שמיני ל Unsane , להקת הנויז-רוק הניו-יורקית שתופרת ריפים של גיטרות ברוטאליות כבר 30 שנה. זה כבד ורועש וכמו ברוב העטיפות שלהם, גם כאן יש יותר מרמז למה שהמאזין צפוי לקבל. אין הרבה מה להוסיף, כריס ספנסר וחבריו חזרו להרביץ.
Factory
Karkhana – For Seun Matta
Label: Holidays Records
את Karkhana הכרתי השנה, אליהם הגעתי דרך 2 מחברי הלהקה שמשתפים פעולה עם אלן בישופ (sun city girls, alvarius b). מעין קולקטיב מופלא של נגנים מכמה מדינות (לבנון, מצרים, טורקיה וארה'ב) . הקטע הראשון הוא פסיכדליה נהדרת ואחת ההפתעות היותר טובות שהיו לי השנה, מזכיר לי מאוד את Sun City Girls. שני הקטעים שמגיעים אח'כ כבר פולשים לפרי-ג'אז ואקספרימנטל ופוסט רוק. החלק האחרון של האלבום נפתח עם סולו עוד (oud) שאליו מצטרפים סקסופון, גיטרת סלייד,תופים רועמים שמגיעים לשיא אדיר. ותראו את העיצוב של העטיפה הזו!
Nafas Kahrouba'i
Bardo Pond – Under The Pines
Label: Fire Recrods
מאז 2013 לא היתה רשימה שלא הכנסתי אליה איזה אלבום או אי.פי של בארדו פונד האהובים עלי כל כך. זה אלבום ראשון עם שירים שלהם בלבד מאז Peace On Venus האדיר מלפני 4 שנים. בשנה שעברה הם הוציאו שיתוף פעולה ממיס מוחות עם חברי Acid Mothers Temple ו GuruGuru ולפני כן טרילוגיית גרסאות קאברים למוזיקאים שהם מעריצים. איזובל סולנברגר המהפנטת על שירה וחליל צד, האחים גיבונס על הגיטרות פאז-נויז טריפיות, קלינט טקדה על הבאס וג'ייסון קורקוניס על תופים שמחרפים מעל כל אלה. 2 שירים שאני אוהב במיוחד הם Crossover ו My Eyes Out ועוד 4 אחרים שלקח לי קצת זמן להיסחף איתם אבל בסוף גדלו עלי.
Tim Kasher – No Resolution
Label: 15 Passenger
אחרי שטחנתי את האלבום האחרון של The Good Life (מ2015 אמנם, אבל היה אלבום השנה שעברה שלי) חיכיתי כבר למשהו חדש מבית היוצר של טים קאשר, הזמר וכותב השירים של הלהקה. השנה חזר באלבום סולו יפהפה , אישי וחשוף מאוד, מתוזמר ודי מדכא. קאשר הוא אשף של מלנכוליה, כותב שירים בחסד והאלבום הזה התאים לי ממש אחרי מתקפת הגיטרות ב The Good Life האחרון.
Runts
Blonde Redhead – 3 O'Clock
Label: Ponderosa Music & Art
להקה שאהבתי מאוד עד לאלבום Misrey Is A Butterfly ובעשור האחרון איבדתי אותם ממש. עם כל אלבום חדש שלהם ניסיתי שוב אבל זה פשוט לא קרה. גם השנה באתי לשמוע מתוך סקרנות ועם אפס ציפיות. להפתעתי האי.פי החדש שהוציאו הוא נהדר, לחנים מרגשים, הפקה מתוזמרת, לא אלקטרונית ולא מתיימרת. השיר Golden Light הוא לטעמי הפסגה שלהם בשנים האחרונות וגם אחד משירי השנה שלי.
E.P – היהודונים/Los Kikes
Label: Sshaking RecrodsS
לא תמצאו עליהם כתבות יח'צ, ראיונות מצולמים או טיזרים להופעות. היהודונים מאז שהתחילו לפעול חיו במחתרת. ב2010 עבדתי בחנות המוזיקה התו השמיני בנתב'ג. התחברתי שם עם בחור בשם ערן שעבד בחנות ספרים ליד. הוא אמר לי שהראמונס הם הלהקה הכי טובה בעולם. לא הבנתי אותו. הוא גם הזמין אותי להופעות של הלהקה הכי מכסחת שמנגנת בארץ ב'צימר'. לא הלכתי לראות. ב2006 היהודונים הוציאו אלבום בכורה שמחריב את הכל והוקלט ע'י צ'ארלי מגירה ז'ל. האי.פי הקצר והחדש שלהם הוקלט כבר לפני כמה שנים ואפילו התנגן אצלי קבוע כבר בשנה שעברה אבל הושק 'רשמית' רק השנה. 4 שירים שכל אחד יותר מחורע מקודמו בסאונד הטראשי והקודח שלהם. בשנים שעברו התאהבתי בראמונס וביהודונים ופאנק נכנס יותר ויותר לחיים שלי…ערן צדק!
Full EP
Contributors – Contributors
Label: Monofonus Press
אולי עקבתם כאן בסיכומים קודמים ואולי נתקלתם כבר באלבומים של דן מלכיאור, מוזיקאי די וותיק שאני מאוד מחובר אליו. בשנה שעברה שחרר 4 אלבומים, אחד מהם גם נכנס לסיכום השנה כאן. Contributors הם פרויקט משותף (וככל הנראה חד פעמי) בין מלכיאור ללהקת פוסט פאנק מצוינת מאוסטין,טקסס בשם Spray Paint. השירים בנויים מסינת'-באס-גיטרות-תופים מורטי עצבים כשמלכיאור שר עליהם. לא בדיוק שר. אבל גם לא ממש מדקלם. הטקסטים הם כמו מנטרות שחוזרות על עצמם ברוב הזמן, דבר שמתיישב טוב עם המוזיקה האינטנסיבית והמונוטונית. מעבר לקול שלו, מלכיאור גם מופקד על הגיטרות פאז שמתפרצות מדי פעם ומזכיר שהוא גיטריסט נפלא ומיוחד. על התפר שבין פוסט-פאנק לקראוט ופסיכדליה נוצר אלבום מצוין שלא עושה הנחות באף שלב.
Dome
Institute – Subordination
Label: Sacred Bones
Institute הגיעו לעולמי לפני 3 שנים כשהוציאו אי.פי קצר ומעולה בשם Giddy Boys. מאז אני עוקב באדיקות אחריהם. ב 2015 יצא האלבום בכורה שלהם Catharsis שהופיעו כאן בסיכום בתור אלבום השנה. ציפיתי מאוד לאלבום הבא והם הביאו אחד שלא נופל מקודמו ואפילו לקחו את הסאונד שלהם לכיוון יותר כבד. להקה שעושה הכל נכון, מכירה בלהקות שהשפיעו עליהם (בעיקר אנרכו-פאנק ופוסט-פאנק אנגלי) ועדין יש להם את הייחודיות והגישה שמזוהה רק איתם. אלבום די מושלם.
Powerstation
Michael Chapman – 50
Label: Paradise of Bachelors
מייקל צ'פמן הוא אחד מאותם מוזיקאים שמלווים אותי כבר די הרבה זמן, יותר מעשור לדעתי. מוותיקי סצנת הפולק של לונדון ב-60' אבל תמיד היה קצת חריג בנוף של נגנים שהושפעו מאוד ממוזיקת פולק בריטית עתיקה. אמנם רוב המוזיקאים באותה תקופה (ברט יאנש,וויז ג'ונז, רוי הארפר, ג'ון רנבורן ועוד) כן פזלו גם לאמריקה ושאבו מנגני הבלוז האפרו-אמריקאים אבל הוא בשונה מהרוב שאב גם מפולק אמריקאי, רג-טיים ולמד מנגנים דוגמת ג'ון פאהיי. האלבום החדש שלו לטעמי הוא המוצלח ביותר מאז Plaindealer שיצא ב2005. לפני שנתיים שחרר את Fish, אלבום גיטרה שכולו אינסטרומנטלי שלא ממש הצליח לסחוב ולעניין מספיק. צ'פמן גיטריסט נפלא אבל בשנים האחרונות זה יוצא החוצה בעיקר כשהוא נותן מקום לכוח האמיתי שלו ככותב שירים, מספר סיפורים וזמר. הקול שלו כאן נמוך ומחוספס מאי פעם. השירים באווירת אמריקנה של מרחבים פתוחים, מצליחים לסחוף עם ההפקה המרשימה של סטיב גאן שגם אסף נגנים מצוינים ונותן בעצמו כמה רגעי גיטרות ראויים. שם האלבום מסמן 50 שנות יצירה מאז התחיל את דרכו ב67' ואני מקווה מאוד שזה לא אלבום שסוגר מעגל , אולי נזכה לשמוע עוד אחד בעתיד הלא רחוק.
Memphis In Winter
Undone – Eva kNOWing
Label: UndU 
Undone הם להקת רוק פסיכדלי/דרים פופ שחבריה משתנים מאלבום לאלבום ופועלים בעיקר ממקדוניה. מי שכותבת את הליריקה ושרה בכל האלבומים היא רונית ברגמן (בעבר סולנית 'פלסטיק ונוס'). האי.פי שהוציאו השנה הוא המשך ישיר לאלבומם מהשנה שעברה Family. חמישה שירים מעולים שליוו אותי רוב השנה. במיוחד השירה המרחפת של ברגמן והגיטרות הצורמות ב Box, אחד משירי השנה שלי.
"A rock can build a home, or crack your skull forever"
אורסולה שוורץ – קודש חול ים
לייבל: קמע
בסיכום של 2015 כללתי את השיר 'מבוקש' של אורסולה שוורץ כאחד מהשירים שעשו לי את השנה. בעקבותיו היה אמור לצאת אלבום הבכורה שלהם אבל זה התעכב עד השנה. ההמתנה הארוכה השתלמה והתוצאה יוצאת דופן. הצמד שמאחורי ההרכב הם חיים רחמני (קטב מרירי) ו-טליק קורן-אדיר (השניים שיתפו פעולה בעבר בלהקה הנסיונית 'התזמורת הטרופית של איליאן פאנסאנסוי'). הם אחראים לנגינה על רוב הכלים, ההפקה ועבודת האולפן. האלבום נע בין שירי משוררים (יונה וולך, אדמיאל קוסמן, שמעון אדף, דודו אבידן) לשירים מקוריים שמרכיבים ביחד עולם ייחודי והזוי. שום דבר באלבום הזה לא רגיל, לא בהפקה, לא בהגשה ולא בלחנים. אלבום שלא יושב על שום משבצת ברורה, מה שהופך אותו לנדיר במוזיקה המקומית ובכלל.
בלא לגלות
Peter Perrett – How The West Was One
Label: Domino
פיטר פרט, בעבר הסולן וכותב השירים של The Only Ones, אחת הלהקות האהובות עלי בעולם. הם פעלו בערך 4 שנים בסוף ה70', הוציאו 3 אלבומי אולפן מופתיים ועם השנים הגיעו למעמד של להקת קאלט נערצת. פרט אחרי הלהקה היה שנים רבות עמוק בסמים וכמעט ולא המשיך ליצור. ב96' הוא חזר עם אלבום סולו טוב ונעלם שוב זמן קצר אח'כ. פה ושם הופיע לבד או בסיבובי איחוד קטנים של ה Only Ones. על אלבום סולו השני שלו עבד בשנים האחרונות באולפן הביתי ביחד עם בנו הגיטריסט. התוצאה היא שירי רוקנרול ממכרים, קודרים, רומנטיים שמאפשרים צלילה פנימה לתוך העבר וההווה של פרט . Living In My Head
Sweet Endeavor
Group Doueh & Cheveu – Dakhla Sahara Session
Label: Born Bad Records
אוקי, זה היה אלבום השנה שלי עד שלקראת סופה יצא עוד אלבום שגרם לי להכיר בעובדה שאין לי אלבום שנה אחד. מדובר ב 2 אלבומים שעשו לי את השנה וזה הראשון מביניהם. Cheveu הם טריו פריזאי שפועל מאמצע העשור הקודם וכנראה (נכון לשנים האחרונות) הלהקה האהובה עלי שפועלת היום. הוציאו 3 אלבומי מופת שכל אחד מהם נשמע די שונה, גם אחד מהשני וגם מלהקות אחרות. אפשר לנסות לקטלג אותם אבל אין באמת שום טעם. האלבום הקודם שלהם Bum היה אלבום השנה האבסולוטי שלי ב2014. בשנה שעברה הלהקה הודיעה שהם מתחילים לעבוד על אלבום רביעי חדש שיהיה שיתוף פעולה עם להקה בשם Group Doueh. הסיפור של גרופ דוואיי הולך 3 עשורים אחורה. מדובר בלהקה שהיא משפחה ממערב הסהרה, כיום ממוקמים בעיר דאח'לה, רצועת חוף בטריטוריה של מרוקו. שמם מגיע מהכינוי של ראש המשפחה 'דוואיי', נגן כלי חשמלי עם 3 מיתרים בשם Tinidit וגיטרה חשמלית. המוזיקה היא 'חאסאנית' מסורתית (על שם השבט אליו הם משתייכים) עם השפעות של בלוז,גרוב וגיטרות רוק מהמערב. שיתוף הפעולה בין שבו למשפחת דוואיי הוא גם באיזשהו אופן חיבור בין 2 מהלייבלים הכי מרתקים שפועלים היום לטעמי. Born Bad, לייבל צרפתי בו חתומים שבו , והלייבל שהוציא את האלבומים של דוואיי, Sublime Frequancies (הוקם ע'י אלן בישופ והישאם מאייט, וחרט על דגלו להוציא מוזיקה של אמנים שבד'כ מנגנים או היו מנגנים בקהילות סגורות ולא מצאה את דרכה לרוב העולם, בעיקר, אבל לא רק, ממדינות דרום-מזרח אסיה ואפריקה). שבו הצרפתים טסו בשנה שעברה לדאח'לה, הקימו אולפן מאולתר בבית משפחת דוואיי ובמשך שבועיים יצרו ביחד את מה שהפך לאלבום המשותף הזה. חלק מהשירים הגיעו מג'אמים שנוצרו במקום, אחרים כבר היו בארסנל של דוואיי ועברו עיבוד מחודש לחלוטין. 2 העולמות המאוד שונים מתמזגים לכדי משהו שנשמע שלם, טבעי, עשיר ויפהפה. Bord De Mer
נ.ב (בסימן קצת מבאס)
(אוליבייה, איש הסינת', קלידים והאחראי על ההפקה של שבו, הודיע שהוא עוזב אחרי כמעט 15 שנות פעילות בלהקה. כרגע לא ברור אם הם ימשיכו להוציא אלבומים כצמד או שהעסק יתפרק)
Alvarius B – With A Beaker on the Burner and an Otter in the Oven vol.1-3
Label: Abduction
אלבום השנה השני שלי הוא הפרויקט המשולש ששחרר בתחילת נובמבר אלן בישופ, איש להקת העל Sun City Girls (הוזכר לפני רגע כאחד ממקימי הלייבל Sublime Frequancies). בשנים האחרונות SCG הפכו אצלי לאובססיה קשה, הדיסקוגרפיה שלהם ביחד עם אלבומי סולו של האחים ריצ'רד ואלן בישופ + להקות צד שלהם שווים לעולמות מוזיקליים אינסופיים שאפשר להעביר שנים בלחקור אותם. אלן היה האחראי העיקרי על שירה/קולות/צרחות/מזמורים ב SCG, ניגן על בס ושאר כלים נדירים מכל מיני מדינות שבהן נהג לבקר. לצד SCG והלהקות שהקים אחרי שההרכב חדל להתקיים (עקב מותו של צ'ארלי גושר המתופף) הוא הקליט אלבומי סולו תחת השם Alvarius B, חלקם מוטרפים וקשים לעיכול וחלקם פחות. הפרויקט החדש שלו מורכב משירים שהוקלטו בשנים האחרונות בעיקר בקהיר, בשיתוף פעולה עם מוזיקאים מסיאטל/לבנון/קהיר שחלקם מנגנים איתו בלהקות כמו
Invisible Hands ,Dwarfs Of East Agouza ו Koes Barat. הכוונה של בישופ היתה לשחרר אלבום משולש שייצא על 3 תקליטים שונים, כשלכל חלק עטיפה ושם משלו (3 הציורים על העטיפה שציפרתי הם בעצם העטיפות של כל אחד מהחלקים). אני באמת לא זוכר מתי שמעתי אלבום משולש שלא מעייף לרגע ורק בא לי לחזור ולשמוע אותו שוב בריפיט. יש כאן 35 שעובדים כרצף אחד וגם כ 3 חלקים נפרדים שעדין נשמעים כמו אותו היקום. הקרקע של רוב האלבום היא הגיטרה האקוטית של בישופ, גם בשירים שבהן מופיעים הרבה כלים (ויש לא מעט כאלו). לטעמי מדובר ביצירת מופת של אמן מבריק שהיא גם מאוד נגישה ומתקשרת וממש לא רק בשביל מי שכבר הכיר את פועלו בעבר. בישופ מתגלה כאן על כמה מהצדדים המוזיקליים שמעסיקים אותו לאורך הקריירה הארוכה שלו, מפסיכדליה מהפנטת, בלדות פולק אפלות, אמריקנה, השפעות של מלחינים איטלקיים וגם שירי רוק מאובקים בגוון של עיירות נטושות. הליריקה גם זורקת ללא מעט מקומות, יש בה לא מעט אלימות, תיאורים ביזארים, ציניות לצד הומור שחור, סיפורים פסיכדליים וגם כמה שירי אהבה מצמררים. הייתי מתאר את האלבום כ Psychedelic Americana , מסע בתוך הנפש והמוח הקודח של מוזיקאי נדיר. מעבר לזה, הנגנים שבישופ עובד איתם מצוינים ועוזרים לממש את החזון שלו באופן מושלם. בין השירים המקוריים בישופ מכניס מדי פעם קאברים לאמנים שהוא אוהב (במקרה את רובם אני גם מעריץ) והבחירות שלו אדירות אחת אחת. למשל עיבוד מיוחד ל il Forte שהלחין אניו מוריקונה (מתוך הפסקול הסרט 'הטוב,הרע והמכוער') , קאבר שאני בספק שאפילו מעריצי מוריקונה כבדים היו מזהים מיד. קאברים ל Dark In My Heart של לי הייזלווד ו Wanted Man (שיר של ג'וני קאש שנכתב ע'י דילן וגם בוצע ע'י ניק קייב) , לשניהם הוא משנה את הליריקה וזה מעוות ואדיר.
נראה לי שהשתפכתי מספיק…מקווה שאתם כבר על זה.
Natural Wonder
Locust Rain
GPS
עד כאן אלבומים שיצאו ב2017 ומעבר לא מאוד חד להוצאות מחודשות, הוצאות ארכיון ומארזים שעשו לי את השנה לא פחות
Wolfgang – Eliminate Hate
Label: Out-Sider
פינוק אמיתי לחובבי הפסיכדליה וגאראז' מה60'-70'. Wolfgang היו להקה שמעטים מאוד ידעו על קיומה בזמן אמת ופעלה תקופה מאוד קצרה בסביבות 1970 פלוס מינוס בעיר פסדינה, טקסס. הם ניסו את מזלם עם חברת התקליטים הידועה CBS אבל זה לא האיר פנים וההקלטות הבודדות שלהם המשיכו לעלות אבק במשך יותר מ-40 שנה. מומלץ ביותר לחובבי The Seeds, גיטרת סלייד מלוכלכות ולהקות טקסניות כמו Golden Dawn ו The 13th Floor Elevators.
Thinkin' Things Over
!The New Tweedy Bros – The New Tweedy Bros
Label: Guerssen
עוד הוצאה משמחת ביותר ל psych-heads. אלבומם היחיד של The New Tweedy Bros במקור יצא ב1968 בעטיפה כסופה בצורת משושה. עטיפת הגימיק בהחלט עזרה לו להגיע למעמד נחשק בקרב אספני הדפסות מקוריות, עטיפה שהיה קשה לשמור על צורתה המקורית שלמה ובמצב טוב. אבל מעבר לעניין העטיפה, המוזיקה של החבורה מפורטלנד,אורגן היא נהדרת. הם אמנם לא נשארו בפורטלנד זמן רב ובהמלצת המנהל שלהם הזדרזו לעבור לסן פרנסיסקו לנסות את מזלם בסצנת ההיפים הפורחת, שם גם זכו לפתוח הופעות ללהקות כמו ה Greatful Dead ו Moby Grape. לפני שהתפתח ההרכב הזה, חברי הלהקה ניגנו כחבורת פולק אקוסטי ושרו ב 4 קולות. באלבום שלהם אפשר לשמוע בבירור שהצד של ההרמוניות הקוליות והלחנים יותר חזק והם פחות מפציצים בג'אמים וקטעי נגינה מרשימים שאפיין להקות בסן פרנסיסקו. עם זאת בנגינה החובבנית שלהם נוצר איזה קסם ובסופו ושל דבר מדובר באלבום פסיכדליית west coast מהנה במיוחד, מגוון ועם כמה שירים מעניינים מאוד בסאונד שלהם.
Her Darkness In December
Fifty Foot Hose – Cauldron
Label: Aguirre Records
באלבום החד פעמי של Fifty Foor Hose נתקלתי לראשונה ב2009 כשעבדתי בסניף עזריאלי של טאוור רקורדס ז'ל. העטיפה של הדיסק היתה בפרונט של אחד ממדפי מחלקת הפסיכדליה/פרוגרסיב. אני זוכר בבירור ששמתי את הדיסק והקשבתי לכמה שירים מתוכו באוזניות והייתי די המום מהטריפ ההזוי שהלהקה הזו הצליחה לרקוח באולפן. להוצאה מחודשת ורשמית של האלבום Cauldron על ויניל אני מחכה עוד מאז והשנה הלייבל הבלגי Aguirre עשה את מה שהיה צריך להיעשות מזמן עם אלבום מופת פורץ דרך שכזה. FFT פעלו בסן פרנסיסקו ואלבומם היחיד הוקלט ב1967 (מקורת מסוימים בעלי דיעה טוענים שהוא בכלל לא יצא עד תחילת 68', כנראה שזה משנה למישהו). שילוב של אלקטרוניקה אנאלוגית ,אוסילטורים מצפצפים, גישה נסיונית מאוד גם בלחנים ובסאונד עם פסיכדליה כבדה (לא במובן של הארד רוק אלא באווירה המסוממת שנוצרת), זמרת מעולה וגיטרות פאז. כבר בקטע הפותח, דרון נויזי מופשט שמתגבר ומתחבר ישר ל if not this time העקום, מבינים שיש כאן להקה שיוצרת אחרת לחלוטין! יצירת מופת
Epic Soundtracks – Change My Life
Label: Mapache Records
על קווין גודפרי שפעל כ Epic Soundtracks כתבתי לפני כמה שנים, ממש כשעלה הבלוג. בשנתיים האחרונות הדיסקוגרפיה הקצרה והמרגשת שלו יוצאת מחדש כמ שצריך. יותר מדי שנים אחרי שנפטר אבל עדיף מאוחר מאשר עוד יותר מאוחר. אפיק (אחיו של ניקי סאדן) ניגן תופים בכמה להקות פוסט-פאנק/נויז-רוק שאני מאוד אוהב מסוף ה70' וב80' (Swell Maps, Crime & The City Solution, These Immortal Souls, Jacobites). באלבומי הסולו שלו, שלא זכו ממש להכרה בזמן אמת, הוא יצר מוזיקה בכיוון אחר, יותר מלנכולית עם השפעות ברורות של פופ 60', בריאן ווילסון, ג'ון קייל ואלכס צ'ילטון. אחרי שהוציאו מחדש את 2 אלבומיו הראשונים הגיע תורו של השלישי והאחרון שהספיק לשחרר בעודו בחיים. Change My Life יצא ב1996, שנה לפני שנפטר בביתו. יש בו שירי פסנתר מדכאים לצד שירי רוקנרול מיואשים וגם מחווה ללהקת ביג סטאר שמגיעה בסוף האלבום.
Something's Wrong
Dion – Kickin' Child: The Lost Album 1965
Label: Norton Records
הוצאת ארכיון מהנפלאות שראו אור השנה, אלבומו הגנוז של דיון מ-65' בחברת התקליטים Columbia. באמצע שנות ה60' דיון כבר היה אחרי כמה אלבומי סולו ומוכר מטריו הדו-וופ Dion & The Belmont שהקליטו עוד בסוף ה50'. האלבום הזה נכתב בתקופה מבולבלת ולא פשוטה בחייו, כמה שנים אחרי שאיבד שלושה מחבריו המוזיקאים Buddy Holy ,Ritchie Valens, Big Bopper בתאונת המטוס הידועה בשנת 1959. דיון הקליט ביחד עם להקה שלמה בשם The Wanderers (שכללה גם את חברו המוזיקאי הצעיר אל קופר בפסנתר) 15 שירי פולק-רוק מעולים, ביניהם גם כמה קאברים לדילן,טום פקסטון ועוד. האמת שזו אחלה כניסה להכיר את אחד מהזמרים הגדולים בהיסטוריה של המוזיקה האמריקאית, שאפילו זכה למילים חמות מאחד שלא אוהב להחמיא יותר מדי בשם לו ריד.
All I Wanna Do Is Live My Life
Chris Gantry – At The House of Cash
Label: Drag City
טוב זו היתה פשוט שנה מדהימה להוצאות ארכיון, זה לא ייאמן…עוד אחד מהסיפורים המצוינים שייך לאלבום האבוד של כריס גנטרי, כותב שירים וגיטריסט נהדר שהיה שם בכמה ציוני דרך במוזיקה האמריקאית. נולד בקווינז שבניו יורק ומצא את עצמו בשלהי ה60' בסצנת הפולק של הגריניץ' ווילאג'. משם עבר לנאשוויל לקראת סוף ה60' והתחבר עם מוזיקאים כמו כריס כריסטופרסון וג'וני קאש. הוא גם כתב לגלן קמפבל (שנפטר לפני חצי שנה) את Dreams Of The Everyday Housewife מתוך אחד האלבומים היותר מצליחים שלו Witchita Lineman. אחרי 2 אלבומי סולו שלו וסיבובים משותפים עם כריסטופרסון, בהם היה המופע הפותח, מצא את עצמו גנטרי ב73' במאסר עקב גידול מריחואנה בחווה שלו. חברו באותו תקופה ג'וני קאש הציע לו לעבור אליו עד ש "shit blows over" . בנוסף קאש נתן לו את הסטודיו ותקציב להקליט את אלבומו הבא. עוד לפני הקלטות האלבום הוא החליט לנסוע למקסיקו במטרה לחפש השראה לכתיבת שירים ולפגוש חבר עבר שלו בשם Jesus שהתגורר במחוז Veracruz. את אותו חבר הוא פגש כבר בנסיעה שעשה למקסיקו בשנת 1968 במטרה דומה (שם כתב שירים לאלבומו הראשון). Jesus סיפר לו על חייו הקשים כילד, אדם שחיפש לנקום במשפחתו בעקבות ריב על אדמות רצח את אביו וקטע את רגלו שלו עם מצ'טה כשהיה בגיל 6. כאמור, הם נפגשו שוב ונסעו ללב מקסיקו לעיר Oaxaca שם התנסה לראשונה גנטרי בטקס פיוטה שבעקבותיו כתב מיד 3 שירים חדשים. אותם שירים נכנסו לאלבום החדש שכבר בזמן ההקלטות שלו היה מובן לגנטרי וגם לקאש שיש כאן משהו שונה, ולא קל לעיכול (באותם זמנים) שזיקק את החוויה החזקה שעברה עליו. לפי גנטרי ,שעודנו בחיים, אלו היו דבריו של קאש לאחר שהקשיב לכל האלבום
"Chris, June and I listened to your record last night, and I don’t think even the drug people are gonna understand it."
גנטרי ניסה למצוא לייבל בנאשוויל שיסכים לשחרר את האלבום, שנקרא At The House Of Cash , אבל ללא כל הצלחה. כשמקשיבים היום לשירים מתוכו אפשר להבין גם למה. כמה משירים כן מאוד אינטימיים, מתקשרים ומתוזמרים (2 אלו שפתוחים לשמיעה בבאנדקמפ) אבל אחרים נשמעים באמת די משונים ותלושים, לפעמים קצת מזכירים את skip spence באלבום הסולו שלו. בשיר הראשון יש ממש אווירה פסיכדלית מרוחה עם סאונדים חלליים מעופפים ברקע (אלבום קאנטרי עם סינת'ים ומוג ?!), ובשיר אחר קטעי ספוקן וורד עם גיטרה אקוסטית עקומה וחליל צד שמזכירים יותר אלבומי outsiders בהוצאות פרטיות. 40 ומשהו שנה אחרי, גנטרי מקבל טלפון מג'ון קרטר קאש (הבן של) שמצא קופסא עם השם שלו עליה, ובתוכה הסלילים של אלבומו האבוד. עכשיו האלבום זמין לראשונה דרך הלייבל Drag City, שווה מאוד להקשיב לכולו (השירים שזמינים בבנדקאמפ לא מייצגים את כל הרוח של האלבום)
Pearls Before Swine – One Nation Underground
(50th Anniversary Mono Restoration & Remastering)
Label: Drag City
אלבום הבכורה של Pearls Before Swine מקבל טיפול ראוי דרך הלייבל Drag City, שדאגו גם לשחרר אותו במיקס המונו המקורי והנדיר ביחד עם ליינר נוטס שכתבו ריצ'רד אלדרסון המפיק וטום ראפ, כותב השירים והזמר שהקים את הלהקה. ככה עושים ריאשיו. את האלבום הראשון הקליטה הלהקה בניו יורק 1967 במשך 4 ימים, באולפן שבו עבדו גם חברי Fugs ו The Holy Modal Rounders, להקות שהם אהבו והושפעו מהם. לעטיפה הם השתמשו בציור "גן העינוגים הארציים" של הצייר הירונימוס בוש וזו מצליחה להעביר את האופי של האלבום, בין הריאליסטי לסוריאליסטי. תיאורים ציוריים של ראפ כמו בשיר Another Time , מחאה על ויאטנם ב Uncle John וגם יציאות חתרניות דוגמת oh dear Miss Morss שבפזמון שלו ראפ בעצם שר בשפת מורס 4 אותיות שמרכיבות את המילה F-U-C-K. מוזיקלית החומרים של הלהקה הם בבסיס שירי פולק ששלל כלים שהיו זמינים להם באדיבות האולפנים (עוד,אורגן פרפיסה, סרנגי, צ'לסטה) מוסיפים להם רבדים פסיכדליים מיסטיים. כל זה כמעט ללא מניפולציות ואפקטים אולפניים שהיו אופיינים באלבומים באותם שנים. One Nation Underground הוא התחלה מצוינת להיכרות עם הלהקה המשובחת הזו.
Drop Out
Monks – Hamburg Recordings 1967
Label: Third Man Records
תגובת נגד! המונקס היו תגובת נגד אחת גדולה. נגד הכל. במראה שלהם הם שמו זין אחד גדול על מה שהיה נהוג,על קהל שמרני דתי שהיה בטוח שחברי הלהקה לועגים להם כשהם מחופשים לנזירים, הם יצאו נגד ויאטנם עוד ב66' , נגד המנהלים שלהם שניסו לכוון אותם לייצר להיטים. שבירת המוסכמות שלהם והעובדה שהם היו להקה של נגנים מדהימים שהעזו גם לנסות וללכת רחוק היא כנראה הסיבה שאלבומם היחיד black monk time נחשב לקלאסיקת פורטו-עצבים והתרסה בכל מובן. באופן אישי זה גם אחד האלבומים שאני הכי אוהב אי פעם. השנה מעריצי הנזירים קיבלו פינוק אמיתי בצורת תקליט 12" שעליו נמצאים 5 שירים שלא ראו אור במשך 50 שנה! אלו הם ההקלטות האחרונות ביותר של הלהקה, חודשים ספורים לפני שהתפרקה לחלוטין. 5 שירים שיפילו את הלסת של כל מעריץ קל או כבד ומביאים את כל מה שכל כך לא ייאמן בלהקה הזו, הבנג'ו החשמלי, השירה והגיטרה הגאראז'ית של גארי ברגר, הקלידים המנימליסטים, ההרמוניות המרגשות והבס-תופים האגרסיביים! נסיים עם סיפור קצר מהליינר נוטס, ההקלטות האלו ואחרות נערכו במועדון בהמבורג בשם The Top Ten שבו היתה הלהקה מופיעה עד אמצע הלילה ואח'כ נשארת להקליט. באותו מועדון הופיעו גם הביטלס ומן הסתם במקום היתה נוכחות מורגשת של הקהל שלהם. גרג שואו הבסיסט מספר שלפעמים הנזירים היו מבצעים את I want to hold you hand כשהקהל המאומן היה שר בציניות "I want to fuck your hand…I want to fuck your ha-a-a-and" כדי להרתיח את מחנה מעריצי הביטלס. (היו זמנים שזה כל שהיה נדרש)
I'm Watching You
Lee Hazlewood – Requiem For An Almost Lady
Label: Light In The Attic
לי הייזלווד, כותב השירים, המעבד, המפיק והזמר בעל אחד הקולות הכי מרגשים בעולם בשבילי, שחרר מס' לא מבוטל של יצירות מופת כש Requiem For An Almost Lady הוא ללא ספק אחת מהן. האלבום יצא ב1971 , בשנים שהייזלווד עזב את קליפורניה הזורחת לטובת שוודיה הקרירה. רקוויאם הוא גם אלבום יוצא דופן בקריירה שלו, הוא קצר מאוד (25 דק') ובנוי כמו אלבום קונספט. השירים נפתחים עם קטעי דיבור קצרים שלו, לפעמים בטון מריר ולפעמים בציניות האופיינית לו. הייזלווד מתייחס למי שאפשר לדמיין כזוגתו לשעבר אבל הוא בעצמו העיד שהאלבום לא נכתב על מישהי מסוימת אלא על כל הנשים שאיתן היו לו מערכות כאלו ואחרות בחייו הבוגרים. לא תמצאו כאן את עיבודי המיתרים וההפקה הגדולה מהחיים שהוא ידע טוב מאוד לעשות. רקוויאם זה אלבום הייזלוודי אינטימי, באס וגיטרות אקוסטיות הם הקרקע לשירי הקאנטרי-פולק, לקול ולטקסטים המדוכדכים, שוברי הלב ובאותו מידה גם מנחמים. אין עוד אחד מלבדו!
Come On Home To Me
Won't You Tell Your Dreams
Husker Du – Savage Young Du + Extra Circus
Label: Numero Group
השנה האחרונה היתה מטלטלת למעריצי האסקר דו…גרנט הארט, המתופף הלא ייאמן/כותב שירים וגם זמר נפטר לפני כמה חודשים. בצד השני והמשמח יותר, הלייבל נומרו גרופ שחררו קופסה מלאה בחומרים מדהימים שכוללת הוצאות מחודשות לאלבומים הראשונים של הלהקה (חלקם לא היו זמינים שנים!) ועוד מלא שירים שלא נכנסו לשום אלבום, הקלטות לייב, דמואים וכל הטוב הזה שפשוט גורם להתאהב בהם מחדש. בקיצור תקופת הרוקנרול העצבני וההארדקור פאנק הראשוני מיוצגת כאן בצורה מושלמת. בנוסף לקופסה שוחררו גם לראשונה ההקלטות 'האבודות' מהסשן של מה שבסוף יצא כמיני אלבום Metal Circus מ83'. חמשת השירים באי.פי Extra Circus הוקלטו באותו הזמן כחלק מ12 שירים סהכ. הפסקת חשמל שקטעה את הסשן הביאה בסופו של דבר שהשירים האלו שכנראה הוקלטו ראשונים לא נכללו באלבום. 7 דק' נמשך האי.פי בסה'כ, מופת של הארדקור אמריקאי! 4 שירים קצרים ומכוסחים בין 40 שניות-2 דק' ובונוס בשיר האחרון שקצת יותר איטי ומזכיר שוב כמה להקות שאבו מהם השראה בהמשך. לא ייאמן כמה שהם היו טובים.
Extra Circus – Full
Wheels
(Chinese Rocks (by Johnny Thunders & Heartbreakers/Ramones
Hala Strana – Hala Strana
Label: Desastre
שוב עם סטיבן ר. סמית' (אותו בחור מלמעלה שפועל תחת כמה שמות והוציא השנה אלבום כ Ulaan Passerine). הפעם הוצאה מחודשת וראשונה על ויניל של האלבום הראשון בפרויקט אותו כינה Hala Strana מ 2003. שילוב נהדר של דרון פסיכדלי ומוזיקת פולק ממזרח אירופאית כשסמית' מנגן על שלל כלים שונים ומשונים. יפהפה
Jede Forman Dolinu
The Gun Club – In My Room
!Label: Bang
ההקלטות האחרונות של The Gun Club בין 91'-93' ואלו שככל הנראה היו עתידות להיות אלבום האולפן האחרון שלא הושלם עקב מותו של ג'פרי לי פירס, מי שהוביל את הלהקה. השירים אמנם יצאו בעבר כבונוסים בגרסאות דיסקים של אלבומים אחרים אבל זו הפעם הראשונה שאוגדו ביחד על תקליט. לא מדובר באלבום ענק לטעמי אבל קשה לטעות עם הגן קלאב ולכן כן מומלץ בחום למי שמכיר טוב את הלהקה ורוצה לשמוע את הסשנים האחרונים של פירס. הסאונד מצוין ומזכיר באופי את אלבומם האחרון Lucky Jim עם תוספת של כמה קאברים ועיבודים אחרים, למשל ל Mother of Earth האהוב.
Sorrow Knows
!Membranes – Everyone's Going Triple Bad Acid, Yeah
Label: Cherry Red Records
הממבריינז הם עוד אובססיה שלי בשנתיים האחרונות שהכרתי דרך חבר טוב (היי ביילון!). בפעם בכמה זמן, בהפתעה גמורה, מגיעה איזו להקה והופכת לי את העולם לגמרי. זה מה שקרה עם חבורת האנגלים המטורפת הזו שהגיחו בתחילת ה80' יחד עם גל של להקות פאנק, פוסט-פאנק וניו-ווייב. אבל מה קרה שהשאיר את הממבריינז כשם דבר רק בשוליים של השוליים? קשה לשים על זה את האצבע אבל אולי זה קשור בעובדה שהם לא ממש נופלים לאף ז'אנר ספציפי + המוזיקה שלהם ב95% מהזמן היא תהום של שיגעון ורעש. הם אמנם נראו פאנקיסטים ואימצו את הרוח אבל הם לא עשו פאנק רוק או הארדקור וגם לא השתייכו ממש ללהקות ניו ווייב עם סינת'ים…
בכל אופן לטעמי מדובר בלהקה חלוצית לא פחות מסוניק יות' (למשל), שהמציאה סאונד שמזוהה לחלוטין רק איתה. הלחנים מוזרים, מלודיות עקומות, גיטרות נויז כואבות, באס כבד, ובין כל אלו גם הם הכניסו הרבה פעמים מלודיקה ותיפוף כאוטי על מתכות שבוודאות עשה נעים באוזן גם לסטיב אלביני (שהזכיר אותם כאחד ההשפעות ללהקתו Big Black).
השנה יצאה קופסא של 5 דיסקים שכוללים את כל החומר שהלהקה הקליטה ב13 שנות קיומה. כל אלבומי האולפן, הקלטות נדירות, אי.פי'ז, הופעות…בסכה 99 שירים שנערכו ע'י מנהיג הלהקה ג'ון רוב (גם מייסד מגזין הרוק העצמאי Louder Than War).
מניח שלהיכנס לתוך בוקסה כזו זה קצת יותר מדי, אז אמליץ בחום למי שצריך כניסה בטוחה על אלבומם Songs Of Love & Fury מעבר לקישורים ששמתי.
Green and Ghostly Land
Myths and Legends
Guitars of the Golden Triangle: Folk and Pop Music Of Myanmar (Burma) Vol. 2
Label: Sublime Frequencies
ב-2 אלבומי השנה שלי הזכרתי גם את אלן בישופ וגם את הלייבל שהיה שותף להקמתו Sublime Frequencies שמוציא ריליסים של להקות ואמנים שפעלו/פועלים בקהילות קטנות או סגורות ברחבי העולם, בעיקר מדרום-מזרח אסיה ואפריקה. האוסף הזה מרכז כמה מוזיקאים בורמזים ממחוז Shan שגובל במשולש הזהב (לאוס-תאילנד-בורמה) והקליטו בשנות ה70'. מהריליסים האהובים עלי בלייבל. במקור יצא על דיסק ב2005 והשנה שוחרר לראשונה על ויניל כפול. הסאונד דל התקציב והשירה מעלים בי זיכרונות הזויים ומרגשים מאותה מדינה שביקרתי בה לפני כמה שנים, שבהרבה מובנים היתה מנותקת כל כך משאר העולם. האווירה פסיכדלית, צבעונית ותלושה בלי להתאמץ אפילו. שירי פולק חשמליים עם גיטרות זולות ואפקטים מוזרים ואת כל אלו בלתי אפשרי למצוא בשום מקום אחר. חלק מהחומרים אפילו ללא שמות השירים וההעברות נעשו מקסטות כמעט ללא טיפולים מיוחדים בסאונד, ממש כמו שהוקלטו. קסם אמיתי.
Unknown title by Khun Paw Yann
Mu Nohn Sah
The Replacements – For Sale: Live At Maxwell's 1986
Label: Rhino Records/Sire
מדובר באוצר של ממש למי שאוהב את הריפלייסמנטס. תיעוד בסאונד מצוין של אחת ההופעות האחרונות בליין אפ המקורי של הלהקה (שכולל את הגיטריסט בוב סטינסון כמה חודשים לפני שפוטר מהלהקה) במועדון Maxwell's, הובוקן, ניו ג'רזי 1986. בתקופה שהלהקה כבר הוחתמה בחברת תקליטים גדולה אחרי 4 אלבומים בלייבל Twin Tone. שבועיים לפני ההופעה הזו הלהקה הגיעה לשידור לייב ב SNL שבו הם קיללו בפריים טיים וגרמו לבאלגן מאחורי הקלעים, מה שגרם להם להיות מנודים מאותה רשת טלויזיה לנצח נצחים. בהנהלה של וורנר בראד'רס דווקא התלהבו מהכאוס והפרובוקציה של החבורה ממיניאפוליס והועלתה הצעה שיצלמו את הלהקה בהופעה שתשודר בלוויין בכמה מדינות בו זמנית. נראה שמישהו שם התעשת והבין שמדובר בהשקעה כספית די גדולה והרעיון ירד מהר מאוד. במקום השידור לייב היתה כוונה לתפוס את הלהקה במקום קטן שבו הם ירגישו טבעי, להקליט את ההופעה ולשחרר אותה כאלבום. הוחלט לעשות את זה באמצע טור קצר בחוף המזרחי, במקום שהם כבר הכירו והרגישו בבית וללא ידיעתם, כדי שבטעות לא יחליטו לחרבן בכוונה את ההופעה, מה שיכל בקלות לקרות עם חבורה לא צפויה כמו הריפלייסמנטס.
מעריצים מושבעים כבר הבינו שאין לדעת על איזו הופעת ריפלייסמנטס הם יפלו, כזו שרוב הסט מורכב מקאברים שלפעמים גם לא נוגנו עד הסוף כשהלהקה שבורה ולא מתפקדת או בקיצון השני, ערב רוקנרול שהם לא ישכחו בחיים, של להקה טייט ורוצחת. למרבה המזל התיעוד הזה תפס אותם מפוקסים ב97% (שזה מקביל ל200% במונחים שלהם), בכימיה הנדירה שהיתה להם אחד עם השני ברגעים שהם אפשרו לה לקרות, נותנים סט-ליסט חלומי מכל האלבומים שהוציאו ועוד הפתעות. ההקלטות האלו נשכחו והאלבום לייב לא יצא עד עכשיו, 30 שנה אחרי! די בטוח שמי שמחובר ללהקה הזו יתלהב לשמוע שירים מאלבום הבכורה ו מ Stink + הלהיטים הבטוחים+ביצועים יותר מטונפים לכמה מהרגעים הכי טובים מ Tim שיצא כמה חודשים לפני+כמה קאברים.
אחת ההוצאות הקריטיות מבחינתי והמשמחות של השנה
Bastards Of Young
Satan's Pilgrims – Creature Feature
Label: Jackpot Records
שוב עם Satan's Pilgrim שגם הביאו אותה באלבום חדש וגם דאגו להוצאה מחודשת לקלאסיקה שלהם מ1998, בשיתוף עם הלייבל Jackpot מעיר מוצאם, פורטלנד, אורגן. סרף גיטרות מהחוף היישר אל תוך בית הקברות הקרוב אליכם, באווירה של סרטי אימה, טראש ופסיכדליה מה60'. אחת הלהקות הגדולות בז'אנר באלבום שכולו כיף
Boss BSA
The Black Heart Procession – The Waiter Chapters I-VIII
Label: Robotic Empire
אלבום חדש ל Black Heart Procession, מלכי הדיכאון מסן דייגו ? לא בדיוק. The Waiter Chapters I-VIII הוא אוסף קונספט שמאגד את כל שירי 'המלצר' שיצאו להם, 5 מתוכם מופיעים באלבומי האולפן של הלהקה, 2 אחרים יצאו רק בהוצאות מיוחדות. האלבום שוחרר במקור ב2008 עם 7 שירים וחולק בהופעות. זו הפעם הראשונה שיוצא באופן רשמי על ויניל, בעטיפה שונה ועם עוד שיר אחד נוסף (חדש!) שלא הופיע באוסף המקורי ולמעשה לא מופיע בשום אלבום אחר שלהם. למעריצי הלהקה אומר שמדובר באחד השירים היפים שהם הקליטו בסדרה הזו של המלצר. מעבר לכך האוסף הזה עובד טוב לכשעצמו, יש משהו חזק בלשמוע את כל החלקים ברצף. רק כדאי להיות מוכנים למנה הגונה של עצב קיומי וקודר שעשויה להדהד חזק בפנים.
The Waiter No. 2
Bruno Nicolai – Tempo Sospeso
Label: Cinedelic Records
ממתק הכרחי לחובבי פסקולים איטלקיים מאת ברונו ניקולאי, מלחין ומעבד נפלא שהקליט עשרות פסקולים ואלבומי library בעיקר בין שנות ה60'-80' ואף היה שותף של אניו מוריקונה בכמה יצירות. Tempo Sospeso יצא מחדש לראשונה השנה מאז 1975 ומדובר בלא פחות מיצירת מופת בז'אנר פסקולי המותחנים. אלסנדרו אלסנדרוני האגדי על גיטרות פאז, ניקולאי מנגן על הרפסיקורד וקלידים, האווירה טעונה ודרמתית. מושלם.
Full Album
John Frusciante – Niandra LaDes & Usually Just A T-Shirt
Label: Superior Viaduct
אסיים אם איזו סגירת מעגל קטנה. לבלוג הזה קראתי Ten To Butter Blood Voodoo על שם שיר שלקוח מתוך אלבום הסולו הראשון של ג'ון פרושיאנטה. בתור נער הייתי מאוהב באלבום הזה, שומע אותו ללא סוף בחדר ולוקח אותו איתי לכל מקום בדיסקמן. מהאלבומים האלו ששינו משהו אצלי באיך שאפשר לתפוס ולהקשיב למוזיקה. כבר שנים שלא הקשבתי לו אבל תמיד היתה בי ציפייה (ואצל עוד עשרות אלפיי מעריצי פרושיאנטה, אפשר להניח) שיבוא יום והוא יקבל טיפול ראוי וייצא לראשונה בויניל. החלום הקטן הזה התגשם השנה בזכות לייבל בשם Superior Viaduct, שגם בלי קשר להוצאה הזו צריך לקבל שי לחג על כל המוזיקה החתרנית שהם משחררים. השירים והקטעים האינסטרומנטליים הם לרוב בנויים משכבות של גיטרות אקוסטיות וחשמליות, אפקטים מסויטים שהולקטו ברוורס, לופים ומדי פעם גם פסנתר. כל החומר הוקלט לטייפ 4 ערוצים בדירתו של פרושיאנטה בין השנים 90-92 ובעידוד של קרוביו הוא הוציא אותם כאלבום ב1994 (אחרי שעזב את הרד הוט צ'ילי פפרז וכבר היה עמוק בהרואין). יופי צרוף, כאב מזוקק ותחושת ניתוק מהעולם באלבום שהוא חבר מוכר מהעבר.
Ten To Butter Blood Voodoo
מקווה שנהניתם…תודה שקראתם והאזנתם
Ten To Butter Blood Voodoo 
פינגבק: סיכומי שנה מעניינים ונבחרים 2017 – [עודכן: 23.12] | אנטנות השמיימה
אין לי זמן בשיט לחפש דברים, אז זה מה שהייתי צריך, שמישהו שאני סומך עליו יביא תחקיר של ההוצאות השוות. תודה!
איזה מלך יואליקו! תודה לך
משמח מאוד
אהלן אהלן ! ארוך ולעניין 🙂
כמובן שבכל הדברים הכבדים אנחנו חופפים (בריינבומבז, אנסיין, פידטיים, גאדפלש ושות')
Contributors אבדוק בהקדם, ספריי פיינט היו מועמדים חזקים להכנס אצלי לרשימה בשנה שעברה + לא ידעתי שיש The Rebel חדש
אז תודה ונהניתי לקרוא בשבת 🙂
אגב מעניין אותי לדעת איך בחרת את שני השירים של קיצ'לס, כשאצלי יש לגמרי שני פייבוריטים אחרים (האתר, הספרייה), ז"א, בסה"כ כל השירים ללא יוצא מן הכלל שומרים על אותה אווירה, סאונד, והכל די מונוטוני, ככה שזה מעניין לדעת אם זה נטו התחברות למילים שמשפיעה של הבחירה באלבום כזה